מדיטציה – או בשמותיה העבריים, התבודדות, התבוננות, ייחוד וכוונה – היא מסורת קבלית בת אלפי שנים שבה עסקו בדבקות רבה […]
מבוא
למשמע המושג "מדיטציה יהודית", אנשים מתמלאים תדהמה. גם כאלה שבקיאים ביהדות, ובכלל זה רבנים ואנשי אקדמיה, כלל אינם מודעים לקיומה של תופעה כזו. אם נציג בפניהם טקסטים שמתארים מדיטציה יהודית, הם יאמרו שמדיטציה היא תופעה הקשורה אך ורק לקצוות האזוטריים והנסתרים שביהדות, וכי אין לה נגיעה לזרם המרכזי שלה.
לא יפלא, אפוא, שמרבית הספרים שנכתבו בשנים האחרונות על הנושא מזכירים יהדות רק ברמז. אמנם נראה שרוב המחברים מודעים היטב לקיומם של מרכיבים מיסטיים ביהדות, אך בכל זאת הם מגבילים את תחום הדיון לקבלה או למשנתם של גדולי החסידות. ספרים רבים אחרים על מדיטציה מתיחסים בעיקר למסורות המזרח הרחוק – ובמקרים מסוימים למדיטציה נוצרית – אך מתעלמים לחלוטין ממדיטציה יהודית.
עבור תלמידי המדיטציה וחוקריה, להתעלמות משמעות חמורה מאוד. שהרי היהדות פיתחה כמה משיטות המדיטציה החשובות ביותר. התעלמות משיטות אלה תגרע משלמותו של המחקר בנושא וכן מהיקפו. יתרה מזו, מאחר שהיהדות במקורה היא דת מזרח־תיכונית שהיגרה למערב, תורות המדיטציה שלה הן אלה שעשויות להיות המתאימות ביותר לאדם המערבי. ללא הבנה של שיטות מדיטטיביות אלה, תאבד הזיקה החשובה כל־כך בין מזרח ומערב. חיסרון זה הוא משמעותי במיוחד לאור הראיות הרבות המעידות על כך שגדולי המיסטיקה היהודית ניהלו בעבר דו־שיח עם שייח׳ים סופים וידעו גם על קיומן של התורות ההודיות.
לגבי כל יהודי, חלל זה הוא משמעותי. יהודים הם בעלי נטייה רוחנית מעצם טבעם, ורבים מהם מחפשים משמעות רוחנית לחייהם, לעתים קרובות גם ברמה המיסטית: רבים נמשכו בעבר למסורות מיסטיות כגון ״הבונים החופשיים״; יהודים רבים בארה״ב מתעניינים בדתות המזרח־הרחוק, מעריכים שכ־75% מכל חברי האשראמים למיניהם הם יהודים, ומספר גדול משתייך לקבוצות כגון מדיטציה טרנסנדנטלית.
בשיחותי עם אנשים המשתייכים לקבוצות שונות, אני שואל אותם מדוע הם מחפשים דתות אחרות במקום את דתם שלהם, והם עונים שלא ידוע להם על רוחניות עמוקה ומספקת ביהדות.
כשאני מספר להם שקיימת מסורת ארוכה ומסועפת של מדיטציה ומיסטיקה לא רק בשוליים אלא דווקא בזרם המרכזי של המסורת היהודית, הם מביטים בי באי אמון.
לפני מספר שנים הוזמנתי להרצות בבית כנסת קטן בצפון מדינת ניו־יורק. מזג האוויר היה גרוע באותו ערב, ולפגישה הופיעו רק קומץ אנשים. במקום להרצות כפי שתכננתי אספתי את כל הנוכחים במעגל. לרובם היה רק ידע מועט בנושאי יהדות. במהלך שיחתנו דיברתי על הפסוק ״שמע ישראל״ ואיך ניתן לשלב אותו בתהליך המדיטציה (ראה פרק ג׳). אחת הנשים ביקשה שאדגים את דברי, וכך עשיתי.
המדיטציה כולה לא ארכה יותר מעשר או חמש־עשרה דקות. ברגיל היא ממושכת יותר, אך באותו ערב זמננו היה קצר. אף־על־פי־כן, כשסיימנו, נעתקה נשימתם של כל הנוכחים, ואני ביניהם. כקבוצה, עברנו חוויה של התעלות רוחנית מיוחדת במינה.
״למה שלא נוכל לעשות דברים כאלה בזמן התפילה בבית הכנסת?" שאל אחד הנוכחים. על כך לא היתה לי תשובה. השיחה המשיכה לדיון על אופין הקר והעקר של התפילות בבית הכנסת, ועל האפשרות לשלב את טכניקת המדיטציה שהודגמה, ביחידות או בקבוצה, ולהפוך את התפילות לבעלות משמעות רבה יותר; עלתה השאלה האם טכסי התפילה בבית הכנסת, נועדו במקורם להיות חוויה מדיטטיבית.
גם יהודים המקיימים אורח חיים דתי עלולים להיתקל בקשיים דומים. פנו אלי בחורי ישיבה שהתחייבו למלא אחר מצוות הדת, אך לא הבינו כיצד קיום המצוות יוכל להביאם לידי התעלות רוחנית. מדאיגה עוד יותר היא התופעה שמספר לא קטן של יהודים חרדים לוקח חלק במסגרות כמו מדיטציה טרנסנדנטלית. כמובן, רובם לא מרגישים בנוח עם העובדה שהם שותפים לכך, אך היתרונות עולים בעיניהם על הסכנות. בתשובה לשאלה מדוע הם אינם מחפשים חוויות מסוג זה ביהדות, הם נותנים אותה תשובה שנותנים יהודים חילוניים: הם אינם יודעים על אפשרות כזו.
ספרי הראשון בנושא, מדיטציה והתנ״ך, שיצא לאור באנגלית בשנת 1978, עורר התעניינות במדיטציה יהודית בחוגים נרחבים. לגבי רוב המתעניינים היה זה הרמז הראשון לקיומה של מדיטציה יהודית. ועל אף שהספר מבוסס על כתבים שפורסמו בעבר, רק חוקרים מנוסים הבקיאים בעברית ידעו על קיומם. טקסטים אלה היו קשים במיוחד להבנה על־ידי כל מי שלא עסק במדיטציה. כדי לפשט את הכתוב היה צורך להשתמש במפתחות הנכונים, שרבים מהם נמצאו בכתבי יד עתיקים שמעולם לא ראו אור.
נקודה שיש לשים לב אליה: מרבית הטקסטים החשובים הדנים במדיטציה יהודית לא ראו אור מעולם, אפילו בעברית. החיבורים החשובים ביותר קיימים רק ככתבי יד, נעולים בספריות ובמוזיאונים. במחקר שערכתי לצורך כתיבת ספר זה וספר ההמשך שלו, מדיטציה וקבלה, היה עלי לאתר את כתבי היד. ברגע שנמצאו, בדרך כלל בקטלוגים של ספריות, היה צורך לצלם אותם, ואם הם נמצאו במקומות כמו ספריית לנין במוסקבה, למשל, לא היתה זו משימה קלה. רבים מהכתבים הללו הם בני מאות שנים, כתובים בכתב עתיק וקשה לפענוח. אך המאמץ היה כדאי, ומפתחות רבים וחשובים למדיטציה יהודית נחשפו ופורסמו.
מאחר שמעט מאוד חומר כתוב על מדיטציה יהודית הודפס ויצא לאור, טענו רבים שהמדיטציה מוזכרת רק בשולי הספרות היהודית, בחיבורים שאינם בני פרסום. למעשה, כתבים רבים שעסקו בשיטות מדיטציה של תורת הקבלה לא התפרסמו מפני שכללו שיטות מסוכנות שלא נועדו לקהל הרחב. אף־על־פי־כן עזרו עבודות אלה בהבהרה של פסקאות סתומות בחיבורים שראו אור והיו נגישים לכל אדם. אותם כתבים שלא התפרסמו עד כה הם חלק אינטגרלי מהפסיפס, ובלעדיהם קשה, אם לא בלתי אפשרי, להבין סוגיות מרכזיות ביהדות. ברגע שהחלה התמונה להתבהר, הבנתי שחלק מגדולי היהדות בעבר, ממנהיגיו של הקהל הרחב, עסקו בטכניקות מדיטטיביות שונות.
פרסום הספר מדיטציה והתנ״ך הביא להתעניינות גוברת בנושא מדיטציה יהודית בקרב חוגים רבים. אפילו הרבי מלובאביטש שלח איגרת המציינת שיש צורך בלימוד של שיטות המדיטציה היהודית. בארה״ב ובישראל הוקמו קבוצות ללימוד מדיטציה. הרגשתי שנפלה לידי זכות גדולה שספרי יהיו בסיס להתהוות של קבוצות רבות.
למרבה הצער, מספר קבוצות שעסקו ב״מדיטציה יהודית״ לימדו דברים שהיו רחוקים מאוד מרוח היהדות. חלקן ניסו לעבד שיטות מהמזרח הרחוק לשימוש הקהל היהודי, ואף ״לייהד״ תורות מהמזרח הרחוק. קבוצות אלו זכו לאוהדים כאלה ואחרים, אך מה שנלמד בהן לא היה מדיטציה יהודית.
בינתיים התחלתי אני להתנסות בטכניקות שמצאתי בספרות, בעזרתם של פסיכיאטרים ופסיכולוגים, ויחדיו חקרנו את ההוויה הפנימית בזמן מדיטציה. בין המשתתפים היה דוד שינקין ז״ל, סימור אפלבאום, ופול (פנחס) בינלדר. חברים אחרים שתרמו רבות לקבוצה היו ארני ורוז גלמן, מרים בן־חיים סירקלין, סילביה כ״ץ, ג׳ף גולדברג, ג׳רלד אפשטיין, פרל אפשטיין ורבים אחרים.
אחד הגילוים המרכזיים של הקבוצה היה שרוב הכתבים העוסקים במדיטציה יהודית מניחים שהקורא כבר מכיר את השיטות הקיימות, והקריאה אמורה רק להוסיף לו כמה פרטים. פרטים אלה היו מרתקים, אך כשניסינו ליישמם הלכה למעשה, מצאנו שמידע רב היה חסר. אפשר להשוות זאת לניסיון להשתמש בספר בישול צרפתי מתקדם ללא ידע בסיסי בבישול. המרשמים אמנם נמסרו, אך טירון לא היה מסוגל להיעזר בהם. במקרה של מדיטציה יהודית כל המרכיבים הובאו, אך האמצעים לחבר ביניהם חסרו או הושמטו מכל וכל.
במידה מסוימת הושלמה התמונה בשני ספרי המדיטציה הקודמים שלי [מדיטציה והתנ״ך, מדיטציה וקבלה], ועם זאת, ספרים אלה לא נועדו להיות מדריכים מעשיים. אנשים רבים הביעו את רצונם במדריך למדיטציה יהודית שייכתב בשפה בהירה, ללא שימוש במונחים מורכבים ושיהיה נגיש לכל אדם. כמענה על דרישה זו נולד הספר הזה.
זהו ספר שמציג את צורות היסוד של מדיטציה יהודית, כפי שהן מובאות בזרם המרכזי של היהדות. אין שום דרישות מקדימות מן הקורא לידע ביהדות או במדיטציה. תקוותי היא שהספר יאיר ולו במקצת אחד ממימדיה הרוחניים הרבים של המורשת היהודית.
אריה קפלן
17 בדצמבר 1982
א' טבת תשמ"ג
אין עדיין תגובות