התכתבות בכיוון אחד

הקדמה

ביום השביעי לשבעה לקחתי עט ודפים מהמדפסת והתחלתי לכתוב לאמי היקרה לי מכול.

ללא שום תכנון מראש, הלכתי בעקבות הלב והיד שהובילו אותי. לא הייתי מסוגלת לכתוב דברים אלה במחשב, ולא רק מפני שאין בו האלף-בית הקירילי. כי עבורי, אין כמו הכתיבה ביד, המעבירה את התחושות ואת הריגושים העמוקים והכנים ביותר.

גם בארץ תקשרנו בינינו לרוב ברוסית, ולא יכולתי לכתוב לאמי אלא בשפת האם שלי, השפה שלנו, שהודות להורי לא שכחתי אף על פי שהייתי רק בת עשר כשמשפחתנו הקטנה עזבה את ברית המועצות.

את מרבית המכתבים האלה תרגמתי לעברית, והיתה זאת בהחלט משימה לא פשוטה. קשה מאוד למצוא ביטויים מקבילים ומילים שוות ערך לאינספור הוואריאציות של מילות החיבה וסיומות שמות העצם מחממות-הלב של השפה הרוסית. פה ושם, כאשר המשמעות היתה ברורה מן ההקשר, השארתי אף את המילה המקורית, והקורא את מכתבַי אלה יוכל בהזדמנות זאת לטעום מקצת מהצלילים הסלאביים הרכים והמלטפים.

מלבד קשיי תרגום אובייקטיביים אלה, פיתחנו בין שתינו שפה משפחתית, אינטימית, עם קודים מוכרים ומובנים רק לנו…

ובנוסף למגבלות התרגום ואילוציו, בגרסה העברית ויתרתי מצד אחד על אפיזודות ופרטים מסוימים הקשורים באנשים שדווקא בתקופה הקשה ביותר אִכזבו אותי – והיו גם כאלה – ומצד שני הוספתי ופיתחתי קטעים אחרים.

לאחר שהשלמתי את מלאכת התרגום, ב-30 במרץ 2013 חידשתי את הכתיבה ישירות בעברית. ה’מהפך’ התבקש, וקרה כמעצמו באופן טבעי. תוך כדי תהליך התרגום, שכאמור היה די מורכב, נכנסתי יותר ויותר לשפת המקום. היה לי גם צורך להביע ולפרוק את העובר עלי בימים ובחודשים אלה, בסביבתי וביחסים שלי עם אנשים הדוברים לרוב עברית. ומעבר לעובדה שאמי שלטה יפה מאוד גם בעברית, נראה לי מסורבל ומיותר לאמץ תרגום ‘הלוך-חזור’ שכזה.

בנוסף לכל אלה, במכתבי ההמשך הקדשתי מקום לא מבוטל ליצירתה, והרגשתי הרבה יותר נוח להתבטא בשפה שבה כתבתי בעבר את העבודות הסמינריוניות שלי בחוג לתולדות האמנות. ככל שהתקדמתי בכתיבה התברר לי שלא אחביא את המכתבים האלה באחת המגירות שלי.

אף על פי שהחשיפה היתה תמיד קשה לשתינו, החלטתי הפעם ללכת כנגד הנטייה הטבעית שלנו, ואף שאמי היתה צנועה, דיסקרטית ומופנמת מאוד – ואולי ביתר שאת דווקא בגלל זה – רציתי לספר, ולו במקצת, עליה ועל חייה הלא-קלים והמרתקים, לפחות עכשיו ובמידת אפשרותי המוגבלת.

להתכתבות חד-צדדית זו צירפתי תצלומים המייצגים את מכלול יצירתה, שהיא חלק בלתי נפרד מאישיותה ומחייה. לאור מספרם הגדול של פסליה וציוריה, הבחירה לא היתה קלה, אבל אני מניחה שגם דוגמאות אלה אינן זקוקות למילים נוספות על מנת לבטא את העושר הפנימי, את הכישרון ואת היצירתיות של מָמוּסינְ’קָה היקרה שלי.

סופי רחלנקו