אפרסמונים

סִפּוּר

עָצוּב הוּא הָאָדָם שֶׁמִּתְבַּקֵּשׁ לְסַפֵּר סִפּוּר

וְלֹא מַצְלִיחַ לְהִזָּכֵר בְּאֶחָד.

בְּנוֹ בֶּן הֶחָמֵשׁ מְחַכֶּה בְּחֵיקוֹ.

לֹא אוֹתוֹ הַסִּפּוּר, בָּאבָּא. סִפּוּר חָדָשׁ.

הָאָדָם מְחַכֵּךְ אֶצְבְּעוֹתָיו בְּסַנְטֵרוֹ, מְגָרֵד בְּאָזְנוֹ.

בְּחֶדֶר מָלֵא סְפָרִים בְּתוֹךְ עוֹלָם

שֶׁל סִפּוּרִים, הוּא אֵינוֹ מַצְלִיחַ לְהִזָּכֵר

אַף לֹא בְּאֶחָד, וְקָרוֹב הָרֶגַע, הוּא חוֹשֵׁב, שֶׁהַיֶּלֶד

יִתְיָאֵשׁ מֵאָבִיו.

שֶׁהֲרֵי הָאִישׁ כְּבָר עַכְשָׁו חַי בֶּעָתִיד הָרָחוֹק, הוּא רוֹאֶה

אֶת הַיּוֹם בּוֹ הַיֶּלֶד הַזֶּה יֵלֵךְ. אַל תֵּלֵךְ!

שְׁמַע אֶת סִפּוּר הַתַּנִּין! אֶת סִפּוּר הַמַּלְאָךְ פַּעַם נוֹסֶפֶת!

אַתָּה אוֹהֵב אֶת סִפּוּר הָעַכָּבִישׁ. הוּא מַצְחִיק אוֹתְךָ.

תֵּן לִי לְסַפֵּר אוֹתוֹ!

אֲבָל הַיֶּלֶד אוֹרֵז אֶת חֻלְצוֹתָיו,

הוּא מְחַפֵּשׂ אֶת הַמַּפְתְּחוֹת שֶׁלּוֹ. הַאִם אַתָּה אֱלֹהִים?

הַגֶּבֶר צוֹרֵחַ, שֶׁאֲנִי יוֹשֵׁב אִלֵּם בְּפָנֶיךָ?

הַאִם אֲנִי אֱלֹהִים שֶׁעָלַי לֹא לְאַכְזֵב לְעוֹלָם?

אֲבָל הַיֶּלֶד כָּאן. בְּבַקָּשָׁה, בָּאבָּא, סִפּוּר?

זֹאת מִשְׁוָאָה רִגְשִׁית יוֹתֵר מֵהֶגְיוֹנִית,

אַרְצִית יוֹתֵר מִשְּׁמֵימִית,

הַמְּנִיחָה כִּי הַפְצָרוֹתָיו שֶׁל יֶלֶד

וְאַהֲבָת אָב מִסְתַּכְּמוֹת לִדְמָמָה.