"איך נחזור?" שאלה, "אוטובוס? מונית? איפה את חיה?!" ענתה חברתה, "בטרמפ". השואלת היא לריסה, נערה צעירה מתל כביר, אחרי בילוי […]
1.
האולם בבית הקולנוע רב חן בכיכר דיזינגוף מָלַא בצופים. על המסך הוקרן הסרט "קיל ביל 2". במרכז השורה האחרונה ישבו לריסה, במכנסוני ג'ינס תכולים וחולצה לבנה בלי שרוולים, ולשמאלה, מאשה חברתה שלה רעמת שיער אדמונית ומכנסוני ג'ינס תכולים וחולצת טי שחורה עם גולגולות לבנות. על פניה של מאשה היה חיוך מהול במתח. לריסה שיכלה את זרועותיה ועיניה היו עצומות. מאשה נעצה לעברה מבט חריף. מן הרמקולים בקעו צווחות הייסורים של אישה בשנות הארבעים שמולה, על שטיח בגון בז' עמדה אומה ת'ורמן בחולצה מכופתרת המלוכלכת בעפר ודם, ומכנס ג'ינס כחול ארוך. שיערה של אומה היה מטונף ופניה הוכתמו בדם. בכף ידה הימנית נחה עינה היחידה של בת הארבעים שהתפתלה על רצפת חדר השירותים. אומה התבוננה בה במבט המערב חמלה וזעם. היא שמטה את העין על השטיח ורמסה אותה בכף רגלה השמאלית והיחפה. לריסה נחרה, ומאשה חשקה את שפתיה. כתוביות הסיום הופיעו. מאשה ניערה אותה "תתעוררי! לא חבל? ישנת כל הסרט"
"אה…לא זה חרא סרט" השיבה והתמתחה. צופים קמו ופסעו החוצה. מאשה בעטה בחבילת פופקורן ריקה.
בכיכר דיזינגוף הסתובבה המזרקה, מים יצאו מתוכה ונקוו בבריכה המקיפה. שלושה גברים ואישה, בשנות העשרים לחייהם, ישבו בבגדים שחורים על ספסל בטון תכול מול המזרקה ושתו מבקבוקי גולדסטאר כשלצדם שיירי אוכל ושברי זכוכיות. על ספסל נוסף, ישב גבר כהה עור ומזוקן בשנות החמישים לחייו, בגופיה לבנה ומלוכלכת ומכנסי טרנינג ישנים וקרועים. במדרגות המוליכות לכיכר עלו לריסה ומאשה, לרגליהן ניבט שוק העתיקות שכעת לא היה בפעולה ומבעד לשורת הצמחייה שמאחוריהן שכן בית הקולנוע. בירוק זהר שילטה של צרכניית AM:PM.
מיה – :
אתה גאון אני מעריצה