אנחנו לא חושבים יותר מדי על סקס; אנחנו פשוט חושבים עליו בצורה הלא נכונה. כך טוען אלן דה בוטון בספר […]
מבוא
1.
נדיר מאוד לחיות חיים שלמים בלי לחוש אף פעם – לרוב בליווי שמץ של כאב נסתר, אולי בסופה של מערכת יחסים, או בשכבנו מתוסכלים במיטה לצד בן או בת הזוג שלנו, מנסים לשווא להירדם – שבכל הנוגע לסקס, אנו מעט יוצאי דופן. זהו תחום שבו למרביתנו יש הרושם המעיק שאנחנו לא כמו כולם. סקס הוא אחת הפעילויות הפרטיות ביותר, ואף על פי כן הוא עטוף במגוון תפיסות חברתיות רבות עוצמה שמגדירות איך אנשים נורמליים אמורים להרגיש בנושא ולהתמודד איתו.
אבל למען האמת, רק מעטים מאיתנו מתקרבים לנורמליות מינית. כמעט כולנו רדופים רגשות אשם ותסביכים, פוביות ותשוקות מבלבלות, אדישות וגועל. אף לא אחד מאיתנו מתייחס לסקס כמו שאנחנו “אמורים“ להתייחס אליו, ולא מפתח כלפיו גישה שמחה, ספורטיבית, לא־אובססיבית, יציבה ומאוזנת שאנו משכנעים את עצמנו כי אנשים אחרים התברכו בה. למעשה, כולנו סוטים – אבל רק ביחס לתפיסות מעוותות מאוד של נורמליות.
בהתחשב בכך שהמוזר כה שכיח, מצער לחשוב כמה נדיר להיתקל בעובדות האמיתיות על חיי המין במרחב הציבורי. איננו יכולים לדבר על חלק הארי של המיניות שלנו עם אנשים שאנחנו רוצים שיעריכו אותנו. גברים ונשים מאוהבים עוצרים את עצמם באופן אינסטינקטיבי ומשתפים את בני הזוג שלהם רק בשבריר מתשוקותיהם, זאת מתוך פחד, מוצדק בדרך כלל, שהם יעוררו תחושות של גועל בקרבם. חלקנו אפילו מעדיפים למות בלי לקיים שיחות מסוימות.
מטרתו העיקרית של ספר פילוסופי על סקס נראית אם כן מובנת מאליה: המטרה איננה ללמדנו איך לעשות סקס לוהט יותר או תכוף יותר, אלא להראות כיצד באמצעות שפה משותפת אנו עשויים להתחיל להרגיש קצת פחות מוזרים־עד־כאב בנוגע לַסקס שאנחנו משתוקקים אליו או שאנחנו נאבקים להימנע ממנו.
2.
אי הנוחות שאנו חשים בנוגע לסקס מחריפה בדרך כלל בשל התפיסה שאנו חיים בעידן משוחרר – ולפיכך אנחנו אמורים לראות בסקס עניין פשוט ונטול תסביכים.
הנרטיב המקובל של השתחררותנו מן הכבלים הוא פחות או יותר כזה: במשך אלפי שנים, ברחבי כל העולם, השילוב השטני בין קנאה דתית למסורת חברתית גרם לאנשים להיות נגועים בתחושה מיותרת של בלבול ואשמה בכל הנוגע לסקס. הם חשבו שידיהם ינשרו אם הם יאוננו. הם האמינו שיישרפו בחבית של שמן אם ינעצו מבטים בקרסול של מישהו או מישהי. הם לא ידעו דבר על זקפות ועל דגדגנים. הם היו מגוחכים.
ואז, מתישהו בין מלחמת העולם הראשונה לשיגור של ‘ספוטניק 1‘, המצב התחיל להשתפר. סוף כל סוף, אנשים התחילו ללבוש ביקיני, הודו שהם מאוננים, פיתחו יכולת לשוחח בפתיחות על גירוי אוראלי של נשים, התחילו לראות סרטי פורנו ונעשו נינוחים מאוד לגבי נושא שבאופן כמעט בלתי מוסבר, היה מקור לתסכול נוירוטי מיותר במהלך רוב ההיסטוריה האנושית. היכולת להתייחס ליחסי מין בביטחון ובהנאה הפכה לדרישה מקובלת בעידן המודרני, ממש כפי שתחושות של פחד ואשמה היו מקובלות בתקופות קודמות. סקס נתפס כדרך מועילה, מרעננת ומחיה להעביר את הזמן, קצת כמו טניס – משהו שכולם צריכים לעשות לעיתים כמה שיותר קרובות על מנת להפיג את המתחים של החיים המודרניים.
נרטיב ההארה והקִדמה, מחמיא ככל שיהיה ליכולתנו התבונית ולאינטואיציה הפגאנית שלנו, מתחמק באורח פלא מלהתייחס לעובדה אחת עיקשת: סקס הוא לא דבר שנוכל אי־פעם להשתחרר ממנו בקלות. אין זה צירוף מקרים שסקס הטריד אותנו במשך כל אותן אלפי שנים: תכתיבים דתיים דכאניים ואיסורים חברתיים צמחו מתוך היבטים של הטבע שלנו, שאי אפשר פשוט להתעלם מהם. סקס מטריד אותנו מפני שבבסיסו זהו כוח מבלבל, מוחץ ומטורף, שעומד בסתירה עמוקה לרוב שאיפותינו ואין כל דרך לשלבו בדיסקרטיות בחברה מתורבתת.
חרף מאמצינו הרבים להשיל מהסקס את המוזרויות שלו, הוא לעולם לא יהיה פשוט או נחמד באופן שאולי היינו רוצים שיהיה. בבסיסו, סקס איננו דמוקרטי או אדיב. הוא כרוך באכזריות, בחריגה מהמוסר ובתשוקה לכיבוש ולהשפלה. הוא מסרב להתיישב בצורה מסודרת עם אהבה, כפי שהוא אמור. ככל שננסה לאלף את הסקס, יש לו נטייה לשוב ולזרוע הרס בחיינו: הוא גורם לנו להרוס את מערכות היחסים שלנו, מאיים על פריון העבודה שלנו וכופה עלינו להישאר עד מאוחר במועדוני לילה ולשוחח עם אנשים שלא מוצאים חן בעינינו ולמרות זאת אנחנו רוצים מאוד למשש את איברי גופם החשופים. סקס עומד בסתירה אבסורדית, ואולי בלתי פתירה, עם כמה מהמחויבויות ומהערכים הנעלים ביותר שלנו. אין פלא שאין לנו שום אפשרות אחרת אלא לדכא את דרישותיו רוב הזמן. אנחנו חייבים לקבל את העובדה שסקס הוא מוזר למדי מטבע ברייתו, במקום להאשים את עצמנו על כך שאיננו מגיבים בדרכים נורמליות יותר לדחפים המבלבלים שהוא מכתיב.
אין בכוונתי לומר שאיננו יכולים לעשות דבר כדי ללמוד עוד על סקס. אנחנו פשוט צריכים להבין שלעולם לא נוכל להתגבר לחלוטין על הקשיים שהוא מערים עלינו. לכל היותר, עלינו לקוות להגיע להסדר מכובד עם הכוח האנרכי והאימפולסיבי הזה.
3.
ספרי הדרכה מינית, החל ב‘קאמה סוטרה‘ וכלה ב‘חדוות המין‘, מאוחדים בדעה שבעיות של מיניות נובעות מהמישור הגופני. הסקס יהיה טוב יותר – הם מבטיחים לנו בדרכים מדרכים שונות – ברגע שנבצע במומחיות את תנוחת הלוטוס, נלמד להשתמש בקוביות קרח בצורה יצירתית או ניישם שיטות מוכחות להשגת אורגזמה מסונכרנת.
מדי פעם בפעם המדריכים האלה עלולים להרגיז אותנו, אולי מפני שמאחורי מילות העידוד והאיורים המועילים שלהם – הם משפילים לבלי נשוא. הם רוצים שניקח ברצינות את הרעיון שסקס מטריד אותנו פשוט מפני שטרם התנסינו באוננות אנאלית או מפני שלא לגמרי השתלטנו על שיטת “קארֵצָה“. אך אלה הן לא יותר מהרפתקאות בקצה התאוותני יותר של קשת המיניות האנושית, והן שמות ללעג את סוגי האתגרים שאנו מתמודדים איתם לעיתים קרובות יותר.
רק לעיתים רחוקות הבעיות הדחופות ביותר שלנו בנוגע לסקס נוגעות לטכניקה. ‘קאמה סוטרה‘, הודו, שלהי המאה השמונה־עשרה
בשביל רובנו, הדאגה האמיתית איננה איך להפוך את הסקס למהנה אף יותר עם מאהב שממילא להוט לבלות איתנו כמה שעות על הדרגש ולנסות תנוחות חדשות בחדר אפוף ריחות יסמין וקולות שירה של יונקי דבש. תחת זאת, אנחנו מודאגים מכך שהסקס עם בני הזוג שלנו זה שנים רבות נעשה בעייתי, בגלל תרעומת הדדית כלשהי סביב טיפול בילדים ועניינים כספיים; או שאנו מודאגים מהתמכרותנו לפורנוגרפיה באינטרנט; או מהעובדה שנראה כי אנו משתוקקים לסקס רק עם אנשים שאנחנו לא אוהבים; או שאנו שואלים את עצמנו אם בכך שניהלנו רומן עם מישהו או מישהי מהעבודה, שברנו את הלב של בני הזוג שלנו והפרנו את אמונם ללא תקנה.
4.
לאור הבעיות הללו ועוד רבות אחרות, אנו עשויים להטיל ספק באפשרות שציפיותינו התכופות לסקס טוב יתגשמו – ובניגוד לרוח התקופה, ייתכן שנגיע למסקנה שקומץ הזדמנויות כאלה במהלך חיינו צריך להיות הגבול ההוגן והטבעי של השאיפות שלנו. ייתכן שסקס נהדר, כמו אושר באופן כללי, הוא חריגה נשגבת ויקרת המציאות.
במהלך רוב המפגשים המוצלחים שלנו איננו יודעים להעריך את מזלנו הטוב. רק כשאנחנו מזדקנים ומביטים לאחור פעם אחר פעם בנוסטלגיה על אפיזודות ארוטיות מעברנו, אנו מתחילים להבין באיזו קמצנות הטבע מעניק לנו את מתנותיו – ועד כמה סקס מספק הוא שילוב יוצא דופן ונדיר של ביולוגיה, פסיכולוגיה ותזמון.
נדמה שבמהלך רוב שנות חיינו נגזר על הסקס להישאר רווי בכמיהה ובסרבול. לא משנה מה ספרי ההדרכה מבטיחים לנו, אין באמת פתרון לרוב הדילמות שסקס מעורר בנו. לפיכך, ספר שימושי לעזרה עצמית בנושא הזה צריך להתמקד בניהול הכאב ולא במחיקתו המוחלטת; עלינו לקוות למצוא בין דפיו מעין הוספיס, לא בית־חולים. אל לנו לצפות מספרים למוסס את בעיותינו. אך עם זאת ספרים בהחלט יכולים להעניק לנו הזדמנות לפרוק את העצבות שלנו ולמצוא אישור משותף ליגוננו. לספרים שמורה היכולת להזכיר לנו שאנחנו לא לבד בקשיים המביכים והמשונים שהדחף המיני הבלתי נמנע שלנו מערים עלינו.
אין עדיין תגובות