מדוע אנחנו חיים אחרי המוות?

האם יש חיים אחרי המוות?

איך ייתכן שאנשים שהיו "מתים מבחינה קלינית" יכלו לחזור מחדש לחיים?

מה באמת מתרחש בזמן שבו אדם גוסס?

הידע החדש שנרכש על ידי המחקרים על המוות והחלום, התורות אודות גלגול הנשמה, הקיברנטיקה והאקולוגיה, מכריחים אותנו לשנות את נקודת המבט שלנו על העולם ועל החיים האנושיים.

מחבר הספר מצליח לשלב בין מדע לידע רוחני, במטרה ליצור תמונת עולם שלמה, קוהרנטית והגיונית.

באופן זה יכול הקורא להבין שהמוות הוא תהליך טבעי לחלוטין, הנתון לחוקיות בהירה ומובנת.

ריצ'רד שטיינפך עוסק בנוסף לכך בשאלות הבאות:

איך ייתכן שאנחנו ממשיכים לחיות לאחר המוות?

מה היא משמעות החיים?

מה הן ההשלכות של השתלת איברים?

מדוע הכרחי שבחדרו של אדם גוסס ישרור שקט?

ספר זה הוא מתנה עבור כל אלה שלא מרחיקים מעצמם את המחשבות אודות המוות ומה שיבוא אחריו.

ד"ר ריצ'רד שטיינפך (1992-1917, וינה, אוסטריה) היה עורך דין במשך ארבעים שנה. במהלך עיסוקו התבונן רבות באופי האדם וטיפל בשאלות רבות שנגעו לחיים. בין השנים 1979 ו-1991 נשא מאות הרצאות בכל הארצות דוברות הגרמנית. התגובה האוהדת מאוד של הקהל שלו שכנעה אותו לפרסם את ההרצאות בצורת ספר.

ספרים נוספים של ד"ר שטיינפך שהוצאו בהוצאת Stiftung Gralsbotschaft:

"לא נולדנו במקרה"

"מדוע אלוהים מרשה כל זאת?"

מקט: 4-1366-3

מסת"ב: 978-965-565-174-4

לאתר ההוצאה הקליקו כאן

מחקר הטנטולוגיה

בשנים האחרונות “גילה” האדם שוב את המוות. תחום מדעי מסוים עוסק היום במוות והוא נקרא טנטולוגיה (Tantology). השם לקוח מהמילה היוונית “טנטוס” (Thanatos), שמשמעותה מוות. מבין כל החוקרים הרבים שעסקו בתחום זה, תוך שימוש בשיטות מדעיות, בלט בעיקר הרופא האמריקאי, ד”ר ריימונד מודי (Raymond Moody), שספרו, “החיים אחרי החיים” הפך רב־מכר. עובדה זו מעידה על כך שאנשים מבקשים תשובה לשאלת החיים אחרי המוות. אבל באיזו מידה יכלו כל כך הרבה ספרים, שפורסמו בשנים האחרונות בנושא זה, לתת תשובה זו?

כמו חוקרים אחרים, אסף ד”ר מודי תיאורים רבים של אנשים שנחשבו מתים מבחינה קלינית, אבל בכל זאת הצליחו הרופאים להשיב אותם לחיים. העניין שהתעורר נוכח דיווחים אלה היה בשל הדמיון המדהים בתיאור החוויה שחוו האנשים האלה במעבר שבין החיים למוות. היו אלה אנשים בעלי רמת השכלה שונה ומעמד חברתי שונה; חלקם חיו באזורים כפריים, חלקם בערים, והם באו מעמים שונים ואפילו מתרבויות שונות. היו להם השקפות דתיות שונות, הם סבלו ממחלות או פציעות שונות וקיבלו טיפולים רפואיים שונים. אולם כשריחפו על סף המוות עברו כמעט כולם את אותם השלבים. כולם חוו בתחילה מצב חדש, שד”ר מודי כינה “חוויה חוץ־גופית”, כלומר שהם מצאו את עצמם מחוץ לגופם. הם ראו את עצמם – או יותר נכון, את גופם, שאתו כבר לא הזדהו, על המיטה או במקום התאונה; הם חזו במאמציהם של האנשים סביבם להחיות אותם, ושמעו את המילים שנאמרו בקרבתם. בהמשך, לאותם אנשים, ש”חדרו עמוק יותר אל תוך ממלכת המוות”, כפי שהגדיר זאת ד”ר מודי, הייתה תחושה כאילו הם נמשכים דרך מעבר צר וחשוך. אז הם ראו אור בהיר, אבל לא מסנוור, חשו את קרבתה של ישות אוהבת וחוו “ראייה לאחור” של חייהם. תפיסת הזמן והידע שלהם השתנתה, והם הרגישו שהם מבינים את התמונה הכוללת של החיים שלהם.