מעבר לנהר

חנה ואחותה התאומה נולדו ברדאוץ, דרום בוקובינה, בבית יהודי חם.
זיכרונותיה המוקדמים מתארים חיי יציבות, המתערערים ונעלמים תוך שינויים חדים וחריפים.
המכות היורדות על המשפחה משאירות אותה בסוף המלחמה, עם השחרור הסובייטי, נערה מתבגרת בבית יתומים.
בכישרון רב היא מספרת לקורא על דמויות אנושיות על חולשותיהן וגבורתן. תגובותיה ושיפוטה תואמים את הערכים שהפנימה בילדותה ובזכותם שמרה על חיוניות הנעורים.
ברקע התיאורים של חנה מלר-פאוסט ניצבת יהדות שורשית בסרביה ובוקובינה, ארצות שסופחו בחלקן לברית המועצות ביוני 1940.
רומניה הצטרפה אל גרמניה הנאצית בהתקפה על בריה"מ ביוני 1940 והרומנים, בראשותו של אנטונסקו, מנהיג רומניה, פתחו מיד בטבח המוני של יהודים ועם נסיגת הצבא האדום גירשו אותם לטרנסניסטריה – היום אוקראינה.
ספרה המרתק של חנה מלר-פאוסט נחשב לפורץ דרך ומספר את סיפורה של קהילת יהודי טרנסניסטריה במלחמת העולם השנייה – קהילה גדולה אשר מעט נכתב אודותיה.
הספר יוצא במהדורה מחודשת כדי להנציח את סיפורן של הדמויות האמתיות המתוארות בספר ולקדש את כוחה של הרוח האנושית.

מקט: 978-965-571-032-8

מסת"ב: 978-965-571-032-8

לאתר ההוצאה הקליקו כאן

עמוד הפייסבוק

חנה ואחותה התאומה נולדו ברדאוץ, דרום בוקובינה, בבית יהודי חם. זיכרונותיה המוקדמים מתארים חיי יציבות, המתערערים ונעלמים תוך שינויים חדים […]

---

הקדמה השם "טרנסניסטריה" ניתן על ידי שלטונות הכיבוש הרומניים לאזור שבין נהרות הדנייסטר והבוג, במערב אוקראינה, לאחר שצבאות גרמניה ורומניה כבשוהו ביולי 1941, עם פלישתם לשטחה של בריה"מ. באזור זה הוקמו גטאות, מחנות ריכוז והשמדה לכל יהודי בסרביה, בוקובינה (מיעוט נשאר בצ'רנוביץ) ודורוחוי (מולדובה), שגורשו אליו בספטמבר- דצמבר 1941 ובקיץ 1942, בפקודת שליטה הפאשיסטי של רומניה, אנטונסקו, במגמה להביא לחיסולם ההדרגתי. לגירוש זה קדמו פרעות ומעשי רצח המוניים ביהודי בסרביה וצפון בוקובינה, שבוצעו בידי הצבא הרומני הפולש ומסייעיו המקומיים, כנקם על שרומניה נאלצה – לפי אולטימטום סובייטי – לפנות שטחים אלה לידי בריה"מ (בעקבות הפרוטוקול הסודי שנלווה לחתימת הסם ריבנטרופ-מולוטוב). אלפים מצאו את מותם במהלך הגירושים שהתנהלו באכזריות רבה ורבבות אבדו בטרנסניסטריה עצמה מרעב, קור, חולי והוצאות להורג. השרידים שהצליחו להישאר בחיים, הודות לשחרור האזור בידי הצבא האדום במארס 1944, חזרו בהדרגה למקומות מגוריהם, עם התקדמות הצבא המשחרר לעבר רומניה. לקהילה היהודית בבוקרשט הותר בשלבי הכיבוש המאוחרים להושיט סיוע כלכלי למגורשים (שמזערו הגיע לידיהם) ובעזרתו יכלו להקים מוסדות סעד במקום. מנהיגיה אף פעלו בהצלחה אצל אנטונסקו להתיר ליתומים – שלימים נודעו כ"ילדי טרנסניסטריה"- לשוב לרומניה. ביניהם הייתה גם מחברת הספר. ד"ר יוסף גוברין