"באחת המחילות נעצרה לפתע הרכבת, מותירה את הנוסעים בחשכה. העצירה נראתה טבעית ולא גרמה לשום התרגשות מיוחדת בקרב הנוסעים. עידו […]
פרק 1 – ערפילים אפפו את נמל התעופה בן גוריון בשעת בוקר מוקדמת של חודש מאי. מהמונית יצא בשפיפה עידו ברטל כשעל כתפיו תיק מחשב שחור. הוא שלף את מזוודת הטרולי הקלה מתא המטען ופסע לעבר דלת הטרמינל, שם נעמד והמתין לראובן. לילה לבן עבר עליו, ליל חתונתו של חברו הטוב ביותר עמית. עמית שב מדרום אפריקה כדי להינשא לבת זוגו סנדרה, שאותה פגש במהלך שהותו בת השנתיים שם. עד אשמורת ראשונה ישבו עידו, עמית וחבריהם ליחידת הסיור והעלו זיכרונות מתקופת השירות הסדיר.
כעבור כמה דקות שבהן המתין עידו בהישענו נים לא נים על קיר הטרמינל, הגיעה מכונית פרטית וממנה יצא ראובן נבו, שותפו לחברת אבוסל-טק. רונית אשתו, שנהגה במכונית, יצאה אף היא, נפרדה ממנו בנשיקה קלה על לחיו ניגשה לעידו ולחצה את ידו. "שתהיה לכם נסיעה מוצלחת ושמור על עצמך, אתה עוד לא בריא לגמרי", חייכה אליו, ונראה לעידו שהוא מזהה בעיניה החומות-ירקרקות ערגה ודאגה.
"שמור אשמור, דוקטור", חייך עידו ובידו הפנויה החליק קלות על לחייה הצחה של רונית.
"להתראות, פרטנרים, ובהצלחה בכנס", נופפה רונית בידה ומיהרה למכונית. מבטו של עידו ליווה אותה, כשהוא מטמיע בזיכרונו את רגליה הארוכות הנתונות בג'ינס צמוד ואת שערה הערמוני שבשעת בוקר זו עדיין לא נאסף לצמה וליטף את כתפיה החשופות.
עידו וראובן נבלעו בטרמינל ופסעו לעבר דלפקי הבידוק של מחלקת התיירים. "אני מקווה שהבאת בגדים קצת יותר הולמים לכנס", העיר בחשש מה ראובן, הלבוש במקטורן כחול ובמכנסיים בהירים תואמים, תוך שהוא סוקר את תלבושת המטיילים ואת סנדלי ה"שורש" שנעל עידו. המקטורן הסתיר בהצלחה את צמיגי המותניים שהחל ראובן לפתח בשנה האחרונה ואשר שיוו לקומתו הגבוהה מראה מסורבל שגרם לו להיראות זקן יותר משלושים ושלוש שנותיו.
"אל תדאג, הכול במזוודה. לא אבייש אותך", גיחך עידו. דרך ארוכה מצפה להם. טיסת הבוקר של "אל על" תביא אותם לציריך ומשם לעת ערב ימשיכו בטיסת "ג'אפאן אייר" לטוקיו, שאליה יגיעו בבוקר שלמחרת. הכנס המדעי שאליו נרשמו מתקיים בעיר נגויה. אליה ימשיכו מטוקיו ברכבת המהירה "השין קאן סן", מהלך שלוש שעות נוספות.
בשעה תשע בבוקר כבר נחתו עידו וראובן בציריך. שדה התעופה השוויצרי "קלוטן" משרה אווירה של ניקיון ויעילות. לאחר שעברו את ביקורת הדרכונים אספו השניים את מזוודותיהם והפקידו אותן בדלפק שמירת החפצים יחד עם תיקי המחשבים הנישאים שלהם. כך, קלים ומשוחררים, ירדו במדרגות הנעות אל תחנת הרכבת שתסיע אותם ביעף אל לבה של ציריך.
עשר דקות אורך המסע ברכבת המהירה משדה התעופה אל העיר. ה"בנהוף שטראסה", רחובה הראשי של העיר, נמשך מתחנת הרכבת ועד נהר לימט, מהלך חצי שעת הליכה נינוחה. יום שמש אביבי קידם את פניהם והם שאפו מלוא ריאותיהם את אוויר ראשית מאי הצלול והקריר. ציריך כבר פשטה את שלמת השלג אותה היא עוטה בימות החורף, אך ההרים שסביבה עדיין התהדרו ברעמת שלג לבנה. עמד לפניהם יום שלם להעביר בעיר עד לטיסת הלילה לטוקיו, ועידו, הטייל הבלתי נלאה, כבר תכנן וידע מה יעשו בכל רגע נתון.
"ראשית נחרוש את ה'בנהוף שטראסה' עד אגם ציריך", הסביר לראובן השכם בבוקר, עת תפסו את מושביהם במטוס הממריא מתל אביב, "בסוף הרחוב נחצה את הגשר על פני נהר הלימט, שעל גדתו השמאלית ניצב דוכן הנקניקיות הטובות ביותר בשוויץ כולה". את פריט המידע הזה למד עידו ממוקי רש, איש העולם הגדול והמשקיע החדש שהצטרף לחברה חודש קודם לכן.
"אחרי שנשביע את רעבוננו ואת סקרנותנו נחזור לתחנת הרכבת ונדהר ללוצרן, שעליה אמר מוקי שהיא עיר מדהימה, וממנה נעלה לריגי קולם, אחד ההרים המעניינים בסביבה, לדבריו".
"אתה לא מגזים? אולי ננוח קצת? אתה עדיין על תקן של מחלים!", חייך ראובן, יודע שזה לא יעזור – כשעידו ננעל על משהו שום כוח לא יזיז אותו.
"ננוח במטוס בדרך לטוקיו. תהיינה לנו המון שעות רביצה. חוץ מזה, זוהי הזדמנות לבדוק את טעמו של מוקי ואת איכות המלצותיו".
"בסוף עוד תחבב אותו", סנט ראובן בעידו.
"הסבירות לכך נמוכה מאוד".
"תזכור שבעוד שאנחנו עושים חיים כאן בציריך הוא טורח ומעביר לך את העסק מהדירה בבאר יעקב לפארק התעשייה בנס ציונה".
"בעוד שבוע, כשנחזור, נראה איך הם עשו את זה, הוא והעוזרת, כלומר הנפקנית, האדמיניסטרטיבית שלו ציפי", מלמל עידו, מאותת שאינו מעוניין לקלקל לעצמו את מצב הרוח בדיון על מוקי.
הייתה זו הפעם הראשונה של שניהם בציריך. ראובן ועידו צעדו לאורך ה"בנהוף שטראסה", בולעים את מראות בתי הקפה המסוגננים והשוקולטריות הריחניות, ואף עצרו לכוס קפוצ'ינו בלוויית קוביית שוקולד מריר בבית הקפה "שפרינגל". משם המשיכו לדוכן הנקניקיות הידוע. ריח מגרה של חרדל חריף ובשר חרוך הקדים את פניהם ועשרות נקניקיות אדומות וורודות התגלגלו להן לאטן על הכירה.
הם הזמינו נקניקייה עסיסית שאותה קיבלו על מגש קרטון בלוויית פרוסת לחם כפרי שחור וקשה. ממכל החרדל הגדול דחסו לקצה צלוחית הקרטון קורט חרדל ואת החגיגה הקולינרית הצנועה השלימו בכוס בירה מן החבית.
"נפלא", מצמץ עידו בשפתיו, ממצה את העונג הגנוז בכל נגיסה, בוצע בשיניו את המעטה הקשיח של הנקניקייה ומטביע את שיניו בבשר העסיסי והרך.
"באמת משהו מיוחד", נאלץ ראובן להסכים עמו, אף שבדרך כלל העדיף מסעדה מכובדת ומהוגנת על פני דוכן נקניקיות עממי, "אתה חייב להודות שעצה אחת טובה קיבלת ממוקי".
"נראה איך תהיה לוצרן וההר שעליו המליץ – הריגי קולם", התחמק עידו מלומר מילה טובה על מוקי. "הדילמה כרגע היא אם להזמין עוד בירה או להסתפק רק בעוד נקניקייה אחת", גיחך עידו.
"בתור מי שרק לפני חודש עוד גסס בבית החולים אתה מגלה תיאבון ראוי לציון".
"אני צריך להשלים את מה שהחסרתי ולהספיק כמה שיותר לפני ההפתעה הבאה בחיים", טפח עידו על בטנו השקועה.
"שלא נדע מעוד הפתעות כאלו", נאנח ראובן וניגש להזמין עבור שניהם את הסיבוב הבא.
לאחר שריפדו את בטנם בצמד נקניקיות שמו פעמיהם חזרה לתחנת הרכבת ופסעו לאורך הגדה השנייה של הנהר, בואכה שערי העיר העתיקה. שם פנו שמאלה אל תחנת הרכבת.
כעבור שעה נוספת הגיעו השניים ברכבת לתחנת הבנהוף אשר במרכז לוצרן. משם, לאחר רגעים אחדים, הגיעו לגשר העץ העתיק והקסום "הקאפלברוק". הם צפו דקות ארוכות בחלקת האגם הרגועה שרק ברבורים צחורים ומעוקלי צוואר החרידו את שלוות מימיו באדוות מעגליות ועדינות, ושקעו איש איש בהגיגיו.
מחשבותיו של עידו נשאוהו אל דמותה של רונית ואל מבטה הבוקר, עת נפרדה ממנו. הערגה שבעיניה החזירה אותו אל בית החולים, שם אושפז במחלקתה של ד"ר נבו.
"צריך להמשיך", ניעור עידו משרעפיו כשנזכר שהוא עומד צמוד לבעלה. "מעניין אם גם ראובן חושב עכשיו עליה", הרהר ולבו החסיר נקיפה אחת של מצפון.
הם פנו אל תחנת הרכבת המקומית שתיקחם לעיירת הנופש "ויצנאו", ומשם תכננו לקחת את רכבת גלגלי השיניים העתיקה אל פסגת הר ריגי, הריגי קולם. במסלולה האיטי עוצרת הרכבת בכמה תחנות וחלק מהדרך נעשה במנהרות קצרות – מעברים תחתיים מתחת לכביש המפותל העולה אף הוא אל פסגת ההר.
בעוברה באחת המחילות הללו נעצרה לפתע הרכבת, מותירה את הנוסעים בחשכה. העצירה נראתה טבעית ולא גרמה לשום התרגשות מיוחדת בקרב הנוסעים. עידו וראובן עמדו שעונים אל קיר הקרון האחרון, התחתון ביותר, בקרבת פתחו האחורי.
לפתע חשו השניים בקנה של אקדח נצמד לגבו של כל אחד מהם, וקול לא מוכר לחש להם באנגלית במבטא גרמני: "אל תעשה כל תנועה מיותרת ושמור על שתיקה. זה גם מה שאומרים עכשיו לחבר שלך".
לא היה מקום וזמן להתחכמות. השניים צייתו לבעלי הקול המסתורי. "נוע לעבר הדלת האחורית לאט ובלי חוכמות".
הם הובלו אל הדלת ואדם שלישי, בעל מראה ארי טיפוסי, פתח את הדלת האסורה לפתיחה וכיוון אותם לרדת מן הקרון.
"סליחה, אדוני, אסור לפתוח את הדלת שלא בתחנה", צעקה לעברם בגרמנית אחת הנוסעות, "זה מסוכן במדרון התלול הזה".
"זה בסדר, גברתי, אנחנו יורדים לטפל בבעיה שנוצרה", הרגיע אותה הגבר השלישי בגרמנית שוויצרית מושלמת.
הם הורדו בזהירות אך בתקיפות מן הקרון ופנו מיד ימינה לשביל קצר של עשרה מטרים בינות לשיחים. השביל הובילם אל הכביש העובר מעל למנהרת הרכבת. מכונית ב. מ. וו כהת חלונות המתינה להם בדלתות פתוחות. הם הוכנסו לתוכה, הדלתות נסגרו והמכונית יצאה לדרך כשמשני צידיהם החוטפים וליד הנהג יושב הגבר השלישי, שניכר שהוא מפקד הצוות. עוד לפני שהתאוששו מן ההלם חשו עידו וראובן דקירה עזה בירכם – מזרק החדיר לגופם חומר הרדמה שעשה את פעולתו בתוך דקה. בשעה הבאה ישנו השניים שנת ישרים שבה המשיכו גם כשהועברו אל מטוס המנהלים הסילוני הקטן שהמתין להם בשדה תעופה קטן בין לוצרן לצוג.
הלקטור – :
מלאך מסוכן הוא סיפור המשלב בין דרמה מסוגננת לספר מתח, הוא כתוב בשטף יוצא דופן ובקפיצות מעניינות בין עבר להווה. יש בספר איכות סיפורית מרשימה.
הספר כתוב טוב, ניתן לראות את זה גם לפי מהירות ההגשה. הוא מעניין קריא ולא מזלזל בקורא. בניית הדמויות אמינה ומאוד מחוברת לישראליות
נורית – :
אף על פי שטרם סיימתי את הקריאה, ברצוני להתעכב בתגובתי על עניין אחד שפוגם מאוד בהנאה הקריאה שלי. נראה שהגרסה האלקטרונית לא עברה עריכת לשון כהלכתה. אני מוצאת ניסוחים רבים שאינם תקינים מבחינה לשונית.
האם הגרסה המודפסת היא זהה לזו האלקטרונית?
ייתכן שרגישותי לשפה תקנית גבוהה משל הקורא הממוצע,עם זאת הייתי מצפה שגם הגרסה האלקטרונית תעמוד בתקן של משלב לשוני הנדרש בכל ספר מודפס.
עד כה התוכן מעניין.
שני – :
קראתי את הספר לא מזמן וממליצה עליו בחום! מאוד קריא וקולח ואידיאלי לחופשת הפסח הקרבה. הדמויות מעניינות ועם שילוב של עלילה מותחת זהו ספר שלא תרצו להפסיק לקרוא, אידיאלי לאוהבי המתח!
בן – :
ספר מומלץ מאוד! מותח ומרתק!
איש חלל – :
ספר אדיר. מרתק מתחילתו ועד סופו. לקח אותי למסע לתוך עולם שלא היכרתי. מומלץ ביותר.