מדריך מעשי לחיים בריאים ולהרזיה בריאה צעד אחר צעד כולל קישורים לסרטוני יוטיוב "העיקר הבריאות"… אז למה לא מלמדים אותנו […]
34 שנות חיי הראשונות היו די קשות. אמנם גדלתי במשפחה אוהבת – אחות צעירה נפלאה, אבא בלגי בעל חוש הומור נהדר, ואימא קנדית, שהכינה לנו חטיפים בריאים של מלפפונים וגזרים חתוכים למקלות ונתנה השראה לדרך שבה אני מבשלת – עם זאת נראה שתמיד הלך לי קשה.
כילדה הייתי מאוד ביישנית, ותמיד נצמדתי לחצאית של אמי. בבית הספר היסודי איפשרתי לחברתי הטובה ביותר, הג'ינג'ית, לשלוט בי, והייתי חסרת ביטחון מבחינה חברתית. היה לי פחד נוראי מהופעה בפומבי, וביקשתי מהמורה לא לשאול אותי שאלות מול כל הכיתה, מחשש שאסמיק כמו עגבנייה, דבר שקרה לעיתים קרובות. בנוסף, הייתי תלמידה גרועה.
כשסיימתי את בית הספר היסודי, העירה אחת המורות שאני לא חכמה במיוחד, ולכן בתיכון נהייתי אובססיבית לגבי הלימודים והציונים. התעורר בי דחף עצום להצליח, וביליתי ימים (ולילות) בלימוד. למרות שתמיד הייתי רזה, התחלתי להתעסק במשקל שלי באופן כפייתי, ושלטתי שליטה מלאה במה שאכלתי. שתיתי דיאט-קולה, לעסתי מסטיק ללא סוכר, ספרתי קלוריות, נשקלתי כל הזמן, אכלתי אוכל דל-שומן ומעט מאוד באופן כללי. רזיתי מאוד והייתי חסרת אנרגיה. והשתוקקתי למתוקים.
בצבא עברתי לקיצוניות השנייה – מצאתי סיפוק בשתי מנות פלאפל ברצף, בלחם לבן עם ממרח שוקולד ובשוקולד חלב מהשקם – והמשכתי ללעוס מסטיקים, והרבה (בסופו של דבר החלה הלסת שלי להשמיע נקישות מרוב לעיסה).
החיים התמוטטו כשאבי האהוב נפטר באופן פתאומי בגיל 49. הייתי בת 18 וחצי.
זמן קצר לאחר השחרור מצאתי את עצמי במזרח הרחוק והתאהבתי בהודו. בארץ מיליון האלים, מולדתו של גואטמה הבודהה, הרגשתי בבית. המפגש שלי עם אושו בפונה (למרות שאושו עזב את גופו שנתיים לפני שהגעתי) פתח בפני עולם חדש: מדיטציה, שחרור ממוסכמות, חופש מהצורך להתאים, ולראשונה, היכולת להיות מי שאני. התחלתי לשאול שאלות לגבי חיי – עבר, עתיד, קשרים, בחירות, אלוהים, מה שלימדו אותי, האגו, הפוטנציאל הטמון בי, שמחה, חברה, מודעות, שתיקה… חיי עברו טלטלה. במשך כמה שנים היה לי חשוב יותר להיות מאשר לעשות. בפעם הראשונה התחלתי ללכת נגד הזרם. כשכולם סביבי למדו באוניברסיטה, השיגו תארים, התחתנו, הולידו ילדים… אני עדיין לא ידעתי מה אני רוצה לעשות. ניסיתי בכל זאת ללכת בדרך המקובלת. התחלתי ללמוד כלכלה ולימודי המזרח הרחוק (ונעשיתי ממש אומללה), בדקתי רפואה סינית (אבל לימוד הנושאים האלו בכיתה לא התאים לי), השתכנעתי לחשוב על לימודי משפטים (תודה לאל שאת זה אפילו לא התחלתי), שום דבר לא החזיק מעמד הרבה זמן. נסעתי להודו הלוך וחזור, שוב ושוב ושוב (כעשר פעמים בסך הכול). בכל פעם מצאתי שם שלווה ושמחה, ובכל פעם, כשחזרתי, איבדתי אותן מחדש. ופניתי לאוכל כמקור לנחמה.
בגיל 24 בערך, לאחר אחת מנסיעותיי הרבות להודו, הקמתי ספונטנית יחד עם חברה עסק לאפייה ולשיווק של עוגות. מאחר שתמיד אהבתי לאפות, ולכל מקום הבאתי עוגה שאפיתי, זה היה לי מאוד טבעי. התחלתי את העסק במטבח של אמי, עם ארגז תפוחים, קרטון ביצים ומתכון של אמי לעוגת תפוחים (המתכון המשודרג "עוגת תפוחים וקינמון" נמצא בסעיף "קינוחים וחטיפים" בצעד 21). כעבור כמה זמן חברתי ואני נפרדנו כשותפות, אך מהר מאוד מצאתי את עצמי אופה לכל בתי הקפה הגדולים בארץ: ארומה, ארקפה, אספרסו-בר, הלל, אילן'ס ואחרים. עסק העוגות הצליח מאוד ופירנס אותי במשך חמש שנים של לימודי קולנוע מאומצים וכמה בתי ספר למשחק. ניהלתי את העסק 12 שנה.
למרות שאלה היו שנים של יצירה וריפוי פנימי, הן היו תובעניות, לחוצות וקשות. לנהל עסק, לנסות ליצור סרטים ולזכות בפריצה בעולם המשחק… לא היה קל, והיו יותר מדי אכזבות. במבט לאחור אני מבינה שהתדפקתי על הדלתות הלא נכונות.
במשך שנים סבלתי מהפרעות עיכול. יום אחד, כשהבאתי משלוח של עוגות לאחד מבתי הקפה, סיפר לי אחד העובדים על זוג רוסים שמרפאים אנשים באמצעות תזונה. הלכתי לפגישה שנמשכה שעה… וזהו זה! למחרת הפסקתי לצרוך קפה, מוצרי חלב, קמח לבן, סוכר לבן ומזון מעובד, וקניתי מסחטת מיצים. הריפוי היה מהיר מאוד.
עסק העוגות העניק לי ביטחון כלכלי, אך ככל שחלפו השנים, כך התקרבתי למזון בריא והתרחקתי מהעוגות שאפיתי. החלפתי את גבינת הקוטג' בטחינה, לסלטים הוספתי אורז מלא וקינואה, וקניתי תוצרת אורגנית. תנאי הגידול של בעלי החיים והטיפול בהם התחילו להטריד אותי מאוד, והפכתי להיות צמחונית לסירוגין. בכל אותו הזמן עדיין המשכתי למכור עוגות, אבל כבר לא אכלתי אותן בעצמי. אמנם גם אפיתי עוגות בריאות יותר מקמח מלא, סוכר חום וביצים אורגניות, אך עמוק בפנים הרגשתי שמשהו ממש לא בסדר. רציתי שינוי, אבל לא היה לי האומץ לעזוב. עסק העוגות הפך לכלוב הזהב שלי.
בגיל 34 החיים היו לי קשים מאוד: מצאתי את עצמי במערכות יחסים ארוכות ובעייתיות ובפרידות כואבות, שיחקתי במחזה שלא אהבתי (למעשה, אפינו עוגות על הבמה), ניסיתי ליצור סרטים, והתפרנסתי מאפיית עוגות שנגדו את אמונותיי. למרות שעשיתי עבודה פנימית במשך שנים, הייתי לא ממומשת ולא מאושרת. הרגשתי שמשהו בבסיס מאוד לא בסדר.
ואז הדברים השתנו באופן מהיר ובלתי צפוי. למרות שביקרתי בהודו פעמים רבות, מעולם לא פגשה דרכי בדרך היוגה. יום אחד, כשגרתי בדירה קטנה ורועשת בתל-אביב, החלטתי ללכת לשיעור יוגה בסטודיו שעל פניו עברתי המון פעמים, רק שתי דקות מדירתי. מסיבה כלשהי, אותו שיעור יוגה היה משנה-חיים בשבילי. אני זוכרת בבירור את תחושתי לאחריו – קלילה ושמחה ללא כל סיבה – והתחושה החזיקה מעמד. פתאום שמתי לב שענן אפור ועצוב שריחף לו מעל לראשי ושעד אז בכלל לא הייתי מודעת אליו, התאדה. מאז לא הפסקתי לתרגל יוגה.
מאז אותו יום החלו הדברים להשתנות. הפכתי לאדם הרבה יותר שמח, וממקום עמוק בתוכי החלטתי להוציא מחיי כל דבר שהרגשתי שהוא לא נכון עבורי. מספיק עם הדרך הקשה. החלטתי לתת לחיים להראות לי את הדרך. החלטתי לבחור במה שקורה בקלות ובטבעיות.
במשך השנה הבאה, למרות שאנשים סביבי חשבו שהשתגעתי (חוץ מאמי ומאחותי, שתמכו בשינוי), עזבתי את המשחק, ויתרתי על הסרטים, סגרתי את עסק העוגות ונסעתי ללמוד תזונה במכון לתזונה אינטגרטיבית בניו-יורק.
קפצתי והחיים תפסו אותי.
אני כל-כך מודה על כך! עכשיו החיים נכונים. כיום אין בהם דבר אחד שהוא אינו נכון או מתפשר.
ספר זה הוא אוסף של כל מה שלמדתי בארבעים ואחת שנים, ובו אני משתמשת בחיי האישיים.
לכולנו יש "סיפור" חיים, אבל אם נמצא בנו את החוכמה לא להזדהות איתו כל-כך, את היכולת להביט בו בעיניים אובייקטיביות, את האומץ לשנות את מה שלא נכון עבורנו ואת ההבנה שכדאי ואפשר לקבל תמיכה, נוכל ליצור את החיים שאנו רוצים וזכאים להם.
אמנם זה לא יקרה ביום אחד, אבל זה לגמרי אפשרי. אני יודעת בוודאות שהחיים יכולים להיות שמחים יותר, פשוטים יותר ובריאים יותר.
כשאתם קוראים את הספר הזה, בבקשה זכרו:
לבטוח בחיים
להקשיב למה שהחיים אומרים לכם
להקשיב לליבכם
להאט
לעשות צעדים קטנים
לבחור במסלול הפשוט
לנשום עמוק
לצחוק
הכול אפשרי
בואו נתחיל לפרט.
תשתמשו בהיגיון שלכם
כולנו רוצים להיות בריאים יותר, שמחים יותר, רזים יותר, אנרגטיים יותר, ממוקדים יותר ויצירתיים יותר. אבל כיום למרות שאנו חיים בשפע, אנחנו בכל זאת לחוצים יותר מתמיד, עובדים קשה מדי, אוכלים את המזון הגרוע ביותר, חולים יותר מתמיד, שמנים יותר מתמיד, בולעים כל מיני כדורים ותוספים ועוד. לא מלמדים אותנו איך לחיות חיים בריאים ומהו מזון בריא, אבל אם נשתמש בהיגיון הטבעי שלנו וניישם כמה עקרונות פשוטים ומעשיים, זה לא מסובך ואף די פשוט.
הרגלים חדשים ובריאים
מטרתי בספר היא להציע בפניכם צעדים וכלים פשוטים ונגישים לעשיית שינויים וליצירת הרגלים חדשים בחייכם שעשויים להוביל אתכם להיות שמחים יותר, בריאים יותר ואנרגטיים יותר. אנחנו יצורים של הרגלים, לטוב ולרע. לא נולדנו עם ההרגל לצחצח שיניים, אבל לא נעלה על דעתנו להתעורר בבוקר ולא לצחצח. בדיוק באותו אופן תוכלו ליצור הרגלים חדשים בחייכם, שאותם תבחרו ושיעזרו לכם לחיות את החיים שברצונכם לחיות.
בסוף כל פרק בחרו "צעד קטן" אחד שתשלבו בחייכם. בסופו של דבר יהפוך כל אחד מאותם צעדים להרגל.
בהתחלה אולי תתעורר בכם התנגדות, לעיתים אפילו חזקה. אל תתייאשו. היא בעצם עשויה להיות סימן שאתם בדרך הנכונה. ואם אתם מוכנים לכך, תוכלו לנסות להתבונן בה ולהניח לה, במקום להגיב.
עצה להתמודדות עם התנגדות: ככל שתעשו צעדים קטנים יותר, כך תפחת ההתנגדות.
זו לא דיאטה – דיאטות לא עובדות!
עבורי, כיום אכילה בריאה היא כל-כך פשוטה, מהנה, טעימה ומהירה להכנה, אך נראה שלאנשים רבים חסרים הכלים, הידע או התמריץ "ללכת על זה". לאחרים יש דעות מוצקות על משמעותה של אכילה בריאה: "עבודה קשה", "הימנעות מאוכל שאוהבים", "לא טעים", "מנטליות של דיאטה", "יקר" וכדומה. למעשה, האמת הפוכה לגמרי. זו הדרך הקלה, הטעימה, הזולה ובת-הקיימא ביותר לחיות כיום. וזו ממש לא דיאטה.
במהלך שנות לימודיי בתיכון הייתי כאמור כל הזמן בדיאטה: ספרתי קלוריות, שתיתי דיאט-קולה, אכלתי מעט מאוד, הרגשתי חסרת אנרגיה, חסרת שמחה, השתוקקתי למתוקים, וכל הזמן חשבתי על אוכל. בטווח הארוך, דיאטות לא עובדות! הן פועלות כמו מטוטלת – אנחנו מיטלטלים לקיצוניות אחת, ואז מוצאים את עצמנו, זמן קצר אחר-כך, מיטלטלים לקיצוניות השנייה. יש כל-כך הרבה דיאטות, כל אחת מדגישה שהדרך שלה היא הדרך היחידה והנכונה. אני לא ממליצה על דיאטה או שיטה זו או אחרת אני משלבת הכול יחד. ואני מדברת על אורח חיים, כזה שבזכותו תרגישו ותיראו כל-כך נפלא, שיהיה ברור לכם שאתם בדרך הנכונה.
הוספה
הדגש שלנו יהיה על מה שאנחנו רוצים להוסיף ולא על מה שאנחנו רוצים להפחית. למשל: במקום להתמקד בשתיית פחות קפה, נתמקד באכילה ובשתייה של מזונות שיעניקו לכם כל-כך הרבה אנרגיה שבכלל לא תזדקקו לקפה. במקום להתמקד באכילת פחות שוקולד, נוסיף מאכלים שיהיו כל-כך מתוקים, טעימים ובריאים (אני אוהבת שוקולד, ואנחנו נוסיף גם שוקולד בריא), שלא תזדקקו לשוקולד הרגיל המלא סוכר לבן. נחליף את המזון הלא-בריא בגרסה הבריאה. בלי להיות קיצוניים, תלמדו לשאול את עצמכם: איזו חלופה בריאה יותר ניתן לאכול?
התמקדות ב"איך"
כיום יש אינספור ספרים על בריאות ותזונה, אך בספר הזה נתמקד ב"איך" לאכול ולחיות בצורה בריאה. ה"למה", למרות שגם הוא חשוב, אינו הדגש שלנו כאן. אם הספר הגיע לידכם, סביר להניח שאתם כבר יודעים את הסיבות שבגללן חשוב להכניס מזון בריא לגוף המדהים הזה שלנו, או שאתם רוצים לעשות זאת. אם בכל זאת תרצו מידע נוסף, פנו ל פרק "רשימת הספרים המומלצים שלי".
בדרך שלכם
אכילה בריאה יכולה להפוך להיות פשוטה וידידותית למשתמש בדיוק כמו אכילת ג'אנק פוד ומזון מהיר. במסגרת עבודתי כיועצת בריאות, גיליתי שכשאני מראה לאנשים את הדרך שלי והם מחליטים ללכת בה, לעיתים קרובות היא עושה פלאים גם עבורם. כך שאם אתם מוכנים לשדרג את חייכם ואת התזונה שלכם, יש לכם מזל, כי אני עומדת לקחת את ידכם ולהוביל אתכם צעד אחר צעד בדרך שבה אני צועדת. אתן לכם דחיפה בכיוון הנכון, מעט מידע, המון השראה, אני מקווה, ואת הכלים שלהם תזדקקו כדי להמשיך.
אני רוצה להדגיש שכולנו שונים זה מזה, ואין רק דרך נכונה אחת לאכול. לא חשוב לעשות זאת בדיוק בדרך שלי, אלא קחו את הכלים והשתמשו בהם באופן שהכי מתאים לכם. קחו את מה שמדבר אליכם, שנו והוסיפו דברים משלכם, וזרקו את השאר.
חשוב שתרגישו שהדרך נכונה עבורכם, שהיא עובדת בשבילכם, משתלבת באורח החיים שלכם, מתאימה לגוף שלכם ולדברים שאתם אוהבים, ופחות אוהבים, לעשות. השאיפה שלנו שהיא תהפוך לצורת חיים בת-קיימא, לדרך חיים קבועה שעליה תשמרו כל חייכם.
תהיו סבלניים כלפי עצמכם
זכרו שאנחנו עומדים ללמוד שפה חדשה, וכמו בכל דבר חדש, נדרשים תרגול, התמדה, סבלנות וגמישות. חייתם באופן מסוים במשך שנים רבות. שינויים עמוקים דורשים זמן, בייחוד כשאנו מאמצים הרגלי תזונה והרגלי חיים חדשים. כמו שאומרים: "רומא לא נבנתה ביום אחד." הבשורות הטובות הן שאפשר בהחלט להשתנות, כל עוד אנחנו לא מצפים לתוצאות ולסיפוקים מיידיים, ויודעים שמדובר בתהליך. אם תטעו בדרך או תמעדו, נסו לא לשפוט את עצמכם בחומרה רבה מדי. זה חלק מהמסע. זה לא טוב ולא רע – זה פשוט מה שזה. חשוב מאוד שתמיד תתייחסו לעצמכם ברוך ובאהבה, ותתמקדו בהישגים שלכם. במקום להיות מוטרדים ממה שלא מצליח, תשאלו: מה מצליח לי? מה השגתי עד עכשיו?
הדגש הוא על ההתקדמות – לא על המושלמות
המורה שלי, ג'ושוע רוזנטל, המייסד והמנהל של המכון לתזונה אינטגרטיבית בניו-יורק שבו למדתי, תמיד אומר: "העיקר הוא לא המושלמות. העיקר הוא ההתקדמות." בעבר ניסיתי להגיע למושלמות בכל מה שעשיתי – זה הרס את כל הכיף. אני מציעה לעשות צעדים קטנים, לבצע שינויים קטנים ולהתמקד בהתקדמות. תשכחו ממושלמות. כעבור זמן מה תופתעו ותתלהבו פתאום לגלות שאתם נמצאים על כוכב חדש.
האטו את הקצב
בקצב המהיר של עולמנו כולנו רוצים שהכול יהיה מיידי (קפה נמס, חימום במיקרוגל, מזון מהיר, פרסום מהיר של כוכבי ריאליטי…). אנחנו עושים הכול מהר ומצפים לתוצאות מיידיות. אני עדיין מזכירה לעצמי: "פרה-פרה" (או "חסה-חסה"). כולנו מכירים את הפתגם: "החיפזון מהשטן". אני מזמינה אתכם לראות בזה מסע לכל החיים. לתת לשינוי להיות הדרגתי גם אם אתם קוראים את הספר ברצף, בצעו את הצעדים לאט. אל תנסו ליישם את הכול בו-זמנית. קחו דבר אחד בכל פעם, הכניסו אותו לחייכם, שלטו בו, הרגישו בנוח עם ההרגל החדש, ואז הוסיפו עוד אחד.
מחקרים מראים שלרכישת הרגל חדש נדרשים בין 21 ל-60 יום. גם אם תוסיפו רק הרגל בריא אחד בחודש או אם תקראו את הספר הזה מחדש מדי פעם, ובכל פעם תיצרו הרגלים חדשים – אתם מתקדמים נהדר! כפי שכבר אמרנו, כשאנחנו מבצעים שינויים או מוסיפים הרגלים חדשים, יכולה להתעורר התנגדות, אך עם הזמן היא תפחת והתרגול אפילו ייעשה קל.
מודעות
במסע הזה, ביחד, נלמד בהדרגה איך להחזיר את המודעות למה שאנחנו אוכלים, לאיך שאנחנו אוכלים, לאיך שאנחנו מרגישים ולאיך שאנו חיים.
כשאנחנו מאיטים, אנו יכולים לזכות בחיבור מחדש למזון שאנו אוכלים, לגוף שלנו, לאינסטינקטים שלנו, לכוכב הלכת שלנו, לחיים שלנו.
עשו צעדים קטנים ומהנים – בהווה
העיקר בחיים הוא הצעדים שאנו עושים עכשיו. אנחנו חייבים ליהנות מהתהליך המוביל אותנו "לשם" – למטרה, כי מה שלא כיף, לא בריא ולא יחזיק מעמד. אני תמיד מזכירה לעצמי: הצעדים המובילים לשם הם האיכויות של ההימצאות שם. קצת קשה להבין את זה, אבל מסתתר כאן סוד חשוב: ההרגשה שלכם לאורך הדרך קובעת, למעשה, איך תרגישו כשתגיעו. המשמעות היא שעליכם ליהנות מהדרך, כלומר מהצעדים, ואז גם תיהנו כשתגיעו לשם. אם לא תיהנו מהדרך, לא תיהנו גם כשתגיעו, ואז לא תחזיקו מעמד. אף-על-פי שתשיגו את מטרתכם, הכול, בסופו של דבר, ייעלם, אם המטרה לא הושגה בתהליך מהנה.
כולנו היינו שם – כולנו עשינו את זה… נכון?
זו אחת הסיבות שדיאטות לא עובדות, כשהן מתבצעות בהלך-רוח מלחיץ ונוקשה, ללא כל הנאה. ולכן אני ממש ממליצה – כשאתם מכוונים אל המטרה שלכם, שימו את כל הדגש על ההווה, על הצעדים עכשיו, הפכו אותם למרגשים, מהנים ופשוטים עבורכם – כדי שהמטרה תוכל להתממש באופן טבעי ולהחזיק מעמד כל חייכם.
הפשטות שולטת
אני מאמינה בבחירת הדרך הפשוטה עם ההתנגדות המועטה ביותר. הכוונה אינה לא לעשות כלום, אלא לא לסבך את הדברים, להשאיר את הדברים פשוטים. פעמים רבות כשאנחנו רוצים להשיג משהו, אנחנו עושים סלטות באוויר. לפעמים אנחנו ממש מסבכים את העניינים – בעבר גם אני עשיתי את זה. כיום אם הדברים מסובכים – אני לא עושה אותם, כי תמיד יש דרך קלה ופשוטה שבה אוכל לבחור.
תמיד תשאלו את עצמכם: האם אפשר לפשט את זה? איך אוכל לפרוט את זה לצעדים קטנים יותר? איך אוכל להפוך את זה לפשוט, כייפי ומהנה עבורי?
אתם הפוקוס
התמקדו בעצמכם, במה שטוב ונכון עבורכם, ופחות בסיפוק רצונם של האנשים שאיתם אתם באים במגע – משפחה, חברים, שותפים לעבודה וכדומה. הכוונה איננה להפוך לאנוכיים בצורה שלילית או למרוכזים בעצמכם, אלא, בלי לפגוע באף אחד לעשות מה שנכון עבורכם. תקשיבו לקול הפנימי שלכם, לאינסטינקטים שלכם, לרצונות שלכם, לדברים שאתם אוהבים יותר ואוהבים פחות. רבים מאיתנו, וגם אני הייתי שם, מנסים לרצות אנשים אחרים, אבל לעיתים קרובות אנחנו משלמים על כך מחיר. בטווח הארוך, האנשים שאותם ניסינו לרצות, משלמים גם הם מחיר. מה שיפה הוא שכשתעשו את מה שטוב ונכון עבורכם, בדרך כלל הוא גם יהיה טוב לכולם.
רוגע
אחרון אחרון חביב.
לעיתים קרובות, כשאנשים מתחילים לשנות את הרגליהם, בייחוד כשמדובר במזון, משתלטים עליהם נוקשות, קיצוניות ולחץ. אנחנו מתחילים להגיד לעצמנו: זהו, אין יותר קפה! זאת פרוסת העוגה האחרונה שלי, הפיצה האחרונה שלי, מעכשיו והלאה רק מים וסלט. אלך לחדר כושר כל יום… ואז נעלמת כל ההנאה בחיים והלחץ משתלט.
תנו לדברים לקרות מעצמם! תמשיכו לאכול ולחיות בדיוק כפי שאתם עושים, ותצעדו בדרך שבה נלך ביחד. לעיתים קרובות, המעשה עצמו קל, אבל המחשבות וההחלטות הנוקשות שנלוות אליו הופכות אותו לקשה יותר ממה שהוא באמת. לדוגמה: שתו את הקפה שלכם, אבל מאוחר יותר ביום (שתיית קפה על הבוקר, על קיבה ריקה, מאוד לא בריאה). תזכירו לעצמכם שהכול בסדר כפי שהוא. כל שאתם צריכים לעשות הוא: לנשום, לשמור על ראש פתוח, להירגע, לעשות צעדים קטנים והדרגתיים שמתאימים לכם ושתוכלו להתחייב להם, להוסיף לאט-לאט מאכלים והרגלים חדשים לחייכם, ולתת לכל השאר לקרות מעצמו.
מתלהבים? מוכנים?
האם אתם מוכנים לחיים אנרגטיים יותר?
מאושרים יותר?
מלאי התרגשות ומיקוד?
בריאים יותר?
בגוף שמרגיש נוח יותר?
האם אתם מוכנים לחיות את החיים שעליהם חלמתם?
רשמו כאן את תשובתכם:
מזל טוב!!! כרגע עשיתם את הצעד הראשון.
תנו בי אמון, ואני מבטיחה לכם שתשדרגו את חייכם.
בבריאות, אהבה והשראה,
טליה לוין
אני ממליצה להשתמש בספר כמו במחברת, לכתוב בו, לקשקש הערות ולהדגיש דברים מסוימים.
אין עדיין תגובות