החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

מלאך ללא כנפיים

מאת:
הוצאה: | 2016-01 | 344 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

28.00

רכשו ספר זה:

בשום מקום לא רצו אותו, לא פה ולא שם. זרוק לבדו, נתון לחסדיהם של אנשים זבי חוטם ושורצי ביבים. אדונים לרגע, חסרי חיים משל עצמם.

והוא תהה מאיפה הכל התחיל? אמונה, דת, אלוקים, ולמה דווקא הוא נולד ככה, אל תוך השחור האפל הזה, היישר אל תוך אוסף של מגבלות ואיסורים. ומיהו בכלל אלוקים, ואם הוא שומע, אז למה הוא לא עונה לו, לא עכשיו לפחות.

שאלות על גבי שאלות.

ללא תשובות.

ויוסי ישב שם, בינות לטלפון הציבורי, הבוהק בכתום, וחשב, ואולי הוא לא היה צריך לחשוב, כי המחשבות רק הובילו אותו למקומות שהוא לא רצה להיכנס אליהם. לא שוב.

אבל הוא היה שם עכשיו, מבולבל ומעורפל.

'ואולי יבוא יום', הוא תהה, 'שזה יגמר, בדיוק כמו שזה התחיל, וכל האנשים הרעים הללו, לבושי השחורים ורמי החוטם, יתפוגגו להם. ככה סתם, כמו שמש שנעלמת בסופו של יום ורק האמת הנצחית, בצילו של אלוקיו, תישאר לנצח'.

תהה, ולא מצא תשובה.

'מלאך ללא כנפיים', הוא סיפור מסעיר ומטלטל על נער חרדי שנאבק בין רצונותיו לבין רצונות הסובבים לו, בתוך מציאות בלתי הגיונית של השלכה ודחייה. זהו סיפור על בחור שמתנדנד בין עולם מפתה לעולם חשוך ומנוכר. מושלך כל העת למאבק, גם אם הוא חסר סיכוי מלכתחילה.

זהו סיפור רגשני, נוגע ללב, שיותיר אתכם ללא ספק, נפעמים מסגנון הכתיבה הייחודי והמהמהם ביופיו, ויוביל אתכם אל תוך מסע מרתק לעולמם של החרדים ושל אחד, בחור צעיר למדי, שניסה, בחיפושיו אחר האמת, להיאבק בכוחות חזקים ממנו בהרבה, נלחם בעור שיניו ומייחל כל העת, עד הרגע האחרון, שאולי בסוף יהיה טוב.

טוב מתמשך.

מקט: 978-965-565-207-9
מסת"ב: 978-965-565-207-9
בשום מקום לא רצו אותו, לא פה ולא שם. זרוק לבדו, נתון לחסדיהם של אנשים זבי חוטם ושורצי ביבים. אדונים […]

1

בלילה ההוא ובלילות שבאו לאחר מכן צצה ועלתה בו השאלה, למה דווקא הוא. והוא ישב שם על הארץ, מצונף ומכונס כמו אפרוח שנרמס. פלומתו הצהבהבה משוחה בדם כהה ועיניו ממצמצות בחוסר אונים, בבכי עד לבלי סוף. כי אין באמת סוף לדמעות שלו, של הילד הזה. ושני הטלפונים הכתומים, הציבוריים כל כך, שמעליו, הביטו בו בהשתאות ובתימהון גובר. כי השעה הייתה שלוש אחר חצות הלילה והוא היה צריך להיות במיטה שלו עכשיו ולא כאן, בתוך החדר של הטלפונים הציבוריים של הישיבה הגדולה שפעם, בעבר הרחוק, הוא למד בה.

הוא אחז עכשיו בסידור, הסידור הכבד עם הכריכה הלבנה, והרטיב את הדפים. קורא את המילים, השורות השחורות של תיקון חצות, הודף את נשמתו פנימה.

‘על זה היה דווה ליבנו’, הוא מלמל מתוך הספר, קטוע ואומלל, ‘על אלה חשכו ענינו, על הר ציון ששמם, שועלים הילכו בו’. והוא דמיין את השועלים, עיניהם כבויות, עורם דבק לעצמותיהם, והם מסתובבים-כושלים בהילוכם. והוא ראה ברוחו את האש ואת השרפה ושטף דמעות שלא נקטע סחף שוב את עיניו הרטובות. כי אם בית המקדש היה עדיין עומד שם, נהדר על תילו באמת נצחית. אולי יוסי לא היה סובל כל כך.

‘למה לנצח תשכחנו’, בדמי חייו חש בזאת. סבל שלא נגמר, מתמשך.

‘חדש ימינו כקדם’, התקווה, השארית הקמוצה של הרצון להיות. כי אולי אי פעם יהיה עוד טוב, טוב גדול ומסתרך, כמו פעם.

ואחר כך הוא צחק וחייך, כמו מטורף. לחייו רטובות, מלוחות, פיו פעור, והוא, אך לפני רגע בוכה ועכשיו מעוות פנים בטוב. כמה טוב, ‘בשוב ה’ את שיבת ציון, אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה’.

והחיוך הזה היה לו כמו מים צוננים לנפש צמאה, כמו אבק פרחים לדבורה. וזה מה שנתן לו את הכוח להמשיך, בבדידות, בעצב ובעיקר בבדידות. והוא קרא את הפסוק, ‘הזורעים בדמעה, ברינה יקצרו’, מדמיין שיבוא יום מרוחק, כמעט בלתי אפשרי, ועל כל דמעה שורפת יגיע אושר גדול.

רק דמיין. כי הוא ידע שאף פעם זה לא יתגשם.

הרי חלומות לא מתגשמים.

לא החלומות שלו.

היה זה לילה ארוך של זיכרונות ודמעות. הוא ניסה לחשוב, להיזכר איך כל מסע חייו הארור התחיל. באותו יום מקולל עם נגן המוזיקה או כאשר הוא חזר מהבר מצווה של בן דוד שלו. מה זה משנה בעצם. כעת הוא כאן. בודד כשועל פצוע שהשבט זנח, כואב כאדמה צחיחה והאיש הרע ההוא שסילק אותו מהישיבה. שגרם לו לכל זה, ישן במיטה בתנוחה של שלווה.

יוסי חייך במרירות.

האיש ההוא לוודאי רובץ, עטוף בפוך נוצות פלומתי, לידו שרועה אשתו והמזגן דולק על עשרים ושמונה מעלות בדיוק. ואילו אני מוטל כאן, על הרצפה. רדוף ומנוכר.

‘אבל אני אוהב אותך, למרות הכל’, מבלי משים שב לדבר אל אלוקיו, המפלט שלו מכל הרוע שבעולם הזה, ‘אוהב אותך כי אני יודע שאתה משגיח עלי תמיד, על אף כל המעשים שאתה אורג בחיי לטוב ובעיקר לרע, ולמרות כל מה שהכאבת לי, כאב פוצע, עד לעומקה של הנפש’.

זה התחיל אז, בישיבה הקטנה עם הנגן הזעיר. בצהרי היום.

המזרון היה הפוך, מושלך באי סדר.

וזה כבר סיפר לו את הכל.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “מלאך ללא כנפיים”