השנה היא 1981. התסיסה והמרי האזרחי במדינות ברית ורשה, צוברת תנופה וכבר גרמה לכמה משטרים להיכנע לדרישות איגודי הפועלים. בקרמלין […]
פרק 1 – גספדין (ברוסית: אדון) ולדמיר פיוטרוביץ ירמולוב, כך בשמו המלא הכולל אף את שם אביו, הקפידה כמנהג המקום סווטלנה מזכירתו הנאמנה של מזכיר המפלגה, לומר בכל עת שפנתה אליו או אף משרק הזכירה את שמו גם שלא בפניו.
מראה נאה היה לה לסווטלנה שהייתה אמצע שנות ארבעים לחייה. קומתה הייתה גבוהה, כמטר שבעים וחמישה סנטימטרים. מבנה גופה רזה וגבה היה זקוף, כשל מי שעסקה בילדותה בהתעמלות אומנותית. פניה היו רזות וחיוורות ושערה החום היה אסוף בקפידה לאחור. סווטלנה נהגה להקפיד היטב בלבושה. לרוב היו אלו שמלות וז’קטים מחויטים, שנרכשו בעת שעשתה עם מזכיר המפלגה בנסיעותיו המרובות מחוץ לברית המועצות. קשה היה שלא להבחין בנוכחותה המצודדת ועובדת היותה רווקה, גרמה לה לעשות את רוב שעות היממה במשרדה שבקרמלין. רבים מצאו בעובדה זו, חומר גלם משובח להתבדחויות ולרכילויות שונות מאחורי גבה. לא אחת הייתה נשמעת האמירה: “מדוע עליה להתחתן, היא הרי כבר נשואה פעמיים. פעם למפלגה ופעם לעבודתה”. כמובן שהיו גם שטרחו להוסיף לאמרה זו בחיוך מרמז, נישואין שלישיים לכאורה וזאת למזכ”ל המפלגה.
מזה כשש שנים כיהן ולדמיר ירמולוב כמזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית בברית המועצות ובשנתיים האחרונות, כיהן גם כיו”ר מועצת השרים של ברית המועצות, תפקיד שהינו למעשה ראש הממשלה לכל דבר ועניין. ירמולוב ניהל את כל ענייניה של ברית המועצות ביד רמה והכל היו סרים למרותו.
את דרכו למשרה מספר אחת בברית המועצות, עשה אומנם באיטיות מה, אך בנחישות ובהתמדה. את דרכו החל כמזכיר איגוד יצרני הברזל בעיר הולדתו “מאגניטוגורסק” שבהרי אורל. משפלשו צבאותיו של היטלר אל מערב ברית המועצות, הועברו כל מפעליי הנשק העיקריים של המדינה, מאזורי החזית אל הרי אורל. הייתה זו שעתו היפה של ירמולוב. יכולותיו הארגוניות המשובחות, הביאו את המפעלים שתחת אחריותו לתפוקות שיא ובעיקר היו הדברים אמורים, בהאצת קצב יצורם ואספקתם לחזית של טנקי ה 34- T החדישים וסוגי תותחים ומטולי רקטות. כעשר שנים לאחר המלחמה, היה כבר ירמולוב חבר בסובייט העליון. הכול רחשו כבוד ליכולותיו האנליטיות ולירידתו עד לפרטים הקטנים ביותר שבקיאותו בהם, הותירה לא אחת את עמיתיו משתאים ופעורי פה. מספר שנים אחר כך, מונה ירמולוב לשר התעשייה, תפקיד רב כח ורב השפעה וגם בתפקידו זה, נחל הצלחה מרובה. מכאן כבר דרכו כמעט והייתה סלולה אל תפקיד מזכיר המפלגה הקומוניסטית. ראשי הצבא האדום ראו בו טכנוקרט גרידא ולא מצאו בו איום כלשהו עבורם, בשל חוסר ניסיונו כמפקד או אף כלוחם זוטר בצבא האדום.
שש שנות שלטונו כמזכיר המפלגה, התאפיינו בשקט יחסי הן בברה”מ פנימה והן במדיניות החוץ. יבולי החיטה היו סבירים בהחלט וגם אם לא סיפקו את כלל צרכיהם של התושבים, לפחות הקטינו מבעבר, את התלות ביבוא חיטה ובכלל זה גם מארה”ב. יחסי החוץ של ברה”מ וארה”ב, סבלו כדרך שיגרה, מעליות וירידות בשל ניגודי אינטרסים והניסיונות ההדדיים, לדחוק זה את רגליו של זה ממאחזים שונים על פני הגלובוס כולו. חרף זאת, לא נרשמו בתקופת כהונתו של ירמולוב עד כה, אירועים או שיאים חריגים, באותה מתיחות בין גושית שגרתית ומבוקרת היטב על ידי שני הצדדים.
אם היה מאן דהוא נתקל ברחוב דרך מיקרה סתם כך במזכיר ירמולוב, סביר שהיה מניח שמדובר ברואה חשבון או אולי, במורה טיפוסי למתמטיקה. המזכיר נכנס זה עתה לשנתו השבעים. קומתו הייתה נמוכה מן הממוצע. מבנה גופו היה מלא ובחזיתו בצבצה כרס תפוחה למדיי. שערו הלבן והדליל היה תמיד מסורק לשמאלו בקפידה. לא אחת נהג אגב שיחה עם עמיתיו, לשלוף מכיסו מסרק עשוי מתכת ולהעבירו היטב בשיערו. לחיו היו סמוקות בדומה לאותם אלו שנותנים ידם באלכוהול ועל חוטמו, היו מונחות במעיין רישול, זוג משקפי ראיה עבות מסגרת. מקורבים למזכיר ידעו לספר שהוא ניחן בחוש הומור עוקצני במיוחד, אולם בודדים אכן זכו להתוודע לכך. המזכיר ירמולוב היה נשוי מזה ארבעים שנה לאירנה, מורה במקצועה ולזוג ירמולוב היו בן, בת ושלושה נכדים. בני משפחתו כמעט ולא נראו מעולם בציבור והמזכיר , דאג בכל מאודו ובאדיקות רבה, לגונן עליהם מפני אמצעי התקשורת השונים.
לא בקלות רכשה סווטלנה את אמונו של המזכיר ירמולוב, שכן זה מצא בה כבר בתחילת דרכה, מינוס אחד גדול ומהותי מאוד בעיניו. דודה, אחי אימא של סווטלנה, היה המרשל בודרנקו, שר ההגנה ומפקד הצבא האדום. דמות שנויה במחלוקת היה המרשל בודרנקו וזאת, בעיקר בשל מיזגו החם ונטייתו להתלהם בקלות רבה. כששמעה של סווטלנה כעובדת מצטיינת באחד מאגפיו של הקרמלין, הגיע גם לאוזני עוזריו של המזכיר ירמולוב, הללו המליצו בפניו למנותה כמזכירתו האישית. המזכיר שידע כבר אז על קרבתה המשפחתית לשר ההגנה, היסס ועיכב את מינויה עד שלבסוף, עלה בידי עוזריו לשכנעו. גם לאחר מינויה לתפקיד הרם, נהג במשך שנים המזכיר ירמולוב, לקבל לידיו דוחות שבועיים ומפורטים ממפקדי ה ק.ג.ב. שעקבו על פי הנחייתו, אחר כל תנועותיה ומעשיה של מזכירתו 24 שעות ביממה. סווטלנה עצמה הייתה כמובן מודעת היטב לייחסו החשדני של מזכיר המפלגה לדודה שר ההגנה ועל כן, היא עשתה כל שלאל ידה, על מנת שנאמנותה למזכיר לא רק שתתקיים אלא שגם תראה. דווקא בשנתיים האחרונות משהוסר הספק האחרון מליבו של המזכיר באשר לנאמנותה אליו, דווקא אז היה פונה אליה מעת לעת ובמקום לנקוב בשם שר ההגנה, היה מפטיר בפניה במעין התרסה: “הדוד שלך”.
הייתה זו שעת בוקר מוקדמת ואל אחד מחדרי הישיבות הגדולים בקרמלין, התקבצו ובאו הבכירים שבשרי הממשלה וראשי זרועות הביטחון למיניהם. היה בה בשעה לא שגרתית זו, בכדי ללמד על חשיבותה ודחיפותה הרבה של אותה ישיבה. בראש שולחן הישיבות הארוך והעשוי עץ אלון ישן ומאסיבי, בדיוק מתחת לתמונתו עצומת הממדים של לנין, נותר כיסאו של מזכיר המפלגה ריק. לימינו של כיסא המזכיר, התמקם עתה גם הפוליטרוק הראשי של המפלגה. שקט מוחלט הושלך באחת, בעת שדמותו של המזכיר נראתה בפתח החדר והנוכחים כולם כיבדו את כניסתו בקימה. המזכיר התיישב בכבדות בכיסאו ובתנועת יד, הורה לנוכחים לשבת. לאיש מהבאים לישיבה לא נמסר מראש תוכנה המיועד, אך למעשה לא היה בכך כל צורך, משום שהכל ידעו היטב במה תעסוק פגישה זו. המזכיר תחב את ידו לכיס מכנסיו ושלה ממנו ממחטת בד לבנה. הוא החל לנקות בה את עדשות משקפיו ואחר כך שב להתקין אותן על חותמו. כל אותו הזמן סקר ללא אומר במבט חמור סבר, את הנוכחים כולם שוב ושוב.
“בוקר טוב”, אמר המזכיר תוך שהוא ממשיך לבחון במבטו את הנוכחים שסביב השולחן. “לפני שבוע נפגשנו פה בחדר הזה ואחרי שכל אחד מכם אמר מה שאמר והמליץ מה שהמליץ, עושה רושם שהייתי צריך לעשות בדיוק את מה שהמלצתם אבל… הפוך”. את המילה “הפוך” אמר המזכיר תוך שהוא מרים את קולו ומטיח את כף ידו בחוזקה אל השולחן. גבותיו היו זקורות ופניו האדימו מכעס.
“ביוגוסלביה וברומניה מאבק הפועלים רק התגבר בשבוע האחרון וחמור מזה, גם אצלנו פה בבית יש כבר ניצנים ראשונים של הבעות סולידאריות, עם הכופרים הללו ביוגוסלביה ורומניה”. עיניו של המזכיר ברקו מזעם. ראש ה ק.ג.ב. שהיה לבוש במדיי התכלת הייצוגיים של הארגון, נע בחוסר נוחות בכיסאו. הדבר לא נעלם מעיניו של מזכיר המפלגה והוא נופף לעברו באצבע זקורה.
“איתך אני אבוא חשבון אחר כך. עכשיו אתה רק מקשיב לי”. המזכיר המשיך לנעוץ בו מבט זעוף עוד שניות ארוכות, בטרם המשיך בדבריו.
“אנחנו צריכים לפעול בשני מישורים במקביל. קודם כל לפגוע באלו שמתסיסים ומעודדים מבחוץ את הבוגדים אצלנו פנימה. מי שמארגן, מממן ותומך בהם, אלו ארגוני הביון של הרפובליקה הפדראלית של גרמניה, צרפת ובריטניה וכל אלו הם עושי דברם של האמריקאים וה סי. איי.אי. מבחינתי אין הבדל בין ארגוני ביון לבין הממשלות שלהן. לכן אנחנו נעניש את המדינות האלו. אני רוצה לקבל מכם תוך 24 שעות תוכנית, שתערער את היציבות והביטחון במדינות האלו. יש לנו שם תשתיות מפותחות גם של ה ק.ג.ב. וגם לא מעט לוחמי ספטנז רדומים והגיע הזמן, להעיר אותם ושיתחילו להצדיק את המוניטין שלהם. אני לא בוחל בשום אמצעי. מהתססה של איגודים מקצועיים ועד לפגיעה פיזית וחבלה בתשתיות תחבורה, חשמל, מים וכל מה שיעלה בדעתכם. אני רוצה לגרום שם לאנרכיה, פשוט אנרכיה, לא פחות. אנרכיה שתמרר לאזרחים שם את החיים ותמאיס עליהם, את המשטרים הדמוקרטיים שלהם, שיתגלו במלוא אוזלת ידם. זה ברור? ” שוב ליווה המזכיר את דבריו בהטחת כף ידו בשולחן והביט בשומעיו, שהנידו בראשיהם להסכמה.
“אני מוכן להקצות לזה כל תקציב שיידרש, אין לכם מרגע זה שום מגבלה. זה מובן לך?”, המשיך המזכיר כשהוא מישיר מבט אל ראש ה ק.ג.ב.
“העבודה הזו צריכה להיות נקייה. אני רוצה שבאותן מדינות גם פעולות החבלה, ישויכו כביכול לארגונים או למחתרות מקומיות. אני לא רוצה שום עקבות שיובילו לכאן. תשתמש בחברים שלך מהמדינות הערביות, כדי שיעבירו לך פנימה נשק וחומרי חבלה. את זה אתה דווקא כן יודע לעשות לא רע.”
המזכיר הסיר את משקפיו והחל מעסה קלות את עיניו. “ועכשיו לעניין הפנימי שלנו ואני לא מתכוון להרמות ראש פה אצלנו, אלא למדינות האחיות שלנו. אני מדבר על יוגוסלביה, רומניה ובעיקר הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית שבה נטפל מיידית. פה אנחנו חייבים להפעיל אגרוף ברזל, טנקים. אבל, צריך לפעול בשכל בגלל הקרבה לגרמניה השנייה וכל הכוחות הזרים שם. אתם זוכרים מה עשינו לפני שלוש עשרה שנים באוגוסט 1968 במבצע דונאי. אלפיים טנקים לא עשרים אלף, אלפיים טנקים הספיקו לנו כדי להשתלט במהירות על כל צ’כוסלובקיה ואתם יודעים למה? כי שם היינו יצירתיים, שם עבדנו בחוכמה.” המזכיר זקר את אצבעו ונגע קלות מספר פעמים ברקתו.
“שלחנו אז מאה סוכנים שלנו שהגיעו בטיסה ובלבוש אזרחי, לשדה התעופה הבינלאומי של פראג. הם השתלטו על השדה תוך דקות ופתחו אותו, למאות מטוסי התובלה שלנו. זוכרים? כך בדיוק ביצירתיות בשכל, אני רוצה שנטפל קודם כל ברפובליקה הדמוקרטית הגרמנית. אם נפעל שם חזק ומהר ונחסל את כל הבוגדים האלה, שאר המדינות יבינו היטב מה צפוי להן גם כן והתסיסה במדינות האלו תגווע מאליה”.
המזכיר עצר משטף דיבורו, לגם מכוס התה שהייתה מונחת לימינו ואחר, העביר את מבטו אל שר ההגנה המרשל בודרנקו.
“נו, אני בטוח שלא בזבזת זמן מרשל והבאת לנו תוכנית סדורה איך לטפל ומהר ברפובליקה הדמוקרטית הגרמנית. אנחנו רוצים לשמוע”. הנוכחים כולם הביטו עתה בשר ההגנה והמתינו למוצא פיו.
כובעו של שר ההגנה היה מונח לפניו על השולחן. מראה של מתאגרף במשקל בינוני, היה לו למרשל בודרנקו. קומתו הייתה בינונית אך גופו היה מוצק וחזק. פניו היו כמעט מרובעות ועצמות לחיו, היו גבוהות ובולטות. גבותיו העבותות ששיבה כבר זרקה בהן, שיוו לו מראה מרושל משהו. מראהו זה הלם היטב את אופיו שכן השר, היה אדם דעתן וקשוח ובשל המוניטין שרכש בתחום זה, רבים היו נמנעים מלהגיע עימו לכדי ויכוח שלא לדבר על עימות של ממש. את שמו כלוחם עז נפש עשה במלחמת העולם השנייה, באותה לחימה איומה שהתנהלה כשמונה חודשים רצופים בעיר בסטלינגרד. המרשל בודרנקו פיקד אז על יחידת ציידי טנקים והללו באמצעים הדלים שעמדו לרשותם, עשו שמות בטנקים הגרמניים. בקרב זה שסימל את תחילת המפנה בחזית המזרחית כולה, נהרגו למעלה ממיליון חיילים ואזרחים רוסיים ורבים אחרים, נפצעו ובהם גם המרשל בודרנקו. גם היום , על אף שחלפו כארבעים שנה, ניכרת בהליכתו של המרשל בודרנקו צליעה קלה, מזכרת מאותה לחימה קשה ונוראה. על עוז רוחו בלחימה בסטלינגרד, הוענקה למרשל מדליית העוז (ברוסית: “Медаль ” За отвагу ” ). במרכזה של מדליה זו העשויה כולה כסף, ניתן היה להבחין בצלליתו של טנק מדגם 34-T ובאותיות בצבע אדום נכתב: מדליית העוז c.c.c.p. גם עכשיו בעת שישב בחדר הישיבות בקרמלין, הייתה זו המדליה צמודה לחזהו, אם כי זוהרה עומעם כמעה, בשל עשרות אותות צבעוניים ומדליות אחרות, שכיסו כמעט את כל חזיתו של הז’קט הצבאי שלבש המרשל. שר ההגנה המרשל בודרנקו, כחכח מעט בגרונו והפנה את מבטו אל מזכיר המפלגה. המזכיר הביט בו ותופף באצבעותיו על השולחן, בחוסר שקט מופגן.
“אדוני מזכיר המפלגה ולדמיר פיוטרוביץ ירמולוב,” פתח השר ואמר בקולו הרועם ורווי הניקוטין. “לגבי הסימנים הראשונים להרמת הראש כאן אצלנו בבית,
מזכיר המפלגה נשען לאחור בכיסאו ופניו נותרו חתומות ואדישות משהו, לדברים שזה עתה שמע כאילו רצה לומר, ממילא לא ציפיתי ששר ההגנה ימליץ לפצוח באיזו יוזמת שלום חובקת עולם. “שר ההגנה סיים את דבריו?”, שאל המזכיר בקוצר רוח מופגן.
“לא אדוני המזכיר. אני מבקש לנמק את דבריי. אדוני הזכיר ובצדק שבעזרת אלפיים טנקים כבשנו בקלות את צ’כוסלובקיה. אני הייתי שם מפקד ארמייה ואני אומר לכם, שגם עם חמש מאות טנקים היינו משלימים את העבודה באותה מהירות. אבל לטפל במדינות נאט”ו זה כבר סיפור אחר. בהחלט יתכן שנצטרך לנצל חלק גדול ממסות השריון שבנינו בדיוק למטרה הזו. אני מבקש הזכיר לכם שעומדים לרשותנו כ 40,000 טנקים. היתרון המספרי שלנו עליהם הוא כל כך גדול, שבשלושה שבועות אנחנו פשוט נשטוף אותם והמשטרים שלהם יפלו כמו קוביות דומינו. גם האמריקאים לא יוכלו לעצור אותנו. האפשרות היחידה שלהם לעצור את המסות שלנו, היא להשתמש בנשק גרעיני טקטי אבל הם לא יעיזו לעשות את זה, משום שאז זו כבר תהיה מלחמת עולם שלישית”. קולו הכעוס וחסר הסבלנות של מזכיר המפלגה נשמע בחדר.
“על מה לעזאזל אתה מדבר מרשל? פלישה שלנו עם ארבעים אלף טנקים למערב אירופה זו לא מלחמת עולם שלישית? אני מבין שבעינייך זה פיקניק. יש לך מקום פנוי על החזה לעוד כמה מדליות?” ניכר בו היטב במזכיר שדבריו של שר ההגנה גרמו לו לאבד גם את קמצוץ הסבלנות שהייתה לו בדרך כלל לשר ההגנה שלו.
“אני חוזר שוב”, פנה מזכיר המפלגה בטון סמכותי שלא הותיר שום מקום לספקות, “מחר אני מקבל ממך ראש ה ק.ג.ב. תוכנית לפעילות של האנשים שלך בתוך מדינות מערב אירופה וממך מרשל, תוכנית מוגבלת לכניסה והשתלטות מהירה על הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית. תתאמו עם סווטלנה מתיי תוכלו להיפגש איתי”.
מזכיר המפלגה נכנס בצעדים מהירים ללשכת כששני שומריי ראשו ממהרים בעקבותיו. סווטלנה קידמה את פניו. “בוקר טוב גספדין ולדמיר פיוטרוביץ ירמולוב.”
“בוקר טוב. יש לך דרישת שלום מהדוד שלך. אני מאוד נהנה לפגוש אותו, במיוחד בבקרים בתחילת יום העבודה”.
“תודה אדוני” השיבה סווטלנה וכמי שכבר הכירה היטב את ההומור הציני של המזכיר, הצליחה אך בקושי להבליע את חיוכה. כנראה ששוב החליפו השניים דברים בטונים רמים, עברה המחשבה במוחה.
ליהי – :
מצויין! בתיאורים קולחים נדמה שאנחנו בסרט ריגול הוליוודי משובח.
דן שחם – :
אני פריק של ספרי מתח ופעולה וקורא את כל מה שכותבים הגדולים בעולם בתחום. שמחתי לקרוא משהו משלנו שעלילתו לא נופלת מאלו הידועים/מוכרים. ישר כח