המדריך השלם לפענוח ציורי ילדים

המדריך השלם לפענוח ציורי ילדים כולל בתוכו מאות דוגמאות של ציורי ילדים מהארץ ומהעולם. הסברים מפורטים ועשרות המלצות ופתרונות חדשים להתמודדות עם קשיים רגשיים של ילדים ובני נוער. הספר מאפשר לקורא ללמוד צעד אחר צעד כיצד להבין טוב יותר מגוון רחב של מצבים בחיי ילדים באמצעות ציוריהם: קשיי קשב וריכוז, בשלות לכיתה א', פחדים וחרדות של ילדים, התמודדות עם גירושין, כישרונות ומחוננות אצל ילדים, עקשנות ומאבקי כוח, מקובלות ודחייה חברתית, מריבות בין אחים, מתחים ומשברים בחיי ילדים, קשיי גמילה, התפרצויות זעם, תאומים, הולדת אח קטן, לקויות למידה, השמנה אצל ילדים, שקרים ופנטזיות, התמודדות עם מחלות, קשיי פרידה, אינטליגנציה רגשית ועוד

מקט: 978-965-571-133-2

מסת"ב: 978-965-571-133-2

לאתר ההוצאה הקליקו כאן

קטע וידאו/אודיו קשור

קטע וידאו/אודיו נוסף

מאמר על הספר בעיתונות

ביקורת על הספר

עמוד הפייסבוק

המדריך השלם לפענוח ציורי ילדים כולל בתוכו מאות דוגמאות של ציורי ילדים מהארץ ומהעולם. הסברים מפורטים ועשרות המלצות ופתרונות חדשים […]

---

 

 

פוליטיקה משפחתית

סלבדור מינושין, כהן הטיפול המשפחתי, אמר פעם ש"המשפחה היא יצור חי ומתפתח בה הילד בונה את זהותו ובתוך כל משפחה קיימות תת-מערכות וגבולות ביניהם". מכאן, ניתן להבין כי בכל משפחה קיימים אלמנטים שאנחנו מכירים מעולם הפוליטיקה – קואליציות, אופוזיציות, הסכמים, מו"מ ועוד.

חלק ניכר מפענוח ציורי הילדים, מוקדש ליחסי הכוחות והמערכים בתוך המשפחה – האם קיימות קואליציות הפוגעות במערך הכוחות המשפחתי?  האם הילדים נוטים תמיד לצדו של אחד ההורים ומותירים את השני בודד במערכה? האם הילדים רואים עצמם כיחידה אחת אל מול הקואליציה ההורית? האם הילדים "נחלקים" כך שכל אחד עם הורה אחר? האם הילד המצייר חש עצמו בודד אל מול קואליציה משפחתית אחרת?

באמצעות פענוח הציורים, ניתן להבין לעומק מהם יחסי הכוחות במשפחה, מהם הקונפליקטים הגלויים והסמויים בה וכיצד חווה הילד את הקשר הרגשי לבני משפחתו. כך ניתן להגיע לשורש הבעיה ולאתר פתרונות המתאימים לילד ולדרך בה הוא חווה את משפחתו.

בהדרכת ההורים היצירתית אשר פיתחתי, אני משווה את המסרים העולים מציוריו של הילד לציוריהם של כל אחד מבני המשפחה (כן, גם של ההורים!) על מנת להבין לאשורו את הפאזל המשפחתי. כמות ואיכות המידע העולה מן הציורים לא תסולא בפז… מגמות של תחרותיות, שליטה, ותרנות, כעסים מודחקים, קנאה ועוד – את כל זאת ניתן לראות בציורים ואת כל זאת ניתן לשנות!

 

הנחיות לפענוח ציורי משפחה

מטרת הפיענוח של ציורי משפחה היא לבדוק, כאמור, כיצד חווה הילד את היחסים בתוך משפחתו. עוד לפני שמתחילים, חשוב לזכור כי הדרך בה הילד מצייר את משפחתו אינה משקפת, בהכרח, את המציאות הממשית בה הוא חי… בדומה למבוגרים, גם ילדים מייפים את המציאות או מציירים את המצב הרצוי להם:

• חפשו מכנה משותף בין הדמויות
  ציור הדמויות בצבע זהה, בטכניקת ציור זהה או עם פריטים זהים (לבוש / שיער וכדומה), מעיד על הקשר הרגשי שהילד חווה בין שתי הדמויות.
• שימו לב לגודל הדמויות
  כאשר דמות מסוימת מעורבת יותר בחיי הילד מבחינה רגשית, הוא יצייר אותה גדולה יותר ובאופן חיובי משאר הדמויות.
• בחנו את הקשר והמרחקים בין הדמויות
  האם הדמויות מרוחקות זו מזו? האם הן קרובות? נוגעות? מחזיקות ידיים? הקשר המצויר מבטא את הביקורתיות או את יחסי האמון בין הדמויות, לתפיסתו של הילד.
• עמדו על ההבדלים בין "יחידת ההורים" ל"יחידת הילדים"
  מי מצויר קרוב למי? מי דחוק בפינה? מי גדול מהאחרים ותופס מקום רחב יותר בציור? מי קטן ומצומצם ביחס לשאר? הבדלים אלה מבטאים את התפיסה של הילד בנוגע למיקום הרגשי של כל אחד מבני המשפחה.
• בחנו את הצבע ואיכות הקו בו מצוירת כל דמות
  אם לילד יש קושי בתקשורת הרגשית בינו לבין מי מבני המשפחה, הוא יצייר את הדמות בקו חלש או שבור.
• בדקו השמטת דמויות
  לעתים, ילדים משמיטים דמויות מסוימות ומציירים רק את הקרובים להם ביותר. במקרה כזה, יש לברר מדוע הושמטה הדמות – האם מחוסר עניין בה או מרצון "שתיעלם" (כמו אח חדש במשפחה וכדומה).
• נסו לחוש את הנימה הכללית
  האם הציור מלא בפרטים, האם הוא משדר עליצות, האם יש בו יצירתיות ודמיון או שהוא דל בפרטים, מרוחק, עצוב ומשרה אווירה לא נוחה.

 

 

יחסי הורים-ילדים

ברגע בו הקמתם משפחה והחלטתם להביא ילדים לעולם, נכנסתם למערכת יחסים משמחת ומתגמלת מחד, אך קשה ותובענית מאידך.

יחסי הורים וילדים הם חלק מורכב בחיינו, ובמקרים רבים איננו מבינים מה עובר על הילד שלנו כאשר הוא משנה את התנהגותו מקצה לקצה. זה נכון גם בגיל שנתיים וגם בגיל ההתבגרות… נדירים הילדים אשר יודעים להעביר את תחושותיהם וקשייהם בצורה מיטבית וברורה.
וכך, בוקר אחד, אתם מתעוררים ומגלים שאתם נמצאים בתוך פלונטר גדול עם הילדים שלכם, לא צפיתם את זה מראש, לא תכננתם שכך יהיה ואין לכם מושג מאיפה להתחיל לפתור את זה…

באמצעות הציורים, ניתן להבין את שורשי הפלונטר המשפחתי ולהתיר אותו, להבין כיצד חווה הילד את יחסיו עם הוריו ולראות את נקודת המבט של הילד לעומת נקודת מבטם של ההורים, בכל הנוגע ליחסים בבית.

בציור כאן, נראה כי כל בני המשפחה "שווים", מאחר שהם מצוירים באותו הצבע ואף בעלי גובה זהה. במבט מדוקדק יותר, נראה כי הילדה המציירת (השמאלית) מגביהה את עצמה באמצעות הגבהת הקרקע הירוקה ובכך היא מביעה את רצונה להיות חלק מ"ההנהגה" וההובלה במשפחה.
מכאן נוכל לצאת ולבדוק – מה חסר לילדה במערכת היחסים במשפחה?

הגבהת דמויות= רצון להובלה במשפחה

 

מאבקי כוח

מאבקי כוח הם שם כולל למגוון רחב של מאבקים מתמשכים, אשר הורים רבים חווים מול ילדיהם וחשים שהם "צובעים" את כל האינטראקציה עם הילד.
למאבקי כוח טווח גילאים רחב ביותר והם יכולים להתחיל כבר בגיל שנה וחצי ולהימשך אל תוך שנות ההתבגרות המאוחרת. לפעמים התפרצויות זעם הן חלק ממאבקי כוח, אך לא בהכרח כל מאבקי הכוח יתבטאו בהתפרצויות זעם.

ילדים שפועלים מול הוריהם במאבק כוח, מתנהגים כאילו היה זה עניין של חיים ומוות. לרוב הם מתעקשים, צועקים ונוהגים בתוקפנות. במקרים אחרים הם עשויים לשקר, לנהוג בשתלטנות כלפי בני המשפחה וכדומה.
אמנם מקובל לומר ש"הילד רוצה תשומת לב", אך אין באמירה זו שום פתרון פרקטי, פרט לכעס על הדרישה האינסופית של הילד לתשומת לב…. מטרת פענוח הציורים היא למצוא את הדרך הטובה ביותר  להתמודד עם ההתנהגויות הללו ביעילות וברגישות, תוך יצירת דיאלוג פתוח, כך שכל אלמנט בציוריו של הילד יעניק לנו תובנה לגבי אישיותו ולגבי הפתרון הדרוש לו.

 

מאבקי כוח בציורי ילדים

בציורים של ילדים הנתונים במאבקי כוח נראה לחץ חזק ונוקשה ועבודה בשכבות צבע מרובות ודחוסות, אפילו עד כדי קריעת הדף:

צביעה דחוסה+ לחץ חזק= מאבקי כוח

 

בחדר העבודה שלי, אני פוגשת מדי יום הורים מתוסכלים ומובסים שלא תכננו לחיות כך את חייהם ומואסים במלחמה הזאת, שיש בה רק מנצחים ומפסידים.
בציור זה, למשל, הגדיל הילד את הכתפיים והדגיש אותן בלחץ חזק. כתפיים מסמלות אחריות, כוחנות ומעמד בר השפעה; כאשר הילד מדגיש אותן בציור – מסמל הדבר גישה שקשורה להשגת מעמד בכוח:

 

הוספת "דרגות" בכתפיים = כוחנות ומעמד בר השפעה

 

 

הוריו של רון בן ה-4 פנו לייעוץ בגלל אינספור מאבקי כוח שהחלו לאחר הולדת אחיו הקטן. הציורים מגלים תמונה מעניינת – רון מצייר, שוב ושוב, שני סוגים של שרבוטים:

התפרשות על הדף וסגנון צביעה מעגלי                                         

סגנון צביעה זוויתי שמאפיין מאבקי כוח

בציור העליון ניתן לראות התפרשות מלאה על הדף שמעידה על נוכחות נעימה, לצד שרבוט מעגלי שמסמל חיוניות אנרגטית.
לעומת זאת, בציור התחתון ניתן לראות קווים זוויתיים ונוקשים שמעידים על מאבקי כוח ולחץ.

 

מעברים יכולים להיות גדולים (כמו מעבר דירה), או קטנים (למשל – מעבר מהטלוויזיה להתארגנות לקראת הערב). המעברים החדים אצל רון בין שרבוט מעגלי לזוויתיות, מלמדים כי יש לו קושי עם שינויים ומעברים, וכי זוהי הסיבה האמתית למאבקי הכוח אתו.
אם נסתכל על זה מנקודת המבט של הילד, באמצעות ההתנגדות הוא מאט את קצב המעבר לקצב המתאים לו. במקרה זה, המלצתי להוריו להקפיד על מעברים מדורגים, עקביים ואיטיים יותר.

ההתפרשות של רון על כל הדף מעידה שהעצמאות חשובה לו מאד. לכן, כדי להמעיט במאבקי הכוח, חשוב לעודד אצלו דווקא את הכוחות והכישרונות שעולים מתוך הציורים. החיזוקים החיוביים הניתנים בשלבים מדורגים ילמדו אותו להתחבר אל הכוחות שלו, גם כשהוא נתקל במצבים שקשים לו, ובעקבות זה יתמעטו מאבקי הכוח מול ההורים.

כך, באמצעות פענוח הציורים, הוריו של רון למדו מהו השורש של מאבקי הכוח וכיצד ניתן לגשת אל רון מבלי להיתקל בחומות ההתנגדות הידועות שלו.

 

 

מריבות בין אחים

מריבות בין אחים הם חלק מחייה של כל משפחה, כמו גם חלק לגיטימי מכל מערכת יחסים. באמצעות חילוקי הדעות, משכללים הילדים את המיומנויות שלהם בפתרון קונפליקטים עם קבוצת השווים. ברוב המקרים, מדובר במאבקי כוח לגיטימיים על משאבים מוגבלים (החל מצעצועים פשוטים ועד לתשומת הלב מההורים) המלווים בתחושות של קינאה, קיפוח וביקורתיות.

מט"ה המריבות

על מנת להבין את שורש הבעיה, אני ממליצה לבחון את 3 הגורמים המרכזיים אשר עלולים לייצר קונפליקטים במשפחה:

1. מזג
השוני בטמפרמנט בין ילדים יוצר מריבות באופן טבעי.
למשל, בציורים המוצגים כאן, אפשר להבחין בין שתי אחיות: ליבי (משמאל), המציירת בסגנון אימפולסיבי וסוער לעומת אחותה, ליהיא (מימין) שמציירת בקצב איטי, שקט ומדויק.

הסיבה למריבות ביניהן, ברוב המקרים, היא הפער בין המזג השונה שלהן, למשל – האחת מתעצבנת מהאיטיות של אחותה והשנייה אינה יכולה לסבול את המהירות והחיפזון של הראשונה.
במקרה הזה, ההתבוננות על המריבות שלהן מנקודת המבט של המזג, אפשרה להורים לשקף לילדותיהם את הפער הלגיטימי ביניהן, ואף לייצר סיטואציות משפחתיות משותפות שמאפשרות לכל אחת להביע את עצמה, בהתאם למזג שלה ומבלי שזה פוגע באחרת:

 

הבדלי אופי, המשתקפים בציורים, כמקור למריבות

 

2. טריטוריה
   במשפחות רבות, שורש הקונפליקט נעוץ במאבקים להגדרת הטריטוריה הייחודית של הילד, בהשוואה לאחיו.
   למשל, בציורו של עודד בן ה-6, ניתן לראות את המאפיין הקלאסי של 'הילד הטריטוריאלי' – פלישת אלמנטים לתוך אלמנטים אחרים, שלא בהתאמה לגילו:

פלישה של אלמנטים בציור לאלמנטים אחרים

כאשר הציורים מראים שהטריטוריה היא הגורם הבעייתי, אני מנחה את המשפחה ליצור הפרדות טריטוריאליות ברורות – מה שלי ומה שלו, וכך לגרום לשיפור האווירה בבית.

 

3. היררכיה
   מקור נוסף לקונפליקטים בין אחים הוא תפיסת עולם לפיה הבכיר ביותר הוא הקובע, וכדאי להיאבק על השליטה וההובלה. בעקבות מאבקים אלה, נוצרים גם מחנות בבית:

השתקפות של יצירת מחנות במשפחה

במילים אחרות, המריבה יוצרת קואליציה של אחד הילדים עם ההורה, מה שמעניק לילד מעמד חדש וטוב יותר בבית.
במקרים אלה אני ממליצה לטשטש את הקואליציות והבדלי המעמד בין הילדים: על ההורים לשמר את תפקידם הקבוע, אך לשנות את חלוקת התפקידים במשפחה וליצור תנועה בין התפקידים השונים. פעם ילד אחד אחראי על X ופעם ילד שני. פעם ילד אחד מבצע את Y ופעם ילד שני. כך אנו "מוציאים את העוקץ" מהתפיסה של "להיות בכור זה יותר שווה"  או "להיות קטן זה הכי משתלם", ומונעים את המאבק הנובע מההיררכיה.

אגב קואליציה, חשוב לציין שמאד לא פשוט לתווך בין הילדים כאשר אתם חושבים שהצדק עם אחד מהם. אחד הסודות הבלתי מדוברים בהורות הוא 'סוד הילד המועדף', זה שהדיאלוג אתו קל יותר, זה שאהוב יותר בגלל מראהו, זה שמזכיר להורה את עצמו, המאהב הקטן ועוד…
קשה להתמודד עם העדפה זו, אך חשוב להיות מודע לה, ללמוד לראות את הייחודיות של כל ילד בדרכו שלו ולא לוותר על הניסיון להתקרב גם אל הילד שמביא סגנונות אופי ומזג שונים לביתכם. לפעמים, דווקא דרך הילד שפחות קל אתו, אפשר ללמוד יותר על עצמנו כבני אדם וכהורים.

 

כיצד מתמודדים עם מריבות בין הילדים?

1. הביטו על המריבות כפשוטן; הן חלק לגיטימי מכל מערכת יחסים ואינן עדות לכישלונכם כהורים
2. ראו במריבות הזדמנות ללמידה של משא ומתן, כוחנות, פשרות, אולטימטום וכיו"ב
3. קבעו כללי יסוד משפחתיים והבהירו לילדים מה מותר ומה אסור, לתפיסתכם (למשל – צעקות מותר, אלימות אסור)
4. הימנעו מלשפוט בין הילדים כדי לא לייצר קואליציה בין ילד להורה
5. תווכו בין הילדים לצורך לימוד משא ומתן ופשרה, אך אל תעשו זאת במקומם
6. אל תכניסו את עצמכם למריבה ("ותר לו, בשבילי…", "תן לו… נמאס לי מהצעקות שלו" וכיו"ב)
7. התערבו רק במקרים קיצוניים או במקרים בהם נראה שהילדים הגיעו למבוי סתום, ללא יכולת פתרון הקונפליקט
8. השקיעו בשיתוף רגשות שליליים (כעס, תסכול…), שלא בדרכי אלימות
9. השתמשו בפתרון ההרחקה רק במקרים קיצוניים ובמידתיות (דקת הרחקה לכל שנת גיל הילד)
10. התבוננו בציורי הילדים ונסו לגלות את שורש הבעיה (מתוך "מט"ה המריבות"), כמו גם לעקוב אחר שינויים בדפוסי הציור המעידים על מצוקה.

 

 

 

התפרצויות זעם

למרות שגיל שנתיים הוא הגיל הידוע של התפרצויות הזעם, הן מתרחשות בכל גיל בעוצמה ובדרכים שונות. הורים רבים מפחדים מהתוקפנות המתפרצת, כאילו היא מעידה רק על קצה הקרחון והנה עוד  רגע קט הם יגלו דבר נורא ואיום על ילדם…
חשוב לזכור שתוקפנות היא יצר טבעי, למרות הניסיון החברתי לתרבת את היצרים. רצוי ללמד את הילד כיצד להתנהג, וכיצד לשלוט בתוקפנותו אך חשוב לזכור שהיא חלק מאתנו ותמיד תהיה כזאת. אני מאמינה שכשלא מפחדים מהתוקפנות, אפשר לשנות אותה.
הבסיס של  התפרצויות זעם

* מזג הילד – ילד בעל טמפרמנט אימפולסיבי ('מזג חם') נוטה יותר להתנהגות אימפולסיבית, אשר חלק ממאפייניה הם ההתפרצויות. כלומר, אין מדובר באיתות למצב של מתח, אלא על כך שההתפרצויות הן סגנון הביטוי הטבעי של הילד.

* הרווח של הילד מהסיטואציה – אם לאחר התפרצות הזעם מקבל הילד את אשר דרש (תשומת לב, פרס חומרי, שינוי התנהגות) , הרי שהילד לומד שזאת צורת ההתבטאות המשתלמת ביותר.

* לחץ על הילד – גורם כלשהו (אנושי או סביבתי) אשר מלחיץ את  הילד ונחווה על ידו כתובעני מדי.

בכל מקרה, התפרצות זעם אינו מופיעה "סתם כך" וב-100% מהמקרים היא מעידה על קושי או על חסך במיומנויות התמודדות אחרות.

על מנת להתמודד עם התפרצויות הזעם, עלינו לשאול תחילה:
–  היכן הילד מתפרץ? האם רק בבית או רק בגן (ולכן נסיק שהוא יכול לשלוט בהתנהגותו) או בכל מקום?
–  כיצד נראית ההתפרצות? האם היא מוחצנת (מביע אלימות כלפי הסובבים אותו) או מופנמת (כוסס ציפורניים, חובט ראש בקיר, מפתח "טיקים" וכדומה)?
התפרצויות זעם בכיתה א':

התפרצויות במסגרת הלימודית קשורות, ברוב המקרים, לתחושות כישלון ותסכול מאתגרים קוגניטיביים ו/או חברתיים.

הוריה של טליה, תלמידת כיתה א', סיפרו שהיא מתפרצת בזעם בכל פעם שהם מעירים לה על טעות כתיב או בסיטואציות חברתיות.
הלחץ חלש, הקו רועד והרגליים שבריריות בציורה, מעידים על הערכה עצמית נמוכה, חוסר ביטחון וחשש משינויים.

 

לחץ חלש+ קו רועד = הערכה עצמית נמוכה

 

התפרצויות זעם באירועים משפחתיים

הוריה של חלי, בת ה-7, פנו לייעוץ בגלל התפרצויות זעם מוחצנות שמתרחשות במפגשים משפחתיים, בעיקר בבית סבה של חלי. כשהעניינים לא מתנהלים בהתאם לרצונה, או כשהיא טוענת לחוסר הוגנות במשחק קבוצתי, היא מתפרצת בזעם, משליכה כיסאות ומתקשה להירגע.
לאחר בירור מעמיק, הסתבר שבמפגשים המשותפים המשפחה המורחבת מרשה לעצמה לנזוף בה, וכך מופקעת מההורים הסמכות שלהם והילדה ניצבת מבולבלת אל מול 'ריבוי הורים'.

צביעה צפופה+ עומס באזור הראש= דחק רגשי ומתחים

ציוריה של חלי אינם מצוירים באימפולסיביות. היא מקפידה על מילוי משטחים, צובעת לאט ובסבלנות וזוכרת לציין גם פרטים קטנים, עובדות שמעידות על כך שלא המזג הטבעי שלה הוא שגורם להתפרצויות.

במקרה של חלי, אפשר לראות בבירור שהגורם להתפרצויות הזעם הוא מתח רב בו היא שרויה: מסת השערות המצוירת בקו נוקשה ובצביעה צפופה מכבידה על הדמות ומסמלת את העומס הרגשי והציפיות הגבוהות של הסביבה ממנה ושלה מעצמה.

 

כיצד להתמודד עם התפרצויות זעם?

1. במהלך ההתפרצות דברו "קצר ולעניין", ללא דיבור רגשי מעמיק.
2. השתדלו להימנע מלשלוח את הילד להירגע בחדרו. מוטב להישאר עמו ולנסות למצוא פתרון מרגיע, או להתרחק בעצמכם מן המקום.
3. אל תגיבו בצורה כוחנית, אלא הראו לילד אלטרנטיבה אחרת. במידה בה נראה שהילד עלול להזיק לעצמו או לסביבה, חבקו אותו חזק ודברו אליו תוך כדי.
4. למדו כיצד להרגיע את המערכת הביתית ואת עצמכם לאחר "הקרב".
5. נסו לייצר זמן איכות עם הילד והשפיעו עליו חיזוקים חיוביים. ככל שהילד ירגיש נחוץ, נתרם ואהוב, כך סביר שההתפרצויות תדעכנה.
6. נסו להימנע מסביבה בה ילדיכם נוטה יותר להתפרצות (לרוב קניונים ושאר מקומות הומים ועמוסי גירויים)
7. תנו לגיטימציה לכעס ולרגשות שליליים (על ידי דיבור, ציור, משחק וכיו"ב)
8. בחרו את המלחמות שלכם והתעקשו רק על מה שבאמת חשוב לכם
9. זכרו שהקשר בין הילד להורה הוא כמו חגורת בטיחות ברכב – הקשר שומר עליכם ואסור לכם לוותר עליו! קשר טוב ביניכם ייבנה בהדרגה ויסייע לילד במהלך כל חייו.
10. במקביל, נסו לעקוב אחר שינויים בציורים, אם לחץ חזק הופך למתון יותר, אם צביעה צפופה הופכת למרווחת יותר– סימן שאתם בכיוון הנכון!

 

התפרצויות זעם הן דרך לביטוי כעסים המתעוררים בעקבות תסכול וקושי של הילד. חשוב לזכור כי הכעס והתוקפנות הם טבעיים ואנושיים, ולהעביר גם לילד את המסר הזה, לצד לימוד דרכים מקובלות יותר להוצאת כעסים ש"ישתלמו" יותר לילד.

כאשר מתקשים לטפל בהתפרצויות הזעם והן הופכות לדפוס קבוע של הילד, כדאי לפנות לטיפול רגשי ולהדרכת הורים כדי למנוע מדרך הביטוי הזאת להפוך לדרך הביטוי העיקרית בחייו.

 

 

 

פינוק והתנהגות תינוקית

התנהגות תינוקית ומתפנקת באופן מוגזם, כזאת שאינה תואמת את הגיל, יוצרת מבוכה ו"מתייגת" את הילד באופן שלילי. הורים רבים פונים לייעוץ ומתלוננים על התנהגות מפונקת של ילדיהם, אך לא בכל המקרים הסיבה להתנהגות היא זהה.
במקרים אלה, פענוח הציורים מסייע להבין מהי הסיבה לפינוק ולמצוא את הפתרון היעיל ביותר.

יש, כמובן, להבחין בין פינוק טוב, כזה המעצים את הילד ומעניק לו את התחושה שהוא אהוב וחשוב, לבין פינוק רע, המקטין את הילד וגורם לו לא להאמין ביכולותיו:

מהו פינוק חיובי?

• מחוות פיזיות – חיבוקים ונשיקות
• מחוות מילוליות – חיזוקים חיוביים, מחמאות ועידוד
• מחוות חגיגיות- הכנת משקה חם בבוקר, כריך מפנק לבית הספר וכיו"ב
• מחוות מעצימות – כאלה שלא מפקיעות מן הילד את ביצוע הפעולות שהוא מסוגל להן

 

מהו פינוק שלילי?

• מחוות מתישות – ביצוע פעולות במקומו של הילד, שמעוררות זעם ותסכול אצל ההורה (למשל – איסוף צעצועים לאחר משחק)
• מחוות מעודדות תלות – תלות של הילד בנוכחות ההורה לצדו (להיות ליד הילד כאשר הוא אוסף את משחקיו) או ביצוע פעולות במקום הילד למרות שהוא מסוגל לעשותן באופן עצמאי (לקלח, להלביש, לקשור שרוכים, לסדר את התיק…)
• מחוות מונעות כאב – ביצוע פעולות עבור הילד, במטרה למנוע ממנו תסכול או אכזבה (למשל – להכין שיעורי בית במקומו)

 

פענוח ציורי ילדים לאור טענת ההורים על "ילד מפונק", מחייב לצאת מהנחת יסוד לפיה באמצעות הפינוק הילד עונה על צורך רגשי בלתי מסופק. לכן, בראש ובראשונה, יש לאבחן האם הפינוק נובע ממניפולציה או מתחושה פנימית, אותנטית, של חוסר מסוגלות.
ילד עם תחושת חוסר מסוגלות

גיא בן ה-6.5 מצייר ברמה שאינה תואמת לגילו. איכות הקו ירודה, גזע העץ דק ושברירי וצמרת העץ נפולה, כך שניתן להסיק כי לגיא דימוי עצמי נמוך, ודפוס ההתנהגות המפונק שלו נובע מתוך תחושה אותנטית של חוסר מסוגלות ולא מתוך בטחון עצמי ותפיסת עצמית כבעל כוח ושליטה בסיטואציה המשפחתית:

קו רועד+ גזע עץ שברירי= תחושה אותנטית של חוסר מסוגלות

 

ילד עצמאי עם אח עצמאי יותר

הוריו של רואי בן ה-3 פנו לייעוץ והתלוננו על התנהגותו התלותית והמפונקת. פענוח הציורים הראה שהילד עצמו אינו מפונק כלל – רמת הציור שלו טובה ואף מפותחת לגילו (ציור דמות אנוש מפותחת עם טורסו אינה מאפיינת את גיל 3, בו נפוץ יותר ציור "ראשן"), כמו גם הפריסה העשירה על הדף שאינה אופיינית לגיל:

ציור ברמה גבוהה בהתאמה לגיל 3

על מנת לרדת לשורש העניין, בדקתי גם את ציוריו של אחיו הבכור בן ה-7, שהראו רמה גבוהה ומפותחת גם לגילו, כפי שניתן לראות בציור המוצג כאן. אורן, האח הבכור, מצייר בסדר ובארגון מופתי. הדיוק האסתטי, הסימטריה וקצב הציור האיטי מלמדים כי קיימים הבדלי מזג מהותיים בין אורן לרואי:

ציור ברמה גבוהה בהתאמה לגיל 7
המסקנה היתה חד משמעית: הוריו של רואי בוחנים את עצמאותו ביחס לאחיו ולא ביחס לעצמו. הדרכתי את ההורים לשים לב לנקודה קריטית זו,  ולאט לאט זנח רואי את התנהגותו התלותית והפך עצמאי יותר ויותר.

דוגמה זו מוכיחה לנו, עד כמה חשוב לבדוק ציורים של כל המשפחה ולא רק של הילד הספציפי, כדי להבין באמת באיזה אקלים משפחתי הילד גדל.

 

התנהגות תינוקית שאינה תואמת גיל

הוריו של עילאי בן ה-4.5 סיפרו שהוא יושב בסל הכביסה כאילו היה זה לול, מחקה בכי ואומר "התינוק שלך בוכה", ולפעמים  גם מבקש שיאכילו אותו בבקבוק כי הוא "תינוקי".

 

לחץ חזק+ שרבוט סוער ורב גוני= יכולת הבעה ורצון להתבלט

 

מציוריו של עילאי עולות שתי מגמות עיקריות:

1. הלחץ החזק והשרבוט הסוער והמגוון מעידים על רצון להיות גדול ולהביע את עצמו.
2. השרבוט הרב כיווני מסמל דווקא את הרצון להישאר קטן ולהרוויח מכך, כאילו אומר: "אני מזכיר לכם שאני בסך הכול בן ארבע וחצי…".

באופן טבעי, מתקיים אצל עילאי פער בין הרמה הקוגניטיבית הגבוהה והנרכשת, לבין הרמה הרגשית. הפער הזה מתבטא בציורים בשרבוטים המכווצים ואיכויות הקו המשובשות שמעידים על עכבות, פחדים וחשש מעצמאות.

 

למה ילד גדול משחק כאילו הוא תינוק קטן?

המשחק 'אני תינוק' הוא משחק שמאפיין את גילאי 3-5. למרות שהתופעה אופיינית, בחלק מן המקרים היא עשויה להצביע על קושי של הילד, ולכן חשוב להתייחס אליה. ככלל, גם כאשר התנהגויות נראות לנו "לגיטימיות" ותואמות גיל, חשוב לזכור שהילד שלנו בוחר להתנהג כך, מאחר שהוא מנסה לשדר לנו קושי או צורך רגשי מסוים.

קיימות שתי גישות עיקריות לטיפול בתופעה:

1. גישה שטוענת שהטיפול הטוב ביותר הוא ההתעלמות, מאחר שהסיבה להתנהגות התינוקית היא השאיפה לקבל רווח כלשהו מהסביבה.
2. גישה שטוענת שיש "לזרום" עם רצונותיו של הילד, אך לתחום אותן במקום ובזמן. בבסיס הגישה הזאת עומדת הטענה שהמשחק התינוקי נובע מחסר ב"מיכל הרגשי" של הילד, ודווקא שיתוף פעולה אתו ימלא את החסר.

אני, באופן אישי, חסידת הגישה השנייה ורואה תוצאות טובות שלה בשטח.
במקרה של עילאי, המלצתי להוריו להצטרף למשחק ולערסל אותו כאילו היה תינוק. התנאי היחיד היה תחימת זמן המשחק, כאשר ההורה מבטיח שבהמשך ישחקו שוב בלהיות תינוק.
במקביל, הנחיתי את הוריו לתמלל ולשקף עבורו את הרגשות הפנימיים שהוא חווה, בדיוק כפי שאומרים לתינוק :"כן, אתה רעב עכשיו, הנה בא האוכל", נתמלל "כן, איזה כיף להיות כמו תינוק לפעמים…" הרי כולנו, גם מבוגרים, מתגעגעים לתחושה שמישהו יבין אותנו ללא מילים.

 

בסיכומו של דבר, מטרת התנהגות רגרסיבית, בין אם היא מתבטאת בלשחק ב"להיות תינוק" ובין אם היא מתבטאת בהתפרצות זעם ומאבקי כוח, היא לאותת להורים שהילד אינו מקבל מענה לצרכיו הרגשיים והוא זקוק לשינוי בגישה כלפיו.
באמצעות פענוח ציורים ניתן לבדוק לעומק מהן האפשרויות היעילות ביותר עבור הילד ועבור אופיו הייחודי.

 

כיצד להתמודד עם פינוק יתר?

1. חזקו את הילד במקומות בו נהג בעצמאות ועזרו לו למצוא את הכוחות והיכולות שלו
2. תנו לגיטימציה לתחושות עצב, תסכול, אכזבה וכעס, כך שיובן שהם חלק ממעגל החיים
3. שחקו עם הילד משחק הפוך, בו אתם חלשים / עייפים וזקוקים לפינוק שלו
4. חפשו בציורי הילד סימנים להערכה עצמית נמוכה (לחץ חלש, קו רועד) וראו אם יש שיפור לאחר שינוי ההתנהגות בבית.

 

 

משמעת והצבת גבולות

עונשים, איומים, הסכמים, חוזים – כולם ניסיונות כנים של הורים לייצר משמעת סדר וארגון במסגרת היחסים במשפחה.

הוריו של חגי, בן הארבע, פנו לייעוץ באמצעות פענוח ציורים מאחר שהם מתקשים לשלוט בו ולהציב לו גבולות. למעשה, המונח 'גבולות' לא הוזכר כלל בשיחה הראשונית. אמו של חגי לא הבינה כלל את הצורך בגבולות; היא סיפרה שחגי ישן בין שעה לשלוש שעות בלילה ולאחר מכן מתעורר ומשחק בשקט בחדרו עד הבוקר: "הוא לא מפריע לאף אחד, ולי אין כוח להשכיב אותו בכוח וצעקות. כשהייתי ילדה, הכריחו אותי לישון ושנאתי את ההורים שלי בגלל זה…". עמדתו של האב שונה מזו של האם – הוא מוכן לנקוט כמעט בכל אמצעי אפשרי כדי שהילד ילך לישון: " אין לי סבלנות אליו, הילד הזה צריך להבין שאם אבא אומר ללכת לישון, אז הוא טס למיטה בלי לצייץ".

כפי שניתן לראות, עמדתם של ההורים לגבי הצבת גבולות מנוגדת: האם מתקשה להציב גבולות, משום שהיא מונעת מרגשות הכעס והתסכול שחשה כלפי הוריה בעבר. היא רוצה להיות 'אימא מושלמת', שלא מתסכלת את בנה אלא משביעה את רצונו. היא חוששת שבמידה בה תציב לו גבולות הוא ירצה להתרחק ממנה, כפי שהיא רצתה להתרחק מהוריה בעבר.
כתוצאה מכל אלה, היא חשה בלבול וחוסר בטחון שמונעים ממנה לגלות את האימא הייחודית שהיא, במקום להגדיר את עצמה דרך ההשוואה להוריה.
האב, לעומתה, מתבונן על הצבת גבולות באופן נוקשה; הוא רואה את עצמו כמושפל על ידי הילד. לכן, הוא מעדיף להציב גבולות נוקשים היוצרים עליונות על ילדו.

המסקנות שעלו מהציורים הצביעו באופן ברור על רגרסיה משמעותית. ציוריו של חגי בן ה-4 התאימו ברמתם לציורי ילדים בני שנה וחצי, למרות שלא סבל מבעיה התפתחותית כלשהי. סגנון הציור המפורק שלו, נטול צורה, תנועה ורצף, מאפיין ילדים ב-3 החודשים הראשונים להתנסותם בציור, בהם ההתנהלות בציור היא מקרית ונטולת שיטתיות. לאחר מכן מפתחים הילדים 'חותם אישי', גם בסגנון השרבוט הראשוני שלהם.
חגי לא פיתח חותם שכזה, גם לאחר שנתיים של התנסות רציפה בציור. מאחר שנשללה בעיה התפתחותית (קוגניטיבית, מוטורית, שפתית וכדומה), הכיוון החדש היה חוסר הגבולות השלט בבית:

שרבוט ראשוני שלא בהתאמה לגיל= סימן לחוסר גבולות בבית

 

המעבר החד בין הגישות השונות של ההורים, יצר בלבול אצל חגי.
בעקבות הדרכת ההורים, נוצר אט אט שינוי בבית ובעקבותיו גם שינוי בציוריו של חגי, שהפכו מובנים יותר וצמצמו את הפער ההתפתחותי:

לאחר חודש בטיפול: רמת ציור מתקדמת יותר = גבולות ברורים והבנייה

 

אז מה עושים?

חפשו בציורים את סגנון המזג של הילד והתאימו את החוקים שלכם אליו.
כאשר סגנון הציור סוער וחסר שקט, קבעו מעט כללים ברורים, ואפשרו לילד להיות שותף לתהליך קביעתם:

כאשר סגנון הציור איטי ומובנה, ארגנו התנהלות סדירה ועקבית בבית:

 

עקבו אחר המגמות בציורים; אם תראו שינוי גורף בדפוסי הציור, נסו להתאים את אופי הגבולות במשפחתכם לצרכים הנוכחיים של הילד.

 

 

ילדים עם מאפיינים של "בכורים"

ההגדרה הביולוגית לילד בכור, היא ילד שהפך את הוריו להורים בפעם הראשונה בחייהם.
נהוג להסתכל על ילדים בכורים כבעלי מאפיינים זהים: מרצים, אחראים, מסייעים להוריהם בבית, לעתים מתפקדים כהורה נוסף וכיו"ב, אולם בשנות עבודתי עם ילדים פגשתי הרבה ילדים בכורים שחסרים את המאפיינים הללו, ובהמשך פגשתי גם "ילדי סנדביץ'" שהתנהגו בדיוק כמו בכורים…  ילדים בכורים בעלי הפרעות קשב ולקויות למידה, למשל, יחסרו את המאפיינים הללו, בשל השפעת הלקויות על יכולות ההתארגנות שלהם.

עם הלידה של הילד, נולד גם ההורה שלו. במידה בה שני "תהליכי הלידה" לא קורים במקביל (של הילד ושל ההורה), עלול ההורה לחוות דיכאון מן המצב החדש.
לפיכך, הילד הבכור לא נולד רק ל"משפחת כהן", אלא נולד היישר לחוויה הסובייקטיבית של ההורים שלו. הוא יכול להיוולד למשפחה בה חיכו לו והתכוננו אליו, רגשית ופיזית, או להיוולד למשפחה בה התהליך הרגשי טרם הושלם וההורים אינם מוכנים לגידולו.

אם כך, כאשר אנו מפענחים ציורי ילדים בכורים, איננו משווים אותם ל"תקן כללי לבכורים", אלא בוחנים את המאפיינים הייחודיים של הילד בהשוואה לעצמו.

באופן כללי, אני מציעה כאן רעיון קצת פילוסופי, שמתבונן על ילדים מעבר לסדר הילודה הכרונולוגי שלהם. בעבודתי, אני רואה מדי יום כיצד שיטת התבוננות זו מאפשרת לילדים "לזוז" מתוך המעמד הקבוע ולשנות תפקידים במשפחה.

 

הילד בעל המאפיינים הבכורים (ללא קשר למיקומו הביולוגי במשפחה)

1. ילד אשר הצליח לפתח ערוץ תקשורת ייחודי עם הוריו
   ברוב המקרים, יספרו עליו הוריו כי "אפשר לדבר אתו כמו עם אדם מבוגר" (יכולים להיות מספר ילדים בעלי מאפיינים בכוריים במשפחה אחת).

גיל בן ה-5 מצא ערוץ תקשורת ייחודי עם הוריו; הם צופים יחד בחדשות מדי יום והוא מרגיש "גדול ומבוגר". בדיקת ציוריו העלתה סימן קלאסי לחרדות ופחדים – מעבר חד בין צביעה צפופה לאלמנטים חלולים וריקים:
אלמנטים ריקים+ צביעה צפופה= פחדים וחרדות

הצעתי להוריו של גיל להקדיש זמן קבוע לבניית לגו והרכבת פאזלים (כשרון שעלה מתוך ציוריו) וכבר לאחר מספר שבועות חלה הטבה משמעותית.

 

2. ילד אשר מאתגר את הוריו במצבים חדשים
   כל ילד מפגיש את הוריו עם אתגר כזה, אך האם יש ילד אחד במשפחה שמאתגר תמיד את הוריו "בהמצאות" מפתיעות? אם כן, הוא הילד בעל המאפיינים הבכורים.

למשל, הוריה של שחר בת ה-4 הגדירו את בתם כילדה שמפתיעה אותם בכל פעם מחדש ומצליחה, בדרכים יצירתיות מאד, "לקחת את הבכורה" מאחיה.
בציור המשפחה, ציירה שחר את דמויות המשפחה זו על ראשה של זו (ציורי משפחה כאלה הם נדירים!). שחר עצמה מופיעה כדמות הירוקה הנמצאת בראש המגדל, מתחתיה ההורים ואחיה הגדול בכלל אינו חלק 'מקואליציית המגדל'.
בדרך זו, יוצרת שחר חלוקה ברורה ובכורית: היא בראש המגדל, מעסיקה את בני המשפחה, ואילו אחיה הבכור נדחק הצידה.

 

מיקום דמות העצמי בראש המגדל= הצעירה מרגישה בכורה

 

3. ילדים שגדלו ללא אחים, ולכן קיבלו את מרב תשומת הלב:
   יש מקרים בהם ילד נדרש להיות בעל מאפיינים בכוריים, כמו מקרה זה של ניר בן ה-4.5, ילד אמצעי במשפחה בה האח הבכור חלה בסרטן:

ציור מובנה וצפוף = התבגרות מואצת בעקבות משבר

עם התקדמות המחלה והעיסוק הטבעי של כל המשפחה במצבו הקשה של האח הבכור, הפכו ציוריו של ניר גם הם ל'בכורים' יותר, 'בוגרים' יותר.. ביום בהיר אחד שרבוטים הפכו לתרשימים תבניתיים ובמקביל הפכו לצפופים ואיבדו מהאוורור שאפיין אותם קודם לכן.
כמו ניר כך גם ילדים אחרים שנקלעים למשבר שכזה:  הילד נדרש להתפכח מעולם הילדות ולהתמודד עם המשבר, כאשר ההתפכחות המהירה ניכרת גם בציורים.

4. ילד שעמדתו זהה לעמדת ההורים
   במקרים רבים, הילד הבכור שותף לתפיסת העולם של הוריו יותר מאחיו. עם זאת, נוכל לראות גם ילדים שאינם בכורים שהם ממשיכי דרכם של הוריהם.
5. ילד המזדהה עם גורמי סמכות ומתקשר בקלות עם המבוגרים, יותר מאשר עם בני גילו.
6. ילדים שיש להם תפקיד של תיווך רגשי בין האחים
   הם מרגיעים את הרוחות ומהווים מעין 'דבק' של המשפחה. מהם ההורים מצפים שיבינו את צרכיהם הרגשיים, ולכן הם נוטים לשתף ילד זה יותר ב 'אחורי הקלעים' של המשפחה מאשר את אחיו.
7. ילדים שממלאים תפקיד רגשי של בן זוג
   ילדים אשר נכנסים לתוך מערכת היחסים הזוגית של הוריהם כאשר יש סכסוכים ביניהם או כאשר נוצר 'ואקום הורי' מסיבות שונות. ילדים כאלה מנסים למלא עבור אחד ההורים תפקיד רגשי של בן זוג חלופי:

ירדן בת ה 5 ציירה את עצמה ואת אביה בתור 'ציור משפחה'. השרבוטים החיוורים והריקים הנמצאים מסביב לדמויות הם, לדבריה, שאר בני המשפחה, אותם החלה לצייר והפסיקה.
סגנון ציור זה, מסמל את הקואליציה שיש במשפחה בין הילדה לאביה ואת ההשפעה על שיווי המשקל המשפחתי ("בת של אבא"):

ציור משפחה אני+אבא= קואליציה של מאפיינים בכוריים

 

קואליציה זו עשויה כמובן לערער את שיווי המשקל המשפחתי וליצור תגובות נגד מצד שאר הילדים. גם כאן, כמובן, אין מדובר בהכרח בילד הנולד ראשון. יתכן שהילד הבכור הוא מתבגר שנמצא רוב הזמן מחוץ לבית ומי שיעשה שימוש ב 'ואקום ההורי' יהיה דווקא הילד האמצעי.

 

ילדים בעלי מאפייני "סנדביץ'"

מקובל להתייחס לילד האמצעי ככזה שמתקשה למצוא את מקומו, בעיקר משום שאין לו את היתרונות המעמדיים של הבכור והקטן.
עם הולדת הילד השני, מוצא את עצמו הבכור גם כסנדביץ יש גדולים ממנו (ההורים) וקטנים ממנו (האח הקטן).
המאפיינים הבולטים אצל ילדים בעלי מאפיינים אמצעיים:

1. ילד שבודק את הטריטוריות הפנים משפחתיות
   מהי הטריטוריה של כל אחד? מי מוביל ומי מובל? כשהוא לא מצליח למצוא את הטריטוריה שלו במשפחה, הוא חש מתוסכל וגודל בתחושה שאינו מספיק מוצלח:

הפרחים דוחקים את הדמות הצידה = תחושת קיפוח

2. ילד שמחפש את הייחודיות ביחס לבני גילו
   ילדים בעלי מאפיינים אמצעיים עסוקים יותר בבני גילם ופחות בדעתם של המבוגרים בעלי הסמכות.
3. ילד שפועל מתוך מוטיבציה ומניעים תחרותיים
   הילד בעל המאפיינים האמצעיים מנסה כל פעם להוכיח מחדש את מעמדו; לכן, יתלונן לעיתים קרובות על קינאה וקיפוח בעקבות ההשוואה האינסופית.

הילד האמצעי אינו בהכרח "המקופח". יש ילדים אמצעיים המגדירים את עצמם 'כילד מרכזי' ובכך מדגישים את היתרון של המיקום במרכז כאמצע.
ציוריה של שני, בת ה-6, בת בין שני בנים במשפחה, הם דוגמה טובה  לכך:
שני מגדירה עצמה כילדה מרכזית ונהנית מהאפשרות להיות גם קטנה וגם גדולה. בציוריה מופיעים על פי רוב שלושה אלמנטים כאשר, ברוב המקרים, האלמנט האמצעי מוגדל ודומיננטי יותר מהשאר:

אובייקט אמצעי מוגדל או מודגש = סימן לדומיננטיות

 

 

ילדים בעלי מאפיינים "צעירים"

התיאוריה הקלאסית מגדירה את הילד הצעיר כזה שנולד אחרון.
גם כאן, אני טוענת שלא תמיד מי שנולד אחרון הוא בעל אותם מאפיינים הידועים של ילדים צעירים (פינוק יתר, קשר קרוב להורים ועוד).

מאפייני הילד בעל המאפיינים הצעירים:

1. ילד שמעמדו בבית אינו מובן מאליו
   הוא צריך להיאבק ולהגדיר מהי הנישה שלו,על ידי בדיקת 'הנישות התפוסות' בבית על ידי ההורים והילדים כאחד (המרצה, החכם, האמן, השובב, הרגיש…). הילד הצעיר מגדיר את עצמו על בסיס נישות שנותרו פנויות.
2. ילד שמגלה יכולות חברתיות גבוהות
   מאחר שהילד הצעיר נולד לתוך סביבה בה יש ילדים נוספים, הוא רגיל לתפקד בסביבתם – לחלוק, לוותר, להילחם, ואינו נרתע מאינטראקציות דומות.
3. ילד שאפתן ובעל צורך להשמיע את דעתו
   על פי רוב, ילדים בעלי מאפיינים צעירים, מציירים ציורים מקוריים ויצירתיים במיוחד:

ציור מקורי ובעל דמויות מובדלות = שאפתנות

4. ילד שיודע להתמודד עם "ריבוי הורים"
   הילד הזה נחשף למספר גישות חינוכיות (מההורים והאחים הבוגרים), ומסגל לעצמו שיטות להתמודדות עם מגוון דעות.
5. ילד שמתייחסים אליו כאילו הוא זקוק להגנה
   ילדים, לאו דווקא בני זקונים, אשר ממשיכים לקבל "שירותים" מיותרים אותם הם יכולים לבצע בעצמם.

ליאון, בן 7, הוא בן זקונים. הוריו מלבישים אותו מדי בוקר ומאכילים אותו ללא סיבה מיוחדת.
עבורם, "כל עוד ליאון זקוק לנו – אנחנו עדיין מרגישים צעירים". העמדה הזאת, שיש בבית ילד "מסכן" שזקוק לך, גורמת לחלק מההורים להרגיש נחוצים ובעלי משמעות.
באבחון של ליאון נשללה בעיה מוטורית, ולכן כל הממצאים שעלו בציורים – אי דיוק בהצלבות קווים, רגרסיה ברמת הציור, דלות בפרטי דמויות אנוש – הצביעו על בעיה רגשית שנובעת מהתייחסות ההורים אליו:

רגרסיה ברמת ציור+ בציור הדמויות = קושי רגשי

 

 

 

 

 

 

 

 

תאומים ושלישיות

 

לא פשוט לריב עם התאום שלך… בדרך כלל, כשאחים רבים, כל אחד מהם מנסה להגדיר את עצמו באופן שונה מן האחר, אך מה עושים עם אחיך התאום, זה שחלק אתך את אותה השיליה, זה שראה אותך אפילו לפני שאימא ואבא ראו אותך?

ילדים תאומים חיים במציאות פסיכולוגית שונה מילדים "יחידאים", ולכן – ציורי תאומים הם תופעה מרתקת וייחודית, בעיקר מאחר שהם מאפשרים להבין טוב יותר את הדומה והשונה ביניהם.
דרך הציורים ניתן לקבל מענה לשאלות חשובות ומורכבות המעסיקות את ההורים לתאומים: האם הפרדה בגני הילדים או בכיתות תועיל ליחסים ביניהם? האם "הקיפוח" שהאחד טוען לו אכן מוצדק? מהם הכישרונות המאפיינים כל אחד? וכדומה.

נפרדות והגדרת העצמי

בגילאי חצי שנה עד שלוש, עסוק הילד בתהליכי ספרציה ואינדיבידואציה (נפרדות) בקשר בינו להורה ובינו לסביבה.
אצל תאומים תהליך הספרציה מורכב יותר, מאחר שעוד בבטן אימם הם היו בלתי נפרדים, וגם לאחר הלידה הסביבה ממשיכה להתייחס אליהם כך ולדבר אליהם כאילו היו אחד.

 

התאום כחפץ מעבר של אחיו

שלב הפרידה דורש מהילד לחפש לעצמו נחמה, המתבטאת בשימוש ב"חפץ מעבר" (בובה, חיתול, שמיכה, מוצץ…). אצל תאומים, לעתים, חפץ המעבר הוא התאום.

דוגמה לכך נראה בציוריה של קורל בת ה-6, אחת משלישיית בנות, הנצמדת אל אחיותיה (בציור כמו במציאות) ורואה בהן חפץ מעבר:
דוגמא לקשר סימביוטי בין אחיות תאומות

סיפורה של קורל הוא דוגמא לקושי בפרידה של תאומים ושלישיות.
בשונה מחפץ דומם, לאח בשר ודם יש רצונות משלו, ולעיתים לא מתאים לו להיות "אובייקט המעבר" של אחיו.
להפריד או לא להפריד?

ההמלצה הרווחת כיום, אצל תאומים זהים, היא לפתח זהות נפרדת ולמנוע חיקוי, בין השאר על ידי הפרדה לגני ילדים שונים.
הוריהם של דנה ותמר בנות ה 5 ושבעה חודשים, מספרים ש"הן בקושי מתווכחות ביניהן":

 

                          פער משמעותי ברמת הציור בין אחיות תאומות

 

מפענוח ציוריהן, ניתן להתרשם כי תמר (הציור הימני) היא הדומיננטית; היא מילאה את כל שטח הדף ביסודיות וביצירתיות, מה שמעיד על בטחון ודימוי עצמי חיובי ועל יכולתה להביע את רגשותיה ולרכוש לעצמה חברים רבים.

לעומתה, דנה פחות בטוחה בעצמה. גם היא חכמה ונבונה, אך הקו הרועד והתנועה הרופפת קשורים לפחדים וחרדות שהתעוררו בה בעקבות ניתוח שעברה.

הפער המשמעותי הזה, בין הציור היצירתי והבוטח של תמר לעומת הרעד והריק של דנה, מלמד כי דנה עדיין לא בשלה לפרידה מתמר. במקרה זה, הפרדה בין הבנות עלולה להיות כואבת עבורה. טיפול רגשי במקרה זה, יחזק את דנה ויאפשר לה להכיר את עצמה שלא ממקום משווה לאחותה.

אם כך… להפריד או לא להפריד?

הפרדה בגן ללא בדיקת הציורים של דנה, הייתה גורמת לה להתפרק רגשית, מאחר שהיא אינה חזקה מספיק כרגע לפרידה מאחותה.

לא עבור כל ילד היפרדות מהתאום שלו משמעה 'מרחב בטוח לבניית זהות נפרדת' ולא עבור כל תאום ה"ביחד" משמעותו 'התנסות חברתית מתוך המקום הבטוח של התאומות'.

לצד הטיפול הרגשי, המלצתי להוריהן של דנה ותמר להתחיל בהפרדה מתונה יותר, למשל: יצירת מחיצה בחדר, בילוי זמן בנפרד עם כל אחת, הרשמה לחוג שונה אחר הצהריים והמשך מעקב על הציורים. הפעילות בנפרד תחזק את דנה לעבר פרידה בריאה וחיובית.

 

בנוגע לציורים של תאומים, יש להתייחס גם לתופעות הפיסיות המופיעות בהם. מחקרים מראים שסיבוכים בזמן ההיריון, משקל לידה נמוך וכדומה, משפיעים על גרף ההתפתחות הקוגניטיבי- שפתי, כמו גם על יכולות רגשיות וחברתיות.
לכן, כאשר ציור של ילד תאום אינו תואם לגילו, עשוי הדבר להיחשב כנורמטיבי ולאו דווקא כסימן לקושי או מצוקה, כפי שאפשר למצוא בציורי ילדים יחידאיים.

 

מאבקי כוח בין תאומים

 

דרך נוספת להתמודדות עם תהליכי הפרידה ופיתוח העצמיות של כל אחד  מהתאומים, היא מאבקים והפגנת עוינות רבה אחד כלפי השני, במטרה להגדיל את המרחק הפסיכולוגי ביניהם.

 

ציורו של יהונתן, בן ה-5.5 מהווה דוגמה נדירה להתבטאות התופעה בציורים:

מחיקת פניה של דמות כמאפיין כעס ואגרסיות

בציור משפחה, הוא עושה שני דברים הקשורים למאבק עם אחותו:

1. הוא מרחיק את אחותו מדמותו שלו באמצעות מיקום ההורים באמצע.
2. הוא מוחק רק את פני האחות, בלחץ חזק וזוויתי שמאפיין כעס ואגרסיות כלפיה.

תאום נאבק על מקומו באופן שונה וחזק יותר מילד יחידאי. הגדרת הנישה הייחודית לו קשה יותר כששלבי ההתפתחות מקבילים.

הסיבה לעוצמת המריבה השונה היא משום שתאומים חוששים כי תחרות ביניהם תפגע בשלמותם כיחידה סימביוטית, אותה הם מכירים מאז ומתמיד, וכך נוצרות מצד אחד בריתות שונות בין השניים (אל מול הסביבה), ומצד שני – התנצחויות חזקות ביניהם.

אולי לא קל לצפות בזה מהצד, אבל חשוב לדעת כי תאומים שאינם רבים כלל מגדילים את הסימביוזה של התאומות וסותרים את צרכי ההיפרדות, או במילים פשוטות יותר: מריבות מלמדות את התאומים מה חשוב לכל אחד מהם בקשר עם אחיו.

תאומים – ביחד ולחוד

ההבדלים באופיים של התאומים, ניכרים בצורה ברורה בציורים; טליה ומיקה בנות ה-2.10 התחילו לצייר לפני למעלה משנה:

 

הבדלים בסגנון הציור המייצג הבדלי אופי: הרציונלית והאימפולסיבית

 

אפשר בפירוש לראות כיצד טליה הרציונלית יותר (מימין) נמצאת בשלב צורני ומקפידה על דיוק בציוריה, שעה שמיקה האימפולסיבית (משמאל) נהנית מהממד התנועתי שמתפרץ לכיוונים שונים.

 

הוריהם של יוסי ויואב, בני ה-5 פנו לאבחון הציורים בעקבות מריבות ואלימות ביניהם:

 

                הבדלי אופי המשתקפים בציורי תאומים: הרגוע והעצבני

 

ניתן לראות שיוסי (הציור השמאלי) הוא בעל מזג אימפולסיבי והתנועה סוערת בציוריו, ויואב הוא השקול והמובנה יותר (הציור הימני).
יוסי פולש ל 'שטחו' של אחיו, בדומה לפלישות המופיעות בציורו כשהאדמה פולשת לשטח הבית,. יואב, לעומתו, מקפיד על גבולות העץ ועל גישה זהירה ועצורה. העבודה עם המשפחה, כללה יצירת טריטוריות ברורות יותר ביניהם והצבת גבולות.

 

ציוריהם של ליאור והילה, בני ה-5.7 הופנו אלי על ידי הוריהם, מתוך מטרה לבחון את המצב החברתי של השניים:

 

הבנת היחסים בין אחים מתוך השוואה של ציוריהם: החברותית והשתלטן

 

ההורים סיפרו שהבית הומה מחברותיה של הילה, בעוד אחיה בעיקר מפריע להן.
ציוריה של הילה מראים שהיא ילדה עדינה ורגישה, ציוריה מובנים, אסתטיים ומעידים על יכולות חברתיות מפותחות.
לעומתה, ציוריו של ליאור סוערים ומלאים בקווים זוויתיים המעידים על תוקפנות.

כאשר הילה וליאור משחקים יחד, ליאור שולט וקובע הטון, בזמן שהילה עסוקה בסידור המהומה שיצר. חלוקת התפקידים הזו שנוצרה, פוגעת בהילה מבחינה חברתית ואף עלולה להתקבע בעתיד; לכן, חשוב היה להגביר את המודעות של ההורים לעניין כדי שיידעו איך להתערב נכון בעת הצורך.

 

לידת אח חדש

הצטרפותו של ילד חדש למשפחה הוא רגע משמח, אך יש בו גם פן מורכב המחייב ארגון מחדש של הפאזל המשפחתי. ההורים מגיעים מבית היולדות שמחים אך מותשים, מפנים אנרגיה פיזית רבה לטיפול בתינוק ומידת הפניות הרגשית שלהם לילדים בבית משתנה.

מקובל להתייחס לרגע הזה כאל הרגע בו הילד הבכור "הורד מכס המלוכה", אך אם נחשוב על כך בכנות גמורה –  כל ילד, ללא כל קשר למיקומו במשפחה, מרגיש שהורד מכס מלוכה כלשהו שהיה שלו עד אז. מעתה לא יהיה הכי קטן, הכי חמוד, הכי נזקק, הגדול, העוזר וכיו"ב, וייאלץ להיאבק על תשומת לבם של ההורים.

כשנולד לילד אח קטן הוא עלול להסיק שעל מנת לזכות בתשומת ליבם של הוריו, עליו לנקוט בדרכי התנהגות הדומות לאלו של התינוק.
כך, הוא מפתח קשת של התנהגויות רגרסיביות וההורים, המותשים מהטיפול בתינוק, כועסים ומאוכזבים מהתנהגותו של "הגדול" אשר דורשת טיפול אף היא.

תופעות התנהגותיות ידועות של ילדים לאחר הולדת אח חדש:

1. חזרה להרטבה
2. דיבור תינוקי
3. שימוש בבקבוק ובמוצץ
4. היצמדות לחפץ מעבר (סמרטוטי, חיתולי…)
5. התנתקות והסתגרות

האופן שבו ילדים מתייחסים להולדת אח משתנה בהתאם לגילו של הילד, מאפייניו הרגשיים ומערך היחסים במשפחה.
למשל, בגילאי 2-4 ההתנהגויות הרווחות הן – תוקפנות כלפי האם, היצמדות לחפץ אהוב, חזרה להרטבה / זחילה / מוצץ / בקבוק וכדומה.
מגילאי 4 ואילך ניתן לראות גילויי תוקפנות כלפי האם, אך גם כלפי צעצועים, בובות ואף דמויות משמעותיות אחרות.
באמצעות ציורי הילדים, ניתן לראות בדיוק מהו הצורך של הילד ולמה הוא זקוק על מנת לשכך את חרדותיו.

 

לחזור לצייר כמו הקטנים

ציוריה של דניאלה בת ה-6 הפכו, מרגע הולדת אחיה הקטן, לרגרסיביים במיוחד, ומציור של דמות אנוש בעלת נפח, היא חזרה לצייר דמות "ראשן":
רגרסיה ברמת הציור= צורך בהתייחסות רגשית רגרסיבית

בהדרכת ההורים הנחיתי את הוריה של דניאלה להתנהג אליה "הפוך על הפוך", כלומר – ליזום את ההתנהגות התינוקית ולהעניק לה את מה שהם מעניקים לאחיה התינוק.
לאחר זמן מה, בו דניאלה קיבלה מענה לצרכיה הרגרסיביים, היא חדלה אט-אט מלהזדקק להם, ואת זאת ראינו בציוריה הבאים, בהם כבר ציירה דמות אנוש תואמת לגיל 6.

 

הילד הבכור שהופך להורה הקטן

בחלק מן המקרים, ילדים אשר חווים לידת אח/ות לראשונה, טועים לחשוב שהם "הורים קטנים" האחראים אף הם על התינוק/ת. באופן טבעי, הסביבה מתפעלת מהעמדה האחראית ומעודדת אותה.

ציוריה של ליאן, אף היא בת 6, הפכו למדויקים ונוקשים מאז הולדת אחותה הקטנה:

ציור נוקשה ומדויק+ צביעה צפופה = התבגרות מוקדמת

לליאן ברור היה כי ברגע הצטרפותה של התינוקת למשפחה – הפכה היא לחלק מ"הבוגרים" במשפחה ועליה לשמש מעין "אמא" נוספת במשפחה. התנהגותה וציוריה הפכו לבוגרים, נוקשים ומדויקים.
גם במקרה זה הדרכתי את ההורים לנהוג ב"הפוך על הפוך", אך הפעם בכיוון אחר: על הוריה של ליאן היה לשוב ולאפשר לה להיות ילדה, לבלות עם חברותיה ו"להסיר" ממנה את האחריות על אחותה התינוקת.

 

מנגנוני הגנה של ילדים בעת לידת אח חדש

1. מנגנון הדחקה והכחשה
   כשליאת בת ה-4 ציירה את משפחתה, היא ציירה את עצמה במרכז בין שני הוריה, תוך שהיא מתעלמת מאחיה התינוק.
   הדמות בכתום היא אחיה התינוק, שהוסיפה רק לאחר שחברתה העירה לה על כך. רגע לאחר הוספת דמותו לציור, היא קמה והותירה את הציור על השולחן, כאילו כבר לא היה שלה:

השמטת האח מציור המשפחה= מנגנון  הדחקה והשמטה

 

2. מנגנון היפוך תגובה reaction formation
   הדגשת הרגש ההפוך והרחקת הרגש הלא רצוי; בציור, הילד יגדיל וידגיש את דמות התינוק, כדי להסוות את הרגשות הקשים שלו כלפיו.
3. מנגנון השלכה projection
   השלכת הרגש הלא רצוי על דמות אחרת; למשל בציור, מצייר הילד את אחיו האחר (ולא התינוק) בתור זה שתוקף אותו ועלול לפגוע בו:

 

4. מנגנון פנייה כלפי עצמי
   הפניית התוקפנות שהילד חש כלפי עצמו. בציור, יתבטא המנגנון כסימני מצוקה שונים או אפילו בשנאה פתאומית לציור ולכל יצירה אמנותית.
   בציור המוצג כאן, הילדה המציירת היא הדמות האמצעית בין הילדים והיא מוחקת (מקשקשת) גם על פניה שלה וגם על פני אחיה הקטן:
5. מנגנון נסיגתי regression
   נסיגה לשלב התפתחותי מוקדם יותר, המתבטאת במישור ההתנהגותי, כמו גם ברמת בציור
6. מנגנון עידון sublimation
   הפניית התוקפנות למישור התבטאות מקובל יותר, כמו ציור בלחץ חזק במקום הכאת התינוק.

ציור בלחץ חזק+ קווים זוויתיים = מנגנון הגנה עידון

7. מנגנון הזדהות identification
   החלפת הרגש ברגשות חיוביים על ידי הזדהות עם אדם אחר, למשל – כאשר הילד מצייר את עצמו כהורה המטפל של התינוק ששוכב בצד שמאל למטה:

 

8. מנגנון בידוד isolation
   הפרדה בין המחשבה לבין תוכנה הרגשי ,למשל – פער גדול בין התנהגות טיפולית ואוהבת כלפי התינוק אל מול ציור מסרים שונים לחלוטין. בזמן הטיפול בתינוק הילד מדחיק את הרגשות השליליים שמתבטאים בציור. כך ציירה שובל בת ה-5.10:

ציור האח בסגנון אגרסיבי ומסוכן = מנגנון בידוד

אחיה הקטן, המצויר במרכז הציור, רק בן חצי שנה אבל היא כבר שולחת אותו לגלים הגבוהים…
תוכן הציור נראה תמים: האח גולש בהנאה רבה בים, אולם הדרך בה היא מציירת (תנועה אימפולסיבית, זוויות ומילוי דחוס של דמות האח), מעידים על הרגשות השליליים שמתעוררים בה כלפיו.
שובל מטפלת באחיה התינוק במסירות רבה, ומציינת בבירור את אהבתה הגדולה כלפיו.
דוגמה זו היא אחת מני רבות לכוחו הרב של הציור: לעיתים הוא מהווה הזדמנות מצוינת להוצאת האגרסיות ולפירוקן באמצעות אמנות ולא באמצעות פנייה ישירה אל האח הקטן.

 

 

ילדים במשפחות ברוכות ילדים

מה קורה במשפחות בהן יש מעל ל-4 ילדים? כיצד נראית ההיררכיה המשפחתית וכיצד נקבע "המעמד" של כל ילד וילד? כמה הורים "אמתיים" יש לילד הצעיר ביותר במשפחה שכזו? מי באמת מחלק הוראות ומציב גבולות?

על פי רוב, אצל משפחות ברוכות ילדים נפגוש את אחד משני המצבים הבאים:
1.         הורים דומיננטיים  – משפחה בה ההורים בקשר רציף עם כל אחד מהילדים כאשר הילד הוא ילד והמבוגר הוא מבוגר (המצב הרצוי).
2.         האחים הבוגרים דומיננטיים –  האחים הופכים להיות "הורים קטנים", שמחזיקים בסמכויות הוריות. הילד הצעיר הופך להיות ילד מבולבל ו"מרובה הורים"  והילד הבוגר הופך להיות "ילד הורי" המאבד חלק ניכר מילדותו (מצב שאינו רצוי, אך נפוץ).

ציורים של ילדים שתפסו במשפחה את עמדת "הילד ההורי" יהיו ציורים מוקפדים, מדויקים ומובנים מאוד   המעידים על עמדה רגשית של אחריות נוקשה, נחישות והצלחה ללא פשרות:

ציור עץ ברמה גבוהה לגיל 7= עמדת הילד ההורי

כשהתוצאה הסופית היא ציור ברמה גבוהה מדי לגיל הילד, אני מציעה לילד לחזור ולצייר לשם הנאה, להכיל טעויות שקורות בציור ובהמשך- להכיל גם טעויות שקורות מעצם היותו ילד.

באמצעות פענוח הציורים במשפחות ברוכות ילדים,  ניתן לזהות את העמדות שהילד מסגל לעצמו ולאחר מכן לסייע להוריו להגמיש את העמדות הללו בתוך המשפחה, כמו גם לתת בידיהם כלים להרחבת אפשרויות התגובה במצבים שונים בתוך המשפחה.

 

ילד בעל "הורים רבים"

דוד בן ה-9 גדל במשפחה יהודית דתית; הוריו פנו לייעוץ בשל החמרה בקשר הרגשי ביניהם. בציור המשפחה הוא מגדיל את דמויות האחים הבוגרים, משום שהם דמויות הסמכות הזמינות ביותר עבורו. מכאן, ניתן להסיק שעל מנת לטפל בבעיה הרגשית של דוד אל מול הוריו, יש בראש ובראשונה להחזיר את הסמכות אליהם:

הגדלת דמויות האחים הבוגרים

 

הפרדה בין בנים לבנות בתוך המשפחה

הוריה של תהל בת ה-9.5 התלוננו על בעיות התנהגות חוזרות ונשנות של הילדה. מדובר במשפחה חרדית המתגוררת בבית קטן, ולכן מקפידה מאד על הפרדה ושמירה על הצניעות.
בציורה של תהל, כל בני המשפחה מצוירים בתבנית דומה ויש הפרדה ברורה בין בנים לבנות. בעיות ההתנהגות של תהל נבעו, לפי הציורים, מהתמקמות לא נכונה ומכבדת בהפרדה: תהל ידעה שהיא חלק "מהבנות" אבל שוב ושוב חצתה את "הקווים" ויצרה אי נעימויות אצל הבנים.
דווקא מאחר שבציור רואים כי תהל מבינה טוב מאד את גבולות ההפרדה, הדרך ללבה של תהל היתה דרך יחסיה עם אמה. יצרנו קשר ייחודי ואינטימי בין השתיים, עד כדי כך שההתגרות בהפרדה בין בנים לבנות הפכה להיות מיותרת:

ביטוי להפרדה דתית-תרבותית

 

בלבול בהיררכיה המשפחתית

איברהים, בן ה-7 גדל במשפחה בדואית בת 11 נפשות. כל בני המשפחה מצוירים בתבנית דומה, אך נצבעים באופן  שונה. בצד הימני של הציור ניתן להבחין בקבוצת ילדים הצבועה בצהוב וביניהם גם איברהים –  זוהי קבוצת האחים הקרובה בגיל לאיברהים  וגם בטיב הקשר הרגשי.
שאר הדמויות הם ההורים והאחים הבוגרים, שמצוירים בסגנון דומה עד כדי שקשה להבחין מי ההורה ומי הילד.
לפי הציור, כולם חשובים באותה המידה, אין בכירים יותר ולכן גם מורכב לדעת מי מוביל את המשפחה, מי המנהיג שעומד בראשה ולמי צריך להישמע. זו הייתה גם המטרה הראשונה לשינוי כדי לשפר את התקפי הזעם של איברהים במסגרת המשפחתית:

ציור האחים הבוגרים בגודל זהה לדמויות ההורים

 

"ריבוי הורים" במשפחה פוליגמית

תופעה המייחדת את המשפחה הבדואית, היא הנישואין הפוליגמיים (המאפשרים לגבר הבדואי לשאת עד ארבע נשים במקביל). במקרים כאלה, הילד גדל במשפחה עם מספר אימהות ואחים למחצה.
בציורי ילדים בדואים רבים מצאתי התייחסות לדמויות ההורים הרבות, כמו בציורו של עמאר בן ה-6 שמצייר את אביו (בתוך הבית) ואת שתי נשותיו, בתשובה לציור 'המשפחה שלי':

דמויות הורים רבות בנישואין פוליגמיים

 

מה עוד מוצאים בציורי ילדים למשפחות פוליגמיות?

1. הגדלת דמות האם והקטנת דמות האב – בעיקר אצל ילדי האישה הראשונה (שמרגישים בטחון רב יותר במעמדם), לעומת ילדיה של זו שהצטרפה אחרונה או השמטת דמות האב לחלוטין.
2. הבדלים בגודל, צבע וצורה שמבדילים את האם וקבוצת האחים הביולוגית של הילד.
3. מיקום בני המשפחה הביולוגיים בחלק העליון או הקדמי של הדף.
4. התעלמות מקבוצת האחים למחצה וציור המשפחה הביולוגית של הילד בלבד.
5. יצירת מחיצות בין 'המשפחות' השונות שנובעות, כפי הנראה, מהבלבול שהילד חש לגבי גבולות המשפחה הגרעינית.

באמצעות ניתוח ציוריהם של הילדים, נוכל להבין כיצד חווה הילד את הדינמיקה במשפחה ולאחר מכן – נוכל לסייע לו להתמודד עם מציאות חייו בצורה הטובה והנכונה ביותר עבורו.

 

 

 

ילדים במשפחות חד הוריות

המושג "חד הוריות" כולל בתוכו שני סוגים של משפחות –

1. משפחה לאחר גירושין כאשר דמות האב (או האם) מוכרת לילד
2. אם/ אב שמחליטים להביא לעולם ילד ללא בן זוג נוכח, מתרומת זרע/ פונדקאות.

 

מה יכול לקרות במשפחות חד הוריות?

מחקרים רבים נערכו בנושא בשנים האחרונות, ובכולם נמצא שמערכת היחסים של הורה – ילד במשפחה חד הורית גורמת למגוון תופעות שיש לשים לב אליהן.
אין בכך שיפוט או אמירה מה נכון או לא, אלא קריאה לתשומת לב לצרכיו של הילד במשפחה חד הורית.
באמצעות פענוח ציורי הילדים, נוכל להתבונן על המבנה המשפחתי ולסייע להורה לפתח נפרדות אצל ילדו, גם בהיעדר הורה דומיננטי נוסף:

• "זוגיות" בין ההורה לילדו:
  במשפחות מסוימות מגיע הילד לעמדה כזאת ,בה הוא תובע להיות שותף בכל ההחלטות וחושש מכניסה של בן זוג חדש אשר יפקיע ממנו את זכויותיו כשותף "שווה ערך".
  בציור, נראה זאת לרוב על ידי כך שהילד יצייר את עצמו גבוה או בעל גובה זהה להורה. במקרה כזה יש לתת את הדעת אם מדובר בקשר חברי וקרוב או בהיעדר סמכות הורית:

קשר חברי קרוב בין אם לביתה

• מעמסה רגשית והימנעות ממרד טבעי
  בשל העובדה שאין 'אלטרנטיבה' הורית', הילד עלול להרגיש כי עליו מוטלת האחריות לאושרו של ההורה וכל התנהגותו מכוונת לכך, דבר שייצור מעמסה רגשית גדולה על הילד וקושי בפיתוח נפרדות רגשית. מדובר בתלות רבה בהורה, עד כדי פחד להיפרד ולהתרחק ממנו פיזית ומנטאלית.
  בציורים יתבטא הקושי בצמידות בין דמות הילד לדמות ההורה, עד כדי סימביוזה של ממש, או הגדלה לא פרופורציונלית של דמות ההורה. לכאורה, הדבר נראה טבעי במשפחה בה יש הורה אחד משמעותי, אולם חשוב לשים לב לכך שהדומיננטיות הזאת אינה מונעת מהילד את ההתפתחות הרגשית הטבעית:

הגדלת דמות האם = מעמסה רגשית

 

בסיכומו של דבר, כיום ידוע כי התפתחותו התקינה של הילד אינה קשורה להרכב משפחתי כזה או אחר, אלא לאיזון הנפשי של הוריו ולאופן שבו הם מצליחים למלא את תפקידיהם ההוריים.
רוב קשרי הורים וילדים אשר חווים טלטלה כזאת או אחרת (פרידה, מעבר, כניסה של בן זוג חדש וכיו"ב), מחייבים "חישוב מסלול מחדש".
ציורי הילדים עשויים לסייע להבין טוב יותר את השינוי שחל בילד ולאפשר להורה להיערך בהתאם.

 

 

 

ילדים במשפחות חד מיניות

 

קיימים 5 מיתוסים עיקריים לגבי ילדים הגדלים במשפחה חד מינית:

• הגדילה במשפחה חד מינית משפיעה על הנטיות המיניות העתידיות של הילד
• זוגות חד – מיניים נוטים להתגרש באחוז גבוה יותר מפלחים אחרים באוכלוסייה
• הילדים הגדלים במשפחה חד מינית לא מתפתחים באופן נורמלי לגילם מבחינת דימוי עצמי, קוגניטיבי, חברתי ומיני.
• ילד (בן) שגדל בבית עם שתי אימהות ייטה למשחקים "של בנות"
• ילדים הגדלים במשפחות חד מיניות יסבלו מדחייה חברתית

לשמחתנו, רוב המחקרים החשובים והמקיפים בעשורים האחרונים הפריכו את המיתוסים הללו אחד לאחד.
באופן כללי, נמצאו הבדלים מינוריים בלבד בתפקידים מגדריים בשנות הילדות, כאשר דווקא ילדים ממשפחות חד מיניות הרשו לעצמם חופש רב יותר בבחירת לבוש, העדפת משחקים וכדומה.
למעשה, ניתן לומר כי הילדים במשפחה חד מינית, גדלים בריאים נפשית ומפותחים רגשית ואפילו עם פתיחות רבה יותר בקבלת השונה. גם במהלך חייהם, הם מתחשבים פחות בשיקולי מגדר סטריאוטיפים בבחירות של קריירה ותחומי עניין.
מחקרה המקיף של פטרסון (פטרסון, 1995) מצא כי זוגות חד מיניים מקיימים קשר רגשי יציב עם ילדיהם, מתמודדים ודנים בדילמות הוריות בדיוק כמו זוגות דו מיניים (יש שיאמרו מדוע בכלל היה צורך לבדוק זאת? גם אני חושבת כך, אולם מחקרה של פטרסון "השתיק" קולות רבים אשר זרעו בהלה בחברה בנוגע לגורלם של ילדי המשפחות החד מיניות).

 

מה נראה בציורי ילדים הגדלים במשפחות חד מיניות?

• הדגשת האם הביולוגית
  בציור המוצג כאן, ניתן לראות הוספה של עיגול (אולי רחם) לאם הביולוגית של הילדה:

הוספת רחם לאם הביולוגית

במקרים רבים ניתן לראות אף סגנון ציור שונה בין האם הביולוגית לבין "האימא השנייה".

 

• קואליציות בין הילד לאם הביולוגית
  ציור האם הביולוגית והילד עצמו בצבע או בתבנית זהה. בציור המוצג למעלה, מדובר במיקום הילד ליד אמו הביולוגית.
• ציור שני ההורים בצבע זהה
  במשפחות חד מיניות רבות, זמן השהייה בבית של ההורים עם הילדים שווה בין שני ההורים. מעבר לכך שזה מעיד על טיב הקשר בין ההורים, בציור שלמעלה ניתן לראות כי הילד תופס את שתי אימותיו כבעלות חשיבות זהה.

 

הורה שיוצא מהארון

למרות הפתיחות הקיימת היום, הרגע הזה של "יציאה מהארון" הוא, למרות הכל, רגע מורכב ומטלטל המפגיש את האדם עם החברה, המשפחה, מקום העבודה ועם הפוליטיקה של ההתמודדות עם השונה.

אם ההורה שלם עם בחירתו המינית, מצהיר עליה בפומבי ומקבל יחס אוהד ותומך מסביבתו הקרובה, ציורי המשפחה של הילדים יהיו נורמטיביים.

אמו של הילד אשר צייר את הציור הזה, חיה עם אביו עד שהחליטה לעזוב ולהתחיל קשר זוגי עם אישה. כשסיפרה על כך להוריה, זכתה ליחס משפיל ונידוי מהמשפחה:

קו חוצץ = ביטוי לשבר במשפחה

 

• הפרדה מרחבית – הילד מצייר אותו ואת אמו בצד שמאל, ואת הסבים מצד ימין.
• קו חוצץ – הוספת מחיצה בלחץ חזק וזוויתי בין הילד לסבים המנדים את אמו.
• ציור דמות ההורה – כאשר ההורה חווה נידוי, הילד חש זאת ומצייר אותו בקו חלש וחסר ביטחון ובהבעת פנים עצובה.

 

כאשר הילד חווה משברים ביחסים בתוך המשפחה הקרובה, הציור, בשונה מהבעה בעל פה, משמש ככלי זמין ויעיל להבעת עולמו הפנימי של הילד, גם עבור ההורים וגם עבורי כמטפלת רגשית של הילד.

 

מדוע ילדים במשפחות חד מיניות עלולים לסרב לצייר?

• גירושין בעייתיים וכואבים מהתא המשפחתי הקודם (לא בהכרח בשל בחירתו המינית של ההורה, אלא מאפיין ילדים להורים גרושים בכלל).
• התנגדות נחרצת לאורח החיים החדש של ההורה, בעיקר בשלבי ההסתגלות הראשוניים.
• חששות מהקנטות מצד חבריהם לכיתה.

זאת למרות שמחקרים מראים שילדים לאימהות לסביות מקובלים בקרב בני גילם בדומה לילדים לאימהות הטרוסקסואליות, הם מקבלים מספר זהה של הזמנות לפעילויות חברתיות ואינם מועדים יותר מילדיהן של אימהות הטרוסקסואליות להצקות או למעשי בריונות בבית הספר. עם זאת, הם מועדים יותר להצקות ביחס למיניות שלהם.

כאשר הילדים כועסים על השינוי בתא המשפחתי והבחירה הזוגית שבאה אחריו, הם יתעלמו באופן מופגן מציור בן/בת הזוג החדשה. הציור יאופיין גם בלחץ חזק ובצביעה אימפולסיבית (בניגוד למקרים בהם הילד רואה בהורה חלק מהמשפחה, בגלל יחסים תקינים בין ההורים או כמיהה לאיחוד מחודש).

 

לציורי ילדים הגדלים במשפחות חד מיניות יש מספר מאפיינים ייחודיים, אך אין להרחיק לכת ולהסיק מכך על השלכות בתחום הזהות המינית. רוב המחקרים בתחום מראים באופן מובהק למדי, כי הנטייה המינית של ההורים אינה הגורם הישיר שמשפיע על הילדים, אלא תפיסת ההורים את עצמם, והאופן בו הם מציגים את הנושא בפני הילדים.
ציורי הילדים עשויים לשפוך אור של ממש על האופן בו הילד תופס את הנושא ואת הדימוי של ההורים בעיני עצמם.