כל אחד ואחד מאיתנו נתקל מידי פעם בשאלות שאינן קשורות בחיי היום יום. מהי תורת היחסות ומהי תורת הקוונטים, ומה עם תורת האבולוציה ואיך נראת ההיסטוריה במבט הרחוק. מהי דת ומהי תרבות ומה החשיבות של כורים גרעיניים. ומהי אמת מתמטית ואמת מדעית. מה מהות החיים, מהם "חיים טובים" ומה הסיבה להיותו של האדם כאן על כדור הארץ. אילו סכנות עומדות בפני האנושות ואילו פתרונות מוצעים לאנושות. ואיך כל הדברים האלו קשורים האחד בשני? בשפה בהירה ומדויקת, מגיש המחבר לקורא העברי תשובות לכל אלו ועוד. עבור המחבר זהו חלק ממסע רב שנים, מסע שתחילתו במסע וסופו במהות החיים. אריה דובי, אב לארבעה, סב לתשעה. בעל תואר דוקטור Ph.d בפיסיקה, פרופסור באוניברסיטה. מלמד תורת הקוונטים, תורת היחסות, חישובים מימדים, שיטות סימולציה בהנדסת מערכות, פילוסופיה של המדע ועוד… ייסד חברת הזנק ופיתח תוכנה העוסקת בניבוי התנהגות מערכות ושואבת את תכולתה המתמטית מן הפיסיקה הגרעינית, תוכנה המשמשת היום את רוב החברות הגדולות בעולם. פרסם עד כה שלושה ספרי מדע שאחד מהם תורגם לסינית.
מקט: 4-317-16
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
ראשית דבר
מספרים על גורו הודי שישב ארבעים שנה במערה במעלה ההר וחשב על משמעות החיים. ארבעים שנה לא בא בין בני אדם ולא עשה כמעשי בני אדם אלא רק ישב וחשב. מדי שבוע היו תלמידיו מניחים ליד פתח המערה מעט אוכל ויורדים שלא להפריעו. יום אחד, חיכה בפתח המערה פתק קטן בכניסה ובו נכתב: "מצאתי את משמעות החיים. מחר ארד מן ההר".
למחרת הגיעו אלפים מתלמידיו של הגורו וטיפסו להר לקבל את פני מורם. שכם אל שכם התאספו בהערצה שאין לה גבול לאיש שבילה ארבעים שנה בבדידות וגילה את משמעות החיים. הגורו יצא מן המערה, שקט ועניו כדרכו, ואט אט פסע בשקט ובמתינות במורד השביל. תלמידיו הקרובים שהלכו בצמוד אליו לא יכלו להכיל עוד את סקרנותם. "מהו הסוד?" עלתה הלחישה, "מהי משמעות החיים?", "החיים? מה הם?"
הביט המורה בתלמידיו ודממה התפשטה בקהל הגדול.
אמר המורה, "החיים הם מעיין".
"מעיין?" עבר רחש בין השומעים. "מעיין?" הרחש הלך וגבר, "למה מעיין? מה פתאום מעיין? איך? מה? …"
הביט המורה בתלמדיו ושאל בנחת "לא?… לא מעיין?"
הביטו בו התלמידים בעזות ואמרו, "לא! לא מעיין".
"טוב," אמר המורה, "אז לא מעיין."
"לא," חזרו התלמידים בצער וכעס.
"טוב," חזר המורה, "אז לא."
והוא פנה לאחור והחל לטפס שוב במעלה ההר.
עוד נשוב אל המורה, ההר והמערה בסוף הדברים.
אין בנמצא נושא מעניין, מרתק וחסר תשובות כל כך כמו החיים עצמם – חיינו שלנו.
אינסוף שאלות ותשובות חסרות ערך. מהי משמעות החיים? מהי הסיבה לקיום חיים? מדוע אנחנו כאן? ומשאנו כאן, האם ישנה איזושהי מטרה שאנו צריכים לדבוק בה? כיצד עלינו לחיות? כיצד נעניק משמעות לחיינו? ומדוע אנו כה זקוקים לתשובות לשאלות אלו?
מאות אלפי ספרים, מאמרים וחיבורים נכתבו על מהות החיים ולא עשו אותנו חכמים יותר – אנו עדיין שואלים את אותן השאלות, תוהים את אותן התהיות וזועמים על אי יכולתנו המובנית לענות.
בלתי אפשרי לסכם את מהות החיים במילה אחת. אך בספר שלם – אולי ניתן להציע תשובות שיש להן משמעות.
אבחנה: על מנת לכתוב ספר על מהות החיים צריך אדם שיהיו לו לפחות שלוש תכונות: בורות, טיפשות וחוצפה.
בורות, כדי שיחשוב שרעיונותיו חדשים ו/או מקוריים. טיפשות, כדי שיחשוב שהם בעלי ערך. וחוצפה, כדי לחשוב שראוי לספר עליהם לאחרים.
מחקר ממצה שערכתי בשלושים השניות האחרונות, מעלה כי שלוש תכונות אלו מגיעות לשיא בסביבות גילאי 13-17, אחר הן דועכות, ובסביבות גיל ארבעים חוזרות.
במקרה שלי, אני שמח לדווח, הגיעו שלוש תכונות אלו לרמה המתאימה.
כיצד אני יודע? ובכן, זה לא מכבר נתקלתי בספר קטן הנקרא "ספר קטן על משמעות החיים" אשר נכתב ע"י פרופסור ל"פילוסופיה שימושית". תוך כדי קריאת הספר התחוור לי שיש בו לפחות שתיים מאותן התכונות – טיפשות וחוצפה.
השתמשתי בספר זה כאבן בוחן והגעתי למסקנה שאני גובר עליו בקלות. ומכאן, שאני רשאי להתחיל במאמץ חסר הערך של כתיבת ספר על החיים.
היאך יכול מי שאינו פרופסור לפילוסופיה לכתוב ספר על החיים? אמנם אמת היא שפרופסורים ממינים וסוגים שונים ניחנו במידה רבה בשלושת התכונות הרצויות בכל גיל, דבר שמקנה להם יתרון ניכר על אחרים. אבל נראה לי שכל מי שחי הינו מומחה לענייני "חיים", כאותו תייר שביקר בהודו במשך שלושה ימים וכתב ספר: "הודו, אתמול, היום ומחר".
כפי שיתברר בהמשך, מושג ה"אמת" הוא אחד המושגים החשובים והבסיסיים בכל הנוגע לחיים והפרק הראשון יוקדש לכן לדיון במושג ה"אמת", ונראה לי כי אין זה מושג פשוט כלל והגדרתו בעייתית.
היות ונשתדל להתקדם בדיון על החיים באופן מסודר שיאפשר לנו להגיע למסקנות, בתום כל פרק אסקור את נושא הדיון בפרק הבא וכיצד הוא מתקשר לפרק הנוכחי ולנושא כולו.
היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “מיתר האדם” לבטל
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.
אין עדיין תגובות