אוהבי הספרים באשר הם: מהביבליופיל האמיתי, זה שכרת ברית אמונים של אמת עם הספרות, עד הביבליומן שעבורו הספרים הם לא […]
"הַזְּאֵב כְּמוֹ זְאֵב כָּךְ יִנְהַג לְעוֹלָם, וְזוֹ — הָאֱמֶת הַבְּטוּחָה מִכֻּלָּן."
אִמרה זו, שלה־פוֹנטיין מייחס לזאב, מייחס אני ביתר שאת לאדם הדקדקן. האם ישנו דבר מה מכביד יותר מאדם דקדקן המבקש להיות לפתע קל דעת, או דבר מה מגוחך יותר מדקדקן המבקש להיעשות מלא חן ונועם? ולמרות זאת, אילו הלך רוחי מושך אותי לכדי רצון להשתעשע על פני שמונה עמודים שלמים, אני — שרוחי רצינית דיה להעמיק ולחקור את נטיות העבר של הדקדוק היווני — האם תשיבו את פניי ריקם ותשלחו אותי חזרה אל הדיפתוֹנגים שלי?
מוטב אם כן שאזהיר אתכם מבעוד מועד שהמאמר שלפניכם יהיה מרענן כדרשה של מָאתוּרֵן קוֹרדְיֶה או כמסה של דֶספוֹטֵר. אלוהים, הטבע והאקדמיה הגבילו את דמיוני לגבולות כה צרים עד שאינו מסוגל עוד לפרוץ אותם. אך למרבה מזלכם, נתונה לכם הרשות לנטוש את הקריאה בכתביי, זאת בניגוד אליי, שאינני יכול לנטוש את כתיבתם — בשל תובענותו של מוציא לאור מסוים. הוא הכין את האיורים, מיקם את לוחות ההדפסה וכל שחסַר לו הוא חיבור מייגע ובלתי נחוץ על מנת להביא את הדבר לכדי גמר. ובכן! הנה הוא לפניכם: אך אל תחפשו בו לשווא את הכתבים המחוכמים שהסופרים האהובים עליכם הרגילו אתכם אליהם. אם מה שחפצתם בו הוא תיאור מעודן ומקורי של מוכר ספרים, אנא מכם, חדלו לקרוא ברגע זה והיזכרו בעצתו הצנועה של מתיֶה לנסברג: "התבוננו באיור שבדף הבא".
חובב הספרים הוא טיפוס שיש לעמוד על טיבו, משום שכל התחזיות מעידות על כך שהוא צפוי להיעלם בעתיד הקרוב. הספר המודפס קיים כארבע מאות שנים, לא יותר מכך, וכבר יש בנמצא מדינות שבהן הספרים נערמים בקצב שמאיים לערער את האיזון העולמי כולו. האנושות הגיעה לתקופה בלתי צפויה: עידן הדפוס. מיום שכל אלמוני יכול לפרסם ספר אף אחד לא ממהר לקנות ספרים. סופרינו הצעירים נחושים בכוונתם להעמיד חנות ספרים שלמה בכוחות עצמם. אין לנו אלא להתיר להם להשלים את משימתם.
אם נתייחס לאוהבי הספרים כאל זַן המחולק לסוגים שונים, הרי שהקבוצה הראשונה בתוך המשפחה המתוחכמת והגחמנית הזאת שייכת לאלה המכוּנים "ביבליופילים".
הביבליופיל הוא אדם המחויב לרוח מסוימת ולטעם מסוים, אדם ששואב הנאה מיצירות שיש בהן מופתיוּת, דמיון ורגש. הוא אוהב לנהל שיחה אילמת עם אנשי הרוח הנעלים: שיחה שאינה דורשת הדדיות קרירה, שיחה שהוא יכול לפתוח בה על פי אוות נפשו, לעזוב ללא גינונים ולחדש אותה ללא טורח מיוחד. ומאהבתו אל הסופר הנעלם, שכתיבתו המיומנת חושפת בפניו את השפה, עולה מבלי משים אהבתו לחומר הסימבולי שהשפה מייצגת. הוא אוהב את הספר כפי שחבר אוהב את דיוקנו של חבר אחר, כפי שמאהב אוהב את דיוקנה של פילגשו. ובדומה למאהב, גם הוא אוהב לעטר ולקשט את מושא אהבתו. בוודאי יתעוררו בו ייסורי המצפון אילו ישאיר את אחד מכרכיו היקרים — זה שנגע בו עמוקות ועורר בו אושר טהור — בכסות עוני אומללה בשעה שהוא יכול להלבישו בבדים ובעורות מהודרים. הספרייה שלו קורנת מתחרות זהב, משל הייתה שידת איפור של אשת חן. וספריו — בשל חזותם החיצונית בלבד — ראויים למבטם של קונסולים נכבדים, כפי שווירגיליוס רצה.
אין עדיין תגובות