מדריך מטרופוליס יפו • העיר העתיקה • הנמל • שווקים • שדרות ירושלים • שכונת הקופטים והמרונים • שכונות עג'מי […]
תחת שמי הים התיכון
יפו מעולם לא היתה אופנתית יותר. לאחר שנים של דחיקה לשולי העיר הלבנה חוזרת בבואתה האפורה לפרוח – מרכישת נכסים ועד למילה האחרונה בטרנד הקולינרי. אולם יפו היא הרבה יותר מבוטיקים וחומוס. היא בשר מבשרה של הארץ הזאת – חלק בלתי נפרד מעברה ואבן בוחן לעתידה
תל אביב לא נבנתה "מקצף גל ועננה", וגם לא צמחה לה פתאום בחולות הלבנים של ארץ ישראל שטופת שמש – היא נהגתה, נבנתה וצמחה מתוך יפו. תל אביב היתה שכונה אחת מני רבות שיצאו מיפו במחצית השנייה של המאה ה-19. רק לאחר התבססות המנדט הבריטי בארץ ישראל הופרדה תל אביב מהורתה והחלה להתפתח במהירות כצרתה של יפו. יפו הערבית מול תל אביב היהודית, כל אחת מהן המרכז האינטלקטואלי של הישות הלאומית – העברית והערבית – אליה השתייכה.
במאבק הזה תל אביב ניצחה ויפו התרוקנה מתושביה. תוך שבועיים קמו שבעים אלף תושבי יפו ועזבו את עירם. יומיים לפני שדוד בן גוריון הכריז בתל אביב על הקמת המדינה היהודית בארץ ישראל, חתמו נציגי 3,000 התושבים שעוד נותרו ביפו על הסכם כניעה. בעוד תל אביב עלתה ופרחה, יפו נותרה שבורה על החוף. בולדוזרים עלו על בתיה העזובים ושכונות שלמות נעלמו מן העולם. לולא כמה אמנים, בראשות מרסל ינקו, שראו את יופייה של העיר העתיקה של יפו ונלחמו לעצור את הבולדוזרים, גם שרידי העיר העתיקה שקיימים היום היו נמחקים מעל פני האדמה.
יתר השכונות של יפו, בהן התמקמו בינתיים עולים חדשים מכל העולם, נועדו לפינוי והריסה. במקומן תכננה עיריית תל אביב של מרדכי נמיר ויהושע רבינוביץ', בשנות השישים ותחילת שנות השבעים, להקים עיר חדשה, מודרנית, עם כבישים מהירים רבי נתיבים שיחברו את חולון, בת ים ויפו לתל אביב. אחד הכבישים המהירים אמור היה לעבור לאורך החוף ולדרוס את הנמל, והשני תוכנן לעבור ממזרח ליפו. פינוי התושבים הופקד בידי חברת עמידר, וזו החלה בתהליך של פינוי הבתים ופיצוי התושבים. גגו של כל בית שפונה הוסר על מנת למנוע פלישה מחודשת של הדיירים – דבר שהביא להתפוררות מהירה של מבנים שהצליחו לעמוד מאה ואפילו מאתיים שנה.
כאשר התחלף השלטון בתל אביב ושלמה להט (צ'יץ') הפך לראש העיר, הוא מינה צוות שכלל את אדריכל העיר לשעבר, סרג'יו לרמן, לטפל בתכנון של יפו. הצוות של לרמן, שהתחיל לשוטט בעיר, ראה את יופיים של הבתים והשכונות והחליט לנסות לשנות את רוע הגזרה. צ'יץ הובא ליפו לסיור, הציץ ונפגע. בעקבות הסיור הוא שינה את התוכניות ב-180 מעלות והחליט כי יפו תישמר. וכך זכתה להינצל הארכיטקטורה של אחת הערים המקסימות לאורך חופי הים התיכון.
יפו אינה רק ארכיטקטורה, היא הייתה גם אנשים, היסטוריה ותרבות, שנעלמו ברובם עם קום המדינה. ארכיון העיר יפו אבד, שמות הרחובות שונו, ורבים מהמקורות העבריים מתמקדים, מן הסתם, בפן היהודי של עיר הנמל העתיקה. אנחנו, לפיכך, מכירים את יפו דרך עדשה מעוותת. מי היה נג'יב בוסטרוס, שרחוב העסקים הראשי של יפו נקרא על שמו? מי היה סלים קאסר, אחד האנשים העשירים ביותר ביפו? מי היו האנשים שבילו בבתי הקפה המפורסמים שלאורך שדרות ג'מאל פאשה (הידועות כיום כשדרות ירושלים)? ומי היו האדריכלים שבנו ביפו, נוסף על האדריכלים היהודים המתועדים לעייפה?
יפו מעולם לא היתה אופנתית יותר. ערכי הנדל"ן עולים בחדות ובהתמדה, בתי קפה, גלריות, מסעדות ומועדונים נפתחים בה חדשות לבקרים, הנמל חוזר לחיים כמוקד בילוי והאוכלוסייה החזקה – היהודית – דוחקת החוצה את האוכלוסייה הערבית. מוקדי תסיסה לאומית ופשיעה מתפתחים ברבעים העניים של העיר לצד התחדשות, שינוי וצמיחה.
במדריך הזה של יפו ניסינו להראות את העיר ותולדותיה באמצעות כמה סיורים, כל אחד מהם ממחיש פרק בתולדות המקום. ביססתי את המדריך על עבודתי כיועץ ראשי בתוכנית לפיתוח התיירות ביפו שנעשתה על ידי המישלמה ליפו לפני יותר מעשור, על היכרות עם העיר וסיורים רבים בה, ותוך התבססות על עבודות המחקר שנעשו בעברית ובאנגלית, בנוסף לכמה מקורות המבוססים על זיכרונות תושבי יפו הערביים שהתפרסמו בשנים האחרונות. ראוי לציין את עבודת התיעוד והמחקר המרשימה של האדריכל שמואל גרואג ושני ספרים שיצאו לפני מספר שנים המוסיפים בצורה משמעותית לידע שלנו על יפו. האחד – "האנציקלופדיה של יפו היפה" (בערבית) – מביא מקורות ערביים רבים על יפו, והשני, ספרו של מרק לוין "גיאוגרפיה משתנה", מסכם את המסמכים העותמאניים על העיר.
סיפורה של יפו הוא חלק חשוב מתולדות העת המודרנית בארץ. היא לא עיר שחורה אל מול העיר הלבנה של תל אביב. גם היא הייתה יפה וגם מולה קצף הים מתחת לשמי התכלת. ״כלת הים התיכון״, כינו אותה אוהביה, ״יפו היפה״, קראו לה תושביה. הגיע הזמן שנכיר אותה טוב יותר. הכרה, כידוע, היא חלק חשוב בתהליך הריפוי.
אין עדיין תגובות