התעוררות – חיי עם אושו

"האם יש אלוהים? מה אני אמורה לעשות בחיים, והאם יש להם מטרה או משמעות?"
מלאת נחישות יוצאת נורית את הארץ בגיל 21 למסע לא ידוע ולזמן בלתי מוגבל, כדי לענות לעצמה על שאלות הבוערות בתוכה – 25 שנה חיה היא בעולם, פוגשת תרבויות שונות, אנשים ומורים מרתקים, המשרים עליה תובנות רבות. אך מי שבמיוחד משנה את חייה הוא המסטר הידוע אושו (בהגואן שרי רג'ניש), אשר חזונו ליצירת אדם חדש ואנושות חדשה, עדיין משפיע על רבים.
הספר 'התעוררות' עוסק בחייה של סמבביה, ומלא בסיפורים עסיסיים וצבעוניים מהשנים בהן חייתה באשראם של אושו בהודו ובקומונות ובקהילות השונות שלו ברחבי העולם. היא מבהירה לנו גם את הנקודות השנויות במחלוקת הקשורות לאושו. סמבביה מספרת על מסעותיה והרפתקאותיה, ועל התפתחותה הרוחנית המואצת לצדו של המסטר. היא משתפת מניסיונה על עולם המדיטציה, ההילינג והטנטרה, כיצד מרחיב ומעשיר הוא את חיינו וחיי הזוגיות שלנו, ופותח אותנו לתודעה החדשה.
"חוגגת למעלה מ-40 שנה עם אושו, המייצג בשבילי את הדרך לאושר הפנימי, החופש להיות אני, ערה, מודעת, לחיות באהבה" סמבביה.
"זכיתי להיות הראשון לקרוא את ספרה של סמבביה, ולא הנחתי לו לרגע…" יוסי פלג.
"ספרה של סמבביה אננד הוא ספר מרשים ביותר, המספר מחד, את סיפורה המרתק ומאידך מלמד אותנו על הקסם של עולם המדיטציה והטנטרה כדרך לחיות את החיים, ועל דרך הריפוי המופלאה באמצעות הטבע – תמציות 'פרחי התודעה' שיצרה בגנו של המסטר. כל מי שישכיל לראות את המתנות שהביאו חכמתו של אושו וחכמתה של סמבביה לעולם, יוכל להרוויח תובנות פורצות דרך לחייו, תובנות שלא יסולאו בפז…"
שלמה שהם, ראש האקדמיה להכשרת מנהיגי העתיד.
סמבביה אננד היא מורה ומלווה רוחנית ותלמידתו הישירה של אושו משנת 1980. מנחה סדנאות וקורסים למדיטציה, להילינג ולטרנספורמציה בדרך הטנטרה. חיה ולימדה באירופה, הודו, ארצות הברית, דרום אמריקה ויפן במשך כ-25 שנה, וכיום היא עושה זאת בישראל. סמבביה פיתחה שיטת ריפוי באמצעות תמציות פרחים, מפרחים שגדלו בגן הקומונה של אושו בפונה, הודו – Buddhafield flower essencess™ (פרחי התודעה). ספרה הראשון על עבודתה עם תדרי הפרחים – יצא לאור בהודו בשפה האנגלית ונקרא:Communion with Nature.

מקט: 4-575-737

"האם יש אלוהים? מה אני אמורה לעשות בחיים, והאם יש להם מטרה או משמעות?" מלאת נחישות יוצאת נורית את הארץ […]

---

הקדמה לספרה של סמבביה

ספרה של סמבביה אינו ספר קריאה בלבד. זהו גם ספר עבודה שאינו מיועד לכל אחד. נדרשת פתיחות מיוחדת שאינה מושפעת ממרבית מוסכמות התרבות המערבית בה אנו חיים. סמבביה מזמינה אותנו למסע חייה, משחר ילדותה בשכונה קטנה בנתניה, דרך מסעות חובקי עולם במדינות רבות ועד לחזרתה לישראל.

היא אינה תיירת שמסתובבת בארצות שונות כדי לצלם נופים, להתחקות אחר שורשים משפחתיים או לבקר במרכזי קניות כדי לעשות שופינג. סמבביה מעוניינת בשורשי מהותה, בחקירה בלתי נלאית של 'מי אני'. בחיפוש אחר המופלא, תודעה ואושר עילאי. לא פחות מזה.

מרביתנו 'סוחבים' איתנו משאות כבדים של עבר קולקטיבי כעם, כחברה, כתרבות וכחלק מתוך משפחה. כל אלה מעמיסים עלינו נטל כבד מנשוא של אמונות תפלות, דעות קדומות, דפוסי חשיבה שאבד עליהם הכלח, התניות רגשיות מעיקות ועוד כהנה וכהנה. משא כזה יקשה עלינו מאוד לצאת למסע! מסע של חקר עצמי הינו אתגר לא פשוט לכל אחד מאיתנו. לא נוכל לצאת למסע כזה עם 'מטען הורג'. עלינו להתחיל אותו עם 'ציוד מנטלי' מועט ככל האפשר. וגם עליו ניאלץ לוותר במהלך המסע.

סמבביה החלה את ההכנות למסעה כבר בגיל צעיר. היא סירבה ללכת בתלם. היא לא הלכה בדרך הרמוסה על ידי ההמונים שעברו בה קודם. היא חיפשה את דרכה בשבילים נסתרים, שמעטים העזו ללכת בהם. שבילים שלצידם פרחי בר אשר ניצלו מן הציביליזציה הדורסנית. היא נעה בניגוד לכיוון התנועה של ההמונים. עד היום היא לא מקבלת את האמירה: "אחרי רבים להטות". היא רואה ש"אחרי רבים להטעות"…

סמבביה יוצאת אל הלא נודע לבדה, במסע נועז העובר דרך תרבויות רבות ושונות, במדינות רבות המפוזרות כמעט בכל העולם. היא פוגשת בני לאומים שונים ודרכם היא מתוודעת לרבגוניות תרבותית חובקת עולם. מכל תרבות היא מפיקה את החומרים, התובנות והמסקנות אשר תומכים בצמיחה הרוחנית שלה כישות אנושית רחבת אופקים.

המשוררת רחל כתבה: "רק על עצמי לספר ידעתי. צר עולמי כעולם נמלה". גם סמבביה יודעת לספר על עצמה, אך עולמה בהחלט אינו צר כעולם נמלה. הסיפור שלה מושתת על התנסויות רבות ועשירות, משוחררות מהתניות של עבר ומסורת, בנויות על נוכחות וערות מתמדת בכל אירוע וחוויה שהיא חווה.

מכל המדינות בהן ביקרה, אין ספק שהודו קרצה לה וקסמה לה יותר מכל ארץ אחרת. בהודו היא מוצאת את אשר חיפשה נפשה. לא 'אמת' משומשת, מרוטה ומיושנת, הנשענת על שכלתנות שאיבדה כל פרופורציה. לא את חשיבת הראש היא מבקשת, אלא את חשיבת הלב. והיא אכן מוצאת שם מעיין מים חיים, משיבי נפש. לא 'שולחן ערוך' עם תשובה לכל שאלה, אלא מרחב בלתי מוגבל של התנסויות ותובנות, הבאות מבפנים, ממעמקי הנפש, מתוך דביר ישותנו ולא מספרי קודש חיצוניים.

סמבביה מתמקמת באשראם של אושו בפונה. כאן היא מתחברת אל אושו, המורה המדהים אשר פתח את ליבם של רבים מתלמידיו לתודעה חדשה: תודעה מאחדת של שפע, יצירה ואהבה. תודעה משוחררת מדוגמות פוליטיות ודתיות ומהתניות שונות ומשונות שהאביסו אותנו כל שנות חיינו. תודעת על, אשר רק מי שמעז להמריא לגבהים, כמו ג'ונתן ליווינגסטון, "השחף" (ספר מאת ריצ'ארד באך שגם תורגם לעברית) יכול להגיע אליה.

בספר זה מביאה לפנינו סמבביה את סיפור חייה לצידו של אושו, את התובנות הרבות שספגה, בהשראתו של אחד מגדולי המורים שחיו במאה העשרים.

גדולתו של אושו מתבטאת בפשטותו. הוא מדבר אל קהל מאזיניו בגובה העיניים, בקלילות, בהומור ומתוך אהבה חסרת גבולות לכל אדם באשר הוא. המסרים של אושו אינם פילוסופיים. הם מנחים אותנו לחיות חיים אותנטיים, כנים וישרים. חיים של ערנות והתבוננות מתמדת. אושו עודד את תלמידיו להשתחרר מכבלי הידוע, מהמוסכמות הנבובות של החשיבה הבנאלית, לבצע 'אתחול מחדש' של הכרתם ותודעתם. כשאנו בוחנים את החיים במבט טרי ורענן, הם מתגלים לנו בפשטותם הטהורה. "קל הוא נכון", אומר אושו. אל תתאמץ. אל תחתור ללא לאות. החיים הם נהר זורם, וכשתפסיק להתנגד לזרם, הוא יישא אותך אל המחוזות המתאימים לך, ללא מאמץ.

אושו אינו מתייחס אל החיים כאל חידה הדורשת פתרון. הוא מתייחס אל החיים כמסתורין המזמין אותנו לחקירה ערה ומתמדת. לא חיים בנאליים של שאננות רדודה ורדומה וגם לא חיים מפרכים של נטל וסבל מתמשכים.

סמבביה חיה פרקי זמן ארוכים בקהילות שונות של תלמידי אושו ברחבי העולם. ברבות מן הקהילות היא אף נטלה חלק בהקמתן. אך היא לא נצמדה לנוחות ולאינטרסים הפרטיים שלה. בכל פעם שהרגישה שמיצתה את שליחותה, היא המריאה למחוזות חדשים. היא השילה מעל עצמה את כל צורות ההיצמדות וההזדהות שרובנו עדיין צמודים אליהן. היא לא שייכת לשום דת, לאום, מסורת או תרבות. סמבביה היא אזרחית היקום במלוא מובן המילה. התפתחותה הרוחנית והנפשית מחברת אותה עם כל ההוויה: דומם, צומח, חי ואדם. היא חוקרת בלתי נלאית של עצמה ושל יחסיה עם כל הקיים.

מסע החיים של סמבביה מזמין כל אחד מאיתנו לשאול את עצמו: מי אני ומהו מסע החיים שלי? אלה שתי שאלות בסיסיות, שלא ניתן 'להעתיק' תשובות להן במבחן. כל אחד מוזמן לשאול את עצמו שאלות אלה. לא התשובה היא החשובה אלא עצם החקירה עצמה. בתרבות המערבית אנו מתייחסים אל שאלה כאל מטרד שיש לבער. ברגע שצצה שאלה, אנו מחפשים תשובה, שואפים להופעתה מוקדם ככל האפשר. בתרבויות המזרח השאלה היא הזדמנות לחקירה מתמשכת. אין בהילות למצוא תשובה. השאלה מחיה אותנו, מזמינה אותנו להתרחבות, בעוד שתשובה 'סוגרת עניין'. ממיתה. ילדים מטבעם הם חפצי חיים ולכן הם מרבים לשאול שאלות. כשהמבוגרים מספקים תשובות, מיד מתעוררות שאלות חדשות. סמבביה היא ילדה נצחית של היקום.

בעת כתיבת שורות אלה, סמבביה חיה ביישוב הקסום אמירים, הממוקם בתוך שמורת טבע בהרי הגליל ומשקיף על הכנרת, מקום שגם אני ומשפחתי גרים בו. ומכאן זכותי הגדולה להכיר את סמבביה וגם את אושו.

 

יוסי פלג,

הוגה וחוקר ברוח

אמירים 2020