שיחות שקטות

1

רק רציתי לדעת, לאן הכול מכוון?

אלייך, אליך, אל כל אחד ואחד מכם.

אז לאן לכוון? (מאיפה להתחיל?)

מהיכן שתרצי. החיים סובבים על ציר מעגלי ויחד עם זאת יש לו התחלה וסוף ושוב הוא חוזר לחוג סביב ציר המעגל, כך שמהיכן שלא נתחיל, זאת התחלה טובה.

תארי לך את עצמך נמצאת על קו דמיוני שיש לו התחלה וסיום והוא משקף נושא מסוים בחייך. זו יכולה להיות החלטה מסוימת, או כל נושא אחר שתבחרי לחשוב עליו (זוגיות, פרנסה… כל דבר). מתחיל המסע על הציר. את נמצאת בנקודת ההתחלה. המחשבות מייצרות מציאות, ומתחילות להניע אותך לנוע על מסלול הציר לאורכו (כל נושא הוא ציר, ויש לו גם ציר זמן. הוא מוכוון מטרה וזמן).

בתחילה, ההליכה על ציר הזמן מושכת אותך קדימה, אולי בלי הרבה מאמץ מבחינתך. את מתחילה לנוע קדימה ומשהו מושך אותך, עוזר לך להתקדם על המסלול. תחושה של עשייה, הדברים מתקדמים טוב, אוירה טובה. את מרגישה שאת מקבלת הרבה עזרה, ואת מגיעה לחצי המסלול. אולי כבר השגת משהו בדרך ואולי לא. בציר הזמן את על קו החצי ואת נעצרת לראשונה (עד עכשיו שעטת קדימה ונתת לאנרגיה של העשייה לקדם אותך).

עכשיו את קצת מתעייפת. עוצרת, מסתכלת לצדדים ובוחנת את הדרך, את הצעדים שעשית. האנרגיה של העשייה עוצרת יחד איתך בלי שתהיי מודעת לכך. עד עכשיו לא שאלת שאלות. רצית משהו ועשית למענו והתקדמת. אין לך מושג כמה זמן יש עוד לנוע קדימה על ציר הזמן על מנת להגיע למיצוי, לנקודת סיום מספקת. את יודעת כמה עברת וכמה השקעת בדרך ואולי אין לך כוח להמשיך. אולי זה מספק אותך להגיע עד החצי. אולי החלטת שזה לא משתלם, שזה לא כמו שחשבת. האנרגיה מתעייפת. גם העשייה מאבדת כוח יחד איתה.

כאן השלב להכריע אם למנף את הכוח ולהמשיך לצעוד קדימה עד שמגיעים לסוף הציר ורואים מה יש שם. תחושת הישגיות מובטחת, כי גם אם לא השגתי את מה שחשבתי שיש שם, גם אם מה שחשבתי לא קיים בקו הסיום, אני יודעת שניצחתי את החוויה. הגעתי לסופה ואני פנויה לנוע על ציר חדש של החלטה חדשה שחבויה בי, ואולי היא תולדה של סיום החוויה הקודמת. אולי הרווחתי משהו שרציתי בסיום ואני יכולה להירגע, כי הגעתי למקום שרציתי ושכיוונתי אליו.

כאן מתחיל המסע… מסע החיפוש…

ילד שנותנים לו מטבע ומגלים לו שאפשר לקנות איתו, אינו יודע כמה מטבעות הוא צריך על מנת לקנות משחק מסוים. מבחינתו המטבע הזה יכול לקנות הכול.

כשהוא גדל הוא לומד להבחין כמה מטבעות הוא צריך לאסוף על מנת להשיג את מה שהוא חפץ בו. הוא לומד תוך כדי תנועה על המסלול שבסופו יש את המשחק שהוא חפץ בו. הוא לומד את הכמות של המטבעות (אנרגיה) שהוא צריך לאסוף בדרך. הוא מנסה לשכנע את אבא או אמא שיקנו לו את זה, כלומר הוא מדבר על זה והוא לומד להמתין בסבלנות עד שיוכל לקבל את המשחק. אף אחד לא יודע כמה זמן יש על מסלול הציר שלו עד שיגיע למשחק שהוא רוצה. ייתכן שיחכה עד יום הולדתו, אולי יתחיל לחסוך מטבעות עד שיוכל לקנות לעצמו, ואולי אבא יפתיע ויקנה לו כבר למחרת את המשחק והוא יגיע לקו הסיום ויעבור להשגת מטרה חדשה.

מכירים את הדוגמה הזאת? ככה ילדים משיגים דברים ונעים קדימה במהירות למשהו חדש. מבחינתם כמות האנרגיה שהם משקיעים היא עצומה עד שהם משיגים. לפעמים כן ולפעמים לא. אבל הם השקיעו מזמנם לשכנע מישהו שיקנה להם, או חיכו בסבלנות או שלא קיבלו ועברו לחוויה אחרת. הם דאגו שמישהו ידע שהם רוצים. הם דאגו לדבר על זה, לפעמים קצת ולפעמים ממש הרבה, עד שהם קיבלו את זה או עד שנתקלו בסירוב. יש כאלה שנתקלו בסירוב והמשיכו ללחוץ, ויש כאלה – ‘הילדים הטובים’ שבינינו — שיעדיפו להסכים ולהבין שזה לא מתאים עכשיו, ושזה בסדר גם לא לקבל לפעמים משהו שאתה כל כך רוצה.

ילדים בדרך כלל משכנעים את ההורים. זוהי נקודת המוצא הראשונית שלהם, לפנות לאמא או לאבא.

כשאנחנו גדלים עלינו לפנות לכוח אחר, גדול יותר.

כאן מתחילה הבנת המסע…