"אורות וסודות ב"שיר השירים" היצירה מתארת התפתחות רוחנית, מעבר מחוסר מודעות: "אל תראוני שאני שחרחורת" (פרק א') אל חוזק […]
שִׁיר הַשירִים – המשובח והמעולה שבשירים.
לפנינו סיפור מסע, מסע מהרובד הגלוי אל הרובד הנסתר. מסע של השתחררות מאטימות הלב אל מודעות פנימית, הארה וחיבור אל האחד.
הלשון ב’שיר השירים’ היא רב גוונית. כל מילה ניתן לפרש בארבעה אופנים לפחות, וכך פירשו את שיר השירים בכל רמות הפרד’ס.
כל קריאה ביצירת ‘שיר השירים’ מגלה עולם חדש, ואין רובד אחד דומה למשנהו. ככל שהמרחק בין רבדיו השונים גדול יותר, כך השיר מעולה יותר. על-כך נאמר: ‘מיטב השיר כיזבו’.
הרובד הראשון מתאר ספור אהבה, ערגה והשתוקקות, אך לאחר התבוננות ביצירה, מתגלה בה עולם קסום, עולם בו מתקיים מסע הנפש העורגת להארה, לגילוי ולייחוד עם בוראה.
נוצרת מציאות חדשה, השונה מסיפור האהבה המרתק. למציאות החדשה חוקים וכללים משלה, ולהם מטרה ברורה, והיא, לפי מיטב הבנתי, להדריך את הקורא למודעות עצמית, לחיבור עם הניצוץ הפנימי שבו, הוא חלק אלוה ממעל, המאפשר לאדם תיקשור ונבואה בשלב מתקדם.
1. פירוש ‘שיר השירים’ לפי הפשט
מספר גישות לקריאת היצירה כפשוטה, ואני מציגה אחת מהן:
אנו עדים למפגש מלהיב וקסום בין בת כפר ובין מלך. הוא פוגש בה בכרמים, קרוב למקום מגוריה, עין גדי: ‘לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה, נָלִינָה בַּכְּפָרִים, נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים, נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן, פִּתַּח הַסְּמָדַר, הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים, שָׁם אֶתֵּן אֶת דֹּדַי לָך’. (פרק ז, יב)
הוא חוזר לארמונו, והיא נותרת במצב של שכרון חושים וערגה מתמדת. זוג האוהבים משתוקק לאיחוד אמת, אך אינו מגשים זאת.
אחי הנערה מתנגדים לקשריה עם הדוד. הם מבקשים שתמשיך להיות רועת צאן ונוטרת כרמים: ‘בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי, שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים’ (פרק א ו). השמש היוקדת בצהרי יום, בעת השמירה על הכרמים, פוגמת במראה החיצוני של העלמה: ‘אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת, שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ’. יש הסוברים שאינה ראויה למלך בשל הופעתה החיצונית.
שומרי המלך מרחיקים אותה, כי אינה ראויה לו, שהיא בת כפר: ‘מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר. הִכּוּנִי, פְצָעוּנִי, נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי, שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת’. (פרק ה’ ז)
לאחר שטעמה את טעם האהבה וראתה כי טוב: ‘יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ, כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן’, אינה מוותרת ונחושה בדעתה להשיבו אליה. היא מחפשת את אהובה בשדה, בטבע וברחובות העיר, תוך געגועים עזים: ‘אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר, בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת אֲבַקְשָׁה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי. בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו’. (פרק ג’ ב)
במסע החיפוש אנו עדים לתיאורי הדמויות בכרך הגדול, תיאורי חצר המלוכה, הלבוש הריהוט, המשתאות ועוד.
הנערה אינה האשה היחידה בחייו: ‘שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת, וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים, וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר’(פרק ו ח), למרות שהוא מספר לה שהיא האחת והיחידה: פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי…’ (פרק ה’ ב)
המלך עסוק במשתאות בחצר המלוכה, כפי שהוא מספר לה: ‘בָּאתִי לְגַנִּי, אֲחֹתִי כַלָּה. אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי, אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי, שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי, אִכְלוּ רֵעִים, שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים’. (פרק ה’ א)
פעם אחת, בתום המשתה בארמונו, הוא מִדָּפֵּק על דלתה. היא נרתעת, מהססת לפתוח, והוא, לאחר מעט זמן, מסתלק והולך, וליבה נשבר…
הדוד מעודד את הגיבורה ואומר לה שלא תיפול ברוחה, אלא תתחבר אל יפי הטבע והבריאה, ומהם תשאב עידוד: ‘עָנָה דוֹדִי, וְאָמַר לִי: קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי, יָפָתִי, וּלְכִי לָךְ. כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר, הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ. הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ’. (פרק ב י-יא)
העלמה נחושה בדעתה להיפגש עם דודה, ומתעלמת מצווי החברה: ‘מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי, יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי, אֶמְצָאֲךָ בַחוּץ אֶשָּׁקְךָ, גַּם לֹא יָבֻזוּ לִי’ (פרק ח א). אך הכל, כמובן בגדר משאלת לב: ‘מִי יִתֶּנְךָ’.
האחים חשים חסרי אונים בשל סירובה להצעותיהם השונות: ‘אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה, וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ. מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר בָּהּ’ (פרק ח’ ח), לכן מחמירים השגחתם עליה: ‘אִם חוֹמָה הִיא, נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף, וְאִם דֶּלֶת הִיא, נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז’. כנגדם מצהירה הנערה: ‘אֲנִי חוֹמָה וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת’. האחות עומדת כחומה בצורה מול חיצי הביקורת, וכנגד הניסיונות לכפות עליה את דעתם.
בסופו של דבר, העלמה משלימה עם כך שאהבתה אינה ברת-מימוש. היא נמצאת בכרמי עין גדי, כדבריה: כַּרְמִי שֶׁלִּי לְפָנָי, והוא שוהה בארמונו. הדוד מחכיר את כרמיו, הנמצאים קרוב למקום מגוריה: ‘כֶּרֶם הָיָה לִשְׁלֹמֹה בְּבַעַל הָמוֹן, נָתַן אֶת הַכֶּרֶם לַנֹּטְרִים’ וכלל אינו מגיע אליהם.
סיום השיר מתובל באופטימיות ובהומור: ‘בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בְשָׂמִים’. העלמה מוכנה להמשיך במרדף האינסופי אחר דודה, ואילו והדוד קשה להשגה בשל חמקמקותו ומהירותו כצבי או כאייל.
סיפור הפשט שובה לב, אך יש לזכור כי היצירה מוצפנת ומכילה סודות עצומים…
ארבעה שלבים לאהבה:
שלב ראשון – ההתפעלות וההתאהבות: ההתפעלות ההדדית בין האוהבים: היא מתארת את יופיו, והוא מתאר את יופיה. האהבה אפלטונית בלבד.
שלב שני – ההשתוקקות: המחשבות על האהוב, ההשתוקקות העזה אליו, וחיפושיה הבלתי נילאים: בדמיון, במחשבה ובמעשה כאחד.
שלב שלישי- ההתלבטות בטרם: ההיסוסים לפני החתימה על חוזה האירוסין. חוסר המוכנות הרוחנית של הגיבורה, מובילים להחמצת המפגש ביניהם.
שלב רביעי – שלב הבגרות המלאה: הרעיה מבטאת בשלות רוחנית למימוש אהבתה. מוכנה להתמודד עם הביקורת החברתית, ועם הקשיים הצפויים בדרך.
כל היצירה עוסקת בתהליך גיבוש ה’אני’ וגילוי המהות הפנימית של האדם. כל חיבור אמיתי שעושה האדם, מניע את גלגלי המרכבה העליונה, וככל שרבים החיבורים של הפרט והכלל, כך מתעלה המרכבה העליונה ומהווה את פיסגת היצירה, אליה יש לשאוף:
‘מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר כְּתִימְרוֹת עָשָׁן: מְקֻטֶּרֶת מֹר וּלְבוֹנָה’.
אומר הרב קוק: ‘לכן יש ללמוד, שכל מי שיש בו איזה כוח מיוחד צריך להוציאו לשלמותו כפי האפשר לו… ושהכוחות הכלליים כולם שנמצאים באדם, חייב האדם להוציאם אל שלמותם, באופן שכולם יפעלו בשעתם ומקומם כפי כוחם’. (‘אורות הנבואה’ סעיף יד)
2. פירוש לפי הרמז
רש’י ומפרשים אחרים פירשו את ‘שיר השירים’ כרמזים לתולדות עם ישראל מראשיתו ועד לאחרית הימים. רמזים לאירועים שאירעו, ורמזים לאירועים שעתידים להתרחש. לפיכך ראו בשיר השירים ספר נבואה או ספר חזון לעתיד לבוא.
דוגמאות לפירוש רש’י:
‘משכני אחריך, נרוצה’, רש’י אומר: ‘אני אמרתי שליחיך (משה ואהרון), רמז חיבה שאמרת למשכני (מגלות מצרים) ואני אמרתי: אחריך נרוצה, להיות לך לאשה’.
‘הביאני המלך חדריו’, הביאני לאמונת ישראל והישרה עלי את ענני הכבוד בעת מסעותי במדבר, שליוו אותי והגנו עלי.
אין עדיין תגובות