"מאז שהתאחדו שוב, התרחשו בהם שינויים מדהימים. הנפשות שלהם כאילו התמזגו לנפש אחת, לאישיות אחת. הם חשבו אותו דבר, הרגישו […]
1. בן של הרמס ואפרודיטה
הורי הילד היו אלים. האל הרמס זריז הרגליים, פטרונם של הרופאים והסוחרים, ואלת האהבה והיופי אפרודיטה. ממש, ממש אליטת האלים. מכיוון שהתינוק היה כל כך יפה ומתוק ההורים הטריים התקשו למצאו שם ההולם אותו. אחרי לבטים רבים, החליטו לבטא את שמם של שניהם בשמו. כך נוצר שם הרמפרודיטוס.
להוריו, רמי דרג מרוב עיסוקיהם החשובים לא נשאר זמן פנוי לפנקו כמו שהיו רוצים, כמו שלפי תפיסתם החינוכית היה מגיע לו. לכן פנו לניאדה בשם אידה, קרובת משפחה רחוקה, שגידלה כבר שלושה ילדים מוצלחים לכל הדעות. הילדים האלה כבר התבגרו ועזבו את ביתם, לכן אידה גרה לבדה עם כמה משרתות, בווילה מרווחת באזור אנטליה. ההורים ביקשו ממנה לטפל בבנם עד שיגדל. הם דאגו לתקציב נדיב, הראוי למעמדו של בנם האהוב.
מגיל צעיר הרמפרודיטוס אהב מאוד את הטבע. שעות התבונן בסרטי טלוויזיה המספרים על חיי היצורים השונים ביערות הגשם, במדבריות השחונות, במעמקי האוקיאנוסים ובשדות הקרח. כבר בגיל חמש־עשרה דרש וקיבל בהסכמת הוריו אישור לטייל לבדו ברחבי חבל אנטליה. במזג אוויר טוב, מוקדם בבוקר, היה מכניס לתיקו כמה סנדביצ'ים של דודה אידה, בקבוק מים מינרלים, יצא לטיול וחזר רק לקראת החשכה.
סלמקיס הייתה נימפת אגם קטן ויפה להפליא, מכותר בכרי דשא רך ונעים למגע, ששוכן בקרחת היער. למרות שכל הנימפות האחרות באזור בילו את רוב זמנן במלאכת הצייד, היא דווקא הייתה די אדישה לקשת ולנרתיק עם צרור החצים בתוכו שקיבלה במתנה מארטמיס האלה. סלמקיס העדיפה להרטיב את איברי גופה בזרמי מי המעיין שנשפך אל אגמה או להתיישב על הדשא ובמשך שעות לסרוק שערותיה השחורות והארוכות. ויותר מכול היא אהבה למדוד בגדים חדשים מבדים שקופים וליהנות מהמראה הנאה שלה המשתקף במי האגם הצלולים.
יום אחד כאשר בדיוק מדדה בגד חדש על שפת האגם, הרגישה פתאום בנוכחות של מישהו זר. היא עשתה כמה צעדים זהירים אחורה אל תוך צל השיחים. משם הבחינה בנער, ילדון מתבגר מרהיב ביופיו, עם כתר שיער זהב מקורזל על ראשו האצילי, עורו תינוקי בהיר ועיניו כחולות. אנחה בלתי נשלטת של התפעלות פרצה מגרונה. "אני רוצה אותו! עכשיו! מייד. אותו אני רוצה כמו שלעולם לא רציתי שום גבר אחר!" למרות שאחז בה דחף חזק לרוץ אליו, הנימפה התאפקה מעט, לקחה רגע לסדר את שערותיה, מרחה סומק עדין ללחייה, אודם לשפתיה, טיפות אחדות של בושם, אימצה את המבט הכי כובש שרק הייתה יכולה ועפה לקראתו. היא חיבקה אותו בחזקה ופנתה אליו, "או, נער מדהים כל כך ביופייך, מי אתה? האם אתה אל? אם כך, בטוח ששמך הוא קופידון! או אולי אתה בן תמותה? אם כך הדבר, יהיו ברוכים הוריך! כך גם האחים שלך וכל אלה הסובבים אותך! במיוחד חושקת אני לברך את כלתך, בעלת מזל לא יתואר! ולו טרם לך כלה, מתחננת אני לזכות בתפקיד הקסום הזה!"
הנער נבהל מהתקפה כה נמרצת ופרץ בצעקות, "עזבי אותי! תתרחקי ממני מייד! תתרחקי או שאני אברח!"
"לא, לא, הנער היפה בתבל, לא, אהובי! תמשיך בבילוי שלך. אני זאת שאעזוב. לא אטריד אותך יותר!"
היא נסוגה לתוך היער אבל לא הרחק. הסתתרה מייד בצמחייה והמשיכה לעקוב אחריו. הנער התיישב על שפת האגם. הרגשת השלווה שהמקום המיוחד הזה שידר השכיחה ממנו את המבוכה שנגרמה על ידי הנימפה הטורדנית. בחום הקיצי מי האגם הצוננים משכו אותו. הוא התפשט וקפץ לתוכם.
הנימפה, שלא פסחה על אף אחת מתנועותיו, אמרה לעצמה, "הנה עכשיו הוא שלי!" היא זינקה לתוך המים ונצמדה לנער, לא נותנת לו להתחמק. הרמפרודיטוס ניסה להשתחרר אבל היא לא נכנעה ורק הגבירה את אחיזתה.
"הוא שלי, שלי! או, אלים היכולים הכול, תעשו שחיבורנו יהיה נצחי! תעשו שלעולם לא ניפרד!"
שמע האל העליון – זאוס, מטיל הרעם והברק בכבודו ובעצמו את תחנוניה ונענה. "כך יהיה!" פסק, "לנצח אחדותכם תימשך. תמיד תהיו כבולים בגוף אחד! אתה, הרמפרודיטוס, בן הרמס ואפרודיטה מעכשיו תהיה גם נימפה סלמקיס. ותהיו אתם בו זמנית גם הזכר הצעיר, המדהים ביופיו וגם הנקבה אחוזת אש האהבה!" הרמפרודיטוס שלפני כן נרתע מחיבוקה של סלמקיס פתאום התחיל להרגיש כמה חם ונעים הוא. רעד החשק שלא היה מוכר לו עד כה עבר בגופו. הנער מצא את שפתיה הלוהטות של הנימפה והתמזג איתה לעולמים.
אין עדיין תגובות