קדר המילים

1/ הר הצופים, ירושלים, אוגוסט 1984

עמי דותן ישב על ספסל במצפור המזרחי של הר הצופים, עוקב אחר שמיכת האור הכתומה־לבנה בקצה הרקיע, שכיסתה על המקום שבו אמורה להיות עמאן. ההילה של אורות העיר דעכה ופינתה מקום להרי מואב שבקעו מהחשֵכה. אלף פעמים הבטיח לעצמו לבקר בבירת ירדן. הרבה דברים שלא עשה כבר לא יעשה. היה לו כמעט כל הלילה כדי להבין שאיבד הכול. הכול נגמר.

באחת ושתים־עשרה דקות אחר חצות פלט הטלקס של סוכנות רויטרס את הידיעה הראשונה: אלמוני ירה שלושה כדורים בכַתב רשות השידור במערב גרמניה, בעת שישב בגינת ביתו שבבון. מצבו אנוש. עורכת המִשנה פרצה בבכי. מגי, הכתבנית הוותיקה, חשקה שפתיים. רק עמי, שהיה באמצע משמרת העריכה שלו בחדר החדשות ברדיו, המשיך לתפקד. אחרי שעדכן את מנהל קול ישראל ואת מנהל חטיבת החדשות, טלפן לשגרירות ישראל בבון. הקב'ט התורן אישר את הידיעה: חוקרי המשטרה בזירת האירוע. הרקע לירי אינו ברור, ככל הנראה מדובר בפיגוע.

בתוך דקות הוצפה המערכת בטלפונים של סוכנויות הידיעות הזרות ומערכות עיתוני הבוקר בישראל. בשתיים אחר חצות שודרה הידיעה לראשונה בחדשות קול ישראל, וזרם הטלפונים הפך למבול. עמי עקב אחר דיווחי הטלקס על מצבו של העיתונאי שנאבק על חייו. סמוך לשלוש בבוקר פרסמה סוכנות הידיעות הגרמנית שהיורה הוא כהה עור, גבוה, עוטה כפפות, לבוש מקטורן שחור. האקדח טרם זוהה. המשטרה חושדת שמדובר באיש אש'ף. עמי קרא את התיאור, והדם אזל מפניו. הוא התחיל להכתיב את הידיעה וקולו נסדק באמצע המשפט. 'וואי וואי וואי, אתה כל כך לבן שזה ממש סדין אדום לקרדיולוג', אמרה מגי. 'זה לא רק כתב שלנו שנפגע. הוא הרי כמו אח שלך. אתה מנהל חדר החדשות, לא? תגמור לערוך את מהדורת ארבע, תזעיק מישהו שיחליף אותך ותלך לנוח'.

רגע לפני שיצא הגיעה ידיעה חדשה: המומחה שטיפל בעיתונאי הפצוע פתח את הבטן – וסגר. אחד הכדורים ריסק את הכבד, אמר הרופא, ואין מה לעשות, רק להתפלל. עמי נסע אל הספסל שלו בהר הצופים. הרמזורים עדיין לא פעלו. קרן ראשונה של שמש חרצה על פניו תלם של אור. בנשמה שרר חושך גדול. הוא הושיט את ידו אל האקדח שהיה מונח לצידו על הספסל. מעל ראשו נשמעה צווחת קעק. האם כך נשמעת קבלת הפנים בגיהנום? כשכיוון את האקדח לרקתו, לכדה המתכת הממורטת את השמש. אור נגוהות התנפץ כאש לכל עבר.