כננת האווירונאוט – הוא הספר הראשון בסדרת צריחי האפר זה אלפי שנים שהאנושות מוצאת מחסה והגנה בצריחי האבן הענקיים, שלושה […]
1
הטורפת, ספינת צי הסוחר האלביוני
קפטן גְרִים הרים את העדשה הטלסקופית מהעינית הימנית של משקפי המגן הכבדים. ספינת האוויר האורורית הייתה כתם חיוור על רקע העננים הכבדים למטה, ואילו הטורפת הייתה חבויה גבוה מעל האירוספירה, בבוהק השמש. סופה התחוללה במזוספירה, שכבת העננים הכבדים והערפילים שהייתה מתחתיהם, אבל עדיין היה זמן להגיע אל ספינת האויב לפני שהסופה תתחיל להפריע למערכות הספינה.
גרים הנהן פעם אחת בהחלטיות. “ניכנס על הזרמים. כולם לעמדות. להוציא את התותחים. לפרוש את הרשת, מעלה, מטה ובצדדים. מלוא הכוח למַעֲטֶה. קבע מסלול לעבר הספינה האורורית.”
“אזעקה, כולם לעמדות!” רעם בקולו הקצין הראשון קְרִידִי, ופעמון הספינה צלצל במהירות שלוש פעמים, וחזר על האות ברעש גובר והולך. “תותחים, היכון!” הפקודה הדהדה לאורך הטורפת כשצוותי התותחים מיהרו אל צריחי הירי. “לפרוש את הרשת מסביב, שלוש מאות שישים מעלות!” אנשים מחוספסי עור במשקפי מגן ובגדי אווירונאוטים מעור מעודפי הצי זינקו אל התרנים והחִבֵּל של ספינת האוויר, ודיווחו בצעקות על התייצבותם. קרידי תפס את קצה שפופרת הדיבור וקרא, “הנדסה!”
“הנדסה, כן,” נשמעה תשובה בקול קטנטן.
“מלוא הכוח למעטה, בבקשה, מר ג’וּרְנִימֶן.”
“מלוא הכוח למעטה, כן. ותגיד לקפטן שיפוצץ אותם לעזאזל לפני שהם יספיקו לגעת במעטה שלנו. הסופה הזאת קרובה מדי. אם הוא יתזמן לא נכון את ההתקפה נהיה ערומים.”
“תעשה מה שאומרים לך, מר ג’ורנימן,” אמר קרידי בחומרה.
“אני עושה מה שצריך, אידיוט,” סינן המהנדס. “אל תגיד לי איך לעשות את העבודה שלי, חתיכת פיתיון דיג יהיר.”
“עזוב, קצין ראשון,” אמר גרים לקרידי בשקט. הוא חייך, אם כי בקושי, למשמע התגובה של ג’ורנימן. מהנדס האֶתֶר היה פשוט יקר ערך מכדי שאפשר יהיה להחליפו, והוא ידע זאת.
האיש הגבוה והצעיר ממנו עיווה פנים מאחורי משקפי המגן שלו ושילב ידיים. “הוא צריך להיות דוגמה לשאר האנשים במחלקה שלו, קפטן.”
גרים משך כתף. “הוא לא יעשה את זה. אי אפשר לסחוט דם מאבן.” הוא שילב ידיים ברוגע מאחורי גבו. “חוץ מזה, אולי הוא צודק.”
קרידי נעץ בקפטן מבט חד. “המפקד?”
“הקרב יהיה צמוד מאוד,” השיב גרים.
קרידי הביט בריכוז בספינה האורורית ובלע רוק. זאת הייתה אחת הספינות מדרג קורטז של הצריח היריב – סיירת סוחר גדולה ומוצקה הרבה יותר מן הטורפת, חמושה בתותחים כבדים יותר ובעלת מעטה עבה יותר. הספינות מדרג קורטז אמנם היו רשמית ספינות סחר ולא קרב, אבל הן היו חמושות היטב ובמקרים רבים נשאו על סיפונן פלוגה שלמה של לוחמים אורורים. גרים היה בטוח שהספינה הזאת הייתה אחראית לאבידות של התקופה האחרונה בשיט הסחר של אלביון.
“להכין אנשים לעלייה לסיפון שלה, המפקד?” שאל קרידי.
גרים הרים גבה. “אנחנו אמיצים ונועזים, קצין ראשון, אבל לא מטורפים. את זה אשאיר לקומודור רוּק ולחבריו בצי. הטורפת היא ספינה פרטית.”
“כן, המפקד,” השיב קרידי. “כנראה עדיף שלא נישאר בסביבה יותר מדי.”
“נפגע להם קשות ברשת, נאלץ אותם לרדת, נזרוק מצוף, וניתן לרוּק למצוא אותם,” אישר גרים. “אם נישאר לקרב חבטות, הסוּפה עוד עלולה להתעצם ולשבש לנו את המעטה.”
“וגם להם,” ציין קרידי. קצינים ראשונים בצי עושים את זה, מעלים התנגדות לתוכניות של הקפטן, מגלמים את פרקליטו של השטן. בעיני גרים הנוהג הזה היה מעצבן מעט. אם לא היה חייב טובה לאחותו של קרידי….
“יש להם יותר תותחים ממה שיש לנו, וגדולים יותר,” השיב גרים. “וספינה גדולה בהרבה משלנו. אם נעמוד חשופים מול קורטז, הקפטן הגרוע ביותר בצי שלהם יפיל את כולנו בצרחות אל פני השטח.”
קרידי נרעד. “כן, המפקד.”
גרים טפח על כתפו של הצעיר וחייך אליו קצרות. “תירגע. כשהצי מעניש קצינים צעירים בצורה פסקנית כל כך, המטרה היא להותיר חותם – לוודא שביום שישובו אל חובותיהם בצי הם לא יחזרו על הטעות. הם מתכוונים לשוב ולהעסיק אותך, אחרת פשוט היו זורקים אותך מהשירות. לא ישאירו אותך בקרת לזמן רב. ואז תיפטר מהטורפת ותהיה שוב בספינה משוריינת כראוי.”
“הטורפת היא ספינה מצוינת, קפטן,” אמר קרידי נחושות. “רק… קצת יותר פגיעה משהייתי רוצה.”
אבל, חשב גרים, הרבה פחות פגיעה משהוא יודע. “תפוס אומץ, קצין ראשון. אפילו אם לא נביא איתנו ספינת שלל, הפרס על פגיעה שתשאיר אותה בשביל רוּק יזכה אותנו בבונוס נאה. מאה כתרים לראש, לפחות.”
קרידי עיווה פנים. “ורוּק יגרוף מאות אלפי כתרים מכספי הפרס. ויקנה לביתו עוד כמה חברי מועצה.”
גרים עצם עיניים והרים מעט את סנטרו בשעה שאנשיו פרשו את רשת משי האתר השקופה כמעט. הוא לא היה צריך להסתכל כדי לדעת איך הרשת האתרית תשתנה כשמוליכי הכוח יעבירו אליה חשמל, איך תתנועע ותתרומם עד שנדמה יהיה שהיא חסרת משקל. היא רכבה על גלי הזרמים הבלתי נראים של האנרגיה האתרית שזרמה באירוספירה, וחוטי המשי השקופים, הפרושים סביב הספינה כרשתות עכביש ענקיות באורך שישים מטרים ויותר, הוטענו בכוח הזרמים האתריים הנעלמים מעין שנהרו בשמיים והתחילו למשוך את הטורפת קדימה. הספינה דקת הגזרה צברה מהירות בחטף. הרוח התגברה, קרה ויבשה. רעם מן הסופה הזועפת המה ממרחק באוויר הדליל.
האפשרות שקומודור המילטון רוּק יצבור השפעה רבה עוד יותר בצריח לא הטרידה במיוחד את גרים. רוב ענייני צריח אלביון לא הטרידו אותו. החלכאים בצריחים יכולים לתלוש זה לזה את השפתיים בנגיסה, אם זה מה שמתאים להם. כל עוד הטורפת ברשותו, יש לו כל מה שהוא צריך.
קֵטְל, איש הצוות שאחז בהגאי הספינה מטר או שניים מאחורי גרים וקרידי ומעט גבוה מהם, פלט שריקה קצרה. גרים נפנה והרים גבה. “מר קטל?”
המלח אפור השיער זקר סנטר לעבר הסופה המתקרבת. “סקיפר, אולי כדאי שתשקול ירידה תלולה יותר מהרגיל. הכבידה תביא אותנו לשם מהר יותר, ואם הפגישה לא תסתדר כמו שצריך, אפשר פשוט לעבור אותם ולהמשיך ישר אל תוך העננים.”
“שים לב, אווירונאוט,” סינן קרידי. “אם יש לך הצעה, אתה יכול להעביר אותה לקפטן דרכי. אלה התקנות בספינת צי.”
“קצין ראשון. זאת לא ספינת צי,” אמר גרים חרישית. “זאת הספינה שלי. תן לי לחשוב.”
להצעה של מר קטל היה ערך. המהירות המרובה בצלילה תקשה על הירי, אבל הספינה שלהם איתנה, והם לא יצטרכו להפליא בירי כדי לשתק את ספינת האויב בהתקפת פתע – יתרה מזאת, כך יוכלו להתחיל את הקרב כמה רגעים מוקדם יותר, לפני הסערה. הוא ידע שיש להם סיכויים טובים בהרבה אם המעטה של הטורפת יהיה שלם סביבם.
קרידי, שהיה מסוגל לעבור סופה בלי להחוויר, התחיל להיראות ירקרק במקצת לאור דעתו של הקפטן שלו על תקנות הצי. אבל הוא העיף מבט לאחור אל קטל וניסה בעוז להמשיך למלא את חובתו, כפי שהצטיירה בעיניו. “צלילה תלולה לא נראית נחוצה, המפקד. סביר להניח שהם אפילו לא ידעו שאנחנו מתקרבים אליהם עד שהתותחים יפתחו באש.”
“אנחנו רחוקים מהבית, קצין ראשון. אני מעדיף לא לעסוק בהסתברויות.” גרים הנהן אל האווירונאוט המבוגר שמאחור. “נעשה את זה כמו שאמרת, מר קטל. תודיע לצוותי התותחנים להתאים את זוויות הירי.”
“כן, המפקד.”
גרים הטה את ראשו ובחן את הרוח העזה שנשבה על הסיפון. “מר קרידי,” אמר, “אמור לצוות להכין את המפרשים, בבקשה.”
קרידי השתהה ומצמץ בהפתעה. “קפטן?”
גרים לא האשים את הצעיר על תגובתו. רק ספינות אוויר מעטות עדיין השתמשו במפרשי רוח. מדחפים מונעי קיטור וטורבינות הבורג החדשות היו אמצעי ההנעה המועדפים במקרה שספינה יצאה מן האירוספירה או נעצרה באזור כלשהו של השמיים שאין בו זרמים אתריים חזקים מספיק כדי להניע כלי שיט. אבל למפרשים היו יתרונות ייחודיים: פעולתם לא הצריכה מנועי קיטור מגושמים וכבדים, והם היו חרישיים כמעט – לפחות בהשוואה למנועי קיטור.
מצחיק, הרהר גרים, כמה רבות הפעמים בחיים שבהן מעט שיקול דעת ואיפוק יכולים להועיל.
“שיישארו מקופלים בינתיים,” אמר גרים. “אבל אני רוצה שיהיו מוכנים.”
“כן, המפקד,” אמר קרידי, בהתלהבות שהייתה אפילו קטנה יותר מתגובתו מעט קודם לכן – אבל הוא העביר את הפקודות בתוקף.
אחר כך לא היה הרבה מה לעשות, רק לחכות בזמן שהטורפת התמקמה לקראת הצלילה. ציוד הקרב הסטנדרטי כלל רתמה ועליה כמה נקודות חיבור. חגורת אבטחה הייתה רצועה כבדה באורך שניים עד שלושה מטרים, קלועה מחבלים או מרצועות עור, עם תפס משני קצותיה, וכל איש צוות היה חייב לשאת על גופו שלוש חגורות כשנשמעה האזעקה הקוראת להתייצב בעמדות. גרים וקרידי חיברו, איש בתורו, שני חבלים לשלל המעקות והטבעות שהותקנו ברחבי ספינת האוויר למטרה זאת בדיוק, והידקו אותם היטב.
אחרי שנחגר הקדיש גרים רגע ליישור מדיו. בתור קפטן של ספינת סוחר של אלביון הוא לא היה לגמרי מחוייב ללבוש מדים, אבל הצוות הזמין לו בגדי שרד אחרי ההפלגה הראשונה המוצלחת מאוד שלהם בשירות הצריח. הם היו כמעט זהים למדי הצי, אבל במקום ששרוכי העור שלו יהיו צבועים בכחול כהה ומעוטרים בשולי זהב, הם היו שחורים כפחם ושוליהם אדומים כדם. שני הפסים הרחבים של דרגת קפטן בספינת אוויר קישטו את קצהו של כל שרוול במעילו הארוך. כפתורי הכסף בצורת הגולגולות של המעיל נראו לו מופרזים מעט, אבל הוא היה חייב להודות שאכן שיוו לתלבושת מראה פיראטי הולם.
ורק בסוף, כרגיל, הוא הידק היטב את רצועת כובעו המחודד, והצמיד אותו לראשו. בעיני האווירונאוטים, קפטן שאיבד את כובעו בזמן שספינתו צללה לקרב היה סימן למזל רע מאוד, וגרים ראה בחייו כבר יותר מדי דברים משונים, ובעצמו לא היה חף לחלוטין מן האמונה התפלה הזו.
נדרשו כמה דקות כדי לעבור את הקילומטרים שהפרידו בין הספינה האורורית לטורפת, ובמשך כל הזמן הזה המתח גבר, סמיך באוויר הקריר, ונוקשותו ניכרה בעמודי השדרה של התותחנים והאווירונאוטים. קרב ספינה מול ספינה היה אלימות מהסוג ההרסני ביותר המוכר לאדם, וכל הנוכחים על סיפון הטורפת ידעו זאת.
גרים מילא את תפקידו, כמו תמיד. לחיילים היה מותר להיות עצבניים ומפוחדים – הרי זאת התגובה השפויה היחידה למצבם. אבל הפחד הוא מחלה העלולה להתרחב ולהתפשט, לשתק צוותים ולהביא את החורבן שממנו חששו מלכתחילה. הקפטן לא יכול ליהנות ממותרות כמו פחד. החיילים חייבים להיות בטוחים – לא רק להעריך, אלא לדעת בוודאות מלאה – שהקפטן שלהם יודע בדיוק מה הוא עושה. הם חייבים לדעת שהקפטן שלהם בלתי מנוצח, חף משגיאה, חסין מפני תבוסה. לידע הוודאי והבטוח הזה יש חשיבות מכרעת עבור הצוות – הוא מאפשר להם להתעלם מפחדיהם ולמקד את המחשבות בחובותיהם, כפי שאימנו אותם לעשות.
חיילים שמתפקדים כפי שאומנו, אפילו בגיהינום השוצף של קרב אווירי, בהחלט הכרחיים לניצחון. צוות כזה בדרך כלל סופג הרבה פחות פצועים והרוגים – וגרים היה מעדיף לזרוק את עצמו מתרני הגחון של הטורפת, ולא לבזבז לשווא טיפה מדם אנשי הצוות שלו. לכן הוא עשה כל שביכולתו כדי שיילחמו ביעילות ובנחישות גדולות ככל האפשר.
הוא לא עשה דבר.
גרים עמד ברוגע על הסיפון, כבלי האבטחה שלו מסודרים ומתוחים, ידיו שלובות מאחוריו. הוא נעץ מבט היישר קדימה ולא הרשה לעצמו להפגין שום רגש שהוא. הוא הרגיש את העיניים שנעו אליו מפעם לפעם, והוא לא נע ולא זע, והיה נוכחות מרגיעה ובטוחה.
קרידי ניסה לחקות את הקפטן, בהצלחה חלקית בלבד. הוא לפת מעקה אחד עד שמפרקי אצבעותיו הלבינו, ונשימותיו הכבדות מדי בקעו דרך נחיריו המנופחים.
“קצין ראשון,” אמר גרים בשקט, וחייך. “אולי כפפות?”
קרידי השפיל מבט אל כף ידו וסילק אותה בחיפזון מן המעקה. הוא הקדיש רגע לשליפת כפפותיו מכיסיו וללבישתן.
גרים לא יכול להאשים את הצעיר. זה יהיה הקרב הראשון שלו על הטורפת, ספינה אזרחית. היא בנויה מעץ, ולא הרבה יותר, ואינה עטופה ביריעות הפליז ובשריון הפלדה עטוי הנחושת שבהם מתהדרים כלי השיט הצבאיים. אם ירי של האויב יחדור את המעטה שלה, כל מטח יגרום נזק מזוויע לספינה ולצוותה גם יחד – וירייה מוצלחת עלולה להרוס את גביש הליבה שלה, מה שישחרר פרץ אנרגיה שיפזר את הספינה ואת הצוות על פני קילומטרים רבים של שמיים.
פחדיו של קרידי היו מעוגנים בשנים של ניסיון על ספינות מלחמה מן הצי של צריח אלביון. כל מה שידע אמר לו שהוא עומד לצאת לקרב שיכול בהחלט להסתיים בהשמדה הדדית, שגרים מסתכן סיכון אדיר.
לא אשמתו של הקצין הראשון שהוא מעולם לא נלחם על סיפון הטורפת.
הגיע הזמן. הספינה שלו הייתה במקום הנכון, כשני קילומטרים מעל הספינה האורורית.
“תמרונים!” קרא גרים.
פעמון הספינה התחיל לצלצל בקצב סטקטו מהיר, אזהרה אחרונה לנמצאים על הסיפון לאבטח את עצמם בכבלים לפני שהטורפת יוצאת לקרב.
גרים הרגיש חיוך פראי עולה על שפתיו. הוא הושיט יד כדי להדק את רצועת הכובע המחודד לקראת הצלילה, והנהן קלות לצד אחד. “מר קטל,” אמר, “אתה רשאי לפתוח בצלילה.”
אין עדיין תגובות