למה זה קורה לי? למה החיים שלנו רצופים ללא הרף בעיות קטנות וגדולות? למה יש סבל, מחלות, בעיות פרנסה, בעיות […]
מהו המסר שטמון בצרות שלי? מה אני צריך להבין מהבעיות שלי?
האמת היא שדרך המציאות הבלתי רצויה שכל אחד מאתנו עובר, בורא עולם מרמז לנו: צאו מהנחת היסוד המוטעית הזו שהכול חייב להיות בסדר. לא בשביל זה בראתי את העולם. נכון, שהמטרה הסופית שלי היא לתת לכם עונג אינסופי הרבה יותר ממה שאתם מדמיינים לעצמכם, אבל לא כאן. כאן זה לא עולם העונג, כאן זה עולם העבודה. וכמו יהלום, גם אם הוא עשוי מהחומר הנדיר והמיוחד ביותר, בלי שיוף הוא לא יוכל להגיע למטרה — לשלמות, לניצוץ המושלם, כך גם הנשמה הטהורה והזכה ביותר, חייבת לעבור ״שיוף״ כדי שהיא תהיה כשירה להגיע למטרה, לטוב, לעונג הרוחני האינסופי.
אבל הרגש הטבעי שלנו רוצה את העונג המוחלט כבר ברגע זה, מוכן לבליעה, בדיוק בצורה שבנינו אותו במחשבתנו. ואם המציאות שונה מהתבנית הזו, יש לנו כעס ותלונות על בורא עולם.
כמו שיהלום יקר היוצא מבטן האדמה כולו גולמי, לא יכול להשתבץ מיד על כתר המלך, כך גם הנשמה היקרה שלנו עדיין קטנה מלהכיל את כל העונג הרוחני האינסופי שהבורא רוצה לתת לנו. אנחנו חייבים להרחיב את כלי הנשמה. החסרונות והמכאובים הם כלי ההרחבה.
בא היהלום ואומר: ״הליטוש הזה כואב לי, המכונה המלטשת היא איומה. אני מעדיף להישאר באדמה, מלוכלך, ולא להיות משובץ בכתר המלך!״
והתשובה היא שהנשמה, הניצוץ האלוקי שבקירבנו, כן רוצה להגיע לתכלית אבל אנחנו עטופים בגוף, בשכל ובעוד דברים שמונעים מאתנו להבין ולזכור באמת מה הרצון של הנשמה שלנו. באות בצרות והבעיות ואיתן המסר: המטרה היא להכניע את הרצונות הגשמיים ולתת לחלק האלוקי שבתוכנו לנצח.
ברגע זה, כלי הנשמה שלנו עדיין קטנים מלהכיל את כל העונג הרוחני האינסופי שהבורא רוצה לתת לנו. אנחנו חייבים להרחיב אותם. החסרונות והמכאובים הם כלי ההרחבה.
למה הדבר דומה? לספורטאי שמטרתו היא לפתח שרירים חזקים על מנת לזכות באליפות. אם הוא ירים משקולות קטנים של קילו אחד או שניים — אין סיכוי שהשרירים שלו יתחזקו. הוא חייב להתאמץ ולהרים משקל כבד על מנת לפתח שרירים. אם הוא ספורטאי בינוני — הוא ירים משקולות במשקל בינוני. אבל אם הוא ספורטאי באליפות — הוא ירים משקולות מאוד כבדים כדי לזכות באליפות. הוא יעשה זאת שוב ושוב למרות שכואב לו, למרות שהמאמץ לפעמים בלתי נסבל, עד שהשרירים שלו יהיו מספיק חזקים.
כך, בורא עולם רוצה לזכות אותנו ב״אליפות״. הוא רוצה לעזור לנו לפתח כלים גדולים וחזקים שלא ישברו מריבוי האור שלו. אם נמשיך להיות שקועים בהבלים שהעולם הזה מייצר ללא הרף — העיניים שלנו תשארנה עצומות. נשכח את התכלית, ונשקע בתעתועי הייצר. הדרך לקרבה אל הקדוש ברוך הוא עוברת לפעמים במסלול הכאב, כי דווקא כשכואב לנו אנחנו מתעוררים ומחפשים אותו. דווקא כשרע לנו אנחנו נזכרים בו ורוצים לדבר אתו.
אז איזו משתי הדרכים טובה עבור נשמתנו בסופו של חשבון?
אין עדיין תגובות