שפרה לא הייתה מסוגלת מעולם לשתף אנשים במה שעובר עליה ולחשוף את צפונות לבה. האדם היחיד שהצליחה לדבר איתו בחופשיות […]
מבוא
שלום,
שמי ד"ר אבנר ירושלמי. אני פסיכולוג קליני במקצועי, בעל ניסיון של שנים רבות בטיפול באנשים עם מגוון של בעיות וקשיים. בספר זה אביא בפניכם את סיפורה של שפרה (כל השמות המוזכרים בספר בדויים כדי לשמור על פרטיותם), שהייתה מטופלת שלי במשך כחצי שנה. בדרך כלל אינני נוהג לחשוף בפני אחרים את תהליך הטיפול שאדם עובר בעבודתו איתי, אך הפעם החלטתי לחרוג מהנוהג שלי ולשתף אנשים אחרים בתהליך זה. מובן שקיבלתי את אישור המטופלת לפרסום המקרה שלה לפני הוצאתו לאור. היו שתי סיבות מרכזיות להחלטתי לפרסם תהליך זה: אחת, דרך העבודה שלי עם מטופלת זו הייתה ייחודית, כפי שאפרט מיד, ואפשרה, בקלות יחסית, את חשיפת התהליך שהיא עברה במהלך הטיפול אצלי. שנית, העבודה איתה מהווה דוגמה מצוינת להתמודדות של הורה עם מחלה קשה של ילדו הצעיר, דבר אשר, לדעתי, גם אנשי מקצוע וגם אנשים מן השורה יכולים להפיק ממנו תועלת רבה. התהליכים שעוברים הורים המתמודדים עם קשיים כאלה הם, מצד אחד, ייחודיים לאותם הורים וקשורים לכל מה שקרה להם בחייהם, ומצד שני, כלל אנושיים ומבטאים את הכמיהה של כל בני האדם למעט סדר, ודאות, שליטה על חייהם ויכולת להשפיע על טיב חייהם של היקרים להם מכל ועל איכותם. לדעתי, ספר זה מתאים לכל אדם אשר עובר משבר נפשי או מתמודד עם קשיי החיים, ומנסה להבין מהיכן לשאוב כוחות להתמודד עם מה שקורה לו ולמצוא דרכים לשרוד. הספר משקף את מאבקה של אישה אחת למען בריאות ילדה ולמען שמירה על שפיות דעתה. מאבק כואב, לעתים גם קשה מנשוא, אך מסמל את הנטייה האנושית הבסיסית להחזיק מעמד ולהמשיך הלאה, למרות הכול.
המטופלת האמורה, שפרה, היא אישה די צעירה (הייתה בת 42 כאשר התחילה את הטיפול אצלי), נשואה ואם לשני ילדים. במהלך התקופה שהייתה בטיפולי היא התמודדה בעיקר עם מחלת הסרטן של בנה בן הארבע ועם מספר אובדנים שחוותה בחייה קודם לכן. חלק גדול מתקופת הטיפול הוקדש למציאת דרכים שיסייעו לה להתמודד ולהכיל את הקשיים הרבים שנוצרו עקב המחלה של בנה, אך הטיפול בה נע כל הזמן על הציר בין ההווה לעבר ובין ההווה לעתיד. במהלך הטיפול הקפדתי לא להישאר איתה רק בקשיי ההווה וההתמודדות התמידית איתם, אלא במקביל לפענח יחד איתה את דפוסי ההתמודדות שנוצרו בעקבות אירועים משמעותיים בחייה בעבר ובבית שבו גדלה. הגישה הטיפולית שלי דגלה בכך שחשוב להבין את שורשי התגובות וההתנהגויות של המטופלת על מנת לעזור לה לשנות אותן ובכך לשפר את איכות חייה בהווה. משום כך, בנוסף למחלתו של בנה, עלו במהלך הטיפול סוגיות נוספות כמו: הקשר עם הוריה, הקשר עם אחיה, הקשר שלה עם ילדיה, הנישואין שלה, העבודה, החברים ועוד. שפרה לא תמיד הסכימה עם החלטתי לחקור איתה גם את עברה ולא להתמקד רק בהווה, שהיה קשה כל-כך עבורה, אך לדעתי הייתה לכך משמעות רבה בתהליך הטיפולי שעברה איתי, ואני עדיין מאמין בשיטת טיפול המשלבת בין התמודדות עם ההווה להתמודדות ופענוח של העבר, על כל משמעויותיו.
כפי שציינתי קודם, דרך הטיפול שלי בשפרה הייתה ייחודית ויוצאת דופן, אבל היא זו המאפשרת לי כעת להציג בפניכם את התהליך הטיפולי מזווית ייחודית ושונה מן ההסתכלות הרגילה על טיפול פסיכולוגי. באופן כללי, כפסיכולוג, אני נוטה להתאים את שיטת הטיפול שלי לכל מטופל, כאשר המטרה העיקרית מבחינתי היא שהוא או היא ירגישו הכי בנוח שאפשר עם התהליך הטיפולי ויפיקו ממנו את המרב. במהלך הפגישה הראשונה שלי עם שפרה הבנתי ששיטת הטיפול הסטנדרטית – המבוססת על שיחות ישירות בין הפסיכולוג למטופל, שיחות שבהן המטופל מביא בכל פעם לפגישה את הקשיים בחייו שלגביהם הוא זקוקה לעזרה – אינה מתאימה במקרה שלה. מה שבלט מאוד בפגישתנו הראשונה היה הקושי שלה לדבר על נושאים רגשיים ואישיים. היה ברור לי שהיא חווה דברים בעוצמות חזקות מאוד, אך אין לה כלים ופתיחות מספקת כדי לחלוק אותם עם אדם אחר, ובמיוחד עם זר. בפגישה זו הבנתי מעל לכל ספק, שלא אוכל לצפות ממנה להגיע לפגישות איתי ולחלוק איתי את מה שעובר עליה. הבנתי שעליי למצוא דרך עבודה אחרת איתה. בשל קושי זה שלה, הצעתי לה את "שיטת המכתבים" שלי. בשיטה זו, אחרי כל פגישה איתי התבקשה שפרה לכתוב לי מכתב ולפרט בו איך הרגישה במהלך הפגישה, האם היו דברים נוספים שרצתה להעלות ולא הצליחה או לא הספיקה, ומה עובר עליה בכלל בתקופה זו. המטרה הייתה לתת לה כלי בלתי אמצעי שבאמצעותו תוכל לבטא את מה שעובר עליה באמת, ושדרכו אוכל להציץ לתוך נפשה ולמתחולל בראשה באותו שבוע. בפגישה הראשונה איתה גם הבנתי שלא תהיה לי דרך אחרת לקלוט את העוצמות האמיתיות של הרגשות שהיא חווה כל הזמן, כי יש לה יכולת יוצאת דופן להיראות בזמן הפגישה כאילו היא שלווה ורגועה, גם כאשר היא נתונה בסערת רגשות מוחלטת. לפיכך, היה נראה לי שבעזרת חיבור בין המידע שיתקבל בפגישות איתה למכתבים, שמהם אקבל את הסאבטקסט, את המשמעות הנסתרת של הדברים, אבין טוב יותר מה באמת עובר עליה ואוכל לקבל תמונה מלאה יותר של מצבה. במכתבים אלה ביקשתי ממנה גם לכלול חלק שיהיה תיאור של נושא ספציפי בעברה או בחייה כיום, נושא אשר השתנה מדי שבוע ונועד לאפשר לטיפול לגעת בנושאים נוספים בעברה ובחייה, אשר לא היו עולים בטיפול בשום צורה אחרת. נושאים אלה כללו לעתים תיאור של בן משפחה, זיכרונות ילדות, חווית ההורות עבורה וכולי. המטרה של חלק זה, כאמור, הייתה לאפשר לי להכיר אותה ואת ההיסטוריה שלה טוב יותר וכך לנתב את הטיפול למחוזות הנכונים ביותר עבורה. במהלך הפגישות הטיפוליות שלנו דיברנו בדרך כלל על מה שעלה מהמכתבים והמשכנו משם. בספר זה בחרתי להציג את אסופת המכתבים ששלחה לי בתקופה שהייתה בטיפולי, עשרים מכתבים בסך-הכול. הספר כולל רק את המכתבים ששלחה לי מדי שבוע, ולא תיאור של הפגישות הטיפוליות שהיו לי איתה. חשוב לי לציין שבפגישות אלו התגלו מדי שבוע פערים עצומים בין עוצמת הרגשות והחשיפה האישית אשר יצאו ממנה במכתבים, לאיפוק ולרוגע שהיא ביטאה בפגישות הטיפוליות אצלי. בפגישות היא מיעטה לדבר, במיוחד על רגשות או על תהליכים נפשיים שהיא עוברת, ודיברה בטון מאופק ורגוע מאוד על הדברים ההקשים כל-כך שהיא עוברת.
לפני שאפרוס בפניכם את המכתבים, ברצוני להציג בפרק הראשון תמליל של הפגישה הראשונה שלי עם שפרה. אני נוהג להקליט את הפגישות הראשונות שלי עם המטופלים כי הן כוללות בדרך כלל מידע רב החשוב להמשך הטיפול. תמללתי את השיחה קרוב לזמן פגישתנו, וההערות המצוינות בטקסט מתייחסות להערות שחשבתי עליהן במהלך הפגישה או מיד אחריה. אני מקווה שפרק זה יעזור להכניס אתכם לקשר הטיפולי שנוצר ביני לבין שפרה, וכך תבינו טוב יותר את צורת העבודה הייחודית שהייתה לי איתה ואת הסיבות לכך.
ד"ר ירושלמי
אין עדיין תגובות