בואו לטעום מהשפע הקולינרי שהחל את דרכו בדרך המשי ובשווקים המרהיבים ביותר בעולם. מתכונים אלו נאספו לאורך דורות, עברו מאם […]
אמי נולדה בשנת 1926 בעיר סמרקנד שבברית המועצות לישועו ובכור פאילייב. במלחמת העולם השנייה הייתה אמי נערה בת 15, ועבודתה הראשונה הייתה קצבית בבית מטבחיים. היא הייתה זריזה ועובדת חרוצה ובתוך שעתיים בלבד מכרה פרה שלמה בשוק. אמי הייתה מחליפה את הבשר באורז, בקמח, בירקות ובפירות וגם מרוויחה מעט כסף. ישועו, אמה, לא הייתה זורקת את עצמות הפרה אלא מבשלת מהם, בתוספת מעט ירקות, מרק לילדי השכונה. קערת מרק זו, שהילדים חיכו לה בכיליון עיניים, הייתה הארוחה היחידה שאכלו במהלך היום.
אמי הייתה נערה צעירה, אמיצה ויפה מאוד. היא הצילה את אביה ממאסר ואת משפחתה מרעב ומעוני. ימים עברו ואמי הכירה את אבי, קנו, אשר היה קצין בצבא האדום. כאשר חזר אבי מהמלחמה שידכו ביניהם, ונערכה חתונה. לאמי ואבי נולדו 11 ילדים. נוסף על האחריות לגידולם, היה אבי הבן הבכור במשפחתו מרובת הילדים ותפקידו היה לתמוך בהם ולעזור להם. תארו לעצמכם כמה תעצומות נפש היו לאמי שהצליחה גם לעזור למשפחתה ולמשפחתו של אבי וגם לגדל את 11 ילדיה.
הוריי גרו בעיר שאהריסאבז, וביתם היה קרוב לשוק המרכזי. המשק שלהם סיפק את כל צורכי המשפחה – היו לנו פרות, כבשים, תרנגולים, בריכת דגים, גן ירק, עצי פרי וערוגות של פרחים מרהיבים. אמי עשתה הכול במו ידיה – היא חלבה פרות, אספה ביצים מהלול, חיבצה חמאה והכינה שמנת ואשל. היא אפתה לחם ביתי ורקחה ריבות. ונוסף על כך, כמעט בכל שנה ילדה תינוק.
אמי הייתה בעלת כישרונות רבים ובזכותם התאפשר לה לעבוד בכמה עבודות במהלך חייה. היא הייתה ספרית ורוכלת בשוק, ושם מכרה דברים שהכינה במו ידיה: רקמות מחוטי משי, תמונות גדולות של פרחים שיצרה בחוט ומחט, פאות, שקיות מקרטון ועוד. אמי תמיד הייתה פעילה ומכרה דברים בשביל להתקיים. היא התאלמנה כשהייתה בת 45 ונשארה לבדה עם 11 ילדים קטנים.
בשנת 1979 עלינו ארצה. החלום של אמי היה לעלות לארץ הקדושה. גם כאן היא המשיכה לגדל אותנו ביושר ובדרך טובה. בארץ למדה אמי מקצוע חדש והחלה לרקום גובלנים. לכל אחד מילדיה הכינה במתנה גובלן – היא רצתה שנזכור אותה לעד, ואכן התמונות האלה מזכירות לנו אותה. לאחר שאמי דאגה לחתן את כל ילדיה היא אמרה שכעת היא מוכנה להצטרף לאבינו בראש מורם ובגאווה. היא מעולם לא התחתנה שוב ותמיד אמרה שהחיים לצד אבי הספיקו לה כמו חיי זוגיות של מאה שנה.
למרות חייה הקשים, אהבה אמי מאוד את החיים ואת ילדיה, ותמיד עזרה בכסף או במצרכים, ותמכה בנו תמיכה רוחנית. היא הייתה עסוקה כל הזמן, מעולם לא ראינו אותה יושבת בנחת לרגע. היא אהבה לצפות בסרטים, הודיים וטורקיים, ובמיוחד בסרטי פעולה בכיכובם של צ'אק נוריס, סטיבן סיגל, סילבסטר סטלון וברוס לי ובסרטי "נינג'ה אמריקאי"; זה היה "בדם שלה". אמי הייתה בין הראשונים שקנו מכשיר וידיאו ביתי, וכך ראינו את כל הסרטים בבית ביחד עם השכנים, הילדים והנכדים. גרעינים ותירס חם היו הקינוחים שלנו.
מאמי למדתי להכין את המאכלים שמופיעים בספר זה, מאכלים טעימים ועשירים מהמטבח הבוכרי. את המורשת הזו אני מעבירה הלאה לילדיי היקרים ולמשפחתי המורחבת.
הדברים שסיפרתי כאן על אמי הם על קצה המזלג, יש סיפורים רבים על אודותיה. היא נפטרה בשנת 1994 כשהיא בת 67, בבית החולים קפלן.
אימא יקרה שלי, אני מודה לך ומעריכה אותך על כל מה שהיית בשבילי. היית אישה אמיצה, חזקה ולפעמים גם קשוחה. מאז שאבא נפטר היית אבא ואימא לכולנו,
תמיד אזכור אותך באהבה גדולה. תודה רבה על כל מה שהענקת לנו,
כמו מדליית הזהב שהעניקו לך על היותך אימא לאחד־עשר ילדים – "מָאת גֶרָאִינָה" – אימא גיבורה.
אין עדיין תגובות