בית לא מפרקים. פשוט, בית לא מפרקים. נקודה. וּוַאנס אתה נשוי – זה לכל החיים. מפה אתה מתחיל לעלות בסולם עד הסוף. אל תחשוב אפילו שיש לך אפשרות לעמוד ולהביט למטה, להסתכל מסביב לראות אם זה מתאים לך או לא. זהו.
כך, במונולוג ההחלטי של אל"מ אודי עַם–שלום, נפתח הרומן התנתקויות. אלא שאת ההצהרה הזו יורה אודי לחללו של העולם לפני שיעל, אשתו, פוגשת את ידידיה צוקרבאום, אמן האהבה והחיזור; ולפני שהוא מגיע לגוש קטיף בראש כוח שאמור לפנות את ביתה של משפחת חנן ומגלה עד כמה הוא בודד, תלוש וכמֵהַּ לחיבור הפשוט שבין איש לאישה.
התנתקויות הוא רומן אישי הנוגע בפוליטי ועוסק בכאב העצום הכרוך בהתנתקות — אישית או לאומית — בייסורים המלווים קריעה של הרקמה השלמה. זוהי יצירה בשלה ומרגשת המורכבת מארבעה קולות של בני משפחה אחת: קולו המדוד, הנחרץ של אודי; קולה המעודן, הפואטי של יעל; צרידותו השבורה, המגומגמת של אופיר, בנם; והמילים העצובות והמתוקות של מאיה הקטנה.
תמרה אבנר שירתה בדרגת סגן–אלוף בפרקליטות הצבאית ובמערכת הביטחון. ספר שיריה להיאחז במים ראה אור בהוצאת "הקיבוץ המאוחד" בשנת 2007. זוכת פרס הסיפור הקצר של עיתון "הארץ" (2009).
תמרה אבנר , ילידת קרית אונו (1967), עורכת דין בעלת תואר ראשון ושני במשפטים.
שירתה כקצינה בכירה בפרקליטות הצבאית ובמערכת הביטחון במשך עשרים שנים.
ספר שיריה להיאחז במים (2007) ראה אור בהוצאת "הקיבוץ המאוחד" בתמיכת קרן רבינוביץ' לאומנויות, ושיריה התפרסמו בכתבי עת ובמוספים ספרותיים. סיפורים קצרים פרי עטה זכו בפרס (2009) ובהמלצת חבר השופטים (2006) בתחרות הסיפור הקצר של עיתון "הארץ".
אין עדיין תגובות