6,800 אסונות טבע בממוצע מתרחשים בעולם מדי שנה, וכ-27 מיליון בני אדם נפגעים מהם. רבים נאלצים להתפנות מבתיהם וממקומותיהם, ועל […]
מבוא
6,800 אסונות טבע, בממוצע, מתרחשים בעולם מדי שנה, ומאות אלפי אסונות נגרמים בידי אדם. עשרות מיליוני אנשים נפגעים ונאלצים להתפנות מביתם וממקום מושבם, ועל פי הסטטיסטיקה, כ-50 אחוזים מהם לא ישובו לשם לעולם. מאות אלפים גם מקפחים את חייהם.
אסונות טבע התרחשו על פני כדור הארץ מאז ומעולם. יש סוגים שונים של אסונות: רעידות אדמה, התפרצויות געשיות, מפולות בוץ ושלגים, שיטפונות מסוגים שונים, גלי חום וקור, סופות כמו טורנדו והוריקן, שריפות יער, בצורת, רעב המוני, מגפות ופגיעות מטאוריטים, אבל יש גם אסונות המוניים אחרים שלא נגרמים מן הטבע: אסונות תעשייתיים, גרעיניים, ביולוגיים, מלחמות, הפצצות והתקפות טרור שגורמים לנפגעים בנפש, והרבה מהם דורשים פינוי. כל האסונות גורמים לנזקים כלכליים אדירים ולטרגדיות אנושיות.
לצערנו יש גם אסונות נקודתיים הפוגעים בפרט, שחלקם נובעים מרשלנות: שריפות בבתי דירות, פיצוצי גז, תאונות, התמוטטויות, הצפות וכדומה. במקרים רבים אפשר למנוע אסונות נקודתיים או לפחות להיערך לקראתם כהלכה.
אסונות טבע מתאפיינים בכך שאין האדם יכול למנוע אותם, אולם במקרים רבים אפשר להיערך לקראת אסונות צפויים, ואפילו לקראת כאלו שאינם ניתנים לחיזוי.
באחר הצהריים של ה-13 באוגוסט 2002 הוצפה פראג שבצ'כיה עקב גשמים עזים ששטפו את העיר, וחמישים אלף בני אדם נאלצו להתפנות ממנה. באותו ערב צפיתי בטלוויזיה במהדורת החדשות שבישרה על כך, וזכור לי במיוחד ריאיון עם אישה מבוגרת שנמצאה יושבת בסירה קטנה שפינתה אותה מביתה שבמרכז העיר העתיקה. המחזה היה קשה לצפייה. היא מיררה בבכי: "הכול הלך. כלי הבית, הרהיטים, הבגדים. הכול."
"ועל מה את מצטערת במיוחד?" שאל העיתונאי, והאישה מיררה בבכי עוד יותר והשיבה: "על המסמכים האישיים והתמונות המשפחתיות. דברים בעלי ערך סנטימנטלי. הזיכרונות. לא נשאר כלום. אי אפשר להחזיר את שאבד."
ליבי נחמץ. באותו הרגע תהיתי אם לא ניתן היה להתכונן לאסון שכזה, שכבר קרה לא פעם בעיר פראג. למעשה זה היה אירוע ידוע מראש. 'רק שאלה של זמן', כמו שאומרים.
אז נבט בי לראשונה הרעיון לכתוב מדריך שיכין כהלכה אנשים לפינוי, וידריך אותם כיצד לנהוג בעת אסון בכלל, ואף כזה שדורש נטישה מיידית כמעט.
ב-29 באוגוסט 2005 נפגעה העיר ניו-אורלינס שבמדינת לואיזיאנה שבארצות הברית על ידי סופת ההוריקן 'קתרינה'. על האפשרות לסופה היה ידוע כבר יומיים קודם לכן. ב-28 באוגוסט הוצא צו לפינוי כל מיליון תושבי העיר. בסופה נספו 1,836 אנשים שלא הצליחו להתפנות.
שוב תהיתי בשעתו, איך קרה שמיליון בני אדם לא היו מוכנים לאסון ידוע מראש, שכמוהו מתרחש באזור הזה בחומרה כזו או אחרת מדי כמה שנים?
הדהים אותי יותר שבדיוק 16 שנים אחר כך, באותו אזור ממש, הכתה שוב הסופה 'איידה'. כתוצאה מכך נותקו מחשמל יותר ממיליון בתים, וכל מי שיכול היה להימלט משם נמלט. כעת, ברור לכול, שזה רק עניין של זמן עד שתכה בעיר הסופה הבאה.
בין 6-2 בדצמבר 2010 התרחשה שריפת יער בהר הכרמל, סמוך לעיר חיפה שבישראל. 44 בני אדם קיפחו את חייהם, ו-17,000 איש פונו מבתיהם. היה זה אסון השריפה הכבד ביותר בתולדות מדינת ישראל. עבורי הייתה זו תזכורת נוספת לרעיון לכתוב את המדריך הזה. אז גם הגיתי את הרעיון למדריך אחר שכתבתי אל תעזו למות לא מוכנים – הספר החשוב ביותר שתרכשו בחייכם, שדורג, בתרגומו לאנגלית ב-2016, במקום הראשון ברשימת רבי-המכר של אתר הספרים העולמי אמזון.
בחודש ספטמבר 2017 תקף את פלורידה ההוריקן 'אירמה', אשר הותיר שמונה מיליון וחצי בתים ללא חשמל, והרשויות הורו לכשישה מיליון בני אדם להתפנות מבתיהם. לצערנו רבים מאוד לא היו מוכנים לפינוי על אף ההתרעה המוקדמת. מרבית המתפנים עשו זאת, לדעתי, באופן לא מסודר וחובבני ביותר. גם העצות ששודרו באמצעי התקשורת על ידי הרשויות בזמן אמת לא הועילו לאוכלוסייה המבולבלת והמבועתת. הן אופיינו בשטחיות ובחוסר מקצועיות מעוררי תדהמה. עכשיו כבר הייתי משוכנע שאני חייב לכתוב את המדריך הזה.
ב-27 באוקטובר 2017 כילתה האש 900 דונמים של חורש בהרי ירושלים שבישראל. בתים עלו באש ונשרפו כליל. עכשיו זה כבר היה ממש קרוב לביתי. הרעיון לכתוב את המדריך הכה בי שוב, אבל הייתי עדיין בעיצומה של כתיבתם של שני ספרים אחרים שלי ולא התפניתי לעניין.
החל מן ה-3 בדצמבר 2017 ובמשך ארבעה ימים פעלו אלפי כבאים לכבות את השריפה שהתפשטה ברחבי דרום קליפורניה והתקרבה במהירות לפאתי לוס אנג'לס. עלו באש למעלה ממאה אלף דונמים של חורש טבעי. ארבעים ושישה אלף תושבים התפנו מבתיהם. מאות בתים נשרפו. דליקות הופיעו גם בשכונת הפאר 'בל אייר' וסמוך לאוניברסיטת UCLA וסנטה מוניקה. בתי, המתגוררת בלוס אנג'לס, ובסמוך לאזור השריפה, התקשרה בבוקרו של ה-7 בדצמבר והודיעה כי ארזה מזוודה, דחסה לתוכה את כל מסמכיה החשובים, תמונות ודברי ערך, אי אילו בגדים, דחקה הכול אל תא המטען של מכוניתה ועזבה בבהלה את דירתה. "אני לא בטוחה שאוכל לשוב אליה בקרוב, אם בכלל," אמרה, כשנמלטה על נפשה בנסיעה על הכביש המהיר לכיוון מרכז העיר.
זה כבר היה מבחינתי קצת יותר מדי, או כמו שאומרים: הקש ששבר את גב הגמל. כשנותקה השיחה, וכשאני מעורב רגשית, התיישבתי אל מול מקלדת המחשב והתחלתי באותו הרגע לכתוב את הדברים האלה ואת הספר הזה.
אסונות רבים ממשיכים לפקוד את העולם, גם ברגעים אלה, וקצרה היריעה מלמנות את כולם. בלב כואב אני חותם רשימה זו באסון שפקד אותנו, אזרחי מדינת ישראל.
ב-7 באוקטובר 2023 חדרו במתקפת פתע 3,000 מחבלים פלשתינים ליישובים הישראליים לאורך רצועת עזה, טבחו ורצחו 1,400 אזרחים, חטפו 240 אחרים, בהם תינוקות, ילדים, נשים וזקנים, ופצעו כ-4,600 בני אדם, שרפו עשרות בתים, לקחו איתם "מזכרות", וגם מי שניצל נותר בחוסר כול. בעקבות זאת הכריזה ממשלת ישראל על מלחמה בארגוני הטרור חמאס והג'יהאד האסלאמי וגייסה כוחות מילואים. כיממה לאחר פרוץ המלחמה נורו רקטות מרצועת עזה וגם מדרום לבנון לכיוון היישובים בדרום מדינת ישראל ובצפונה.
ממשלת ישראל החליטה לפנות 29 יישובים לאורך רצועת עזה בדרום ישראל ו-21 יישובים בצפון המדינה הסמוכים לגבול עם לבנון. בסך הכול פונו מבתיהם כ-150,000 בני אדם. בשעת כתיבת דברים אלו טרם שבו התושבים לבתיהם, והם מתגוררים עדיין במלונות ברחבי ישראל.
בשל האמור לעיל הגעתי למסקנה שיש מקום והכרח לכתוב מדריך התנהלות, מעין 'מורה נבוכים' אשר יעזור לכל אחד להתכונן מבעוד מועד באופן המפורט ביותר למקרה של צורך בפינוי.
אם רכשתם את הספר הזה, אני מניח כי גם אתם מבינים שחובה להתארגן נכון לפינוי, מכל סיבה שהיא, ולהיות מוכנים לכל מצב. לא אגזים אם אומר, שייתכן שחייכם וחיי בני משפחתכם היקרים לכם עשויים להיות תלויים בדבר.
אין לי מושג איך תרגישו אם יודיעו לכם שאתם חייבים להתפנות. אני יכול להניח שתימצאו באחד הרגעים הקשים, הכואבים, הטראגיים, המבולבלים והמבלבלים בחייכם. תחושו אבודים. עם זאת, תהיו חייבים להתעשת מהר כדי שתצליחו לתפקד מייד בזמן אמת. תפקוד והתנהלות נכונים יכולים לקבוע את עתידכם. תפקוד נכון יצליח אולי לשפר במעט את הרגשתכם, למזער את הנזקים ולמנוע מכם ומיקיריכם להגיע, חלילה, למצב של פגיעה אנושה ברווחתכם הכלכלית המיידית והעתידית – שלא לדבר על פגיעה פיזית, וחלילה – אובדן חיים.
אין עדיין תגובות