להרעיב את הזאב שבפנים הוא תוצר של עבודה רבת שנים עם מטופלות/ים ובני המשפחות שהתמודדו עם הפרעות אכילה. חשיבותו גוברת […]
הקדמה
מאז שנות ה־50 וה־60 של המאה הקודמת ועד ימינו, הפרעות אכילה הפכו מתופעה אזוטרית שרק מעטים מאנשי המקצוע נתקלו בה ומעטים בציבור הרחב שמעו עליה, למגפה רחבת היקף שמדי שנה פוגעת באלפי נערות ונערים. אף שכיום היא מוכרת ונפוצה, הפרעת אכילה נותרה תופעה קלינית הדורשת היכרות מעמיקה וידע מקצועי ספציפי. הטיפול בה אינו דומה לטיפול ברוב הפרעות הנפש והמצוקות הנפשיות האחרות. הפרעות אכילה דורשות החזקה של מתח דיאלקטי, לעיתים פרדוקסלי, בין שני היבטים מהותיים: ההיבט הנפשי וההיבט הגופני. זו הפרעה שבמהותה היא ביטוי למצוקות נפשיות עמוקות, מתמשכות, הקשורות לחסכים התפתחותיים ולקונפליקטים בין־אישיים. היא צומחת מחוסר אונים ומצורך נפשי למצוא מענה לאיומים פסיכולוגיים, וכל אלו דורשים התייחסות רחבה ומעמיקה. לצד זאת, הפרעות אכילה ממקמות את ההתרחשות הנפשית בזירה הגופנית, ולגוף חוקים משלו. הסימפטומים של הפרעות אכילה מתפתחים ומסתבכים באופן שדורש היכרות והכרה בגופני על שלל תגובותיו ומאפייניו וגם מענה נחרץ, סמכותי ומהיר. הטיפול דורש הקשבה הן למחירים הנפשיים והבין־אישיים והן לאיומים הגופניים וההתפתחותיים. במילים אחרות, הטיפול בהפרעות אכילה דורש הבנה של התופעה הן כמטפורה נפשית והן כסכנה ברורה ומיידית.
אנשי מקצוע ודמויות טיפוליות המוצאים את עצמם מטים את הקשב רק לאחד מהיבטים אלו, לפסיכולוגי בלבד בלי להבין את המאפיינים הגופניים ולהגיב אליהם, או למדדים הפיזיולוגיים וההתנהגותיים בלי לפענח את המצוקה הפסיכולוגית והדינמיקה המשפחתית, מוצאים את עצמם מקדמים טיפול שבמקרה הטוב, מוביל לשיפור סימפטומטי זמני, ובמקרה הרע, מוביל להחמרה ולהידרדרות במצב.
מוריה גולן ורחל פוגל השכילו לכתוב ספר רחב היקף שמציע היכרות עם התופעה על שלל היבטיה. הן מציירות תמונה עשירה ומורכבת של ההפרעה וסימניה, אך לא פחות מכך, של הנשים והאנשים שמתמודדים עימה. תפיסה זו עולה בקנה אחד עם הגישה הנרטיבית שמלווה את חשיבתן ועבודתן הטיפולית במכון “שחף” לאורך השנים: הן מבקשות להתבונן בדקדקנות על המאפיינים והמשמעויות של הדפוסים הפתולוגיים, בלי לזנוח את תפיסת האדם כמי שסיפורו ההתפתחותי עשוי לחרוג מדפוסים אלו אל עבר בריאות ומימוש עצמי.
הספר, על שני כרכיו, מלווה בדוגמאות קליניות עשירות שמקרבות את הקורא לחוויית הטיפול והמטופלות בפועל. הוא נע מסקירה מקיפה של ההתוויות הדיאגנוסטיות והמאפיינים הקליניים של הפרעות אכילה, שנסקרו בהרחבה בכרך הראשון, אל נבכי המסע הטיפולי בהן על פרטיו, המובאים בכרך השני. הידע המקצועי הקיים מדגיש את חשיבות הטיפול הרב־מקצועי בהפרעות אכילה, ולא פחות מכך את החשיבות של יכולתו של צוות כזה לעבוד בשיתוף פעולה ובחשיבה אינטגרטיבית. הספר צולל אל פרטי הפרטים של עבודה טיפולית זו באופן יישומי ומעשי, ושומר כל העת את החיפוש אחר ההבנה המעמיקה של תפיסת המטופלת, של סיפורה הפנימי ושל צרכיה. דוגמה קטנה ונפלאה לכך אפשר לגלות בתיאור של התמודדות הדיאטנית עם הונאה בשקילה (כרך א’ עמ’ 136): לצד תיאור של הפרקטיקה המקצועית (ההנחיות ההתנהגותיות, אמירה בנוגע לטיפול כמסע משותף, שאין בו מקום להונאה), מתוארים גם שיקופים נרטיביים (בנוגע לדרך שבה הנערה מתפתה להפרעת האכילה) וההשערות הפסיכולוגיות בנוגע למניעיה (החשש לאכזב, הצורך לבחון גבולות או את חוזקתו של הזולת). סוג זה של התבוננות והתערבות רב־ממדית חיוני בטיפול בהפרעות אכילה והוא מלווה את הספר לכל אורכו.
בכרך הנוכחי, תפיסה זו מתבטאת בתמונה רחבת היקף של התשתית הנפשית, ההתנהגותית והסימפטומטית של ההפרעה שנפרשת בפנינו. הכותבות אינן מציעות לקורא פרוטוקול או מרשם להבנה והתמודדות עם ההפרעה ותסמיניה, אלא פורשות בפניו מפה רחבת היקף של טריטוריה נפשית עתירת פיתולים, ומזמינות אותו למצוא את הפרטי והסובייקטיבי בתוך הרפרטואר הרחב המבוסס והידוע לגבי מאפייניהן של הפרעות האכילה השונות.
אף שישראל היא אחת ממדינות העולם שבהן היקפי התחלואה בהפרעות אכילה הם מהגבוהים ביותר, מעטים עד מאוד ספרי המקור המהווים “מורי נבוכים” להבנה ולטיפול בהפרעות אלו. הספר הנוכחי, בעושרו ובהיקפו, הוא בשורה חשובה לקידום ההבנה המקצועית והעבודה היישומית בטיפול בהפרעות אכילה, במקומותינו ובכלל.
לירן רוגב
פסיכולוג קליני
מנהל טיפול יום לנוער, המרכז הרפואי, הדסה עין כרם, ירושלים
אין עדיין תגובות