בעיני רבים הטנק נתפס כמכונת המלחמה המושלמת, כוח אש, ניידות ומיגון המשולבים יחד כדי ליצור את התמונות המפורסמות של הטנקים הגרמניים שמסתערים בדרך לכיבוש אירופה בשנות מלחמת העולם השנייה, אך לא כך הטנק נולד.
הטנק בא לעולם כדי להחזיר את הלוחמה הניידת לשדות הקרב של החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה, שדות קרב שבהם בין מכתשי הפגזים לגדרות התיל מצאו את מותם מיליוני חיילים. במלחמת העולם הראשונה אולי הטנק לא היה מספיק בשל כדי לעמוד במשימה זו, אך במלחמת העולם השנייה הוא כבר עשה זאת, ובגדול. ספר זה סוקר את האנשים, הרעיונות והמכונות בין השנים 1940-1903 אשר הפכו את הדבר לאפשרי ואת הטנק למרכבת ברזל רומסת כול.
המחבר, יוסף אקרמן, יליד 1987, נשוי ואב לילדים המהווים את דור העתיד, אך חי ונושם את העבר. היסטוריה תמיד היוותה מוקד עניין עבור המחבר, בייחוד היסטוריה צבאית ומעל הכול – טנקים. המחבר הוא שריונר שעוסק בהוראה ורואה בכך את משימת חייו – להנחיל את אהבת ההיסטוריה.
קטגוריות: מבצעי החודש, ביכורים, היסטוריה וביוגרפיות, עיון
22.00 ₪
מקט: 4-1272-2123
מבוא
יום שישי, 15 בספטמבר 1916 הוא יום הולדתו של הטנק. אב הטיפוס, ווילי הקטן, היה הטנק האנגלי הראשון ששמו ניתן לו על ידי ממציאיו כדי להזכיר גנותו של קיסר גרמניה, וילהלם. חוזה התכנון והייצור של הטנק הראשון הוענק לחברה אנגלית לייצור כלים חקלאיים. הכינוי הגנרי ‘טנק'[1] ניתן לו כשם קוד במהלך פיתוחו, אך דבק בו עד עצם היום הזה ותורגם לתוך שפות נוספות או הוטמע בהן. פיתוחו של הטנק נועד לשם חילוצה של בריטניה מקרבות החפירות הנוראיים והבלתי נגמרים של המלחמה הגדולה; במיוחד לקראת המערכה שעל הסום, שתוכננה להתחיל בקיץ 1916. במובנים רבים, החליפו הטנק את הסוס, הטנקיסט את הפרש והפגז את החץ או את הרובה.
רבים מקוראיה המשוערים של מונוגרפיה בת זמננו על הטנק היו מצפים אולי לפתיחה מעט שונה, כזו העוסקת דווקא במועד פטירתו הצפוי של כלי המערכה הגדול. בשנים האחרונות, רבים הקולות המעמידים את נחיצות הטנק והמשך קיומו בספק. הטענות החוזרות מתייחסות לא פעם למחירו הגבוה לעומת תועלתו הפוחתת והולכת, נוכח קשיי ההתמודדות של הטנק עם האיומים החדשים שמזמן שדה הקרב המודרני.[2] על אף קולות אלו, ספר זה לא ישמש הספד לטנק.
מלחמת העולם הראשונה מסמלת את אובדן האנושיות המזערי ששימר שדה המלחמה. החייל שבחפירות היה מחוסר פנים ושם, לכל היותר מספר אחד מתוך עשרות מיליונים. לא לחינם כונה דור זה על ידי הסופרת היהודייה גרטרוד שטיין “הדור האבוד”.[3] המלחמה הגדולה פרצה בסדק שבין העולם הישן והעולם החדש. ביטוי לסדק שבין שני העולמות נתנו הגנרלים והפילדמרשלים שעשו שימוש בכלי נשק מודרניים, אך בשימור הרה אסון של טקטיקות מיושנות.
הניסיון לפרוץ את החזית המערבית, מתואר בפירוט רב על ידי הסופר הידוע סי. אס. פורסטר, המתייחס בספרו “הגנרל” העוסק בבינוניותם של הגנרלים וביכולתם לחשוב באופן יצירתי. הוא ממחיש זאת באמצעות אנלוגיה, העוסקת בשימוש בכלים חדשים, כמו מברג:
הדבר דמה לשיח של חבורת פראים, כיצד להוציא בורג מקרש. היות והפראים היו מורגלים במסמרים בלבד, הם ערכו ניסיון לשלוף את הבורג באמצעות כוח גס, ועתה, שניסיון זה נכשל, הם נערכו לנסות לשלוף את הבורג באמצעות יותר כוח וכן באמצעות שימוש במלקחיים ומנופים, על מנת שיותר אנשים יוכלו להביא את כוחם לידי ביטוי. לא ניתן להאשים את הפראים בכך שהם לא ניחשו שעל ידי סיבוב הבורג, הוא היה יוצא ללא צורך בשימוש בכוח כה רב.[4]
אנלוגיה זו של פורסטר, מבריקה ככל שתהיה, מחמיצה חלק מרכזי בסיפור הופעתו של הטנק. הופעה זו כרוכה דווקא בהחלטתם של הפראים להפוך לתבוניים ולהיות ראויים יותר לאותו “המברג”.
אפשר היה לחשוב שהטנק מבטא, אולי יותר מכל מערכת נשק אחרת, כוח גס, אך לא כן הוא. הטנק מבטא תחכום, יעילות, טכנולוגיה עילית וכושר המצאה אנושי, כשאחת ממטרותיו המרכזיות, כך נבקש לטעון, חיסכון בחיי אדם.
אכן הופעתו הראשונה של הטנק הייתה הססנית, לא יעילה ויש שיאמרו אפילו מיותרת, אך היא בישרה דבר מה גדול הרבה יותר מאשר שינוי טקטי או טכני. זחלי הטנק ולוחות המיגון הכבדים שלו הכריזו על שינוי עקרוני קריטי ביחס לחייל הבודד, הנתון בליבה של המערכה. הופעת הטנק הצהירה שחיי האדם, הפרט, נעשו מוקד עיסוק למנהלי המערכה. האדם ותנאי הקיום שלו, שבו, בעצם ימי המלחמה הגדולה, להעסיק את התרבות, הכלכלה והמוסר האירופיים. מהפכה הומניסטית בבוץ של גדות הסום. הטנק נעשה סמל לכוחה של התבונה האנושית למצוא פתרונות צבאיים טכניים לשימור האדם ולהגנתו, ובכוחם גם להביא להכרעת שדה המערכה. הטנק, כך נבקש לטעון בספר זה, הוא תוצר ישיר של המהפכה המדעית ושל ערכי הנאורות של המאות ה-18 וה-19.
בספר זה תוצג התפתחות הטנק בין השנים 1903–1940, תוך התייחסות לצבאות העיקריים שאימצו את השימוש בו. חיבור זה מבקש להתמקד בהתפתחות כלי מְשַׁנֶּה מערכה זה, מיום הולדת הטנק ועד הגיעו לבגרות והפיכתו לנשק יעיל ומכריע. משום כך הכרענו לסיים סקירתנו בראשית מלחמת העולם השנייה. בדברינו נבקש לשפוך אור על הלכי הרוח, הכלים ושיטות הלחימה שרווחו ערב מלחמת העולם השנייה בצבאות האירופאיים הגדולים-בריטניה, צרפת, גרמניה, איטליה ורוסיה-מתוך בחינת האנלוגיה של פורסטר, כדרך שאנו מבינים אותה: באיזו מידה היה זה הטנק, המברג בלשון הדימוי, שהניע את תהליך המודרניזציה של שדה המערכה ושל היחס לחייל הבודד?
הפרק הראשון והשני יתייחסו למלחמת העולם הראשונה; הופעתו של הטנק בשדה המערכה והיחס אל הטנק כאחד מהכלים החדשניים שנועדו לשים קץ למלחמה.
הפרק הראשון עוסק בשימוש שנעשה בטנק במסגרת הצבא הבריטי, אשר היה הראשון לאמץ את הטנק, השימוש שנעשה על ידי הצבא הצרפתי, אשר אימץ קונספט חדשני של צריח בעל יכולת צידוד של 360 מעלות והצבא הגרמני אשר החל בתהליך של פיתוח טנקים, אשר שיאו יהיה במלחמת העולם השנייה. דברינו יתמקדו דווקא בצבאות אלו, משום שבמדינות שלהם יוצרו מרבית הטנקים בעולם בתקופה המדוברת.
הפרק השני עוסק בכשלים אסטרטגיים, טקטיים וטכנולוגיים ראשונים, כפי שבאו לידי ביטוי בשימוש שנעשה בטנק בתקופת מלחמת העולם הראשונה, תוך בחינת הרעיונות ויישומם בשדות הקרב.
הפרק השלישי דן בפריצת הדרך המשמעותית שהושגה בשנות ה-20′, באופן השימוש בטנק וכן בטכנולוגיית הטנקים, בעיקר בבריטניה, עם הקמת “הכוח הנסיוני” אשר אפשר התנסות מעשית בקנה מידה נרחב.
הפרק הרביעי עוסק במרוץ החימוש של שנות ה-30’, המסמל את עליית כוחו של הוורמאכט ובו בלט הטנק ככלי צבאי מן המעלה הראשונה. אותן שנים מסמנות את ירידת כוחו של הצבא הבריטי. פרק זה עוסק גם בחידושים הטקטיים והאסטרטגיים כפי שבאו לידי ביטוי במושג “הקרב העמוק” של טריאנדאפילוב וטוכצ’בסקי בברית המועצות.
פרק זה סוקר, נוסף על כך, את הפולמוס על אודות השימוש הנכון בטנקים, תוך בחינת הטענות השונות והמדיניות שלבסוף אומצה על ידי הצבאות השונים. פולמוס זה ישורטט מתוך בחינת יחסי הגומלין שבין כוחות השריון לבין הענפים הצבאיים הוותיקים יותר, במיוחד הפרשים, אשר היו העילית הצבאית במשך מאות שנים.
למרות ההתקדמות הטכנולוגית שהושגה, עדיין היו גורמים שמרניים אשר רצו להמשיך להיאחז בסוס, כפי שאמר חבר פרלמנט בריטי-בריגדיר קליפטון בראון: “…צר לי שלא נוכל להמשיך להיאחז בסוס לעד, אך אני מקווה שנוכל להיאחז בו כמה שיותר…”[5]
שמרנות זו הציבה בפני חסידי המודרניזציה קשיים בבואם לנסות לשנות את הצבאות השונים לכלי מודרני. דוגמה מצוינת הוא הצבא הבריטי, אשר קיבל בשנת 1936 ידיעות מהימנות כי הצבא הגרמני מתכנן להקים שלושים דיביזיות חדשות, מחציתן משוריינות. הצבא הבריטי נערך לקדם את פני הרעה על ידי הגדלת תקציב חיל הפרשים בשלוש מאות אחוז ולצייד כל קצין בריטי בשני סוסים, לעומת גידול של חמישים אחוז בלבד בתקציב חיל השריון הבריטי.[6]
הפרק החמישי דן במצבם של כוחות השריון בצבאות האירופאיים הללו בפרוץ מלחמת העולם השנייה, תוך בחינת הנשק שעמד לרשותם והאופן שבו כלים אלו באו לידי ביטוי.
הספר ילווה את הקורא עד סִפָּהּ של המלחמה העולמית השנייה, אך לא יעסוק במלחמה עצמה ובשנים שלאחר מכן, מתוך הבנה כי מעמדו של הטנק כבר הובטח עם תום המלחמה, ואילו אנו מבקשים לתאר את המאבק והקושי שבהגעה למעמדו של הטנק ככלי מנצח מלחמות, מעמד שהלך ונשחק בעשרות שנים האחרונות.
מטרת הספר היא ללוות את הטנק מאותם צעדים מהוססים ולא מרשימים על גדות הסום בספטמבר 1916, ועד לשעטה של הפאנצרים ברחבי אירופה; לבחון את הרעיונות, את הכישלונות ואת ההצלחות של הענק המקרטע ובעיקר את האנשים שהפכו אותו לכלי מלחמה אימתני, שלמרות ההספדים, עדיין בועט ויורק אש.
היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “מרכבות הברזל”
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.
אין עדיין תגובות