לרקוד עם טי.אס. אליוט

הספר הזה איננו ספר שירה רגיל. זהו דיאלוג בין שתי נשמות שמצאו זיקה ביניהן, והן מספרות בשפה פיוטית, בדימויים וברעיונות על שני סיפורי חיים שהם שונים בתכלית, ועדיין כה דומים.

במהלך לימודי התואר השני שלי בספרות אנגלית ובכתיבה יוצרת באוניברסיטת בר-אילן בשנים 2008-2010 התוודעה המשוררת לשירתו של טי.אס. אליוט, המשורר האנגלי הדגול. השפה, הדימויים והעולם שיצר הקסימו אותה, ובמיוחד היצירה המופלאה "ארבעה קוורטטים". היא החליטה לכתוב את ארבעת הקוורטטים שלה שממוקמים בארץ ישראל, כשהיא שואבת  מהביוגרפיה האישית שלה והולכת בשביל ששרטט אליוט.

כך מספרת המשוררת על המקומות שבחרה:

עין גנים – פעם היה זה מושב קטן, כפר הפועלים הראשון בארץ ישראל, וכיום זוהי שכונה של רבי-קומות בפתח-תקוה. אחותה הגדולה של סבתי התחתנה עם הלל ספיר, ציוני נלהב מליטא, שהגיע לארץ ב-1920 ואחרי תלאות קנה שטח אדמה במושב.  בילדותי ביקרתי לעיתים קרובות את בני הדודים שהמשיכו לגור בבית הישן בלב הפרדס, ויש לי זיכרונות רבים ונעימים משם.

דגניה א – בנוסף לעובדה ההיסטורית שזהו הקיבוץ הראשון בארץ, בני קבור שם בבית הקברות. בני היפה, הגבוה, הציני, הילד המחונן שהתייאש מהחיים לפני שעוד הספיק לחוות אותם במלואם. הוא היה רק בין 15 וחצי ששלח יד בנפשו. מותו הוא החור השחור בחיי…

ארבל – זהו מושב קטן ומקסים השוכן קרוב מאד לפסגתו של הר ארבל, ומראש המצוק נשקף הנוף היפה ביותר בארץ: הכנרת מונחת במלא הדרה, בכל אורכה ורוחבה, ומאחוריה רמת הגולן. גרתי שם חמש שנים אשר במהלכן כתבתי את היצירה הזאת.

הר הבית – זהו המקום הקדוש ביותר לשלושת הדתות הגדולות: היהדות, הנצרות והאסלם. האם צריך לומר יותר מזה? זהו מקום של רוחניות עמוקה, אנרגיה עוצמתית והיסטוריה עקובה מדם. אני מקווה בכל ליבי שזו תהיה גם נקודת האחדות לכל העמים בעולם, בעתיד הטוב יותר שנבנה ביחד, כאנושות מאוחדת.

 

תמרה אור, ילידת 1960, משוררת וציירת, בעלת MA בכתיבה יוצרת וספרות אנגלית מאוניברסיטת בר-אילן, משוררת דו-לשונית בעברית ובאנגלית, זוכת פרס עידוד היצירה של עמק הירדן ב-2004. זהו ספר השירים השישי שלה.

מקט: 001-4290-001

הספר הזה איננו ספר שירה רגיל. זהו דיאלוג בין שתי נשמות שמצאו זיקה ביניהן, והן מספרות בשפה פיוטית, בדימויים וברעיונות […]

---

עֵין-גַּנִּים

 

א.

הַאִם נֶעֱקַדְנוּ בְּכַבְלֵי תְּמוּתָה

לְגַבּוֹ שֶׁל הַלִּוְיָתָן הַלָּבָן, זֶה הַזְּמַן הַלִּינֵאָרִי?

רוֹכֶבֶת עַל הַמְּטוּטֶלֶת בִּשְׁעוֹן הַסַּבָּא

שֶׁל הַמוֹיְרוֹת, מִתְנַדְנֶדֶת, עוֹלָה יוֹרֶדֶת

בֵּין זְמַן עָתִיד לִזְמַן עָבָר,

אֲנִי עוֹבֶרֶת בֵּין הַחִשּׁוּרִים לִימֵי יַלְדוּתִי

בַּבַּיִת הַיָּשָׁן בְּעֵין-גַּנִּים.

הַמִּסְדְּרוֹנוֹת עִם הַפִּנּוֹת הַחֲשׁוּכוֹת

שֶׁהוֹבִילוּ לַמִּטְבָּח הַשָּׁקוּעַ לְמֶחֱצָה,

חֲדַר הָאוֹרְחִים שֶׁנִּכְנְסוּ אֵלָיו רַק לְנַגֵּב אָבָק

מֵהַכֻּרְסָאוֹת עִם הָרִפּוּד הַנֻּקְשֶׁה,

הַגַּג הַשָּׁטוּחַ עָלָיו, בְּלֵילוֹת קַיִץ לוֹהֲטִים

מַלְּאוּ עֵינֵינוּ כּוֹכָבִים,

עַתָּה נֶהֱפַךְ לְקֻפְסוֹת מְסֻדָּרוֹת בִּקְפִידָה,

מָעֳרָמוֹת זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ בְּמִגְדָּלִים

שֶׁל חֲלוֹמוֹת בּוּרְגָּנִיִּים.

לְמַטָּה, לְמַטָּה בְּמוֹרַד הַגֶּזַע הֶחָמִים

שֶׁל עֵץ הַמַּנְדָּרִינוֹת אָנוּ מַחְלִיקִים,

נוֹחֲתִים בְּרַכּוּת עַל עֲרֵמַת עָלִים מִתְפּוֹרְרִים,

אַחַי וְדוֹדָנַי כְּבָר מִתְגַּלְגְּלִים שָׁם, צוֹחֲקִים,

אֲחוּזִים בְּרֵיחַ פְּרִי מַרְקִיב בְּצַלָּחוֹת הַחַמְרָה

סְבִיב הָעֵצִים.

רוּצוּ, רוּצוּ, רוּצוּ, מְגַרְגֶּרֶת הַיּוֹנָה,

בּוֹאוּ לְגַן הַתַּעֲנוּגוֹת הַסּוֹדִיִּים שֶׁלִּי.

סְבִיב הַמִּרְפֶּסֶת הַקִּדְמִית, שָׁם הַמְּבֻגָּרִים

חוֹלְקִים אֲבַטִּיחַ קַר וּרְכִילוּת חַמָּה, בֵּין לוּל הַתַּרְנְגוֹלוֹת לַחֲצַר הָעִזִּים,

אֶל הַמַּמְלָכָה הַקְּסוּמָה בֵּינוֹת צְלָלִים יְרֻקִּים כֵּהִים, קְלִפַּת תַּפּוּז לוּלְיָנִית

מִסְתַּלְסֶלֶת מֵאוֹלָר, אַרְבָּעָה רָאשִׁים קְרוֹבִים, הֶעָסִיס נוֹזֵל מִשְּׂפָתַיִם

מֻכְתָּמוֹת בַּאֲדֹם פִּיטַנְגּוֹ בּוֹהֵק.

שָׁמַרְנוּ עַל הָעֵדֶר שֶׁלָּנוּ, קְעָרוֹת הֲפוּכוֹת

שֶׁהֵחֵלּוּ אַט-אַט לְהָנֵץ רַגְלֵי קַשְׂקַשִּׂים קְטַנּוֹת

וְרָאשִׁים עִם עֵינֵי חֲרוּזִים שְׁחֹרוֹת,

אַךְ לִקְלִפּוֹת הַמְּלָפְפוֹן הָרַעֲנַנּוֹת שֶׁבָּחַרְנוּ

עֲבוּרָם מִתּוֹךְ פַּח הָאַשְׁפָּה בַּמִּטְבָּח

לֹא שָׁעוּ. הָיִינוּ עֲצוּבִים.

 

שִׁלְחוּ אוֹתָם, צְאוּ לַחָפְשִׁי, צוֹוַחַת הַדּוּכִיפַת,

אַף יְצוּר חַי בַּל יְהִי כָּבוּל.

בִּקְצֵה הַסּוֹפִים

אֵין קִיּוּם לִכְלוּם

זוּלַת הָאֲנִי הַנּוֹכֵחַ

בָּרֶגַע הַזֶּה בַּיְּקוּם.