בספר זה, ישראל המודרנית פוגשת תנ"ך, מובלטים הקשרים בין התנ"ך לבין החיים במדינת ישראל, תוך חשיפת ערכי האמונה היהודית המקראית […]
מבוא
למה לי עם? — חוק הלאום 2018
את חוק יסוד: ישראל — מדינת הלאום של העם היהודי יש לשנות, לאור המסרים והערכים המוכמנים בספר הספרים, לחוק יסוד: ישראל — מדינת הלאום של העם היהודי, המדינה היהודית והדמוקרטית.
הערה כללית: ההדגשות בתוך הציטוטים מספר הספרים הן פירושים שלי — ולא חלק מהציטוט, הן בפרק זה והן בספר כולו.
ישראל המודרנית פוגשת את התנ"ך בזהותה, בהווייתה, בחוקיה, בפועלה ובאפשרויות העומדות לרשותה לעיצוב דמותה וצלמה. ישראל המודרנית פגשה ופוגשת את התנ"ך ואף יכולה לעשות זאת ביתר שאת, כאשר היא מגשימה בחייה הלכה למעשה את יסודותיה הגלויים והנסתרים כאחד של אמונת ישראל המקראית, ובהמשך — בבניית זהותה הלאומית והחברתית לאור אבני היסוד — אבן הפינה ואבן הראשה של אמונת ישראל התנ"כית. אמונה זו היא למדינה היהודית והדמוקרטית ולכל אזרחיה כמגדלור, כסנה הבוער, כעמוד הענן וכעמוד האש עוד מימי טרם לידתה ובעת הכרזתה במגילת העצמאות של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי בארץ ישראל — מולדתו העתיקה חדשה, היא ארצו.
"בארץ־ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו… והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי… מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהיאחז במולדתם העתיקה… נושא נפשו לעצמאות ממלכתית… אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל… מדינת ישראל תהא… מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות…" (מתוך מגילת העצמאות)
יסודות זהותה של מדינת ישראל, המוצגים ומוכרזים במגילת העצמאות שלה, מתומצתים היטב וממוקדים גם בדברי הייעוץ והתוכחה של הנביא מיכה המורשתי לאנשי ההנהגה בממלכות יהודה וישראל:
"שִׁמְעוּ־נָא, רָאשֵׁי יַעֲקֹב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל הֲלוֹא לָכֶם לָדַעַת אֶת־הַמִּשְׁפָּט. שֹׂנְאֵי טוֹב וְאֹהֲבֵי רעה (רָע), גֹּזְלֵי עוֹרָם מֵעֲלֵיהֶם וּשְׁאֵרָם מֵעַל עַצְמוֹתָם. וַאֲשֶׁר אָכְלוּ שְׁאֵר עַמִּי… שִׁמְעוּ־נָא זֹאת, רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל, הַמְתַעֲבִים מִשְׁפָּט וְאֵת כָּל־הַיְשָׁרָה יְעַקֵּשׁוּ. בֹּנֶה צִיּוֹן בְּדָמִים וִירוּשָׁלִַם בְּעַוְלָה. רָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ, וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ, וּנְבִיאֶיהָ בְּכֶסֶף יִקְסֹמוּ, וְעַל־יְהוָה יִשָּׁעֵנוּ לֵאמֹר: הֲלוֹא יְהוָה בְּקִרְבֵּנוּ, לֹא־תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה"
(מיכה ג 3-1, 11-9).
זהותה וגורלה של מדינת ישראל, המדינה היהודית והדמוקרטית, חייבים להיות מושתתים, קודם לכול, על משפט וצדק בכלל ועל צדק חברתי בפרט, כמשתמע מיסודותיה של האמונה המקראית שבספר הספרים. זהו אחד מערכי הנצח שהתנ"ך הוריש לתרבותנו:
"צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ"
דברים טז 20
"מִשְׁפַּט אֱמֶת שְׁפֹטוּ וְחֶסֶד וְרַחֲמִים עֲשׂוּ אִישׁ אֶת־אָחִיו. וְאַלְמָנָה וְיָתוֹם גֵּר וְעָנִי אַל־תַּעֲשֹׁקוּ וְרָעַת אִישׁ אָחִיו אַל־תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם"
זכריה ז 10-9
"לֹא־תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן… לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה… וְזָכַרְתָּ כִּי־עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל־כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה"
(דברים כד 14, 17, 22).
הדרישה מעם ישראל לצדק חברתי אינה רק קודמת לירושת הארץ המובטחת. הצדק החברתי והחתירה אליו, וכן השגתו הלכה למעשה, הם תנאי לכך, שכן צדק חברתי הוא המסד לקיומם של האדם, המשפחה, הקהילה והחברה הישראלית־יהודית על פי האמונה התנ"כית. הנביא מיכה מוסיף על דבריו של משה, שנאמרו לעם ישראל כהכנה לקראת החיים בארץ המובטחת, ומזהיר בראש חוצות את עם ישראל, ובפרט את מנהיגיו והעומדים בראשו, כי עבודת האלוהים והיצמדות לדת אלוהי ישראל לא רק אינן תחליף לצדק חברתי, אלא אף אינן מהוות פוליסת ביטוח חיים, ואינן מבטיחות את המשך הקיום:
"וְעַל־יְהוָה יִשָּׁעֵנוּ לֵאמֹר: הֲלוֹא יְהוָה בְּקִרְבֵּנוּ לֹא־תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה"
(מיכה ג 11).
גם בישראל המודרנית חייב הצדק החברתי להיות מיסודות החיים במדינה היהודית והדמוקרטית ומערכי הנצח לבניית חברה ישראלית נאותה. זה תחום נוסף שבו פוגשת ישראל המודרנית את התנ"ך.
האירועים המדיניים והפוליטיים שהתרחשו במדינת ישראל לקראת סיום הכתיבה של ספר זה, מזכירים לי אסוציאטיבית אירועים בספר הספרים הנצחי. דוגמה מובהקת לאירוע כזה היא "תוכנית המאה" של דונלד טראמפ, נשיא ארצות הברית לשעבר, שעיקרה הסדר מדיני מוסכם לגבי שטחי מדינת ישראל מזה והשטחים הפלסטיניים מזה. כזכור, פורסמה התוכנית ביום 28 בינואר 2020 במסיבת עיתונאים בבית הלבן, כשלצידו של נשיא ארצות הברית עומד ושותף בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל. אירוע זה ושכמותו הכריעו את הכף ושינו את פתיחתו של ספר זה, כי הם מיטיבים לבטא את אחד המוטיבים העיקריים בספר: מניסיון חיי אני מבין ומסיק, כי יש ביכולתה של האמונה הישראלית־תנ"כית להנחות אותי נכוחה, וכן את האנשים החיים היום, לגבי אירועים מדיניים, פוליטיים וחברתיים, המתרחשים בימינו במדינת ישראל. יש ביכולתה להניע אנשים משפיעים ומנהיגים להחלטות, מעשים ותגובות רצויים ונכונים לחברה הישראלית ולעם היהודי באשר הוא, כמו גם לגיבושה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
עבורי זו הזדמנות להראות כיצד משתלבים ומצטלבים חיי היום יום והאירועים האסטרטגיים והמדיניים במדינת ישראל, המדינה היהודית והדמוקרטית, עם אירועים, מסרים וערכי נצח מספר הספרים הנצחי, שהעם היהודי העניק והוריש לעולם. מדובר במסרים הנמצאים בספר הספרים הן באופן גלוי והן בהיחבא. העיון בהם מאפשר לחשוף את השתקפותו של התנ"ך במדינת ישראל.
ניקח דוגמה אחת: בפעם הראשונה בתנ"ך שבה מובטחת הארץ לאברם, אבי האומה הישראלית, ניתנת ההבטחה במסתורין ובאופן שבו רב הנסתר על הגלוי: "לֶךְ־לְךָ… אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ… וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ… לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת" (בראשית יב 1, 7-6). הבטחת הארץ ללא גבולות ברורים וידועים מגלמת את ערכי החיפוש, השינוי וההתפתחות ואת יכולתם של האדם והחברה להתאים את עצמם למציאות ולתנאי הסביבה.
הבטחת הארץ כאשר גבולותיה אינם ברורים היא למעשה הבטחת הארץ האפשרית. ברוח זו היה עלינו לומר למנהיגיה של המדינה היהודית והדמוקרטית בשנת 2020, כי לא יהיה זה נכון מצידם לקבוע עמדה לגבי שאלת גבולותיה של מדינת ישראל בתוכנית המאה של דונלד טראמפ באופן דוגמטי, המבוסס על החינוך שקיבלו ועל ידיעותיהם במסורת ובהלכה בנושא גבולותיה של הארץ המובטחת. מה שנדרש מהם הוא לגלות גמישות וראש פתוח, להבין את השינויים וההתפתחויות ומה הן ההתאמות הנדרשות לשם השגת שלום בין מדינת ישראל לבין הפלסטינים ומדינות ערב. כמו כן, מוטל על מנהיגי מדינת ישראל ומחוקקיה להבטיח את הגשמת ייעודה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, שבין אבני היסוד שלה "כבוד האדם וחירותו" ו"שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה". כל זאת — תוך הבטחת ביטחונה של מדינת ישראל ומתן מענה הולם לשאלת השטחים.
הבטחת הארץ האפשרית בתנ"ך, ממש כמו ההבטחה המעורפלת לאברם לגבי הזרע, הפריון וההמשכיות — "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל" (בראשית יב 2) — הן קודם לכול הבטחת היווצרותו וקיומו לעד של עם ישראל, הוא העם היהודי.
החלטות אלה יש לקבל ולבצע לאור המסר המובע בספר הספרים — שהארץ המובטחת לעם ישראל היא למעשה הארץ המובטחת האפשרית, זו שתשאיר את העם לעד כאומה אחת, המלוכדת סביב מכנים משותפים לכולם. מכנים משותפים אלה הם אותם ערכי נצח, המהווים אבן פינה ואבן הראשה כאחד ומלכדים את כל השבטים לעם אחד. בתנ"ך מבטא זאת יהושע, המכין את עם ישראל לימים שאחרי מותו, כאשר סביבו ובתוכו שוכנים עמים העלולים לסכן את קיומו הפיזי ובמיוחד התרבותי־רוחני:
"וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל־כָּל־הָעָם: הִנֵּה הָאֶבֶן הַזֹּאת תִּהְיֶה־בָּנוּ לְעֵדָה… וְהָיְתָה בָכֶם לְעֵדָה"
(יהושע כד 27).
בכוונת מכוון מדגיש יהושע בפני עם ישראל כולו את משמעותה הכפולה של האבן הגדולה. מחד גיסא — כעדות וזיכרון להסכמה של העם על ייחודו כנושא האמונה באלוהים אחד ותורתו, ומאידך גיסא — כמאחדת ומקשרת את העם כולו — כל אחד ואחת ממנו — לעדה, קהילת מאמינים ואומה אחת ומאוחדת.
את המשמעות הכפולה הזו מעביר יהושע לכל העם באמצעות המילה הדו־משמעית עדה ואות היחס ב': "בָּנוּ לְעֵדָה"…"בָכֶם לְעֵדָה". זו הסיבה לכך שהוא אינו משתמש בל' הכיוון — לנו לעדה ולכם לעדה — גם לא בפועל מעיד, שבו השתמש משה, המנטור שלו ומנהיגו:
"וַיָּבֹא מֹשֶׁה… וַיְכַל מֹשֶׁה… וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם… אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם"
(דברים לב 46-44).
כך מסבירים המילונים את כפל המשמעות של המלה עדה:
"עדה: ציבור, קהל… פעוּלה פורמָלית בפני עדים, נקֵבה של עד"
(מילון ספיר).
"עדה: 1. ציבור, אוכלוסייה. 2. קבוצה אתנית יהודית… עד — 1. אדם שחווה מקרוב מאורע משמעותי וביכולתו לספר עליו.
2. אדם המזומן על ידי גוף חוקר לדווח על מידע שנחשף אליו" (מילוג, המילון העברי החופשי ברשת https://milog.co.il).
דוגמה אפשרית נוספת לערך, המופיע בתנ"ך וניתן ליישום במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, מתקשרת לפתרון סכסוכים במזרח התיכון במאה ה־21. היום יכולים מנהיגי ישראל להיעזר בטכניקה לפתרון סכסוכים המופיעה בתנ"ך, ולפתור סכסוך רב־שנים עם הפלסטינים שסביבנו.
"וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל־לוֹט: אַל־נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ… הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי"
(בראשית יג 9-8).
אברם, אבי האומה הישראלית ואבן הפינה שלה, מלמד אותנו כי צריך ואפשר לפתור סכסוכים בדרכי שלום. העקרונות שעליהם מתבססת ברית השלום בין אברם עם לוט, הם קודם לכול משא ומתן ישיר בין הצדדים. החזק פונה לחלש ממנו ומציע לו ברוחב לב היפרדות בין הצדדים העדיפהּ על פני פתרון כוחני וקבלת האפשר, והעדיפה על פני השגת המקסימום עבור עצמך על חשבון האחר. רוחב לב עדיף על צרות לב, והכול למען השגת היעד: "אַל־נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ" — יעד שיבטיח כריתת ברית שלום בת קיימה. מן הראוי לשים לב לכך, כי דווקא הצד החזק — הוא היוזם והמציע הצעה נדיבה: פתרון של שלום באמצעות היפרדות. התנ"ך מלמד אותנו שאברם היה איש מלחמה ללא חת:
"וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו… וַיִּרְדֹּף עַד־דָּן. וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד־חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק"
(בראשית יד 15-14).
פתרון סכסוך בדרכי שלום — באמצעות היפרדות כשהדבר אפשרי — הוא פתרון ראוי, רצוי ואף עדיף בעיני אברם.
גם יצחק, בנו של אברהם, למד מאביו לפתור סכסוכים באמצעות היפרדות.
"וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת־בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים… וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם־רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר: לָנוּ הַמָּיִם… וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ"
בראשית כו 18, 20, 22
גם במקרה זה, כמו בסיפורו של אברם, הצד החזק הוא הצד הנדיב שיוזם פשרה. התנ"ך מדגיש את יתרון כוחו של יצחק:
"וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי־גָדַל מְאֹד"
בראשית כו 13
אין עדיין תגובות