היום בחינוך שמים במרכז את "למידה משמעותית", את "מנהיגות בחינוך", ואת "המחנך כמוביל". אורה זוהר, בעשייתה הפורה במשך שנים רבות […]
הקדמה
לפני שנים, כשהעברתי סמינר בטורונטו יחד עם עמיתה, שאלו משתתפים אחדים:
"כמה שנים את מלמדת?”
עשיתי חישוב מהיר ואמרתי: ”חמישים שנה.”
"והעמיתה שלך?”
"בערך אותו הדבר.”
"כלומר,” הם פנו לקבוצה בהתפעלות, “אנחנו לומדים ממאה שנה של ניסיון!”
קורא/ת יקר/ה,
מי אתה? איפה את? מורה בכיתה? מנהל בית ספר? אזרחית מעורבת? הורה מודאג? סטודנט באוניברסיטה? עליך חשבתי כשכתבתי את הספר.
בעולם המערבי של המאה ה-21 ילדינו עומדים בפני שנים רבות של חינוך חובה. כהורים, יש לנו סיבות טובות לתהות על איכות החיים של ילדינו במשך השעות הארוכות האלה. מתוך דאגה זו צמח אצלי הדחף הראשוני לסייע למחנכים מקצועיים להתפתח באמצעות סדנאות לפיתוח צוות בבתי הספר שבהם ילדים מחויבים לשהות.
ב-1978 הקמתי את המרכז לפיתוח צוות בבית הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית. עבודת המרכז, וכן עבודתו של מכון המנהלים שפעל לצדו, התבססו במוצהר על הנחות היסוד הבאות:
1. לכל פרט יש צורך לפתח את הפוטנציאל שלו.
2. פיתוח זה דורש את נוכחותם ומעורבותם המטפחת דמויות של אחרים משמעותיים.
3. חברי צוות בית הספר עשויים להיות אחרים משמעותיים בחיי התלמידים.
4. הפוטנציאל להיות דמות משמעותית לאחרים ניתן לפיתוח שיטתי.
מתוך הנחות אלה עוצבו יסודות התכנית שלנו: תכנית בעלת היגיון פנימי וסביבה תומכת מאוד. שילוב זה יצר מודל הכשרה רב עוצמה שהוכיח את עצמו במגוון הקשרים מקצועיים – עם גננות, מרצים באוניברסיטה ומורים מכל התחומים ברחבי הארץ ובעולם.
סייענו להפוך אין ספור בתי ספר לקרקע פורייה יותר ללימוד וצמיחה. בתחילת הדרך למדנו שכדי לתמוך בהתפתחותם של מי ש"חיים" בבתי הספר – ילדים ומבוגרים, תלמידים וסגל – על בית הספר לספק את הסביבה המטפחת הנחוצה לצמיחה. האמנו שאם סגל בית ספר יחווה בסדנאות שלנו סביבה תומכת מובנית בקפידה, יבין אותה וייהנה ממנה, יוכל גם הוא בתורו ליצור אווירה דומה בבתי הספר ובכיתות שלו. יצירת סביבה כזאת למורים, ראשי מחלקות, מנהלים ואנשי מקצוע אחרים עמדה בבסיס עבודת המרכז. רבים מאלה שחוו את השפעתו של המרכז העידו בחום על ערכה ותרומתה של גישה זו.
הספר נפתח בסיפור המסע האישי והמקצועי שעברתי עד להקמת המרכז, ונמשך עם סיפורו של המרכז. שאר הספר משתף בעבודת המרכז, כפי שהיא מתוארת במגוון קולות, לאורך שנים ובמקומות רבים. הספר בנוי כקולאז', שמיכת טלאים צבעונית וחמה עשויה סיפורים, מחשבות, מושגים, כלים להתפתחות אישית ומקצועית וקולות של מורים, מנהלים וחברי סגל המרכז. כל טלאי ניתן לקריאה בפני עצמו ובסוף הספר מופיע מילון מונחים כדי לסייע בכך. בקריאה בספר כולו יתגלה לעיניך מכלול שעם הזמן, אנו מקוות, יהפוך חלק ממך ומהעשייה המקצועית שלך – כמורה, מנהל או הורה.
ב-2005, אחרי כמעט שלושים שנה של פעולה יוצרת, שינויים מערכתיים ייבשו את מקורות המימון והביאו לסגירת המרכז. בגלל היותנו טובות הרבה יותר בהוראה והנחיה מאשר בהוצאה לאור, מעט מעבודת המרכז תועדה בשיטתיות, והטכניקות הרב-ממדיות שפיתחנו נותרו בלתי נגישות בכתב לדור הבא של מורים ומחנכים.
הספר שלפניכם נכתב על מנת להנגיש את ההיסטוריה העשירה והמומחיות הייחודית של המרכז לאנשי המקצוע הרבים המאמינים שהוראה אמורה להיות חוויה משמעותית עבור כל המעורבים בה, לטפח צמיחה אישית וקהילתית וליצור חברה טובה יותר. זו הייתה מהותו של המרכז וזאת מורשתו.
מי אנחנו?
לכל אורך הספר "אנחנו" פעילים מאוד – מתכננים, מכשירים מורים, מנהלים סדנאות ונוסעים לבתי ספר ברחבי הארץ ולקהילות יהודיות בכל העולם. טבעי שהקורא ישאל את עצמו: מי אנחנו?
"אנחנו" בספר זה מתייחס לשני קולות, אחד הכולל את 25 המורות והמורים בצוות המרכז לאורך השנים, והשני את התלמידים ושותפים אחרים. מחברות הספר הן תת-קבוצה הכוללת את אביבה פינצ'וק, חוה זוהר, שרה וידר – חברות ותיקות בסגל המרכז הארצי לפיתוח צוות חינוכי – וד"ר אורה זוהר. בילינו חלק גדול של חיינו המקצועיים יחד, וכתבנו את הספר הזה יחד כדי שישמש תיעוד לעבודתנו. התמונה מטה תופסת אותנו באחת מפגישות העבודה הרבות שקיימנו עם ישראל סייקס, עורך הספר, במשרד שלנו בלובי של מלון ענבל בירושלים
אף על פי שקולה של אורה ניצב בחזית – במיוחד בסיפור האוטוביוגרפי שבפרק הראשון – הספר משלב מגוון קולות, ביניהם חברות צוות המרכז ובוגרי הסדנאות שלו. כאשר קטע מסוים משקף את החוויות או המחשבות האישיות של מי מאתנו, נציין את שמה של הכותבת או הכותב.
אין עדיין תגובות