מנדלי מוכר ספרים, שלום יעקב אברמוביץ (1917-1836), הוא הצ'רלס דיקנס שלנו, הסרוונטס שלנו, הגוגול שלנו ואולי גם הוויקטור הוגו שלנו, קלאסיקון ראוי לשמו, שנון, מפתיע ומענג המפליא בנגיעתו לזמננו ולמקומנו, גאון לשוני שיצירותיו מעוררות רגש ומחשבה ברגעים הבלתי צפויים ביותר.
שני הסיפורים בקובץ זה, "בסתר רעם" ו"שם ויפת בעגלה" מפגינים לראווה את כל התכונות שהפכו את מנדלי למה שהוא – הברק הלשוני, ההומור המושחז וההתבוננות הרגישה והמעמיקה שלו בנפש האדם. לשני הסיפורים מצורפת אוטוביוגרפיה קצרה שכתב אברמוביץ' בשנת 1889, "רשימות לתולדותי".
ד"ר ענת ויסמן מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב הוסיפה ביאורים והערות בצד הטקסט וכן אחרית דבר מקיפה על מקומו של מנדלי בימינו, על הבחירה שלו לחזור אל העברית לאחר שני עשורים של כתיבה ביידיש, וכן על המשמעויות הנסתרות של הסיפור "בסתר רעם".
וכשמבינים יותר – צוחקים (וגם בוכים) יותר…
מהדורה ערוכה ומבוארת זו זכתה בפרס משרד התרבות להוצאת ספרות מופת.
קטגוריות: סיפורת עברית
20.00 ₪
הקדמה
היצירות שלפנינו עברו שינויים מפליגים מיום פרסומן עד לכינוסן בשנת תש"ז (1947) ב'כל כתבי מנדלי מוכר ספרים' בהוצאת דביר בק"ק תל־אביב, לצד ספרי הקלאסיקונים הגדולים של ספרות התחייה העברית, ספרים גבוהים ועבי כרס שנוכחותם בספריות של בתינו הולכת ופוחתת. בנוסח זה השתמשנו כאן. לצרכי הקוראים בני זמננו הכנסנו בו שינויי כתיב ופיסוק הנדרשים כדי להקל על הקריאה.
לצערנו, אין בידינו מהדורה אקדמית של כתבי מנדלי מוכר ספרים. החוברת הדקה 'מנדלי מוכר ספרים: רשימת כתביו ואגרותיו להתקנת מהדורתם האקדימית' (תשכ"ה) בעריכתם של פרופ' שמואל ורסס (באגפה של יצירת מנדלי בעברית) ופרופ' חנא שמרוק (באגפה של היידיש) מעידה כי ההכנות למפעל מנדלי הושלמו, אך לא נמצאה הדרך להוציא את המפעל עצמו מן הכוח אל הפועל. תוכננו, על־פי פתח הדבר של דב סדן לחוברת, "י"ב כרכים גדולים" שנועדו "לפטור את הידיעה על מנדלי ממידת צמצומה ולהעמידה על שלימותה".
במסגרת ספרנו הצנוע לא נוכל לעמוד על שינויי הגרסאות והנוסחים של שני הסיפורים שלפנינו. רק אציין כי הסיפור 'בסתר רעם' עבר שינויים מפליגים מפירסומו המלא הראשון בשנת 1887 עד לנוסח שלפנינו, ואילו 'שם ויפת בעגלה' נערך בעדינות.
ובכל זאת, לא אתאפק מלהביא כאן את הפסקה האחרונה של הסיפור 'בסתר רעם' בשני הנוסחים, ראשון ואחרון:
וה' פקד את שהי־פהי וייתן לה תושבים בטלנים חדשים, כפליים תחת גימפל וחבריו. בימי הספירה, בחמישה־עשר יום לעומר, נכנסה לעירנו שיירה של אנשים נשים וטף, קרועי בגדים ומתגודדים ודמעתם על לֶחְיים, והם מהכפרים והמושבות בסביבותינו. כלם בוכים ומספרים את מכאובם, כי חלו בהם ידי שִפעת הקלגסים היחפים, שיסו כלי מחמדיהם ואת נוויהם הֵשַׁמּוּ, והם נשארו בעירום ובחוסר כל ונמלטו על נפשם. אז נודע לנו, כי מקרה שהי־פהי יקרה גם שאר המקומות ואנדרלמוסיה באה לעולם.
הסיפור בנוסח הראשון מסתיים בזעזוע ובייאוש מן הפרעות, ואילו הנוסח השני מסתיים בשיבה אל כסלון, ארץ ישראל של הגלות (ובעניין זה ראו דיון נרחב באחרית הדבר):
וה' פקד את קבציאל וייתן לה תושבים בטלנים חדשים! בימי הספירה, בחמישה־עשר יום לעומר, נכנסה לעירנו שיירה של אנשים ונשים וטף, קרועי בגדים ומתגודדים ודמעתם על לחיָם – והם מהכפרים והמושבות בסביבותינו. כולם בוכים ומספרים את מכאובם: אוי ואבוי! חלו בהם ידי שִפעת הקלגסים היחפים, שיסו כלי מחמדיהם ואת נוויהם הֵשַׁמּוּ, והם נשארו בעירום ובחוסר כל ונמלטו על נפשם.
אותה שעה נודע לנו, מה שאירע לקבציאל אירע גם לשאר המקומות ואנדרלמוסיה באה לעולם.
יהי רצון מלפניך, אבינו שבשמים – אמרתי אני בלבי – שתבנה עירך במהרה בימינו, ולפי שעה הריני זקוק לאכילה ושתייה כבן־אדם, ואיני רשאי לפטור עצמי מעבודת הפרנסה. ובכן הייתי משתדל ועושה כל מה שבידי וקניתי לי סוס ועגלה וספרים חדשים גם ישנים. ועתה הנני הולך מדי שנה בשנה וסובב בסחורתי זו את כל המקומות בתחום היהודים ותשובתי כסלונה, עיר מגורי היום, בה אשב כי איוויתיה.
בני מר כבר הזכיר את מבקר ספרות היידיש שמואל ניגר, שאמר כי את מנדלי צריך לקרוא כמו דף גמרא (באחרית הדבר ל'מסעות בנימין השלישי וסיפורים אחרים', עם עובד 2007). היצירות שלפנינו רוויות מִלים וביטויים הלקוחים מהמקרא ומהתלמוד, ואולי אפילו מורכבות מהם ('בסתר רעם' הוא המקרה הקיצוני ביותר). מלבד הפירושים המלוליים למלים וביטויים (יידיש, ארמית, רוסית, פולנית וכו'), והבאת המקורות מן המקרא, מן התלמוד ומן התפילה, ציטטנו במקרים רבים את המקור בהקשר מלא יותר, ואף הערנו על התמורות שעובר הטקסט המחוּקֶה או המצוטט בהקשרו החדש. לעתים נדרש מן הקוראים להשלים בראשם פסוקים או דיונים מדרשיים כדי להשתתף במלאכת ההגזמה – עד להתפקע – של ההיגיון המפותל, נטול השארית, שמקורו בתלמוד, העולה על גדותיו ומציף הכל: את העלילה הסיפורית, את רגשות הכאב וחוסר האונים של המספר ושל הדמויות, את הדברים שאומרים זה לזה יהודים וגויים – ואפילו את ההיבטים החומריים הפשוטים של הבית ושל הנוף.
וכשמבינים יותר – צוחקים יותר.
* * *
העבודה על הספר התחילה לפני שנים רבות, והוצאתו התעכבה מסיבות שונות ומשונות. דן דאור, חברנו היקר וממייסדי הוצאת חרגול, התפעל מאוד ממנדלי ופנה אלי להכין מהדורה מוערת של שני הסיפורים והאוטוביוגרפיה הקצרה 'רשימות לתולדותי'. הוא זה שהכניס אותי לביצה הכיסלונית, ולא זכה לראות כיצד יצאתי ממנה בשן ועין. בקיצור, כשלקחתי על עצמי את המשימה לא ידעתי כי זוהי משימה בלתי אפשרית: המערכת הבין־טקסטואלית ההיסטורית והלשונית היא כנראה אינסופית.
תודות מקרב לב לחברַי חיים וייס ודוד וינפלד שקראו ותרמו מידיעותיהם לספר. תודה לבני מר שעזר עם היידיש. תודות לתלמידֵי החכמים יגאל יוחאי יוסיאן ויצחק רפפורט על הערותיהם המועילות. תודה לסווטלנה נטקוביץ' שסייעה לי בכל הקשור לשפה הרוסית, ובמיוחד לגבי שמות מלבושים.
תודות לספרייה הלאומית בירושלים על העיון בארכיון מנדלי ולתלמידתי אפרת רבינוביץ. תודה לדן דראי שתמך והתלהב. בתחילת הדרך הטרדתי בכמה שאלות את שמואל ורסס ז"ל. את השיחות איתו אני נוצרת בלבי כאוצר נחמד. מובן שכל השגיאות שעלולות להתגלות בספר, במעשה או במחדל, הן שלי בלבד.
והאמת ניתנה להיאמר, בזכות עיקשותו, ידיעותיו ועצותיו הטובות של יהונתן נדב, ותמיכתה של גבי סילון, הנה – מנדלי בעברית.
היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “מנדלי העברי”
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.
אין עדיין תגובות