כאן ציור

"…וקרא זה אל זה ואמר…"

"מציירת שיר – משוררת ציור", כך נכתב על גב ספר השירה שלי 'שאון של חול מתקתק בַּשקט'. בספר הנוכחי אני מבקשת להביא אמירה זו לידי ביטוי מלא.

ספר השירה מחולק לחמישה שערים. בשער שנקרא 'הקו שהלכתי אחריו', הצגתי אסופת שירים שמתכתבים מלכתחילה, בדיעבד, במקרה ושלא במקרה, עם דימויים חזותיים שלי (ציורים וצילומים) ולעתים אף עם יצירות של אחרים.

בספר הנוכחי 'כאן ציור' בחרתי להתמקד בדיאלוג טקסטואלי זה ולהציג את עבודתי הנעה בין השפה החזותית לשפה המילולית. המילים שלי הן לעתים צבע-צורה-דימוי-כתם, ולעתים הן מילה-אות-משפט – כל זאת בבחינת 'מעניין לעניין באותו עניין'.

אין מדובר במצב שיטתי מובנה שבו אני מחליטה – עכשיו שיר, או עכשיו ציור. זוהי מבחינתי תופעה קוסמית המתרחשת ללא התרעה מוקדמת. שיר יכול להופיע בעת שאני עוסקת באמנות חזותית, או להגיח לפתע ממצולות הלא נודע ולהימצא מתאים ומתכתב עם יצירה שנוצרה זמן רב קודם לכן. לעתים יכול שיר להיות נקודת מוצא לציור, אך לעולם אין מדובר בציור המנסה לאייר טקסט מילולי. הדיאלוג בין השירים לציורים הוא שיח מתמשך המתחיל בשפה אחת, ממשיך להתרחב ולהיאמר בשפה האחרת, וכך מתגלגל באופן מחזורי שאין בו התחלה או סוף. זו התהוות מתמשכת ובה נוצרים צמתים שבהם נפגשות השפות.

בספר זה ניסיתי לקבץ ולאחד את השיח. חלק מהשירים שנבחרו נכתבו בהמשך לציור מסוים והתהוו כמעט בו זמנית, אחרים נכתבו שנים רבות לאחר שהיצירה הושלמה ולפתע נתגלתה הזיקה שביניהם. ישנם שירים שנכתבו בהשראת צילומים שלי או בהשראת עבודות של יוצרים אחרים. לעתים זה מכוון ולעתים המפגש הוא מקרי הוא מתגלה כנכון ומתאים, אך בכל המקרים בולטת העובדה שאני אומרת את אשר לי ב"שפות" שונות.

כחוקרת אני מכירה את התופעה ואת המונח 'אינטרטקסטואליות' – גישה לפיה, בין השאר, טקסטים משוחחים ביניהם באופן עצמאי, בין אם הקורא מזהה ומגלה את השיח ובין אם לא. הנחת יסוד זאת הובילה אותי לחשוף את השיח הזה ולהביאו לקדמת הבמה.

אסופה זו מציגה אותי כיוצרת וחוקרת רב תחומית. אני רואה בתהליך היצירה סוג של חקירה, כחופרת ארכאולוגית הנוברת בתל המראות והחוויות שלי ושל העולם במטרה לגלות את היצירה.

ד"ר נורית צדרבוים

מקט: 4-800-550068

לאתר ההוצאה הקליקו כאן

הציור שלא תם

הַצִּיּוּר שֶׁלִּי חַי אֶת חַיָּיו עַל מַגַּשׁ הַזְּמַן

קוֹרֵם גִּיד וָעוֹר בְּקַו עָב וְכֶתֶם זָב

בְּמֶרְחָב מְעֻנָּן מֵכִיל אוֹר מֵטִיל צֵל

נוֹתָר כִּמְעַט וְנִבְעָט לְשִׁנּוּי לִהְיוֹת נֶעֱלָם,

פַּעַם דַּל בְּלִי אֹמֶר פַּעַם קַל מֵחֹמֶר.

כָּל תָּו נִמְתָּח בִּמְשׂוּרָה כְּאוֹת בְּמִקְדָּשׁ מְעַט

אֲנִי אֲמָתוֹ הַמְּסוּרָה הוּא לִי חוֹמָה וּמִקְלָט

טוֹן וּצְלִיל צוּרוֹת עוֹלִים אֵלַי בְּמִשְׁעוֹל אוֹבוֹ

לוֹמֶדֶת לָדַעַת טִיבוֹ לִשְׁאֹל בְּקוֹל בְּעוֹדוֹ בְּאִבּוֹ

מוּנָח עַל מַצָּע רַךְ רַק צוֹמֵחַ לִהְיוֹת נוֹכָח.

טוֹבֶלֶת בַּאֲגַם צֶבַע נוֹטֶלֶת גָּוֶן בְּדֶרֶךְ טֶבַע

חוֹרֶטֶת וְנוֹתֶנֶת בּוֹ סִימָן לְקַו שֶׁבֶר שֶׁעָבַר

פּוֹתַחַת צֹהַר וְשַׁעַר לְתָּו נֶעֱלָם שֶׁטֶּרֶם צֻיַּר

מְכַנֶּסֶת אוֹתָם יַחַד לַצִּיּוּר שֶׁקָּם עַל יוֹצְרוֹ

לִהְיוֹת הוֹוֶה מְתֹעָד אַף פַּעַם לֹא תָּם.

כְּאֶרֶךְ דַּפַּיִם בְּרֹב חֶסֶד בָּאֱמֶת שֶׁלּוֹ

טָס לִחְיוֹת גִּלְגּוּלוֹ מֵעַל מַגַּשׁ הַזְּמַן.