כתב אישום

פרק ראשון

גם כיום – שנים הרבה לאחר שעבר על עו'ד שמשון אריה רבינוביץ' האירוע שטלטל את חייו והביא, כמעט, לחיסול הקריירה המקצועית שלו, כמו־גם הביא בו מחשבות אובדניות – כשהוא סוקר את השתלשלותם של הדברים שעברו עליו באותה תקופה, ברור לו, לחלוטין, כי גם כיום הוא היה נוהג בדיוק באותו אופן שגרם לאירוע הנורא.

אותו בוקר, כשיצא לעמל יומו, הוא לא ידע עדיין שכל המערכות סביבו חָברו עליו לכלותו, מן הפּן הכלכלי, מן הפן המקצועי ומן הפן החברתי גם יחד. כיום – ממרחק של שנים וזמן – כשהוא הוגה והופך בדברים, הוא מבין כי דבר לא היה עוזר לו, גם לוּ היה יודע דברים מראש. ייתכן, חשב לעצמו, כי יסוד ההפתעה היה נחלש, במידה זו או אחרת. כל השאר נשאר היה ללא כל שינוי שהוא. יחד עם זאת הוא הבין וידע היטב, כי תרבות השלטון והכוח הפועלת בחברה הישראלית שונה שינוי של ממש מתרבות הכוח והשלטון הקיימות בחברות אחרות וזרות.

'תבין, שמשון', אמר לו פעם אחד מחבריו, 'ישראל אינה רוסיה. כאן לא יכול להתקיים מצב דברים, שאדם בעל כוח והשפעה, דוגמת ולדימיר פוטין, יבוא אליך מראש, ייתן לך התראה של כמה ימים ויאפשר לך להסתלק מהמדינה, עם סכום כסף שיאפשר לך להתחיל את חייך – ומחדש – במקום שונה מהמקום שבו חיית עד כה ובמדינה אחרת. כאן איש לא יאפשר לך להסתלק מהמדינה עם רכושך הנייד ועם כמות מסוימת של כסף נזיל, כדי שתוכל להתאושש מהמכה שהנחיתו עליך ולהמשיך בחייך, מחדש ובאופן מוחלט ובמקום אחר'. אותו חבר הפסיק לרגע קל מנאומו, כדי להבטיח שהדברים חלחלו ונקלטו היטב במוחו ובתודעתו של רבינוביץ'. או אז המשיך בדבריו ואמר: 'כאן, בישראל הכול מתרחש בצורה מהירה הרבה יותר ובצורה אכזרית מאוד. כאן חותכים דברים מראש ולא נותנים לך שום סיכוי להתאושש. אם הם, שם למעלה, בחלונות הגבוהים של הממסד, מורידים עליך מהלומה, הרי זו מהלומת מוות. לא תוכל לקום ממנה לעולם. הם לא שוכחים ולא סולחים למי שמעז לחצות את מה שהם רואים כקווים אדומים שאין לחצותם'.

רבינוביץ' זכר היטב את הדברים האלה, שֶחזרו והדהדו במוחו שנים רבות לאחר שעבר עליו האירוע המטלטל. הוא אפילו זכר שאת הדברים האלה אמר לו אותו חבר בתחושת ניצחון וזחיחות דעת בתום מלחמה ממושכת שניהל נגד הממסד – מלחמה שהסתיימה בפסק־דין גורף ותקדימי לטובת לקוחו של אותו חבר. 'תקשיב טוב, שמשון', אמר לו אותו חבר, שגם הוא עסק כמותו בעריכת־דין. החבר, בניגוד לעו'ד רבינוביץ', לא בזבז את ימיו בהמתנה לשופטים, בתוך אולמות המשפט ומחוצה להם, בהשתדלויות לפניהם ובריצויָם במטרה להפיס את דעתם, כדי שיוכל להשיג את פסקי־הדין הרצויים ללקוחותיו ולו גם יחד. אותו חבר שלט על זמנו ולא נתן שאנשים אחרים יכתיבו לו לוחות זמנים משלהם. 'הזמן שלי יקר מדי', נהג אותו חבר לומר – 'יקר מדי מכדי שאתן לשופטים ולשופטות בינוניים וחסרי מעוף לבזבז אותו, מבלי שתהא לי כל שליטה וכל יכולת למנוע בזבוז זמן יקר כזה'. אותו חבר היה נכנס ויוצא במשרדיהם של בעלי השררה ובעלי הכוח. הוא היה נושא ונותן, בשמם ובמקומם של לקוחותיו, מְרַצֶה את מי שצריך היה לרצותו באותה עת, ונוטל את שכרו משני הצדדים גם יחד – ובסכומים ניכרים.

'תקשיב לי, עורך־דין תמים וחסר ניסיון שכמוך', המשיך בדבריו אותו חבר עתיר ניסיון, שידע לחבב את עצמו על המושכים בחוטים, מקדמתהּ של בימה וגם מאחוריה. 'אם אמרתי לך קודם, שהם לא שוכחים ולא סולחים למי שמעז לחצות את מה שהם רואים כקווים אדומים, הדברים נכונים – בעיקר – באשר לפרקליטוּת ולמערכת השיפוטית. אם הם ירגישו או יחשדו בך שפגעת פגיעה מיותרת ובלתי מוצדקת, לשיטתם הם – בפרקליט מכל פרקליטות שהיא או בשופט כלשהו, הם יוציאו עליך חוזה. מבחינה זו, ארגון הפשיעה הכי מתוחכם יכול ללמוד מהם כיצד להתנהל. הם יפעילו לצורך כך את כלל המערכות שיש להם שליטה עליהן, מלבד ובנוסף למערכת השיפוטית והפרקליטות, למשל את המערכת המשטרתית והחקיקתית, כולל המוסד, השב'כ ושאר גופי חקירה, גלויים וסמויים כאחת, על כלל שלוחותיהם – הכול שייכים להם. אפשר לומר כמעט בוודאות שהמערכות והגופים האלה כפופים להם, בפועל ולמעשה. היזהר היטב במלחמות שלך נגד הממסד הזה. הם לא לוקחים שבויים והם מבצעים וידוא הריגה – מקדמתו של ראש, יוצרים קדח בצִדהּ של גולגולת ויורים ירייה שלישית בַּפֶּה כדי לוודא – באופן סופי ומוחלט – שמי שהציק להם לא יציק להם עוד – ולעולם'.

רבינוביץ' נזכר בדברים החדים והחותכים האלה ממש בעיצומו של האירוע המטלטל שעבר עליו. או אז הוא גם הבין – ולראשונה בחייו – שהמערכת השיפוטית או הפרקליטות נלחמת על חייה, כשהיא חושבת שפוגעים בה. במצב דברים זה, הרי מונָחים דוגמת 'צדק' או 'מוסר' נדחקים אל צד – הם פשוט נזנחים ומושלכים אל מחוץ לשדה המערכה, במלחמה הזאת שנלחמת המערכת השיפוטית או הפרקליטות על המשך צידוק זכות קיומה בעתיד.

שנים הרבה לאחר האירוע המטלטל, קרה ששופט ותיק אחד, שהיה מצוי כבר שנים אחדות בגמלאות והיה מקורב אל עו'ד רבינוביץ, הביט בו במבט מכמיר לב. אותו שופט רכן אליו, הביט בו במבט אבהי, ואמר לו: 'שמשון, אתה לא מכיר את המשפט הצרפתי שאומר 'במלחמה כמו במלחמה'? מה רצית, שהמערכת השיפוטית או הפרקליטוּת תוֹדֶה – ומרצונה שלה – שיש בקרבהּ פרקליטים או שופטים מושחתים? מה אתה, ילד?', סיים את נאומו השופט הוותיק ועתיר ניסיון.

עם הלקח הזה ועם טעם מר נצחי בפיו, יצא עו'ד שמשון אריה רבינוביץ' להמשיך בחייו, באותה דרך של רדיפת צדק בלתי מתפשרת, כפי שנהג מאז ומעולם. כך ממשיך הוא לנהוג באותה דרך גם בחייו החדשים כיום, כאשר במקרה הטוב מביטים עליו חבריו הקרובים במבט של השתתפות בצער ולוחשים מאחורי גבו את המשפט: 'לא יעזור שום כלום. הוא היה עוף מוזר והוא יישאר עוף מוזר', אין הוא מוכן לשנות את התנהגותו, וכך הוא נוהג וממשיך לנהוג במשך כל חייו.