החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

מהלכת הכריכות

מאת:
הוצאה: | 2017-02 | 162 עמ'
קטגוריות: סיפורת עברית

ספר זה זמין לקריאה ביישום מנדלי קורא ספרים בלבד

זמינות:

35.00

רכשו ספר זה:

"זה אשר עיניו רואות ואוזניו שומעות נוכח לדעת כי אין ביכולתם של בני תמותה לשמור סוד. אם שפתיהם חתומות, הרי הם מרכלים באמצעות קצות אצבעותיהם; הסוד מסגיר את עצמו מבעד לכל נקבובית." (זיגמונד פרויד)

לפני שהוא כל דבר אחר, זהו ספר על סודות. חלקם שייך למחבר, אלון ניב, וזכותו לחלוק אותו אתכם. אך רוב הסודות שבין דפי הספר הזה מעולם לא היו סודותיו, ואף שאין לו כל זכות לספר לכם אותם, זה בדיוק מה שהוא עושה כאן.

בכל זאת. אז אם יש בכם ולו מעט כבוד כלפי סודותיו האפלים ביותר של האחר, הניחו מידיכם ספר זה עכשיו. אם מעולם לא חשקתם בידע שלא היה שלכם בזכות, הפנו את גבכם למילים אלו כעת. אם לא תעשו כן, גם כשתשכחו את הסודות השמורים בין דפים אלה, אפשר שהסודות לא ישכחו אתכם לעולם.

מהלכת הכריכות הוא ספרו הראשון של סופר הרשת אלון ניב, תושב תל אביב. בין דפיו עשרות אחדות של סיפורים קצרים וקצרצרים על השראה, אהבה וסודות אחרים.

מקט: 4-1272-57
לאתר ההוצאה הקליקו כאן

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


הברון

על הדלת מולו, שהייתה עשויה ממתכת כלשהי, היה שלט ברונזה קטן שעליו נכתב באותיות מסולסלות: “הברון – ייעוץ כלכלי והכוונה מקצועית“. במקרה רגיל, הוא היה מתעלם מהדלת ופשוט ממשיך ללכת. אבל זה לא היה מקרה רגיל במיוחד. הוא הסתכל סביבו, מתפלא שוב מהמחסור הניכר בדברים. אני לא מתכוון לרהיטים, לאנשים או לכל דבר דומה. טוב, גם לאלה אני מתכוון, אך מדובר היה גם בדברים כמו קירות או רצפה. הוא עמד באמצע כלום והסתכל על דלת שלא הייתה באמצע של קיר, אלא באמצע של כלום.

הוא דפק על הדלת. שלוש פעמים. משלא שמע תשובה, פתח אותה לאט. מאחוריה הסתתר עוד מהכלום שהיה סביבו, עם שני עניינים חריגים. כעשרה מטרים ממנו, בצד הדלת, היה חלון. סביב החלון לא היה קיר כפי שחלונות נוטים להיות, ומתוכו לא נשקף נוף ציורי של שמים ודשא. החלון היה מוקף בכלום וּבווילונות כהים שנתלו מהכלום והסתירו את הנוף הכלומי.

ממש ליד החלון, עמד גבר. גבו אל החלון. הוא היה גבוה ורזה. ממש רזה. לבוש בחליפת טוקסידו יקרה למראה, ובמגבעת שחורה גבוהה. מעט השֵֹער שבצבץ מתחת למגבעת היה דליל, בעל גוון צהבהב חולני, כאילו השתייך לאיש זקן מאוד.

מוזר, הוא חשב. לכאן מגיעים כשמתים?

כמו בתשובה למחשבתו, הסתובב האיש בחליפה לכיוונו והחל ללכת לקראתו בצעד נמרץ. חיוך מלא שיניים נמתח על פניו, שמקרוב נראו מעט מוזרים. זה לא היה משהו רציני, אבל העור שלו נדמה מתוח מדי על פני הגולגולת שלו, כאילו אין כלל הפרדה של שרירים או בשר בין העור והעצמות. הם גם היו חיוורים, פניו, במידה שהייתה גורמת לאיש כאב בטן קל לולא היה מת זה מכבר.

“ובכן,“ פתח האיש בחליפה כשעצר מול האיש המת, “הגיע הזמן, באמת! אתה יכול לקרוא לי ‘הברון’. או מר סאמדי. או הברון סאמדי. או סאמדיל’ה, אם היית אימא שלי. מה שאתה לא.“

האיש המת כיווץ את גבותיו (כלומר, היה מכווץ אותן לו היו לו) בבלבול.

“מה… מי אתה?“ הוא הצליח לפלוט בקול חלש.

“אתה לא מקשיב? אני הברון. או סאמדי. או הברון סאמדי. או סאמדיל’ה, אם…“

“כן, כן, את זה שמעתי, אבל מה אתה עושה פה? איפה אני?“

הברון טפח באצבע רזה על סנטרו ולבסוף אמר: “אני יועץ, אפשר לומר. אני פה כדי לעזור לך להתמודד עם המוות בצורה הטובה ביותר. בקשר לשאלה השנייה, טוב… אתה לא בין החיים ואתה לא בין המתים. אתה באמצע כזה, אפשר לומר. אם תצא מכאן,“ הצביע במקל הליכה שחור שהופיע בידו משום מקום על הדלת שדרכה נכנס, “תחזור לחיים. מצד שני, אם תבחר בחלון, אני חושש שנאלץ להיפרד כידידים, כי אני לא ממש אוהב לבקר בצד השני.“

האיש המת שכנראה לא היה ממש מת, בהה בברון כאילו היה מופע שוליים באמצע הרחוב. הברון המתין לתשובה, ובינתיים החל לזמזם משהו שנשמע לאיש המת כמו איזו גרסת ריקודים של מארש הלוויות, ואפילו החווה תנועות קטנות בידיים וברגליים כשחשב שהאיש המת לא הסתכל.

“אז אני יכול פשוט לחזור לחיים ככה סתם, בלי שום מחויבות?“ שאל את הברון שהמשיך לרקד בסתר, נעזר במקל ההליכה כדי לנקוש על הכלום.

“אתה מכניס לי מילים לפה, שמת לב? וזה לא טוב לי, כי אני לא יכול לבלוע שום דבר, אז אני אאלץ להקיא אותן עליך. אתה לא תרצה את זה, נכון? נכון?! בכל מקרה, אתה בהחלט יכול לחזור לחיים, אבל… טוב, אבל תצטרך לעבוד בשבילי כדי לכסות את החוב. זה נראה לי די הוגן, לא?“ אמר הברון באותו חיוך מלחיץ.

האיש הספק מת לקח צעד אחורה, מבטו נורה מצד לצד. “אני לא אהרוג אף אחד, אם לזה אתה מתכוון. אני בחור טוב.“

הברון צחק צחוק חלול של מישהו שלא זוכר כבר איך לנשום. “אתה טועה. גם כי אם הייתי מבקש ממך, היית לוקח חיים בשביל לקבל את שלך בחזרה, כי כזה אתה, אבל בעיקר כי לא זאת תהיה העבודה שלך. להפך, אני צריך סוכן מכירות שם למעלה. מישהו שימכור חיים.“

האיש המת בהה בברון שוב. “אבל מי יקנה חיים? כלומר, אתה מצפה ממני למכור לאנשים חיים משהו שכבר יש להם? זה לא קצת טיפשי?“ קולו דעך כשהבין את כוונת הברון. “אתה רוצה שאני אמצא אנשים שיודעים שהם בדרך למוות, נכון? אנשים חולים?“

הברון הסיר את המגבעת וגירד באצבעותיו הגרמיות בשֵֹערו הדליל. “טוב. גם, כמובן. אבל כשאתה עובד בשבילי, אתה מקבל כמה הטבות מיוחדות,“ אמר בסוג של גאווה מקצועית. “אתה מבין, אני יודע מי הולך למות ומתי. התפקיד שלך יהיה לשכנע אותם שאני צודק, ולמכור להם עוד מהחיים.“

האיש הספק מת נטע את מבטו ברצפה במשך כמה שניות, בעודו מהרהר בעניין. הוא לא מצא בהצעתו של הברון כל רע, ולכן פנה אליו שוב. “ומה אני אמור לעשות עם הכסף?“ שאל. “בעצם, למען האמת, מה אתה אמור לעשות בכסף? אתה אפילו לא נמצא שם למעלה. איך כמה שטרות יעזרו לך?“

הברון צחק שוב את צחוקו החלול והסביר, “רק הלקוחות הקטנים ישלמו לך בכסף. הם אלה שאין להם מה להפסיד. אבל הלקוחות הגדולים, אלה שבאמת משנים, ובכן, בשבילם יש לי תכניות אחרות. וחוץ מזה, אני אוהב את המרקם של שטרות כסף. הוא נעים לי באצבעות.“

“למה אתה מתכוון, ‘תכניות אחרות’?“

הברון נתן בו מבט שנותנים למישהו שלא מבין בדיחה ממש ברורה. “ובכן, בתמורה לחיים שלהם, גם הם יתחילו למכור בשבילי. ככה, בסופו של דבר, כולם יעבדו בשבילי, ובתור הברון סאמדי, האפשרות הזאת מוצאת חן בעיניי.“

האיש ליקק את שפתיו ושאל את הברון כמה שאלות אחרונות על העבודה. בסופו של דבר, חייך ולחץ את ידו של הברון.

“נהדר,“ אמר הברון בחיוך המוזר שלו. “אתה יכול להתחיל כבר היום!“

הוא הסיר את מגבעתו וחבש אותה לראש עובדו החדש, והחל להתעסק בכיסים של מעילו השחור. “הלקוחה הראשונה שלך הולכת למות מחר בתאונת דרכים. עסק טרגי, פשוט טרגי. הנה הפרטים שלה. אני אדע כשתצליח לחתום את העסקה,“ אמר ומסר לו כרטיס ביקור שמצא לבסוף בכיס הפנימי של המעיל.

על הכיס הייתה כתובת בארצות הברית. תאריך המוות היה “בעוד שעה ועשרים ושתיים דקות.“

על הכרטיס היה שמה של בחורה צעירה, לא גבוהה ולא נמוכה. בריג’יט.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “מהלכת הכריכות”