נובלה מפרי עטו של סופר המד"ב האמריקאי המוערך טד צ'יאנג, שזכתה בפרסי לוקוס והוגו לנובלה הטובה ביותר לשנת 2011. "מחזור […]
פרק 1
שמה הוא אנה אלברדו, ועובר עליה יום רע. היא בילתה את כל השבוע בהתכוננות לריאיון עבודה, הראשון זה חודשים שהגיע לשלב שיחת הווידיאו, אבל פניו של איש כוח האדם בקושי הספיקו להופיע על המסך לפני שאמר לה שהחברה החליטה לשכור מישהו אחר. אז היא יושבת מול המחשב שלה כשהיא לובשת את החליפה הטובה שלה בלי שום סיבה. היא מנסה ללא התלהבות לשלוח פניות לכמה חברות אחרות ומקבלת מיד סירובים אוטומטיים. לאחר שעה של ניסיונות, אנה מחליטה שהיא צריכה הסחת דעת כלשהי: היא פותחת חלון של הממד הבא כדי לשחק במשחק האהוב עליה בימים אלה, עידן האירידיום.
ראש החוף צפוף, אבל הדמות שלה לובשת את שריון הקרב הנחשק מצדפת פנינים, ולא עובר זמן רב עד ששחקנים מבקשים ממנה להצטרף לצוות התקיפה שלהם. הם חוצים את אזור הקרב, המעורפל מעשן של כלי רכב בוערים, ובמשך שעה הם נאבקים לפנות מאחז של גמלואידי שלמה. זאת המשימה המושלמת למצב הרוח של אנה, קלה מספיק כדי שהיא תהיה בטוחה בניצחון אבל מאתגרת מספיק כדי שתפיק סיפוק ממנו. חבריה לצוות עומדים לקבל משימה נוספת כשחלון טלפון נפתח בפינת צג הווידיאו של אנה. זאת שיחה קולית מחברתה רובין, אז אנה מפעילה את הרמקול שלה ועונה לשיחה.
"היי, רובין."
"היי, אנה. מה נשמע?"
"אני אתן לך רמז: אני משחקת בעידן כרגע."
רובין מחייכת. "בוקר קשה?"
"אפשר לומר." אנה מספרת לה על הריאיון שבוטל.
"טוב, יש לי חדשות שאולי יעודדו אותך. את יכולה לפגוש אותי בדאטה ארץ?"
"בטח. תני לי רגע להתנתק."
"אני אהיה אצלי בבית."
"טוב, נתראה בקרוב." אנה נפרדת מהצוות וסוגרת את חלון הממד הבא שלה. היא מתחברת לדאטה ארץ, והחלון מתמקד במיקום האחרון שלה, מועדון ריקודים שנחצב בצוק ענקי. בדאטה ארץ יש יבשות משחקים – אלדרתורן, אורביס טרטיוס – אבל הן לא לטעמה של אנה, ולכן היא מבלה את זמנה כאן ביבשות החברתיות. הדמות שלה עדיין לובשת בגדי מסיבה מהביקור האחרון שלה. היא מחליפה אותם לבגדים יומיומיים יותר ופותחת שער לכתובת ביתה של רובין. לאחר צעד אחד היא בסלון הווירטואלי של רובין, שנמצא בספינת אוויר המיועדת למגורים שמרחפת מעל מפל בצורת חצי עיגול ברוחב קילומטר וחצי.
הדמויות שלהן מתחבקות. "אז מה קורה?" אומרת אנה.
"גאמה כחולה, זה מה שקורה," אומרת רובין. "קיבלנו עוד סבב מימון, אז אנחנו מחפשים עובדים. הראיתי את קורות החיים שלך לאנשים וכולם מתרגשים לפגוש אותך."
"אותי? בגלל הניסיון העצום שלי?" אנה סיימה רק לאחרונה את לימודי התעודה שלה בבחינת תוכנה. רובין לימדה קורס למתחילים, ושם הן נפגשו.
"למעשה, בדיוק בגללו. העבודה האחרונה שלך היא מה שעניין אותם."
אנה עבדה בגן חיות במשך שש שנים. היא חזרה ללמוד רק מפני שהוא נסגר. "אני יודעת שקורים דברים מטורפים בחברות הזנק, אבל אני בטוחה שאתם לא צריכים עובדת גן חיות."
רובין צחקקה. "אני רוצה להראות לך על מה אנחנו עובדים. אמרו שאני יכולה לתת לך להציץ אם תחתמי על הסכם לשמירת סודיות."
זה היה עניין גדול. עד עכשיו, רובין לא יכלה לומר לה שום דבר ספציפי בנוגע לעבודה שלה בגאמה כחולה. אנה חתמה על הסכם הסודיות, ורובין פתחה שער. "יש לנו אי פרטי. בואי, תעיפי מבט." הן הוליכו את הדמויות שלהן מבעד לשער.
אנה מצפה למחצה לראות נוף דמיוני כשהחלון מתרענן, אבל במקום זאת הדמות שלה מופיעה במה שנראה ממבט ראשון כמו מעון יום. במבט שני, זה נראה כמו סצנה מספר לילדים: יש נמר קטן ודמוי אנוש שמחליק חרוזים צבעוניים לאורך מסגרת חוטים, דוב פנדה שבוחן מכונית צעצוע, וגרסה מצוירת של שימפנזה שמגלגל כדור גומי מוקצף.
הערות ההסבר שעל המסך מזהות אותם כדיגיאנטים, בריות דיגיטליות שחיו בסביבות כמו דאטה ארץ, אבל הם לא נראים כמו אף דיגיאנט שאנה ראתה בעבר. אלה לא חיות המחמד האידיאליות שנמכרות לאנשים שלא מסוגלים להתחייב לחיה אמיתית. הם לא ניחנים בחמידות המושלמת, והתנועות שלהם מגושמות מדי. הם גם לא נראים כמו תושבי הביומות של דאטה ארץ: אנה ביקרה בקבוצת איי פנגיאה, וראתה את הקנגרו החד-רגליים והנחשים הדו-כיווניים שפותחו בחממות השונות שם, והדיגיאנטים האלה בבירור לא יצאו משם.
"זה מה שגאמה כחולה יוצרת? דיגיאנטים?"
"כן, אבל לא דיגיאנטים רגילים. תקלטי." הדמות של רובין ניגשת לשימפנזה שמגלגל את הכדור וכורעת מולו. "היי, פונגו. מה ת'ה עושה?"
"פונגו שחיקי דור," עונה הדיגיאנט, שמפתיע את אנה.
"משחק עם הכדור? נהדר. גם אני יכולה לשחק?"
"לא. דור פונגו."
"בבקשה?"
השימפנזה התבונן סביב, ואז, מבלי לעזוב את הכדור, הידס לערימה של קוביות עץ. הוא דוחף אחת מהם לכיוונה של רובין. "רובן שחיקי קובי." הוא מתיישב שוב. "פונגו שחיקי דור."
"בסדר גמור." רובין הולכת בחזרה לאנה. "מה את חושבת?"
"זה מדהים. לא ידעתי שדיגיאנטים התקדמו כל כך."
"זה די חדש. המפתחים שלנו שכרו שני חבר'ה עם דוקטורטים לאחר שראו אותם מציגים את הטכנולוגיה בכנס בשנה שעברה. עכשיו יש לנו מנוע גנומי שאנחנו קוראים לו הנוירומפץ, והוא תומך בפיתוח קוגניטיבי מעבר לכל דבר אחר שיש בשוק כרגע. החבר'ה האלה" – היא הצביעה על יושבי מעון היום – "הם החכמים ביותר שיצרנו עד כה."
"ואתם מתכוונים למכור אותם כחיות מחמד?"
"זאת התוכנית. אנחנו הולכים למכור אותם כחיות מחמד שאפשר לדבר איתן, ללמד אותן לבצע תרגילים ממש מגניבים. יש סיסמה לא רשמית שבה אנחנו משתמשים בחברה: 'כל הכיף שיש בקופים, בלי זריקת גללים'."
אנה מחייכת. "אני מתחילה לראות איך רקע באימון בעלי חיים עשוי להיות שימושי."
"כן. אנחנו לא תמיד מצליחים לגרום לחבר'ה האלה לעשות מה שאומרים להם, ואנחנו לא יודעים כמה מהבעיה קשור לגנים וכמה לשיטות שאנחנו משתמשים בהן."
היא מתבוננת בעת שהדיגיאנט דמוי הפנדה מרים מכונית צעצוע בכפה אחת ובוחן את החלק התחתון שלה. בכפתו האחרת הוא חובט בזהירות בגלגלים. "כמה הדיגיאנטים האלה יודעים בהתחלה?"
"כמעט כלום. אני אראה לך." רובין מפעילה צג וידיאו שנמצא על אחד מקירות מעון היום. הוא מציג וידיאו של חדר מקושט בצבעים ראשוניים עם דיגיאנטים מעטים שוכבים על הרצפה. מבחינה גופנית הם לא שונים מאלה שנמצאים במעון היום כעת, אבל התנועות שלהם אקראיות, עוויתיות. "החבר'ה האלה רק נוצרו. דרושים להם כמה חודשים ללמוד את הבסיס: איך לפרש גירויים חזותיים, איך להזיז את הגפיים שלהם, איך חפצים מוצקים מתנהגים. בשלב הזה אנחנו מריצים אותם בחממה, אז זה לוקח בערך שבוע. כשהם מוכנים ללמוד שפות ואינטראקציה חברתית, אנחנו מתחילים להריץ אותם בזמן אמת. וכאן את נכנסת לתמונה."
הפנדה דוחפת את מכונית הצעצוע קדימה ואחורה על הרצפה כמה פעמים, ואז משמיעה קול נעירה, מוֹ מוֹ מוֹ. אנה מבינה שהדגיאנט צוחק. רובין ממשיכה, "אני יודעת שלמדת תקשורת של יונקי-על. זאת הזדמנות לנצל את הידע הזה. מה את חושבת? את מעוניינת?"
אנה מהססת. זה לא מה שהיא דמיינה לעצמה כשהלכה ללמוד במכללה, ולרגע היא תוהה איך הגיעה לכאן. כנערה היא חלמה לצאת לאפריקה בעקבות פוסי וגודול. כשהיא סיימה את לימודי התואר השני נותרו קופי אדם מעטים כל כך, עד שהברירה הטובה ביותר שלה הייתה לעבוד בגן חיות. עכשיו היא צריכה לשקול עבודה כמאמנת של חיות מחמד וירטואליות. מסלול הקריירה שלה הוא דוגמה בזעיר אנפין של העולם הטבעי.
צאי מזה, היא אומרת לעצמה. אולי זה לא מה שתכננת, אבל זאת עבודה בתעשיית התוכנה, מסוג העבודות שבעבורן חזרה ללימודים. ואימון קופים וירטואליים עשוי להיות כיף יותר מהרצת מבדקי תוכנה. כל עוד גאמה כחולה מציעה משכורת נורמלית, למה לא?
#
שמו הוא דרק ברוקס, והוא לא מרוצה מהמשימה הנוכחית שלו. דרק מתכנן את הדמויות של הדיגיאנטים של גאמה כחולה, ובדרך כלל הוא נהנה מעבודתו, אבל אתמול מנהלי המוצר ביקשו ממנו לעשות משהו שנראה לו כמו רעיון גרוע. הוא ניסה לומר להם את זה, אבל ההחלטה לא הייתה בידיו, אז עכשיו הוא צריך לנסות להבין איך לעשות את זה באופן סביר.
דרק למד אנימציה, אז במובן מסוים יצירת דמויות דיגיטליות היא ממש התחום שלו. במובנים אחרים, העבודה שלו שונה מאוד מזו של אנימטור מסורתי. בדרך כלל הוא היה מתכנן את הצעדים והמחוות של דמות, אבל בדיגיאנטים התכונות האלה היו מובנות בגנום. תפקידו היה לתכנן גוף שמבטא את המחוות של הדיגיאנטים באופן שבני אנוש יכולים להבין. ההבדלים האלה הם הסיבה לכך שאנימטורים רבים – כולל רעייתו וונדי – לא עובדים עם בריות דיגיטליות, אבל דרק אוהב את זה. הוא חש שמתן אפשרות לברייה חדשה לבטא את עצמה היא העבודה המרגשת ביותר שאנימטור יכול לעסוק בה.
הוא מאמין בפילוסופיה העיצובית של גאמה כחולה: ניסיון הוא המורה הטוב ביותר, אז במקום לנסות לתכנת בינה מלאכותית עם כל הידע שאתם רוצים שיהיה לה, עדיף למכור כאלה שמסוגלים ללמוד, כך שהלקוחות יְלַמדו אותם. כדי לגרום ללקוחות להשקיע את המאמץ, כל היבט של הדיגיאנטים חייב להיות מושך: האישיות שלהם צריכה להיות מקסימה, דבר שהמפתחים עבדו עליו, והדמויות שלהם צריכות להיות חמודות, וזה תפקידו של דרק. אבל הוא לא יכול פשוט לתת לדיגיאנטים עיניים עצומות ואפים קצרים. אם הם ייראו כמו דמויות מסרטים מצוירים, אף אחד לא יתייחס אליהם ברצינות. מצד שני, אם הם ייראו יותר מדי כמו חיות אמיתיות, ההבעות על פניהם והיכולת שלהם לדבר עשויים להיות מטרידים. צריך למצוא איזון עדין, והוא בילה אינספור שעות בצפייה בסרטונים של חיות בינקותן, והצליח לעצב פנים היברידיות שהיו מקסימות, אבל לא במידה מוגזמת.
המשימה הנוכחית שלו קצת שונה. מנהלי המוצר, שלא הסתפקו בחתולים, כלבים, קופים ודובי פנדה, החליטו שצריך להיות מגוון רב יותר של דמויות, משהו שאינו גורים. הם הציעו לנסות רובוטים.
זה לא הגיוני בעיניו של דרק. כל האסטרטגיה של גאמה כחולה תלויה בחיבה של אנשים לחיות. הדיגיאנטים לומדים באמצעות חיזוק חיובי, כמו חיות, והגמול שלהם כולל פעולות כמו גירוד בראש או קבלת כמוסות מזון וירטואלי. כל זה הגיוני לגמרי כשהדמות היא חיה, אבל כשמדובר בדמות של רובוט זה נראה קומי ומאולץ. אם הם היו מוכרים צעצועים גשמיים, היה לרובוטים יתרון בכך שזול יותר לבנות אותם מאשר חיות סבירות, אבל עלויות הייצור לא משנות בעולם המדומה, ופנים של חיות מסוגלות להבעות רבות יותר. מכירת דמויות של רובוטים נראתה כמו מכירת חיקויים במקביל לדבר האמיתי.
רצף המחשבות שלו נקטע למשמע נקישה בדלת. זאת אנה, החברה החדשה בצוות הבדיקה. "היי, דרק, אתה צריך לצפות בסרטון של מפגש האימון של הבוקר. הם היו די מצחיקים."
"תודה, אני אסתכל." היא עומדת לצאת ואז עוצרת. "נראה שעובר עליך יום רע."
דרק חושב שזה היה רעיון טוב לשכור עובדת גן חיות לשעבר. לא רק שהיא בנתה לדיגיאנטים תוכנית אימונים, הייתה לה גם הצעה מצוינת בנוגע לשיפור המזון שלהם.
מוכרי דיגיאנטים אחרים מספקים מגוון מוגבל של כמוסות מזון לדיגיאנטים, אבל אנה הציעה שגאמה כחולה תגוון באופן מהפכני את צורות המזון שלהם. היא ציינה שתזונה מגוונת עוזרת לשמור על מצב רוח טוב של חיות בגני חיות, והופכת את זמן ההאכלה למהנה יותר בעבור המבקרים. ההנהלה הסכימה, וצוות הפיתוח ערך את מפת התגמולים הבסיסית של הדיגיאנטים כך שיוכלו לזהות מגוון רחב של מזון וירטואלי. הם לא יכלו לדמות רכיבים כימיים שונים – ההדמיה הפיזית של דאטה ארץ ממש לא מספיק טובה בשביל זה – אבל הם הוסיפו משתנים שמייצגים טעם ומרקם של מזון, ועיצבו לתוכנת חלוקת המזון ממשק שמאפשר למשתמשים ליצור מתכונים שונים. זו הייתה הצלחה גדולה. הדיגיאנטים השונים אהבו דברים שונים, ומשתמשי הבטא דיווחו שהם אוהבים לתת לדיגיאנטים שלהם את המאכלים החביבים עליהם.
"ההנהלה החליטה לא להסתפק בדמויות של חיות," אומר דרק. "הם רוצים גם דמויות של רובוטים. היית מאמינה?"
"זה נשמע כמו רעיון טוב," אומרת אנה.
הוא מופתע. "את באמת חושבת? הייתי חושב שתעדיפי דמויות של חיות."
"כולם כאן חושבים על הדיגיאנטים כעל חיות," היא אומרת. "העניין הוא שדיגיאנטים לא מתנהגים כמו חיות אמיתיות. יש בהם משהו שאינו חייתי, אז יש תחושה כאילו אנחנו מלבישים אותם בתחפושות קרקס כשאנחנו מנסים לגרום להם להיראות כמו קופים או פנדות."
קצת כואב לשמוע שהדמויות שבנה בקפידה מושוות לתחפושות קרקס. הפנים שלו ודאי מסגירות אותו, מכיוון שהיא מוסיפה, "לא שהאדם הממוצע יבחין. אני פשוט ביליתי הרבה יותר זמן עם חיות מאשר רוב האנשים."
"זה בסדר," הוא אומר. "אני שמח לשמוע השקפות שונות."
"אני מתנצלת. הדמויות נראות נהדר. אני במיוחד אוהבת את גור הנמרים."
"זה בסדר. באמת."
היא מנופפת בהתנצלות והולכת במורד המסדרון, בעוד דרק חושב על מה שהיא אמרה.
אולי הוא התעסק יותר מדי עם דמויות החיות, עד כדי כך שהוא התחיל לחשוב על הדיגיאנטים כעל משהו שהם לא. אנה צודקת, כמובן, הדיגיאנטים אינם חיות בה במידה שאינם רובוטים מסורתיים, ומי יודע אם הקבלה אחת מדויקת יותר מהשנייה. אם הוא יעבוד מתוך ההנחה שדמות של רובוט היא טובה כמו דמות של חיה בשביל לבטא את צורת החיים החדשה הזאת, אולי יוכל לעצב דמות שהוא יהיה מרוצה ממנה.
#
שנה לאחר מכן, גאמה כחולה נמצאת במרחק ימים בודדים מהשקת המוצר הגדולה שלה. אנה עובדת במשרד הקטן שלה, שנמצא מול זה של רובין. הן יושבות כשגבן מופנה זו לזו, אבל כרגע הצגים של שתיהן מציגים את דאטה ארץ, שם הדמויות שלהן עומדות זו לצד זו. לידן תריסר דיגיאנטים משתובבים במגרש משחקים, רודפים זה אחר זה על גשר זעיר או מתחת לו, מטפסים במעלה מדרגות קצרות ומתגלשים במגלשה. הדיגיאנטים האלה הם גרסאות סופיות. עוד כמה ימים הם – או גרסאות דומות שלהם – יהיו זמינים לרכישה בעבור לקוחות ברחבי העולמות החופפים של דאטה ארץ והעולם האמיתי.
במקום ללמד את הדיגיאנטים התנהגויות חדשות בשלב המאוחר הזה, אנה ורובין אמורות לתרגל את הדיגיאנטים במה שהם כבר למדו. הם באמצע מפגש כאשר מָאהֶשׁ, אחד המייסדים של גאמה כחולה, עובר ליד המשרדונים שלהן. הוא עוצר לצפות. "אל תתייחסו אליי, תמשיכו לעשות את מה שאתן עושות. מה המיומנות של היום?"
"זיהוי צורות," אומרת רובין. היא יוצרת מגוון צורות בצבעים שונים על הקרקע מול הדמות שלה. היא אומרת לאחד הדיגיאנטים, "לולי, בואי הנה." גורת אריות מהדסת לכיוונה ממגרש המשחקים.
במקביל אנה קוראת לג'קס, שהדמות שלו היא רובוט ניאו-ויקטוריאני עשוי נחושת מבהיקה. דרק עשה עבודה מעולה בעיצוב שלו, ממידת הזרועות עד צורת הפנים. אנה חושבת שג'קס מקסים. גם היא יוצרת מגוון צורות בצבעים שונים, ומפנה אליהן את תשומת לבו של ג'קס.
"אתה רואה את הצורות, ג'קס? מה הצורה הכחולה?"
"משלש," אומר ג'קס.
"טוב מאוד. מה הצורה האדומה?"
"מרבע."
"יפה. מה הצורה הירוקה?"
"עיגול."
"כל הכבוד, ג'קס." אנה נותנת לו כמוסת מזון, והוא טורף אותה בהתלהבות.
"גקס חכם," אומר ג'קס.
"לולי גם חכמה," מנדבת לולי.
אנה מחייכת ומלטפת את ראשיהם. "כן, שניכם חכמים מאוד."
"שניים חכמים," אומר ג'קס.
"עבודה מצוינת," אומר מאהש.
הגרסאות הסופיות הן הזיקוק הסופי של אינספור ניסויים, המיטב שבמיטב בכל הנוגע ליכולת הלמידה. חלקית היה זה חיפוש אחר תבונה, אבל בה במידה היה שם גם חיפוש אחר מזג טוב, אישיות שלא תתסכל לקוחות. גורם אחד בכך הוא היכולת לשחק עם אחרים. צוות הפיתוח ניסה להפחית את ההתנהגות ההיררכית בדיגיאנטים – גאמה כחולה רוצה למכור חיית מחמד שהבעלים לא ייאלצו להדגיש שוב ושוב את השליטה שלהם בה – אבל זה לא אומר שאף פעם אין תחרותיות. הדיגיאנטים אוהבים תשומת לב, ואם אחד מהם מבחין שאנה משבחת אחר, גם הוא מנסה לקבל שבחים. רוב הזמן זה בסדר, אבל כאשר נראה שדיגיאנט מסוים נוטר טינה במיוחד לחבריו או לאנה, היא מציינת את זה והגנום הספציפי שלו לא נכלל בדור הבא. התהליך הרגיש דומה מעט להרביית כלבים, אבל יותר מכך כמו עבודה במטבח ניסויי ענקי, שבו אופים מגשים אינסופיים של עוגיות וטועמים כל אחת מהן כדי למצוא את המתכון המושלם.
הדוגמאות הנוכחיות של הגרסאות הסופיות יישמרו כקמעות, ועותקים שלהם יהיו זמינים לרכישה, אבל הציפייה היא שרוב האנשים יקנו דיגיאנטים צעירים יותר, בשלב הקדם-שפתי. חצי מהכיף הוא ללמד את הדיגיאנט שלך לדבר. הקמעות משמשים בעיקר דוגמאות לסוג התוצאות שניתן לצפות להן. מכירת דיגיאנטים קדם-שפתיים מאפשרת לחברה למכור אותם גם בשווקים שאינם דוברי אנגלית, אף על פי שאין לגאמה כחולה מספיק כוח אדם כדי לגדל אותם בשפות אחרות.
אנה שולחת את ג'קס בחזרה למגרש המשחקים וקוראת לדיגיאנט פנדה בשם מרקו. היא עומדת להתחיל לבחון את זיהוי הצורות שלו כשמאהש מצביע על פינה אחת של הצג שלה. "היי, תראו את זה." שני דיגיאנטים נמצאים על גבעה ליד מגרש המשחקים ומתגלגלים במורד המדרון.
"היי, מגניב," היא אומרת. "לא ראיתי אותם עושים את זה קודם." היא מוליכה את הדמות שלה במעלה הגבעה, כשג'קס ומרקו באים בעקבותיה ואז מצטרפים לשאר הדיגיאנטים. בפעם הראשונה שג'קס מנסה, הוא מפסיק להתגלגל כמעט מיד, אבל לאחר אימון מהיר הוא מצליח להתגלגל כל הדרך למטה. הוא עושה את זה כמה פעמים ואז רץ בחזרה לאנה.
"אנה רואה?" שואל ג'קס. "ג'קס סתובב שוכב!"
"כן, ראיתי אותך! התגלגלת במורד הגבעה!"
"גלגלתי מרד גבעה!"
"כל הכבוד." היא שוב מלטפת את ראשו. ג'קס רץ בחזרה ומתחיל להתגלגל שוב. גם לולי מתלהבת מהפעילות החדשה. לאחר שהיא מגיעה לתחתית הגבעה היא ממשיכה להתגלגל על הקרקע, ואז פוגעת באחד הגשרים של מגרש המשחקים.
"איי, איי, איי," אומרת לולי. "זין." לפתע לולי זוכה לתשומת הלב של כולם. "איפה היא למדה את זה?" שואל מאהש.
אנה מכבה את המיקרופון שלה ומוליכה את הדמות שלה לנחם את לולי. "אני לא יודעת," היא אומרת. "היא בטח שמעה את זה."
"טוב, אנחנו לא יכולים למכור דיגיאנטית שאומרת 'זין'."
"אני מטפלת בזה," אומרת רובין." בחלון נפרד במסך שלה, היא מעלה ארכיון של מפגשי האימונים שלהם ומבצעת חיפוש ברצועת השמע. "נראה שזאת הפעם הראשונה שדיגיאנט אומר את המילה. באשר למי מאיתנו אמר את זה…" שלושתם צופים בעת שתוצאות החיפוש מצטברות בחלון. נראה שהאשם הוא סטפן, אחד המאמנים מהמשרד האוסטרלי של גאמה כחולה. גאמה כחולה מעסיקה אנשים באוסטרליה ובאנגליה כדי לאמן את הדיגיאנטים בשעות שבהן המשרד בחוף המערבי סגור. הדיגיאנטים לא זקוקים לשינה – או, ליתר דיוק, ניתן להריץ את תהליך השילוב שהוא המקבילה שלהם לשינה במהירות גבוהה – אז אפשר לאמן אותם עשרים וארבע שעות ביממה.
הם בודקים את הווידיאו של כל הפעמים שבהן סטפן אמר את המילה "זין" במפגש אימונים. ההתפרצות הדרמטית ביותר קרתה שלושה ימים קודם לכן. קשה להיות בטוחים מצפייה בדמות שלו בדאטה ארץ, אבל נשמע שהברך שלו פגעה בשולחן. היו דוגמאות קודמות במשך שבועות, אבל אף אחת מהן לא הייתה קולנית או ארוכה כמו זאת.
"מה אתה רוצה שנעשה?" שואלת רובין.
האיזון שיש לשמור עליו ברור. כשתאריך ההשקה קרוב כל כך, אין להם זמן לחזור על שבועות של אימונים. האם עליהם להמר על כך שהפעמים הקודמות לא הותירו רושם על הדיגיאנטים? מאהש חושב לרגע, ואז מחליט. "בסדר. תחזירו אותם אחורה שלושה ימים ותתחילו משם."
"את כולם?" אומרת אנה. "לא רק את לולי?"
"אנחנו לא יכולים להסתכן, תחזירו את כולם אחורה. ואני רוצה חיפוש פעיל של מילות מפתח בכל מפגש אימונים מעכשיו והלאה. בפעם הבאה שמישהו מכם מקלל, תחזירו את כולם לנקודת השמירה האחרונה."
אז הדיגיאנטים איבדו שלושה ימי ניסיון. כולל הפעם הראשונה שהם התגלגלו במורד גבעה.
אין עדיין תגובות