עידן האדם הגלובלי – עידן חדש עומד בפתח. תוך פחות משני עשורים התחולל שינוי מהותי במציאות חיינו. האנושות אשר חיה […]
* פרק א': 'עידן האדם הגלובלי' *
'עידן האדם הגלובלי' מאופיין בשינויים עוצמתיים בעלי מגמות הפוכות. מצד אחד משקיעה האנושות משאבים בפיתוח הטכנולוגי המחולל שינוי מדהים במציאות חיינו, לעומת זאת ישנה התעלמות מהצורך בפיתוח האנושי שיאפשר לנו לפעול נכון במציאות זו. מתוך כך מוצאת את עצמה האנושות מאותגרת מעבר ליכולותיה. חברה אנושית שאיננה מצליחה לחולל לעצמה מציאות תרבותית, חברתית וכלכלית המותאמת למציאות החדשה. מגמות הפוכות אלו, פוערות תהום ביניהם. תהום העלולה בסופו של דבר לדרדר את כולנו לתוכה. פרק זה פותח בתיאור היווצרותו של אתגר זה, ומניח את התשתית להתמודדות עמו.
המהפכה התעשייתית העצימה את היכולת הפיזית שלנו מעבר לכל דמיון. ביטויים כמו "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר" – הפכו למציאות החיים של כולנו. מכוניות ומטוסים הם הכנפיים שהוספנו לעצמנו במאה הקודמת. אפילו שלחנו נציגים לעשות 'בוק צילומים' על הירח. אך כל אלה היו רק הקדמה לפנטזיה שלתוכה נכנסנו בעקבות המהפכה הטכנולוגית. האנושות יצרה בעזרת הטכנולוגיה 'עולם מקביל' – 'עולם וירטואלי'. כולנו קיימים בו ברמה זו או אחרת, ובו בזמן אנו ממשיכים לנהל את 'הנכס הישן', את 'העולם הממשי'.
המציאות הטכנולוגית בה אנו חיים הפכה את כולנו לגלובליים. כל אדם המתחבר לאינטרנט הופך ל'תחנת קליטה וממסר' בסדר גודל עולמי. אדם המתחבר לאינטרנט מתחבר דרך 'העולם המקביל' – 'עולם הסייבר', לכל מקום בעולם. טווח העניין האנושי מצוי בטווח האופק הגלובלי. כיצד פוגשים שינויים עוצמתיים אלו את המהות האנושית? מה גורמים שינויים אלו לכל אחד מאתנו, ולכולנו כחברה?
נפתח בתיאור המציאות החדשה משלוש זוויות שונות.
א. מה קרה?
העוצמה של 'האדם הגלובלי'
בשנת 2011 גילה האדם את עוצמתו במרחב הסייבר האינטרנטי החדש שהוא יצר, ובכך הוא הפך 'לאדם גלובלי'.
התהליך התחיל להתגלגל בתוניסיה. מוחמד בועזיזי היה ירקן תוניסאי שהצית את עצמו ב־17 בדצמבר 2010, במחאה על כך שמשטרת תוניסיה סגרה לו את דוכן הירקות שהתפרנס ממנו. בועזיזי לא פעל מתוך תפיסה גלובלית, אלא מתוך מצוקה אישית, אך במעשיו הוא הצית את המהפכה העממית בתוניסיה שהובילה לנפילת השלטון. המהומות בתוניסיה עוררו תסיסה גם במדינות ערביות נוספות וברחבי העולם, ובכך התגלתה עוצמתם של האמצעים הטכנולוגיים: רגשות התסכול והכעס, שהיו בעבר הלא רחוק עניינו האינטימי של כל אחד, הפכו בעזרת הרשתות החברתיות לעוצמה רגשית קולקטיבית, שאפשרה להמונים להתאגד וליצור מציאות חדשה – 'הם' לא יעצרו את 'האינדיבידואל' מלהיות. תם עידן שלטון הרודנים באינדיבידואל.
האינדיבידואל רכש לעצמו זהות חדשה – 'האדם הגלובלי'. עוצמתו של 'האדם הגלובלי' נובעת מעובדת היותו בעל 'זהות כפולה'. הוא קיים בו זמנית בעולם הממשי ובמרחב הסייבר האינטרנטי. עוצמה כפולה זו מאפשרת לו להביע את עצמו ברשתות החברתיות ולגלות שותפים לדרך. היא מאפשרת להמונים להתאגד 'בעולם הווירטואלי' ומשם לפרוץ בעוצמה משותפת אל 'העולם הממשי'. אף מנהיג בעולם הממשי לא יכול למנוע התארגנות זו. את העוצמה האנושית המתפרצת מהעולם הווירטואלי לעולם הממשי, קשה מאוד לעצור. כך מצאו את עצמם המנהיגים הטוטליטריים של ארצות ערב נאלצים להתמודד עם עוצמה רגשית אנושית המכוונת נגדם. כתוצאה מכך חלקם נפלו מגדולתם בזמן קצר ביותר, בתהליך המכונה 'האביב הערבי'.
במקביל לתהליך זה פרצו בעולם החופשי מחאות כלכליות חברתיות. בישראל התחוללה בקיץ 2011 'המחאה החברתית', חודשיים אחר כך פרצה בארצות הברית מחאת 'וול סטריט' ובמקביל התקיימו מחאות כלכליות נוספות ברחבי אירופה וארצות הברית. המחאות כולן הינן תוצר חדש של 'האדם הגלובלי', המבין כי אופק ההשפעה האישי, התרחב באמצעות הסייבר האינטרנטי ברמות לאומיות ועולמיות. אזרחים בכל העולם גילו את עוצמתם הגלובלית ופתחו את המאה החדשה בסדרת התקוממויות, ובכך הביעו את דעתם כי מנהיגי הסדר הישן אינם רלוונטיים עוד.
ב. למה זה קרה?
המסה הקריטית בשנת 2011
תהליך הגלובליזציה שהחל לקראת סוף המילניום הקודם צבר תאוצה בתחילת המילניום החדש. תהליך זה חולל שינויים משמעותיים ביותר ביחסי מנהיגים־מונהגים. למעשה מתרחש תהליך של נדידת שלושת הכוחות המנהיגותיים, מידי המנהיגים לידי ההמון.
שלושת הכוחות המנהיגותיים – הכוח הכלכלי, השליטה על המידע והשליטה על תקשורת ההמונים – עוברים בהדרגה לידי כולנו.
בשנת 2011 תופעת התעצמות הרשתות החברתיות באינטרנט הפכה למסה קריטית שגרמה לשינוי חברתי. שינוי זה בשליטה במדיה התקשורתית, אִפשר להמונים ברחבי העולם להתאגד כנגד ממשלות המתעלמות מצורכי העם. התאגדות ההמונים באה לידי ביטוי ב'אביב הערבי' ובגל המחאות העולמי כנגד 'אי־צדק חברתי־כלכלי', אשר יש המכנים אותם מהפיכת האינטרנט, או מהפיכת הפייסבוק[2]. את תהליך קריסתן של המערכות השלטוניות בארצות ערב, ואת גל המחאות העולמי ניתן לכנות 'סופרנובה חברתי'.
סופרנובה – סופם של כוכבים
סופרנובה הינו תהליך בו כוכבים ברחבי היקום מסיימים את קיומם בפיצוץ אדיר. מהו הגורם להתפוצצות הכוכבים? ובכן, בכוכב ישנם שני כוחות עוצמתיים הפועלים בכיוונים מנוגדים. מעטפת הכוכב לוחצת בכוח הכבידה כלפי מרכז הכוכב, לעומת זאת, גרעין הכוכב מייצר אנרגיה נגדית לכיוון המעטפת וכך מייצב את הכוכב ומונע קריסה פנימה. בתהליך זה גרעין הכוכב נעשה דחוס יותר ויותר ומאבד בהדרגה את כוחו האנרגטי, ובסופו הוא הופך לחומר נויטרוני בעל אנרגיה חשמלית – 0. בשלב זה הלחץ של מעטפת הכוכב כלפי פנים גורם לקריסת הכוכב פנימה ולפיצוץ אדיר.
להתפוצצות כוכבים ביקום יש משמעות דואלית. מצד אחד הפיצוץ משחרר חומרים רדיואקטיביים הגורמים לחיסול כל אפשרות חיים בסביבתם, אך מצד שני משחרר הפיצוץ יסודות כימיים רבים הדרושים לקיומם של חיים, כמו ברזל, סידן וחמצן. מהכוכב הגדול נותר רק כוכב קטן של חומר דחוס – 'כוכב נויטרונים'.
ניתן לראות בתהליך זה אנלוגיה לתהליך החברתי שפתח את המילניום החדש. 'כוח הכבידה' של המון המונהגים, הדורש את צרכיו מהמנהיג, נענה באופן מסורתי בעוצמה רבה על ידי המנהיגים שהחזיקו בידיהם את שלושת הכוחות המנהיגותיים – הכוח הכלכלי, הנגישות למידע והשליטה על תקשורת ההמונים. כך הנהיגו המנהיגים את ההמונים ללא עוררין עד המאה שעברה. ככל שהתקדם תהליך הגלובליזציה והתעצמה נדידת שלושת הכוחות מהמנהיגים לעם, התגבר הלחץ על המנהיגים, והועצם באנרגיה רגשית וקוקטייל של רגשות שליליים שנבעו מתחושת ניצול וקיפוח של האדם הקטן לאורך שנים. הרשתות החברתיות אִפשרו לאינדיבידואל – 'לאדם הקטן', להתחבר עם הקולקטיב האנושי. תהליך זה אִפשר לרגשות השליליים שהיו טמונים בכל אחד לפרוץ בעוצמה קולקטיבית. הפחד של האינדיבידואל מהשליטים התחלף בכעס של ההמונים. הגברת הלחץ של ההמונים והתמעטות עוצמתם של המנהיגים, גרמו בסופו של דבר לקריסת המשחק הפוליטי הישן בשנת 2011, ולהיווצרותם של חוקי משחק חדשים.
כמו בסופרנובה, יש להתייחס באופן דואלי לתהליך. מצד אחד, חשש להיווצרות ואקום שלטוני ואנרכיה, ומצד שני האפשרות להתפתחות מערך שלטוני קשוב ומועיל יותר לעם. 'סופרנובה' – סופם של כוכבים, 'סופרנובה חברתי' – סופם של 'כוכבי אדם' – מנהיגים מורמים מעם ומתנשאים מעל צורכי האדם הקטן.
למנהיגות רלוונטית למאה ה־21 ראוי שתשאל את עצמה את השאלות הבאות: השיטה הישנה קרסה – מהם כללי המשחק החדש? כיצד מנהיגים בעולם שבו כוחות המנהיגות נמצאים בידי כולם? מהו תפקידו של המנהיג במשחק החדש? כיצד מונעים אנרכיה?
בהינתן הכוח המנהיגותי לכולנו, הרי שהשאלות המופנות אל המנהיגים מופנות למעשה לכולנו.
ג. לאן זה לוקח אותנו?
'האדם הגלובלי' לאן?
בשנת 1999 פרסם תומס פרידמן את ספרו 'ה"לקסוס" ועץ הזית – הגלובליזציה – מבט אל עולם משתנה'. פרידמן מזהה ומסביר את התופעה של תהליך הגלובליזציה העולמי[3], ומביא משל המתאר את התהליך העובר על החברה האנושית מראשית תהליך הגלובליזציה: פרידמן מספר שעל יזמי היי־טק בעמק הסיליקון חביבה תמיד השוואת ענף ההיי־טק התחרותי שלהם, לסיפור על הלביאה והצבי בג'ונגל. בכל לילה הלביאה נרדמת בידיעה שבבוקר, בזרוח השמש, יהיה עליה להשיג את הצבי האיטי ביותר כדי לא לרעוב. בכל לילה הצבי נרדם בידיעה שבבוקר, בזרוח השמש, עליו להיות מהיר מהלביאה המהירה ביותר, שאם לא כן ישמש ארוחת בוקר של מישהו. שניהם, הלביאה והצבי, יודעים כי בבוקר, בזרוח השמש, מוטב לשניהם לפתוח בריצה.
את משל הצבי והלביאה ממשיל פרידמן לתהליך העובר על החברה שלנו, ההופכת לגלובלית יותר ויותר. ממשיך פרידמן ואומר – "לצערנו, לא כולם מצוידים לריצה מהירה. יש בשטח 'צבים' רבים, המתאמצים נואשות לא ליפול כפגרים לצד הדרך. 'הצבים' הם כל אותם בני אדם שנשאבו אל תוך 'העולם המהיר' כאשר החומות קרסו[4], ומסיבה זו או אחרת הם מרגישים כי 'העולם המהיר' מאיים עליהם מבחינה כלכלית או מזלזל בהם. לא משום שאין להם עבודה, אלא משום שהעבודות שמצאו לעצמם עוברות תמורות מהירות, מצטמצמות בהיקפן, מתייעלות או שכבר נחשבות מיושנות בעקבות הגלובליזציה…"[5]
פרידמן מבחין בין אלו המותאמים לתהליך הגלובליזציה, הקמים בבוקר ומתחילים לרוץ, לבין האחרים אותם הוא מכנה 'צבים'. ל'צבים', תהליך הגלובליזציה העולמי יוצר בעיה קיומית. מדובר באנשים שאינם מותאמים למציאות המשתנה. לעומתם 'הרצים המהירים' קמים בבוקר ופותחים במרוץ חייהם ברחבי עולמם הווירטואלי. 'העולם המהיר' מתאים להם והם מתאימים לו.
בשנת 2011 ניתן היה לראות איחוד כוחות חברתי של כלל האוכלוסייה, אותו הובילו 'הרצים המהירים'. הם זיהו את העוצמה שמחזיק כל אדם במציאות הגלובלית בה אנו חיים, והשתמשו בטכנולוגיה המאפיינת את 'הרצים המהירים'. למעשה הם הפכו להיות המובילים החברתיים החדשים – 'האדם הגלובלי'.
עולמם של הרצים המהירים
'האדם הגלובלי' המותאם למציאות החדשה, אוסף 'לייקים' וחברים לעולמו הווירטואלי, ולבסוף מפקיד את סיפור חייו 'בענן הווירטואלי' למשמרת עולם. ככל שתהליך הגלובליזציה מתקדם, מתברר כי מתרחשת 'ריצה מהירה' כלל אנושית, בקצב הולך וגובר, אך ככל שהריצה הופכת להיות מהירה יותר ועוצמתית יותר, עולה ביתר שאת שאלתה של עליסה בארץ הפלאות:
"'התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?'
שאלה אליס.
'זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע.' אמר החתול.
'לא אכפת לי כל כך לאן – ' אמרה אליס.
'אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי.' אמר החתול.
' – בתנאי שאגיע לאנשהו.' הוסיפה אליס כהסבר.
'בטוח שתגיעי,' אמר החתול, 'אם רק תתמידי בהליכה…'"[6]
השאלה שמעורר 'האינדיבידואל הגלובלי' בהתנהלותו העוצמתית היא: האם האנושות הולכת לאנשהו?
תהליכי השינוי בעולם כבר מתרחשים, הריצה בעיצומה. הגיע הזמן לעצור. לשאול את עצמנו את שאלת היסוד:
שאלת האדם האינדיבידואל, שאלת ה'אייכּה' הבראשיתית, ששאל בורא עולם את 'אדם הראשון' בעת אובדן דרכו. שאלה זו בימינו הינה בעלת משמעות דרמתית. השאלה היא: מי אתה 'האדם הגלובלי', מה מפעיל אותך? מהו היעד אליו אתה שואף?
אנו שואלים את 'האדם הגלובלי', ולמעשה את עצמנו: כיצד נגדיר לעצמנו את עצמנו מחדש? ובמילים הכי פשוטות: מה קורה כאן? לאן כולם רצים?
שלושה תיאורים והפרדוקס האנושי
שלושת התיאורים לעיל מובילים אותנו בסופו של דבר למפגש עם הפרדוקס האנושי.
מצד אחד – 'החיים גדולים עלינו'. מציאות החיים החדשה מעלה את השאלות המעשיות במלוא עוצמתן. הפיתוח הטכנולוגי יצר לאדם מציאות חיים דמיונית, אך גם מעוררת אתגרים חדשים: כיצד חיים בעולמות מקבילים? כיצד מנהיגים בעולם של 'מנהיגים'? בעולם בו הכוחות המנהיגותיים נתונים לכולם? מציאות חיים ללא אופק מגביל מעלה את התחושה כי 'החיים גדולים עלינו'.
כיצד מנהלים את החיים במציאות עוצמתית זו?
אך בו־זמנית טוען הפרדוקס האנושי – 'אנחנו גדולים מהחיים'. המהות האנושית מאפשרת לנו לפעול מתוך עוצמה שהיא מעבר לקשיים של המציאות. האדם יכול לבחור לחיות את ההווה של חייו מתוך פרספקטיבה היסטורית. המודעות לעבר ולעתיד מאפשרת לאדם לחולל הווה נכון יותר, הווה של משמעות, שמתחבר לרצף ההתפתחות האנושית, ולא הווה מוגבל, המשועבד להישרדות המידית. יכולת זו מסבירה מדוע אנו לא מוכנים לחיות את החיים 'סתם'. חיים ללא משמעות הם חיים ללא ערך. להעביר 'סתם' את החיים ב'לונה פארק' הווירטואלי שפיתחה האנושות זה 'פרס תנחומים ללוזרים'. 'האדם הגלובלי' דורש חיים בעלי ערך.
הערך הראשון שהוביל האדם הגלובלי היה קריאתו ל'צדק חברתי'. לא עוד זעקה מתוך מצוקה אישית בלבד, אלא קריאה לשינוי חברתי. קריאה ערכית־מוסרית־קולקטיבית. 'האדם הגלובלי' חזר וגילה את היכולת לקחת את היומיום הסתמי ולהפוך אותו לערכי. העוצמות האנושיות הערכיות שהתפרצו ברחבי העולם בשנת 2011 מבשרות את הדרישה לחיים משמעותיים. אך כיצד מחולל 'האדם הגלובלי' משמעות?
להתאים למציאות החדשה – 'מדד הקוהרנטיות'
אנו מוצאים את עצמנו 'לומדים ללכת' בתהליך החדש כחברה וכיחידים. זהו תהליך המעלה שאלות קיומיות בעוצמות מחודשות. המציאות החדשה יצרה תהליך המעצים את הפרדוקס האנושי באופן הדורש מאתנו להבין מחדש את מציאות חיינו ומתוך כך ליצור את ערכיות חיינו. רק אם נבין את מציאות חיינו המחודשת נוכל ליצור חיים בעלי ערך.
'ללמוד ללכת' בתהליך החדש פירושו להגיע להבנה וליכולת התמודדות טובה יותר עם המציאות.
בפרקים הבאים נתמודד עם שלוש שאלות יסוד אשר פתרונן ישפר את יכולתנו להיענות לאתגרי המציאות. שלוש השאלות מהוות את הבסיס להעלאת רמת הקוהרנטיות העצמית. קוהרנטיות פירושה תפיסה של מותאמות – עד כמה אני (ויכולותיי) מותאם להתמודד עם האתגרים העומדים בפתח.
מדד הקוהרנטיות הינו מבנה קוגניטיבי ניהולי (Executive system) שיצר אהרון אנטונובסקי[7], פרופסור לסוציולוגיה, אשר עבודתו הדגישה את הקשר שבין לחץ, בריאות ורווחה. על פי מדד זה לבעלי קוהרנטיות גבוהה יש יכולת להתנהל אל מול אתגרי המציאות באופן מיטבי, לעומת בעלי קוהרנטיות נמוכה שהמציאות גורמת להם לחידלון עד כדי מחלה ודיכאון.
על פי גישה זו ישנם שלושה פרמטרים לבדיקת יכולת ההתמודדות אל מול המציאות:
מובנות – עד כמה המציאות וחוקיה מובנים לי?
נהילות – עד כמה יש לי כלים המאפשרים לי להתמודד עם המציאות?
משמעות – עד כמה התמודדות זו מעניקה משמעות לחיי, או מהווה חלק מהרצף המשמעותי של חיי?
אדם בעל תחושת קוהרנטיות חזקה שיעמוד מול מצבי התמודדות מאתגרים, יהיה בעל מוטיבציה פנימית גבוהה להתמודד – משמעות.
יבין את האתגר עמו עליו להתמודד – מובנות.
ידע לפעול נכון, ויתמודד בצורה מיטבית עם האתגר העומד בפניו, בעזרת המשאבים שעומדים לרשותו – נהילות.
ניתן לומר כי 'מדד הקוהרנטיות' מגדיר את הפרמטרים להתמודדות טובה עם המציאות, עם האתגר האנושי הכפול כפי שהגדרנו אותו: 'החיים גדולים עלינו' ובו־זמנית 'אנחנו גדולים מהחיים'.
אתגר 'החיים גדולים עלינו' מחייב אותנו לפתח את השלבים של מובנות ונהילות. הבנה טובה יותר של המציאות ופיתוח כלי ההתמודדות יפחיתו את האיום הקיומי שיוצרת מציאות 'הגדולה עלינו'. פיתוח המשמעות עונה על האתגר השני 'אנחנו גדולים מהחיים' – הצורך במשמעות.
בפרקים הבאים נבחן את המציאות לאור שלוש שאלות היסוד של 'מדד הקוהרנטיות'. נפתח בהצגת 'המשחק החדש', הבנת המציאות החדשה תוך הדגשת המאפיינים המיוחדים היוצרים אתגר מנהיגותי חדש.
בשלב שני נציג את 'מודל שלושת העקרונות', המתייחס לכלים המעשיים שיאפשרו לנו להיענות לאתגרים שמציבה בפנינו המציאות החדשה.
נשלים את בניית המסוגלות הקוהרנטית בהצגת המשמעות ההתפתחותית של המציאות החדשה.
לבסוף נתייחס לשאלת הפיתוח האישי והמקצועי במציאות החדשה.
ניתן אם כן לומר, כי מטרתנו היא להעלות את יכולותינו לפעול בעולמו של 'האדם הגלובלי' (עולמנו), מתוך קוהרנטיות גבוהה.
יעל אורנן-גרמי – :
עריכת ספרו של שלמה ישי הייתה מרתקת. כל שבוע מצאתי עוד ועוד אירוע שיכול היה להתאים כדוגמא נוספת בספר, שכן עניינו כאמור הוא העידן המיוחד שבו אנחנו חיים. השבועות האחרונים בהם עיקר הדיון הציבורי מתנהל מעל דפי הרשתות החברתיות, מוכיח שוב את חשיבותו בתקפה זו. המציאות הטכנולוגית הפכה את כולנו לגלובליים. כל אדם המתחבר לאינטרנט הופך ל'תחנת קליטה וממסר' בסדר גודל עולמי, טווח העניין האנושי מצוי בטווח האופק הגלובלי. הספר דן בשאלה מה גורמים שינויים אלו לכל אחד מאתנו, ולכולנו כחברה?
"האינדיבידואל," טוען בן ישי, רכש לעצמו זהות חדשה – 'האדם הגלובלי'. עוצמתו של 'האדם הגלובלי' נובעת מעובדת היותו בעל 'זהות כפולה'. הוא קיים בו זמנית בעולם הממשי ובמרחב הסייבר האינטרנטי. עוצמה כפולה זו מאפשרת לו להביע את עצמו ברשתות החברתיות ולגלות שותפים לדרך. היא מאפשרת להמונים להתאגד 'בעולם הווירטואלי' ומשם לפרוץ בעוצמה משותפת אל 'העולם הממשי'. אף מנהיג בעולם הממשי לא יכול למנוע התארגנות זו. את העוצמה האנושית המתפרצת מהעולם הווירטואלי לעולם הממשי, קשה מאוד לעצור. כך מצאו את עצמם המנהיגים הטוטליטריים של ארצות ערב נאלצים להתמודד עם עוצמה רגשית אנושית המכוונת נגדם. כתוצאה מכך חלקם נפלו מגדולתם בזמן קצר ביותר, בתהליך המכונה 'האביב הערבי'." אולם הספר לא מסתפק רק בתיאור המצב כי אם מציע פתרונות בדמות מודל המתייחס לכלים המעשיים שיאפשרו לנו להיענות לאתגרים שמציבה בפנינו המציאות החדשה.
יעל אורנן-גרמי. התפרסם במגאזין חדשות קיסריה