"אי אפשר לצאת מזה" אמרה הרופאה ליד מיטת החולה במהלך ביקור הרופאים במחלקה. החולה שמע, הבין, והחוויר. בדמיונו החל מחשב […]
פרק 1: הגדרות ההיפנוזה, הסוגסטיה והטרנס ההיפנוטי
היפנוזה הוא שם המתאר מצב בו מילים של אדם אחד יוצרות השפעה על נפשו וגופו של אדם אחר. ההגדרה הפורמלית על פי חוק ההיפנוזה בישראל (1984) אומרת: “היפנוט: פעולה או תהליך המיועדים או עשויים לגרום באמצעות סוגסטיות לשינויים בגופו, בתחושותיו, ברגשותיו, בחשיבתו, בזיכרונו או בהתנהגותו”.
ומהי סוגסטיה? חוק ההיפנוזה לא מגדיר אותה. מקור המילה הוא Suggestion באנגלית, שמשמעותה הצעה. בסוגסטיה המשפט או המילה מציגים הצעה לשינוי, והשומע מגיב להצעה זו בקבלתה או בדחייתה. אברמוביץ (2014) מגדיר סוגסטיה כ”תהליך פסיכולוגי שבו ניתן לגרום לבני אדם לשנות את עמדותיהם, רגשותיהם ואמונותיהם על ידי השפעה תת מודעת על מרכיבים אלה”.
התרגום לעברית של המילה סוגסטיה הוא “השאה”, שכן בעברית לתת עצה הוא “להשיא עצה”, והתרגום אכן מציג את רעיון ההצעה. אלא שבקרב אנשי המקצוע העוסקים בהיפנוזה המילה לא השתרשה, ועדיין נהוג להשתמש במילה “סוגסטיה”, וכך ייעשה גם בספר הנוכחי.
תהליך ההיפנוזה הפורמלי מתחיל בדרך כלל בשלב הקרוי אינדוקציה (Induction), המתורגם בעברית ל”השראה”, כאשר הכוונה היא ליצור תהליך של כניסה להיפנוזה. בשלב זה המהפנט מזמין את המהופנט ליצור קשר צר וממוקד מאד (בדרך כלל מיקוד עיניים) תוך יצירת ציפייה אצל המהופנט להיכנס למצב היפנוטי, הקרוי טרנס היפנוטי. את הטרנס ההיפנוטי מעמיקים על ידי הרפיה, ומשנמצא המהופנט במצב הטרנס ההיפנוטי מוצעות הסוגסטיות מתוך מגמה ליצור את ההשפעה המבוקשת. מצב הטרנס ההיפנוטי הוא המצב שבו משפטי הסוגסטיה הם בעלי ההשפעה הגדולה והחזקה ביותר על המהופנט, ולכן מקפידים על כניסה למצב טרנס לפני שמתחילים בסוגסטיות.
מהו מצב הטרנס ההיפנוטי? מקובל להגדיר את מצב הטרנס ההיפנוטי כ”מצב מודעות אחר” Altered state of consciousness י(Varga 2011). מאפייניו של מצב מודעות אחר זה הם שלושה:
1. עליה בקשב הצר והממוקד
2. ירידה ביכולת לקיים חשיבה ביקורתית
3. עליה בהשפעת גירויים מהסביבה
אפיונים אלה מסבירים כיצד הסוגסטיה יוצרת השפעה על המהופנט, ומדוע המהפנט מבקש להכניס את המהופנט למצב טרנס. קשב צר וממוקד בדבריו של המהפנט, תוך ירידה ביכולת לקיים חשיבה ביקורתית על אותן מילים, ותוך עליה בהשפעת מילים מבחוץ על האדם, גורמים לכך שהמילים הנשמעות הן בעלות השפעה גדולה יותר מאשר במצב מודעות רגיל. אנשים במצב טרנס נוטים לקבל את מה שנאמר להם ללא ביקורת וויכוח או התנגדות, ומכאן השפעתן החזקה של המילים, הסוגסטיות.
במצב מודעות רגיל אנו חושבים בצורה לוגית, רציונלית, ביקורתית, אנליטית. זוהי החשיבה המאפיינת את האונה השמאלית של המוח. במצב טרנס אנו חושבים בצורה אינטואיטיבית, בדימויים, במטפורות, בצורה חזותית יותר והוליסטית יותר. וזו החשיבה המאפיינת את האונה הימנית. ואכן מדובר במצב מודעות אחר.
עם זאת קיימים מצבים רבים בחיינו שבהם אנחנו נכנסים למצב טרנס באופן ספונטני, מבלי שמהפנט מנחה אותנו כלל. כאשר אנו ממוקדים בספר טוב או בסרט טוב, ועקב כך אנחנו לא שומעים שקוראים בשמנו, הרי שהיינו במצב טרנס ספונטני. הקשב היה צר וממוקד בספר או בסרט, וההשפעה של תכני הספר או הסרט על המצב הרגשי שלנו למרות שאנחנו ערים לכך שמדובר בסיפור, מעידה על היכולת של הסביבה להשפיע עלינו מעצם היותנו במצב טרנס.
דוגמה אחרת לכך היא התאהבות. אדם מאוהב נמצא במצב טרנס ספונטני. הוא ממוקד בדמות שאותה הוא אוהב, ההשפעה שלה עליו גדולה מאד, והוא מתקשה לקיים חשיבה ביקורתית לגביה. מוכרות לנו דוגמאות איך “האהבה מעוורת” והאדם המאוהב לא רואה את מה שכולם רואים.
למעשה מצבי חיים רבים הכוללים עליה במתח הנפשי, חרדה, חוסר ביטחון, היעדר סביבה רגילה ומוכרת. ואלה משפיעים על הקשב והמודעות שלנו, ויוצרים מצב טרנס ספונטני. למעשה זהו המצב של החולה בבית החולים. הוא חרד ומבוהל ממצבו הגופני ומהצפוי לו, נמצא בסביבה זרה ולא מוכרת, וכדי להתמצא ולהבין הוא נעשה קשוב באופן מיוחד לסביבה החיצונית ולמילים הנאמרות על ידי הרופאים והאחיות, ומתקשה לקיים חשיבה ביקורתית הן עקב החרדה והן עקב היעדר הבנה רפואית. מכאן מובן מדוע ההשפעה על החולה של מילים הנאמרות על ידי סמכות רפואית בחלוק לבן היא גדולה מאד, שכן הוא נמצא במצב טרנס ספונטני וכל התקשורת שסביבו היא עבורו סוגסטיות.
ואכן מקובל לראות בכל המצבים בהם אדם נפגש עם המערכת הרפואית, בין אם זה אצל רופא המשפחה, בחדר הלידה או בחדר הניתוח, כמצב טרנס ספונטני, למרות הבדלים בין האנשים ובין המצבים לגבי עומק הטרנס ההיפנוטי שבו הם נמצאים. עובדה זו חשובה מאד לצוותי הרפואה, שכן מילים הנאמרות ליד החולה משפיעות עליו גם אם כלל לא כוונו לאוזניו.
ביקור רופאים. מנהל המחלקה מבקש מרופא להציג את הנתונים לגבי אחד החולים. הרופא מציין בלשון מקצועית את סוגי הבדיקות שבוצעו ואת המדדים שהבדיקות הניבו, ומסכם: “אי אפשר לצאת מזה”. הכוונה הייתה שחלק מהבדיקות לא הניבו הבנה אבחנתית, ואולי אף נמצאו סתירות בין תוצאות הבדיקות. כשהרופא אמר “אי אפשר לצאת מזה” הוא התכוון לאבחנה. אולם מה החולה הבין? שלא ניתן לצאת מהמחלה שלו? שגורלו נחרץ כי ממצב כזה אין מוצא?
אכן, אנשים במצבי סיכון רפואי נמצאים במצב טרנס ספונטני, קשובים לכל רמז מצוותי הרפואה, מרבים לפרש באופן שגוי את מה ששמעו עקב קושי בחשיבה ביקורתית, ולכן מושפעים ממה שנאמר גם כאשר הדבר לא רלוונטי עבורם כלל.
המודעות לעובדה זו, להשפעתה הגדולה של המילה הנאמרת על ידי סמכות רפואית בנוכחות אדם חולה הנמצא במצב טרנס ספונטני, עומדת ברקע לצורך ללמוד את השפה הנכונה, את עקרונות הדיבור הסוגסטיבי. מאחר והאדם מושפע מדברינו, נוכל לרתום השפעה זו כדי לעזור לו באמצעות סוגסטיות חיוביות, ולהימנע מסוגסטיות שליליות בעלות השפעה שלילית.
אין עדיין תגובות