החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

חופש מוחלט

מאת:
מספרדית: אדם בלומנטל | הוצאה: | 2017 | 202 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

25.00

רכשו ספר זה:

B, A וE מתהלכים במעין יער. הם משוחחים. לאן הם הולכים? מיהם? היכן הם נמצאים? מהו המקום הזה? איש אינו יודע: לא הדמויות ולא הקוראים. הוודאות היחידה שלהם היא יכולתם לדבר. לכן, A ו-B משחקים במילים, מנסים להבין ולפרק מושגים אוניברסליים – חופש, אושר, הנאה ארוטית – ותוך כדי כך מובילים אותנו אל מרחבים חדשים. למעשה, הדמויות-האותיות בונות יחדיו יקום שלם דרך דיאלוג בלתי פוסק ביניהן, ובו בזמן מותחות את גבולות המציאות והספרות – כמו שרק פבלו קצ'אז'יאן יודע לעשות. שכן ב"חופש מוחלט" הדמויות ומחברן יוצרים הרפתקה, פעולות, עלילה חתרנית, נוף: עולם.

זהו התרגום השני לעברית ליצירותיו הנדירות במינן של הסופר הארגנטינאי פבלו קצ'אז'יאן. לפניכם נובלה המבקשת לממש קשר אינטימי וחסר תקדים בין מציאות ושפה, ובין צורה לתוכן: מעין מעבדת ניסוים המערערת מוסכמות וסדרים ספרותיים שתוקפם פג. במקום זאת, באירוניה, בתנועה מתמדת המשרה תחושה של הווה נצחי, בחוכמה נדירה, הומור עז וגיחוך קיצוני, מפגיש אותנו קצ'אז'יאן עם האבסורד, עם חגיגה ספרותית חד-פעמית: קריאת חובה!

פַּבלוֹ קְצ'אז'יאָן, סופר, משורר ומוזיקאי ארגנטינאי ממוצא ארמני, נולד ב-1977 בעיר בואנוס איירס. כישרונו המוזיקלי בא לידי ביטוי בגיל חמש-עשרה סביב סצנת הפאנק של התקופה, והתגלגל לרוק אקספרימנטלי ועד לצלילי עוּד. את הקריירה הספרותית שלו התחיל בכתיבת שירה, ככל הנראה. מושפע מהרגלו לכתוב מילים לשירים, ודרך התנסויות ליריות, הגיע קצ'אז'יאן לכתיבת פרוזה. בתהליך הכתיבה הוא משתמש במחשב, אך מסתובב תמיד עם פנקס קטן. לטענתו זהו הקשר האחרון שנשאר לו עם כתב היד, אחרת לא היתה לו הזדמנות להשתמש בעט. אף שבפנקס הוא כותב לרוב רעיונות קצרים או בדיחות, הוא חולם לכתוב יום אחד ספר שלם בכתב יד.

את קצ'אז'יאן קל לזהות בשל שפמו השחור, הגדול והמסולסל: אקסצנטרי כמעט כמו יצירתו הספרותית. הוא פרסם שתי גרסאות אישיות ליצירות מופת לאומיות: El Martín Fierro ordenado alfabéticamente (2007), שבה סידר את פסוקיו של הרננדז לפי האלף-בית, ו-El Aleph engordado (2009), אשר מציג את סיפורו המקורי של בורחס ללא שינוים, אך בהוספת יותר מ-5000 מילים וכמה תמונות. התרגיל הספרותי הזה ראה אור בהוצאה עצמאית ומצומצמת, ובגינו נתבע קצ'אז'יאן ב-2011 מטעם מריה קודמה, אלמנתו של בורחס, על פלגיאט, ונקלע להליך משפטי שפורסם ברחבי העולם ונמשך עד היום. במהלכו תומכת הקהילה הלטינו-אמריקאית כולה בסופר עם השפם, ופותחת בדיון ספרותי ערני על "מקור וחיקוי", וספרות כתולדה של מסורת שמתקשרת עם עצמה על מנת להתקדם.

קצ'אז'יאן היה אחראי להוצאה לאור לשירה IAP. את לילותיו הוא מבלה בכתיבה והקלטת שירים עם אחת מלהקותיו, למשל "אלרגיה נצחית". כמו כן פרסם קצ'אז'יאן שלוש נובלות: "תודה" (זיקית, 2014) "מה לעשות" (2010), "חופש מוחלט" (2013), קובץ הסיפרים "הסוס והגאוצ'ו" (2016) ועוד שלושה ספרי שירה. הנובלה החדשה שלו, "איפה שהוא", קרובה לראות אור. ספריו של פבלו קצ'אז'יאן רואים אור במיטב הוצאות הספרים העצמאיות בארגנטינה, ומתורגמים לצרפתית, אנגלית, גרמנית, איטלקית, וכמובן לעברית.

מקט: 4-1298-23
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
B, A וE מתהלכים במעין יער. הם משוחחים. לאן הם הולכים? מיהם? היכן הם נמצאים? מהו המקום הזה? איש אינו יודע: […]

 

 

 

א: אין דבר כזה חופש מוחלט.

ב: ברור שלא.

א: ידעת את זה כבר?

ב: כן, בטח.

א: גם חופש חלקי אין.

ב: לא?

א: לא, אפילו קצת חופש אין.

ב: שום חופש?

א: לא, שום חופש.

ב: ורווחה, יש?

א: כן, רווחה יש, אבל אין בה שום תועלת.

ב: ובמה כן יש תועלת?

א: אין תועלת בשום דבר, ומה שיכול היה להועיל לא קיים.

ב: עד כדי כך?

א: כן.

ב: ואושר, גם אין?

א: לא, ברור שלא.

ב: ושמחה?

א: שמחה כן, אבל היא נמשכת זמן קצר מאוד ומיד נעשית ההפך הגמור.

ב: אז כן קיים משהו שיש בו תועלת.

א: מה?

ב: השמחה.

א: מה אתה אומר… ואיך היא מועילה בדיוק?

ב: היא גורמת לך להרגיש טוב.

א: נו, אז מה?

ב: אתה רמזת ששום דבר טוב לא קיים…

א: לא, אני אמרתי שלא קיים שום דבר שיש בו תועלת.

ב: בסדר, אבל השמחה קיימת והיא דלת הכניסה לאושר, וזה נותן תחושה של חופש.

א: כן, אבל הדלת סגורה ואי אפשר לפתוח אותה, ובנוגע לחופש, כמו שאמרת, זו רק תחושה.

ב: לא יכול להיות שהכול שלילי כל כך.

א: מי אמר שהכול שלילי? כדי שמשהו יהיה שלילי משהו אחר צריך להיות חיובי, וזה לא המצב: מה שאתה מכנה חיובי הוא בסך הכול רעיון, ומה שאתה מכנה שלילי הוא דבר מה קיים, ומכיוון שרק הוא קיים, אי אפשר להגיד שהוא חיובי או שלילי.

ב: אתה מציג תמונה שחורה למדי.

א: לא שחורה ולא תמונה.

ב: אי אפשר לדבר אתך.

א: אה, חשבתי שאנחנו מדברים.

ב: אתה רואה? זה מה שאני אומר, אי אפשר לדבר אתך.

א: אין שום היגיון בדברים שלך.

ב: לא מוצא חן בעיני מה שאתה אומר, וגם לא האופן שבו אתה מגחיך את דברי.

א: אני מגחיך את דבריך?

ב: כן, כל הזמן.

א: תן לי דוגמה.

ב: דוגמה… טוב, אני אמרתי 'אי אפשר לדבר אתך' ואתה לעגת לי בזה שאמרת שאנחנו כבר מדברים.

א: אבל אני לא צודק?

ב: במובן מסוים כן ובמובן אחר לא.

א: באיזה מובן לא?

ב: …

א: …

ב: אני לא יכול להסביר את זה.

א: סליחה, אבל אני לא מבין אותך ואתה לא ממש עוזר לי.

ב: אתה רואה!?

א: מה?

ב: אתה שוב מגחיך אותי.

א: אני?

ב: כן.

א: מה עשיתי הפעם?

ב: 'הפעם' זה כבר מלגלג. אבל קודם אמרת גם 'אתה לא ממש עוזר לי'.

א: נו? ומה רע בזה?

ב: זו דרך להגחיך את מה שאני אומר.

א: באיזה אופן? אני לא רואה את זה…

ב: אתה לא רואה את זה? אתה אומר 'אתה לא ממש עוזר לי', בעוד שברור שאני לא עוזר לך בכלל. הבעיה היא המילה 'ממש' במקום המילה 'בכלל'. זאת הדרך שלך ללעוג לי.

א: בסדר, יכול להיות שהייתי אירוני, אבל זה לא אומר שאני מגחיך אותך.

ב: לא, אתה רק לועג לי.

א: אולי אני לועג לך, אבל אני לא מגחיך אותך.

ב: טוב.

א: ואתה ניסית להסביר לי איך הגחכתי אותך, לא איך לעגתי לך. על זה התווכחתי. אם היית אומר 'אתה לועג לי' אולי הייתי אומר שאתה צודק, שאני מסכים אתך. אבל אתה אמרת…

ב: כן, הבנתי, בסדר. בכל אופן, לא מוצא חן בעיני שאתה לועג לי.

א: אבל אני לא צודק?

ב: בזה שאתה לועג לי?

א: לא, ללעוג זה לא בסדר, אבל אתה חייב להודות שאתה עושה הכול כדי שיתחשק לי ללעוג לך.

ב: לא.

א: לא?

ב: לא, אני לא יכול להודות בזה.

א: אם אתה מסרב להודות בדבר כל כך ברור, אין לי בררה אלא לחשוב שאין לך שום רצון שנבין זה את זה.

ב: זאת רק הפרשנות שלך. בכל אופן, אם הודית בזה שלעגת לי, אתה לא יכול להאשים אותי בכך שאני לא רוצה לנהל אתך שיחה מנומסת.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “חופש מוחלט”