סטיב הלדן פרש לגמלאות והעתיק את מקום מגוריו לקירקוול באיי אוקניי בתקווה להעביר את שנות הזדקנותו עם בני משפחתו, חבריו […]
1 – "סטיב, אתה צריך להתכונן" אמרה ג'יל בעודה שופתת קומקום מים על הכיריים.
"מה הלחץ" עניתי, "יש עוד שעה…"
"כן, אבל אל תשכח שזה לוקח לך לא מעט להגיע לכנסיה".
"אז יחכו קצת, לא יקרה שום דבר".
"אם איאן מגיע בזמן, גם אתה יכול".
"טוב, זה לא חכמה, הוא צעיר ממני בכמה שנים טובות".
"אל תגזים".
"טוב, אני אזדרז…"
"אתה רוצה אולי שמייקל יאסוף אותך?"
"זה רעיון טוב, אוכל להספיק לשתות ספל תה".
"אני אדבר איתו" ענתה ג'יל והתקשרה לבנם, מייקל.
"הוא יבוא לאסוף אותך בעוד חצי שעה".
"טוב ג'יל, קולין התקשר?"
"לא".
"ומיק?"
"אתה יודע שאין לו אפשרות, השד יודע איפה הוא נמצא עכשיו".
"תודיעי לו דרך מייקל שאם הוא מגיע לפיטלוכרי ולא קופץ אלינו להגיד שלום, אני לא אדבר איתו יותר".
"טוב, נו סטיב, שכחת כבר איך זה היה? לפעמים לא נשארנו במתקן בגלל דחיפויות אחרות, אל תציק לו, כשהוא יוכל, הוא יבוא".
"לא ראינו אותו כבר כמעט שנתיים…".
"אני גם מתגעגעת אליו אבל זו הדרך שהוא בחר ועלינו להשלים עם כך".
"טוב".
"דרך אגב, לא תזיק לך איזו שהות של כמה שבועות בפיטלוכרי, מאז שקיבלת את המינוי במסדר, אתה כמעט ולא מניע את עצמך".
"את רצינית?"
"לא, סתם, צחקתי".
"למען האמת אני מרגיש די מזופת עם כול המשקל העודף והאיטיות המרגיזה הזאת".
"מה… אתה ברצינות חושב על זה?"
"את התחלת…"
"אתה עלול לחטוף שם התקף לב…"
"יש שם צוות רפואי ואנסה לחזור לכושר לפי תוכנית, לא בטירוף".
"כמו שאני מכירה אותך, אתה ישר תרוץ לסימולאטור של המסוקים ותחזור לי עוד יותר שמן".
"אני מבטיח שלא אבל אני יודע שאבלה שם לא מעט, על המסוק האמריקאי החדש, ה S-97 אין לי אפילו דקת אימון אחת".
"סטיב, אתה כבר מעל שבעים, אתה צריך לשמור על עצמך…"
"אל תדאגי, אקח את איאן איתי והוא ישמור עלי".
"כמו תמיד".
"כן, כמו תמיד"
אין עדיין תגובות