כאור בשולי הענן הוא רשימות מסע של געגוע ונדוד בין הנחל לים. “פִּתּוּלֵי הַדָּג בִּשְׂחִיָּתוֹ, רִקּוּד הָעֵשֶׂב שֶׁרוֹחֵשׁ לָרוּחַ בַּשָּׂדֶה, […]
בַּשָּׁנָה הַחוֹלֶפֶת הָיָה לִי חֵיקוֹ שֶׁל הַנַּחַל לְבַיִת.
מָצָאתִי בּוֹ מַעֲגָן לְהַנִּיחַ אֶת הַלֵּב
וּמַעְיָן שֶׁל שַׁלְוָה לְהַנִּיחַ אֶת הַדַּעַת.
גִּלִּיתִי בּוֹ מָקוֹר שֶׁל נֶחָמָה לִפְרֹשׂ אֶת הַגּוּף
וּמֶרְחָב שֶׁל הַשְׁרָאָה וּפַשְׁטוּת לִשְׁמֹט בּוֹ אֶת הָרוּחַ.
בֵּין הַקָּנִים,
בִּמְאוּרַת עֲצֵי הָאֵשֶׁל בַּחוֹלוֹת,
בְּצֵל הָאֵיקָלִיפְּטוּס,
עַל גְּדוֹת הַנַּחַל הַנּוֹשֵׁק לַיָּם –
בִּימֵי חַמְסִין,
בִּימֵי סַגְרִיר,
בַּזְּרִיחָה,
בַּשְּׁׁקִיעָה וּבְרִגְעֵי הַחֶסֶד הַדַּקִּים שֶׁבֵּינֵיהֶם –
נָדַדְתִּי.
הִתְבּוֹדַדְתִּי.
הִתְבּוֹנַנְתִּי.
הִקְשַׁבְתִּי.
שָׁקַטְתִּי.
הִתְגַּעְגַּעְתִּי, וְלֹא מְעַט גַּם דָּמַעְתִּי אֶת גַּעְגּוּעַי.
מְעֻרְסֶלֶת בֵּין שָׁמַיִם לָאָרֶץ, הִתְקַדַּשְׁתִּי בַּחֵן שֶׁהֶעֱנִיק הַטֶּבַע שֶׁבָּא קָרוֹב כָּל כָּךְ אֶל סַף דַּלְתִּי.
גּוֹמַעַת מִטּוּבוֹ.
מִתְרַפֶּקֶת עַל יָפְיוֹ.
לוֹגֶמֶת מֵחָכְמָתוֹ.
רוֹקַחַת מִדִּבְשׁוֹ שִׁקּוּיִים לְמַכְאוֹבַי.
מְגַלָּה שֶׁהוּא לִי שֹׁרֶשׁ
וּמִשְׁעָן
וּמִשְׁכָּן
וְשֶׁמִּשְׁכָּנִי וְשָׁרְשִׁי וּמִשְׁעַנְתִּי –
הֵם בְּלִבִּי, פְּנִימָה.
שָׁעוֹת רַבּוֹת שֶׁל הִתְבּוֹנְנוּת הֶעֱנִיק לִי הַטֶּבַע בְּטוּבוֹ.
מֵי הַנַּחַל,
גַּרְגִּירֵי הַחוֹל,
קְלִפַּת עֵץ הָאֵיקָלִיפְּטוּס,
רִגְבֵי הָאֲדָמָה הַלַּחִים,
רִקּוּד הַקָּנִים,
מַשַּׁק בַּעֲלֵי הַכָּנָף,
נִיחוֹחַ הַשִּׁבֳּלִים הַמִּשְׁתַּפְּלוֹת,
הָאוֹר בְּשׁוּלֵי הֶעָנָן – הָיוּ מוֹרֵי דֶּרֶךְ בְּמַסְעוֹת הַנְּדוּדִים.
בְּלֹא אֹמֶר גִּלָּה בְּפָנַי הַנַּחַל אֶת סוֹד הַהִשְׁתַּנּוּת,
אֶת טֶבַע הַדְּבָרִים.
נִפְגַּשְׁנוּ יוֹם וְעוֹד יוֹם –
בַּחֹרֶף, בָּאָבִיב, בַּקַּיִץ, בַּסְּתָו.
בְּכָל פַּעַם לֹא הָיָה זֶה ‘הוּא’ עוֹד.
פַּעַם שָׁקַט. פַּעַם סָעַר.
פַּעַם הִצְטַלֵּל. פַּעַם נֶאֱטַם.
פַּעַם רָגַשׁ מְלוֹא חִיּוּתוֹ וּפַעַם דִּשְׁדֵּשׁ בְּדִכְדּוּךְ.
יוֹם וְעוֹד יוֹם וְהוּא אֵינֶנּוּ הוּא.
יוֹם וְעוֹד יוֹם, וְגַם אֲנִי – אֵינֶנִּי הִנֵּנִי עוֹד.
שָׁכַנְתִּי בְּלֹא לְמַהֵר בֵּינוֹת לָעֵשֶׂב הָרַךְ.
תַּחַת שְׂמִיכַת הָעֲנָנִים הִתְרַוַּחְתִּי לְתֻמִּי בְּלֹא מַטָּרָה.
בְּלֹא תַּכְלִית.
מַפְקִידָה עַצְמִי בְּחַלְלֵי הַזְּמַן הַזְּעִירִים
הַנָּעִים לָהֶם כָּךְ, בֵּין ‘עַכְשָׁו’ לְ’עַכְשָׁו’.
נוֹגַעַת לִרְגָעִים בִּפְעִימוֹת הָרֶגַע שֶׁנּוֹגֵעַ בִּי,
וְהוּא חוֹמֵק, כְּמוֹ מְסָרֵב לַאֲחִיזוֹתַי.
מִתְמַסֶּרֶת לַ’כְּמוֹת שֶׁהוּא’ הַמִּשְׁתַּנֶּה שֶׁל הַזְּמַן.
בְּלֹא הֶרֶף יִשְׁתַּנֶּה,
מִתְעַטֶּפֶת בִּנְשִׁיפַת חֲלוּפִיּוּתוֹ
וְנִכְנַעַת בְּדִמְעָה חוֹמֶלֶת,
בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מִסְתַּלֵּק מִמֶּנִּי וּפוֹנֶה לְדַרְכּוֹ.
כָּךְ טֶבַע הַדְּבָרִים.
***
מְחוֹל הַקָּנִים הֶעָדִין בְּלִטּוּף רוּחַ הָעַרְבִית שֶׁל אוֹר אַחֲרוֹן
חָשַׂף אֶת לִבִּי לְסוֹד הַתְּנוּעָה –
לְהִתְכּוֹפֵף כְּשֶׁהָרוּחַ עַז.
לָסֶגֶת כְּשֶׁהָרוּחַ מְאַיֵּם לְשַׁבֵּר.
לְהִתְקַפֵּל בְּרַכּוּת לֹא מִתְנַצֶּלֶת, לְהִשְׁתַּפֵּל
וְלָשׁוּב וּלְהִצְטַמֵּחַ אֶל עָל עִם שֹׁךְ הַסְּעָרָה.
מִן הַקָּנִים שֶׁעַל סַף הַנַּחַל לָמַדְתִּי לְהִתְגַּמֵּשׁ.
לָצֵאת אֶל הַקּוֹלוֹת שֶׁרוֹחֲשִׁים סָבִיב,
לְהֵעָנוֹת לְמַצְּבֵי הָרוּחַ וְלִשְׁלַל זְרָמָיו.
לְהֵעָנוֹת – בְּלֹא לְאַבֵּד אֶת הָאֲחִיזָה בָּאֲדָמָה.
לְהֵעָנוֹת – בְּלֹא לְוַתֵּר עַל הַיְנִיקָה מִן הַשּׁרֶש.
לְהַרְחִיק נְדוֹד בָּאֲמִירִים וְלָשׁוּב וּלְקַנֵּן בַּמַּעֲמַקִּים.
לֹא אַחַת נִסִּיתִי לָצֵאת מִגְּבוּלוֹתַי,
לָצֵאת מִגְּדֵרִי, לָצֵאת מֵעוֹרִי
וּלְעִתִּים אַף – מִדַּעְתִּי.
אַךְ נוֹכַחְתִּי, שֶׁאַף שֶׁגְּדֵרִי אֵינֶנָּה מֻגְדֶּרֶת וּכְלָל אֵינָהּ מְגֻדֶּרֶת – הָעוֹר הֲרֵי הוּא לִי כְּשִׂמְלָה מְחֹרֶרֶת – נוֹכַחְתִּי,
שֶׁלְּעוֹלָם לֹא אוּכַל לְהַפְקִיעַ אוֹתָהּ בֶּאֱמֶת.
לֹא אוּכַל לִהְיוֹת אֶלָּא מַה שֶּׁהִנְנִי,
אוֹתוֹ ‘הִנְנִי’ שֶׁלְּעוֹלָם לֹא אַצְלִיחַ לִתְפֹּס.
לְעוֹלָם. לְעוֹלָם.
אין עדיין תגובות