מתי ואיך הומצא הנרטיב הפלסטיני? הוא ספרו הראשון של איתמר צור, המתמקד בשיח ההיסטורי והתקשורתי במזרח התיכון – בכל הקשור לסכסוך הישראלי-פלסטיני. הספר מבטיח להציג תובנה מקורית ומעמיקה של נושא מרתק זה. לאור אירועי 7 באוקטובר, ספרו של צור מספק תובנות חיוניות להבנת השורשים העמוקים של הסכסוך, תוך שהוא מציע פרספקטיבה ייחודית על האתגרים העכשוויים והעתידיים באזור.
מתי ואיך הומצא הנרטיב הפלסטיני? אינו ספר היסטוריה רגיל. בניגוד למחקרים אחרים, צור מצליח לא רק לנתח את האירועים ההיסטוריים עצמם, אלא גם לחשוף כיצד הם נתפסו, עוצבו ונוצלו בשיח הציבורי והפוליטי לאורך השנים. הספר מתמקד בשאלה מרכזית ומרתקת: כיצד נוצר והתקבע הנרטיב הפלסטיני בתודעה העולמית, וכיצד נרטיב זה השפיע ומשפיע על הדינמיקה של הסכסוך עד היום. באמצעות מחקר מעמיק וחשיפת מקורות חדשים, הספר מספק פרספקטיבה רעננה ומעוררת מחשבה, ומציע כלים להבנת הכוחות המניעים את הסכסוך.
ספר זה הוא חובה לכל מי שמעוניין להבין טוב יותר את המזרח התיכון, את ההיסטוריה שלו ואת ההשפעה שלו על חיינו.
על איתמר צור
איתמר צור הוא חוקר וכותב המתמחה בהיסטוריה, פוליטיקה ותרבות של האזור. צור מחזיק בתואר BA בהצטיינות בהיסטוריה של עם ישראל ותואר MA בהצטיינות בלימודי המזרח התיכון. בנוסף לעבודתו האקדמית, צור פעיל מאוד בתחום ההסברה וקידום הידע על המזרח התיכון. הוא ... עוד >>
קטגוריות: ארץ ישראל, ביכורים, היסטוריה וביוגרפיות, יהדות, עיון, שואה ותקומה
49.00 ₪
מקט: 4-1456-601173
מבוא
כנען, ארץ זבת חלב ודבש, ארץ ישראל, ארץ הקודש, ציון, יהד, יודיאה, סוריה־פלשתינה, ממלכת ירושלים, הולילנד, הארץ המובטחת, פלסטין, הם חלק מעשרות, אם לא מאות שמות, שנועדו לתאר את אותה פיסת קרקע קטנה בין הירדן לים. כמות השמות מעידה ללא ספק על ההיסטוריה רבת השנים; על האימפריות הרבות שרצו לשים את ידיהן על הארץ הקדושה ונעלמו להן כחול הנסחף אל הים הגדול; על הערגה שחשים אליה עמים כה רבים גם בימינו – כל אלה מעידים על עוצמתה של הארץ – גם אם היא מדברית וקטנטונת, גם אם איננה עתירת משאבים וגם אם יש שיאמרו שנופיה לא שונים מהותית מנופי שאר הארצות המקיפות את הים התיכון. ללא ספק יש בה משהו מיוחד שנבנה במשך מאות ואלפי שנים. בהרי הכרמל הסתתר אליהו הנביא כשברח מהמלכה איזבל, בארמון מרהיב בלב המדבר בחר המלך הורדוס להיטמן לנצח נצחים, "אשרי הענווים אשר ירשו את הארץ" קרא ישו תוך כדי כשהוא צופה אל נופה הכחול והמרהיב של הכינרת, על הר גריזים נשא יותם את משלו החתרני על צילו חסר המשמעות של האטד, בכוכים של יודפת הסתתר יוסף בן מתתיהו עד אשר הסגיר עצמו לידי הרומאים, בהרי הגלבוע המקריחים נפלו שאול ובניו בידי פלשתים ובעמק האלה כרת דוד הצעיר את ראשו של גולית מגת.
"אלו מיתוסים", יאמרו המלעיזים, "אין להם שום קשר לחיים שלנו כאן היום במאה ה־21". אך גם הם יודו בסתר ליבם שהמיתוסים הללו הם חלק בלתי נפרד מהארץ הזו, בלתי נפרד מנופיה, סלעיה, צוקיה ואגמיה ו"המיתוסים" הללו, כלשונם, חזקים יותר מכולנו. המיתוסים הללו גרמו לפרידריך לוונברג לרדת מסיפון האונייה כדי לחזות בארץ אבותיו, ולהפוך את "ארץ הבכא" של מרק טווין לאימפריה איזורית בכל קנה מידה.
ההיסטוריה רבת השנים והתהפוכות של ארץ הבחירה הפכו אותה לחלק מאיתנו. עפרהּ זורם בעורקינו. גם אם פלוני לא נולד וגדל בארץ הזו – אין הוא יכול להתעלם מסיפוריה של הארץ, שיריה ואופיה המיוחד.
שני עמים רואים בארץ זו חלק בלתי נפרד משאיפותיהם הלאומיות. אותן שאיפות שספק אם תוכלנה לבוא לידי ביטוי במקביל, ולכן ישנו מאבק איתנים שנמשך מעל מאה שנים. המאבק לא התחיל ב־1948 ולא הסתיים ב־7 באוקטובר. אולם האם השאיפות הללו אכן מקבילות? האם הגשמת הציונות מבטלת לחלוטין את השאיפות הלאומיות של הערבים החיים כאן? האם השאיפה הלאומית הפלסטינית היא "להשליך את כל היהודים לים", או שיש משהו מעבר לכך? האם נזכה ליום שבו הסכסוך יהיה מנת חלקם של היסטוריונים ולא של חטופים, כיבוש, טרור ואוטובוסים מתפוצצים?
כל מחקר אקדמי, ספר או אפילו פוסט בפייסבוק העוסק בסכסוך היהודי־ערבי או הישראלי־פלסטיני אינו יכול להיכתב ללא טרמינולוגיה ייחודית לסכסוך. הצרה היא שרוב הכותבים אינם תמיד מודעים למושגים אלה ומשתמשים בהם כלאחר יד, אם מתוך בורות אישית ואם מתוך בורות של הקוראים שלהם. אומרים שידע זה כוח? לצערי נראה שבמרבית המקרים הבורות חזקה יותר מעשרות דוקטורטים, בעיקר בעידן הרשתות החברתיות.
ספר זה נוצר בעיקר כדי להבין טוב יותר את הטרמינולוגיה שבה משתמשים בשיח הפוליטי במזרח התיכון, כאשר ברור הדבר שכמעט כל שימוש במושגים כאלה ואחרים קובע עמדה פוליטית. אולם אם נדע את מהותם של המושגים, מתי נוצרו ומדוע – נוכל להבין טוב יותר את האזור סביבנו. המושגים שבהם אנו משתמשים הם אלה הקובעים את מקומנו במרחב. אתם הקוראים, יכול מאוד להיות שלא תסכימו עם כל מה שנכתב בספר זה, אולם אם הצלחתי לאתגר בצורה כזו או אחרת את דרך החשיבה שלכם – הרי שמשימתי הושלמה. אם תפסלו את הספר כולו רק משום שהכותרת שלו נראית לכם נוטה לצד מסוים של המפה הפוליטית, הרי שלצערי הכישלון הוא שלכם ויישאר שלכם בלבד.
ועוד כמה מילים על אירועי 7 באוקטובר. ההתקפה הברברית של חמאס, שרבים במערב יכנו אותם "לוחמי חופש", שינתה את התובנות של מרבית הישראלים. ספר זה הושלם למעשה זמן קצר טרם האירועים הקשים ולמרות הזוועות שעם ישראל חווה והמלחמה בדרום ובצפון, הרי שבאופן כללי התובנות שספר זה נועד להציג לא השתנו באופן מהותי, אך היה צורך ברור שספר זה יעבור עריכה כוללת המתייחסת לאירועים הקשים שכולנו היינו עדים להם, שכן הם פורסמו בזמן אמת ברשתות החברתיות. תקוותי היא שהבנה מעמיקה יותר של ההיסטוריה והדינמיקה של המזרח התיכון, כפי שמוצגת בספר זה, תסייע לכל הקוראים לפתח פרספקטיבה רחבה יותר על הסכסוך ואולי אף לתרום לדיאלוג משמעותי יותר לקראת עתיד של שלום ודו־קיום.
ספר זה שואף להציג ניתוח מאוזן ומקיף של הסכסוך, תוך התייחסות להיסטוריה של האזור והחברות החיות בו. המטרה אינה לקבוע "מי צודק" או "למי שייכת הארץ" – אלא לנסות ולגלות את האמת מאחורי הפוליטיקה, הפוזיציות והשקרים שמלווים את הסכסוך באזור ולעודד הבנה עמוקה יותר של העמדות והתפיסות של כל הצדדים המעורבים.
ספר זה מבוסס על מחקר מעמיק ומקורות אקדמיים מגוונים, תוך הקפדה על דיוק ואימות הנתונים. עם זאת, כבכל מחקר נרחב, ייתכן כי נפלו אי דיוקים מסוימים הנובעים מתום לב ותו לא – אלה אינם משפיעים על המסקנות והתובנות המרכזיות המוצגות בו.
היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “מתי ואיך הומצא הנרטיב הפלסטיני”
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.
אין עדיין תגובות