קופת החסכון הראשונה של סיון

"וּמֵאָז הֵבַנְתִּי שֶׁלַּחֲסֹךְ זֶה בְּעֶצֶם דָּבָר נֶחְמָד. הַקֻּפָּה שֶׁלִּי מִתְמַלֵּאת שׁוּב מִשָּׁבוּעַ לְשָׁבוּעַ, אֶלָּא שֶׁהַפַּעַם שָׁמַעְתִּי לַעֲצָתָהּ שֶׁל אִמָּא….וְאַתֶּם יוֹדְעִים מָה? תּוֹךְ כַּמָּה שָׁבוּעוֹת אוּכַל לִקְנוֹת לְעַצְמִי עוֹד מַשֶּׁהוּ מַגְנִיב, אֲבָל הַפַּעַם – אֲנִי לֹא מְגָלָה לָכֶם מָה…"

הספר קופת החיסכון הראשונה של סיון הוא ראשון מתוך סדרה של ספרי ילדים בשם "משפחה בצמיחה"; סדרה שנועדה להכין את ילדיכם לקראת התמודדות כלכלית מורכבת, אותה יפגשו כאנשים בוגרים ועצמאיים במאה העשרים ואחת.

הספר עוסק בנחיצותו של חיסכון וברכישת התנהגות בוגרת של דחיית סיפוקים, נושאים שהם בסיס להתפתחות תפיסה כלכלית בריאה, וזאת באמצעות חיסכון קצוב של דמי כיס בקופת חיסכון, דרך שבעבר רובנו גדלנו עליה.

בני מבורך לוי-הינו מנכ"ל משותף ומייסד של חברת "המסודרים", חברה לאימון ולייעוץ כלכלי, וכן לייעוץ בנושא משכנתאות. החברה הוקמה על ידי שלומי שגב ועל ידי בני בשנת 2015 מתוך כוונה לסייע, לאמן, לייעץ וללוות יחידים ומשפחות לקראת צמיחה כלכלית.

מקט: 4-1272-90

לאתר ההוצאה הקליקו כאן

"וּמֵאָז הֵבַנְתִּי שֶׁלַּחֲסֹךְ זֶה בְּעֶצֶם דָּבָר נֶחְמָד. הַקֻּפָּה שֶׁלִּי מִתְמַלֵּאת שׁוּב מִשָּׁבוּעַ לְשָׁבוּעַ, אֶלָּא שֶׁהַפַּעַם שָׁמַעְתִּי לַעֲצָתָהּ שֶׁל אִמָּא….וְאַתֶּם יוֹדְעִים […]

---

הָרַעְיוֹן שֶׁל אִמָּא

 

“אַתָּה זוֹכֵר”, שָׁאֲלָה אִמָּא, “שֶׁרַק לִפְנֵי חֹדֶשׁ הִיא קִבְּלָה מַתָּנָה לְיוֹם הַהֻלֶּדֶת – אֶת שְׁעוֹן הַיָּד הַמְּצֻיָּר שֶׁקָּנִינוּ לָהּ? וְהִנֵּה, כְּבָר צָץ בְּרֹאשָׁהּ רַעְיוֹן לְמַתָּנָה חֲדָשָׁה…”

“יֵשׁ לִי רַעְיוֹן!” אָמְרָה לְפֶתַע. “לָמָּה שֶׁלֹּא נְלַמֵּד אֶת סִיוָן לַעֲבֹד עִם תַּקְצִיב, כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים? הֲרֵי אֲנַחְנוּ מְנַהֲלִים תַּקְצִיב וְקוֹנִים לְעַצְמֵנוּ דְּבָרִים עַל פִּי תִּכְנוּן, כִּמְעַט בְּלִי לַחֲרֹג מֵהַמִּסְגֶּרֶת”, דִּבְּרָה בְּשָׂפָה שֶׁל גְּדוֹלִים. “וְגַם, אַתָּה יוֹדֵעַ”, הוֹסִיפָה, “לֹא חִנּוּכִי לִקְנוֹת לִילָדִים כָּל מָה שֶׁהֵם רוֹצִים, בְּלִי הַגְבָּלָה. גַּם הֵם צְרִיכִים לְגַלּוֹת אַחְרָיוּת, וַאֲנַחְנוּ, הַהוֹרִים, צְרִיכִים לְלַמֵּד אוֹתָם כְּבָר מִגִּיל צָעִיר מַהִי אַחְרָיוּת כַּלְכָּלִית”.

 

“אַחְרָיוּת כַּלְכָּלִית…”, “לַחֲרֹג מֵהַמִּסְגֶּרֶת…” עַל מָה הֵם מְדַבְּרִים בֵּינֵיהֶם? אוּף, עוֹד פַּעַם הָרַעֲיוֹנוֹת שֶׁל אִמָּא שֶׁלִּי. לָמָּה הִיא לֹא יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת אֶת הַדְּבָרִים פְּשׁוּטִים יוֹתֵר? הִיא תָּמִיד מְסַבֶּכֶת אֶת הָעִנְיָנִים… טוֹב, תָּבִינוּ, אַבָּא וְאִמָּא שֶׁלִּי עוֹבְדִים קָשֶׁה, וּבְסוֹף כָּל חֹדֶשׁ הֵם יוֹשְׁבִים סְבִיב הַשֻּׁלְחָן בַּסָּלוֹן עִם קְלָסֶר הַחֶשְׁבּוֹנוֹת, עוֹשִׂים סִכּוּם חָדְשִׁי וּמְתַכְנְנִים אֶת הַחֹדֶשׁ הַבָּא. מֵהַצַּד נִרְאֶה לִי שֶׁהֵם דַּוְקָא נֶהֱנִים מֵהַמַּעֲמָד”.

 

בְּעוֹדִי מְהַרְהֶרֶת בָּאֵרוּעַ הֶחָבִיב עֲלֵיהֶם, הוֹסִיף אַבָּא: “זֶה רַעְיוֹן מְצֻיָּן!”