קפה ושיר

בית קפה על המים

שלהי קיץ, בית קפה
על חוף ימה של תל אביב.
יושב לבדי אתך,
את יושבת לצדי,
אצבעותינו שלובות,
עינינו מפליגות,
שנינו מתבוננים
בים האוסף מימיו,
נסוג אחור לאחר
שבגאותו לא הצליח
לשטף את החוף ולבוא אלינו.
אנו שותקים ונאספים
אל האפק עם המים הנסוגים.
שולח יד לחבקך במסענו לשם.
את אינך לצדי, רק געגוע,
רק חלום נוכח, רק אהבה.
בית קפה על המים,
ספינה מפליגה למרחקי הכסופים,
שנינו מפליגים בה.

מקט: 4-593-1046

לְאֶרֶץ לֹא כָּאן

קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ אַחֲרוֹנוֹת

נִשְׁבָּרוֹת בְּכוֹס הַיַּיִן

שֶׁעַל שֻׁלְחָנִי בְּבֵית הַקָּפֶה

הַפָּתוּחַ אֶל הַיָּם

וְיוֹצְרוֹת קָלֵידוֹסְקוֹפּ

צִבְעוֹנִי, מְלַהֲטֵט בִּגְוָנָיו.

שְׁאוֹן גַּלֵּי הַיָּם

הַמִּתְנַפְּצִים אֶל הַחוֹף

מְשׂוֹחֵחַ עִם הַלְמוּת לִבִּי,

וְאִוְשַׁת הָרוּחַ הַחֲרִישִׁית

מְשַׂחֶקֶת בְּדַפֵּי הַסֵּפֶר

הַפָּתוּחַ לְפָנַי…

לְבַדִּי בְּבֵית הַקָּפֶה

שֶׁעֲדַיִן לֹא נֶאֶסְפוּ קְרוּאָיו,

מְנַסֶּה לִקְרֹא בְּסֵפֶר

אַךְ קוֹרֵא אֶת הַשִּׂיחַ

שֶׁל הַיָּם הַכּוֹתֵב שִׁירוֹ

בְּנַפְשִׁי הַמִּתְגַּעְגַּעַת לְמֶרְחָבָיו.

הֲרָמוֹת וְהַשְׁפָּלוֹת,

גַּלִּים מִתְרוֹמְמִים וְיוֹרְדִים,

יַמְבִּים וּטְרוֹכֵיאִים,

מְנַגְּנִים אֶת הַמִּלִּים

הַמְּעַרְסְלוֹת אוֹתִי,

מְצַיְּרוֹת חֲלוֹמוֹת בְּנַפְשִׁי,

שׁוֹלְחוֹת קְרִיאָתִי

לְהִנָּשֵׂא עַל הַגַּל

לְאֶרֶץ לֹא כָּאן

שֶׁהִיא וְרַק הִיא

הַכָּאן הָאֲמִתִּי שֶׁלִּי.