מסכת חייה של איריס למדן מציגה סיפור של עליות וירידות. החל מילדותה הכואבת, דרך חייה כאשה נשואה ואם גאה לילדיה, […]
ראשית דבר
התמודדות עם קשיים, מצמיחה בנו את הפירות הכי משמעותיים. זו אולי קלישאה נדושה, אך יש בה הרבה מן האמת. לאורך שנות עבודתי כעובדת סוציאלית, עם אנשים המתמודדים עם קשיי חיים שונים, ראיתי שוב ושוב כיצד יש ביניהם שאינם מוותרים ומחפשים דרך לשינוי מצבם, תוך כדי התמודדות עם הכאב והמצוקה שמתעוררים בתהליך זה. תהליך ההתמודדות תובע בהכרח מהאדם במשבר, להסתכל פנימה, לתוך תוכו, לבחון ולחפור במי שהוא, על מנת למצוא את הדרך למקום בו הוא רוצה להיות.
אלו שאינם חוששים להביט, לבחון ואף לשנות חלקים בעצמם, נוכחים לדעת שמלבד השינוי במציאות האובייקטיבית של חייהם, הם גם עברו שינוי פנימי, שמחזק אותם ומאפשר להם לפעול ביתר חופשיות בעולם. לא תמיד הם יבחינו בכך מיד. לפעמים צריכה לבוא התמודדות נוספת, או שצריך לחלוף זמן מה, על מנת שיכירו בשינוי ויבינו שהם כבר לא כשהיו. בדרך כלל הכרה כזו מביאה לשמחה ולהבנה שהמשבר, כואב ככל שהיה, הביא אתו גם צמיחה וגדילה אישית.
ספר זה הוא תולדה של גדילה כזו. גדילה שבאה מחיים שהיו בהם אין ספור קשיים ומשברים, שתבעו התמודדות אין סופית. התמודדות שאת פירותיה יכולה גיבורת הסיפור שלי לראות ולחוש רק בשנים האחרונות.
גיבורת הסיפור היא איריס למדן, אישה בת 64, אם לשני ילדים וסבתא לארבעה נכדים, המנהלת עסק קטן לו היא קוראת "איריס הסופרוומן". שם העסק נבחר כדי לתאר את מגוון השירותים שהיא נותנת במסגרת העסק שלה, אך מסתבר שהוא גם מתאר בדיוק רב את העוצמות שהיא מביאה לידי ביטוי במהלך חייה.
החיים לא צפויים, הם מזמנים לנו אין ספור הזדמנויות, שלא תמיד ניתן לזהותן בזמן אמת, רק הזמן מאפשר להם להבשיל ולהניב פירות. בקלישאה זו יש הרבה אמת, והיא נוכחת בתהליך החיבור שלי עם איריס, שהצמיח שיתוף פעולה מיוחד במינו, זמן רב לאחר המפגש הראשון בינינו.
המפגש הראשון שלי עם איריס, החל בחיוך ובתחושת שותפות, של בעלות עסק ירוקות שמנסות לראשונה לקדם את עסקיהן הפרטיים. הוא הסווה בתוכו את ההזדמנות העתידית לפרויקט משותף, שיש בו שליחות, אהבה לאנשים ורצון להעניק לכל אחד מהם את הכוח והעוצמה לפעול ולעשות למען חייהם.
הזדמנות זו המתינה באורך רוח, עד שאיריס ואני, כל אחת לחוד, התפתחנו, הבשלנו והבנו טוב יותר, מה אנו רוצות לעשות בעולם העסקים הקטנים.
למפגש הראשון שלנו, הגיעה כל אחת מאתנו כשהיא בצומת דרכים ייחודית לה, צומת שבה נשאלה השאלה "אז מה עכשיו?" שתינו מצאנו מענה לשאלה, אך המענה לווה בחששות וספקות, שמא לא נצליח ליצור את המציאות אותה תכננו לשלב הבא בחיינו. שתינו ידענו שעוד עומדת לפנינו דרך ארוכה וצעידה משמעותית, עד שנראה את החלומות שלנו קורמים עור וגידים ומתגבשים למציאות בה אנו חפצות.
איריס הגיעה לצומת דרכים זו לאחר שעזבה נישואין כושלים, כשהיא חסרת כל וחסרת ביטחון כיצד היא עומדת לפרנס את עצמה. היא הגיעה לצומת זו, אחרי חיים עתירי קשיים, שהשאירו אחריהם סבל וכאב שהחלישו את הגוף והנפש ובעיקר הותירו בה ספק גדול לגבי ערכה העצמי ויכולותיה. מצבי אין ברירה, כמו שהייתה בהם, מצמיחים רעיונות יצירתיים ובתושייתה כי רבה היא החליטה לפתוח את העסק "איריס המסדרת". עסק בו הציעה את כישוריה לכל בית שבעליו מעוניין לעשות סדר בארונות, במסמכי משק הבית, בתכולת ביתו וכדומה.
במקביל, התחלתי אני את השלב הבנאלי של התרוקנות הקן בחיי משפחתי. השלב הנורמאלי והצפוי בחיי המשפחה, העלה בי שפע שאלות לגבי המשך חיי. ילדיי גדלו, הבכור כבר התגייס, הבת האמצעית הייתה רגע לפני צבא ולמרות שבני הצעיר, תלמיד בי"ס תיכון, עדיין בבית, ניסיתי לדמיין את ביתי בעתיד, ריק מילדיי, כשרק בן זוגי ואני מתגוררים בו. שאלות שונות טרדו את מנוחתי: איך זה יהיה, מה אני מתכוונת לעשות הלאה, מה יימלא את הזמן שיתפנה ממשימות שקשורות בילדיי.
החלטתי, לצד עבודתי כעובדת סוציאלית שכירה, לפתח פרקטיקה פרטית כמאמנת אישית, כדי להבטיח את דרכי לאושר והגשמת חלומות.
כך קרה שלפני כחמש שנים, איריס ואני, כל אחת בנפרד, הגיעה למעגל עסקי ברמת גן, בו נפגשים בעלי עסקים קטנים, במטרה ליצור ביניהם קשרי עבודה והפניות הדדיות. ישבנו במקרה זו לצד זו וגילינו ששתינו ירוקות, לא רק בתחום העסקים הקטנים, אלא גם בתחום הנטוורקינג. מי תאר לעצמו לאן יתגלגלו הדברים מאז?
פגישה זו הייתה הראשונה בסדרה של עשרות פגישות שבאו אחריה, במעגלים עסקיים שונים, שבהם עקבתי מרחוק ובעניין אחרי איריס ותהליך התפתחות העסק שלה.
"איריס המסדרת" הוסיפה עם הזמן עוד ועוד שירותים לעסק: בישול בבית, עזרה במעבר לדיור מוגן, עזרה והדרכה ליולדות וכך הלאה, עד שהופתעתי לגלות יום אחד ששם העסק שלה "איריס המסדרת" השתנה והפך ל"איריס הסופרוומן".
גם אני לא שקטתי על שמריי. כשאני חשה שהתואר מאמנת אישית מסתיר רקע מקצועי וניסיון רב שנים של עבודה סוציאלית, המשכתי לשאול את עצמי שאלות שסובבות סביב אישיותי המקצועית. הייתי מוטרדת משאלות כמו: מה אני, עובדת סוציאלית? מאמנת אישית?מי בכלל קהל היעד שלי? מה אני מציעה לו ?חודשים ארוכים נדרשו עד שהצלחתי להגדיר לעצמי את התשוקות והרצונות שלי ועד שהחלטתי שאני רוצה להתמקד בסיוע לנשים שמתמודדות עם שינויים במשפחה ומשברי חיים. הבנתי שאני לא צריכה לבחור תחום עיסוק מסוים, אלא יכולה לשלב כלים משני העולמות – עבודה סוציאלית ואימון אישי, שילוב שיאפשר לנשים שמגיעות אלי להתמודד רגשית עם הקושי, כמו גם למצוא דרך פרקטית לצאת מן המשבר ולצמוח ממנו.
לא ידעתי אז, שההכרה במה שנכון לי להציע לעולם כבעלת מקצוע עצמאית, מקרבת אותי בצעדי ענק אל איריס ועבודה משותפת איתה. המשכנו לפגוש זו את זו במפגשי הנטוורקינג. החיוך המתמיד של איריס, הטמפרמנט הסוער, השפה העשירה והרהוטה בלטו למרחוק ומשכו את תשומת לבי, כמו זו של בעלי העסקים האחרים שהשתתפו במעגלים אלו. מאפיינים אלו הצליחו להסתיר מעיני סביבתה, כמו גם ממני, ספור חיים רב תהפוכות. רק בדיעבד הבנתי שהמפגש הראשון שלנו היה במסגרת צעדיה הראשונים לבנות עסק פרטי שיאפשר לה לשרוד את אחת התהפוכות הללו.
התוודעתי לסיפור חייה של איריס בראש השנה 2010, כשהיא חשפה אותו בכתבה מעל דפי השבועון "לאישה". קראתי, נדהמתי ממה שקראו עיני, וברכתי את איריס במייל ידידותי. חשבתי שבזה מסתכם העניין. לא העליתי בדעתי שבאותו הרגע נשמע צליל הגונג המדומה המבשר שהספור הזה עומד להיות סיפור משמעותי גם בשבילי. ספור שרתם אותי למשימה מיוחדת, אותה ייעדה עבורי איריס, להגיע לכמה שיותר נשים ולהעביר להן את המסר שכל אחת יכולה. יכולה מה? מיד תקראו .
כמה חודשים לאחר פרסום הכתבה, התקשרה אלי איריס וסיפרה לי שבעקבות הכתבה עליה, פונות אליה נשים רבות העוברות גם הן מרורים בחייהן ומבקשות להתחזק בעזרתה. גם גופים שונים פונים אליה, בבקשה לספר את סיפורה וככל שהיא עושה זאת יותר היא מבינה שלא נכון לה לעשות זאת לבד.
"יש לי את הניסיון האישי" היא אמרה לי אז, "אך אין לי את הכישורים המקצועיים לעזור לנשים שמגיעות אלי. אני צריכה איש מקצוע שיעשה זאת אתי. אני רוצה אותך. רוצה?"
נפגשנו בבית קפה. לא אשכח איך איריס הגישה לי אז קלסר שחור, בתוכו הכתבה המודפסת מהמגזין "לאישה" ובאותיות כתומות גדולות בולטת בדף הראשון השורה:
"כל אחת יכולה"
כשהושיטה את הקלסר אמרה: "זה הספור שלי. את אשת המקצוע, תעשי איתו מה שאת רוצה. אני אעשה מה שתגידי לי, רק דבר אחד חשוב לי, שיעבור המסר לכל אישה באשר היא, שאפשר להתגבר על הכול. כל אחת יכולה, גם כשנדמה שאין משאבים וכוחות להתרומם, להתחזק ולנצח".
איריס שתקה רגע ואז הוסיפה: "אני רק מבקשת, שהשם של המיזם שנחליט עליו, יילקח מהכתבה הזו – "כל אחת יכולה".
לא התכוונתי לסרב לזה.
כשכותרת המיזם כבר בידינו, ואיתה הידיעה שאנו רוצות להעביר מסר משמעותי לנשים החוות שינויים וקשיים בחייהן, התחלנו סדרת פגישות בהן שמעתי את ספורה של איריס לעומקו, מגלה כל פעם פרט חדש ש"נשכח" בפעם הקודמת.
תמהתי כיצד כל כך הרבה מכות נפלו על אישה אחת, כיצד היא המשיכה ולא ויתרה. די מהר הבחנתי שלסוגיות שעלו בסיפורה, יכולה להיות משמעות רבה לנשים רבות אחרות המתמודדות עם שינויים ומשברים בחייהן. חשבתי שנכון להאיר סוגיות אלו ולהרחיב עליהן את הדיבור. הנחתי שכל אישה תזהה משהו מעצמה או ממישהי בקרבתה, למשמע הסיפור והתובנות שלו.
כך נשאבתי בהתרגשות לסיפור של איריס, שמחה על ההזדמנות לפרוש בהקשרים נוספים, את התובנות שלא פעם אני פורשת בפני לקוחותיי הפרטיים, מניחה שכל אישה תיקח אתה משהו.
לא פשוט היה לחבר את חלקי הפאזל המרכיב את העסק הנוכחי של איריס. העסק שמפרנס כיום את בעליו בכבוד, התפתח ושינה פניו פעמים רבות מאז תחילתו ועד היום, בהתאם לתובנות והצרכים שעלו מהשטח. מעניין להתבונן בתהליך התפתחות העסק, אך עוד יותר מרתק להתבונן בדמותה של מנהלת העסק "איריס הסופרוומן", הצומחת ומתפתחת לאור תהליכים אישיים ותובנות, אליהם היא מגיעה בדמעות וייסורים. תובנות המלמדות אותה שאחרי הכל, יש בה כוחות ומשאבים אישיים שלא יסולאו מפז.
לאחר מחשבה, פרשתי בפני איריס את הצעתי להופיע עם סיפור חייה כששתינו על הבמה. אני אתשאל אותה לפני הקהל ואסייע לה לפרוש את ספור חייה על כל עלילותיו, ובמקביל הצעתי, ארחיב אני את הדבור מהפאן המקצועי על סוגיות ותהליכים שונים העולים מסיפורה, כך שכל המקשיב לסיפור יקבל ערך מוסף ממנו.
איריס התרגשה והתלהבה מהרעיון וכמו טורבו שאינו יכול לנוח, האיצה בי למצוא את הזמן לעבד ביחד את התכנים כדי שנוכל לצאת עם הסיפור במתכונתו המוצעת כמה שיותר מהר. התחלנו לרוץ, לארגן ולקיים עוד ועוד מפגשי נשים בהם פרשנו את הסיפור מחד ואת התובנות והשעורים שכל אישה יכולה לקחת ממנו. זכינו להתחיל את הרצת האירוע בחממה התומכת של מעגל העסקים בו אנו חברות ובו הכרנו, של "עסקים עושים עסקים". המשתתפות באירוע עודדו אותנו להמשיך לרוץ איתו ולהעביר את המסרים שעולים בו. קבלנו שפע משובים על המפגשים, משובים שתרמו רבות לשינויים שנעשו בהם ולשיפורים ששדרגו אותם. די מהר גם קבלנו מסר ברור, "המסרים שאתן מעלות באירוע מתאימים גם לגברים וגם הם יכולים להפיק הרבה תועלת מערב כזה", אז פתחנו את הערב גם בפני גברים.
החל מינואר 2011 אנחנו נוסעות בכל רחבי הארץ, עם האירוע "כל אחת יכולה", מגיעות לכל מקום בו רוצים לשמוע את הסיפור ולקבל השראה, מאישה שהצליחה להרים את עצמה מהתהום, גם כשלא האמינה בעצמה וביכולותיה.
ככל שאנו מקיימות עוד ערבים ופוגשות עוד נשים וגברים, אנו מבינות את הכוח העצום הטמון במפגש כזה. אנו מבינות את העוצמה וההשראה שמקבלים אנשים, בראותם אישה מן הישוב, בשר ודם, בתחילת שנות השישים שלה, מצליחה להתרומם, להתפתח ולפרוח מהמקום הקשה בו הייתה.
כמו שקווינו, רבים מהמשתתפים במפגשי "כל אחת יכולה" מדווחים על תובנה כזו או אחרת אליה הגיעו במפגש. שוב ושוב נשאלנו: "למה שלא תכתבו ספר על סיפור החיים של איריס?" ואיריס חוזרת ואומרת בנסיבות שונות: "סיפורים כמו שלי וגרועים יותר, יש לאלפים. אבל כשהסיפור שלי מלווה בדגשים מקצועיים, נותן תובנות משמעותיות וערוצים נוספים להתמודדות עם קשיים, הוא כבר בעל ערך משמעותי הרבה יותר".
מכאן ועד ההבנה שספר המעלה את סיפור חייה של איריס בליווי התובנות שבאות איתו הוא היעד הנכון, הדרך הייתה קצרה. אני שמחה להיווכח שהצלחנו במשימה להוציא לאור ספר כזה, במתכונת הדומה להרצאות שאנו מקיימות. גם כאן אנו פורשות את סיפור חייה של איריס במתכונת של שאלות ותשובות והן משובצות לסירוגין בהרחבות שלי על הסוגיות העומדות על הפרק. כמובן שכאן אנו מרחיבות את היריעה הרבה יותר מכפי שאנחנו יכולות לעשות בפרק הזמן הקצר של הרצאה. תוכן הספר פונה לקהל הרחב, לאלה מביניהם המעוניינים לקרוא סיפור רב השראה, המחפשים תובנות לחייהם שלהם.
מכיוון שהספר צמח מסיפורה של איריס ונחישותה להעביר מסר לכלל הנשים, אנו נשתמש לאורכו בלשון נקבה, למרות שהוא מיועד לשני המינים.
מטרתי בספר היא להעלות נקודות שונות למחשבה, לעורר תובנות בחייכן שלכן ולהניע אתכן לפעולה. לכן תמצאנה כי אינני נכנסת בהכרח לעומקו של כל תחום, אלא מציגה נקודות שבעיני הן חשובות כדי להגיע למטרה זו.
אין עדיין תגובות