הרומן "מולאטית ושמה בדידות" מגולל את קורותיה של שפחה מולאטית מורדת בסוף המאה השמונה עשרה בגואדלופ שבאיים האנטיליים. סיפור חייה […]
פתח דבר
הרומן "מולאטית ושמה בדידות" מגולל את קורותיה של שפחה מולאטית מורדת בגואדלופ שבאיים האנטיליים, המושבה שסופחה ברבות הימים לצרפת והייתה למחוז צרפתי מעבר לים. סיפור חייה ומותה של האישה האמיצה הוא מופת להקרבה עליונה בהתנגדותה לעבדות ובמאבקה למען החופש והשוויון בין בני האדם. ואכן, אף כיום בדידות היא גיבורה לאומית נערצת בגואדלופ.
אנדרה שוורץ־בארט, הנער הלוחם היהודי נגד הכובש הגרמני בשורותיה של תנועת ההתנגדות הצרפתית, רוקם ביד אמן את סיפורה של האישה הצעירה שהקריבה את חייה כדי לעקור את העבדות ואת גילויי השפלת האדם בידי האדם. את סיפורו טווה שוורץ־בארט מן הפרטים ההיסטוריים המעטים שנותרו מקורותיה של המורדת המולאטית.
סיפורה של המולאטית בדידות שזור ביריעה רחבה יותר של ההתרחשויות הדרמטיות בסוף המאה השמונה עשרה, ומועצם על רקע התהום המפרידה בין דור השפחות והעבדים — הקורבנות הישירים של סחר האדם שנחטפו בארצותיהם באפריקה והובלו באוניות עבדים ליבשת החדשה כסחורה עוברת לסוחר — לבין דור הצעירים, שנולדו להוריהם העבדים ואשר לא ידעו מעולם חופש מהו, ובהיותם שקועים בעולם הישן לא היו מודעים לאירועים המהפכניים הגדולים שהתחוללו בעולם הסובב אותם. ואולם, רוח החופש חודרת גם ללבו של הדור הצעיר הזה ומובילה אותו להתקוממות ולמרד, התקוממות נגד העריצות, שהמולאטית בדידות מובילה בעוז רוחה.
המולאטית בדידות נולדה ב־1772 לערך, בתה של אישה שחורה שנחטפה מכפר הולדתה באפריקה בידי סוחרי עבדים ונאנסה בידי גבר לבן באונייה שהובילה אותה ואת חבריה לַסבל ולַהשפלה לעבדות במושבה הצרפתית גואדלופ בים הקאריבי. השם שנתנה לה אמה היה רוזלי, ובהיותה כבת שתים עשרה נמכרה כשפחה לעבודה במטעי הסוכר. אבל רוזלי לא נולדה לעבדות. היא מאסה בשם שקיבלה כשפחה, החליטה ששמה הוא בדידות ומעתה תיקח את מושכות גורלה בידיה.
ההתקוממות שפרצה נגד החלטתו של הקיסר נפוליאון להחזיר את העבדות למושבות צרפת — שמונה שנים לאחר שהאסיפה הלאומית של הרפובליקה ביטלה אותה — סיפקה לה את ההזדמנות להגשים את עצמה ולהעניק משמעות לחייה כבת־אנוש. החלטתו של נפוליאון, שעמדה בניגוד משווע להכרזה האוניוורסלית של זכויות האדם והאזרח — גאוות המהפכה הצרפתית — עוררה התנגדות עזה מצד אזרחי גואדלופ השחורים ואף בקרב קצינים וחיילים שחורים, מולאטים (ואף מעט לבנים). וכך, כשבראשם עומד הקצין הצרפתי המולאטי לואי דֶלְגְרֶס, פרץ המרד נגד חיל הכיבוש ששיגר נפוליאון לאי הקאריבי.
דלגרס כתב מכתב אישי חריף לנפוליאון וקרא לו לחזור בו מבגידתו בעקרונות הנאורים של הרפובליקה. בתגובה, נפוליאון שיגר לגואדלופ חיל משלוח לדיכוי ההתקוממות ולאכיפת החלטתו להחזיר את העבדות לאי.
בדידות, שנענתה לקריאתו של לואי דֶלְגְרֶס, התגלתה עד מהרה כלוחמת וכמפקדת נועזת. היא שרדה את הקרב ההירואי במאי 1802 שבסופו התאבדו דלגרס ושלוש מאות מחייליו תוך גרימת אבידות כבדות לאויב — ולמרות היריונה המשיכה להילחם בראש קבוצת לוחמים.
בתום אחד הקרבות האחרונים לפני הדיכוי המוחלט של ההתקוממות, בדידות נפלה בשבי ונדונה למוות. ואולם, שוביה הצרפתים החליטו לאפשר לה ללדת את תינוקה, והוציאו אותה להורג בתלייה רק למחרת היום, בסוף נובמבר 1802, והיא בת שלושים. אומרים שבעלותה לגרדום נשמעה מפיה הקריאה "לחיות חופשי — או למות!"
*
אנדרה שוורץ־בארט נולד ב־1928 בעיר מֶץ למשפחה יהודית־פולנית ענייה שהיגרה לצרפת ארבע שנים קודם לכן. ב־1941 גורשו הוריו ושניים מאחיו מצרפת בידי משתפי פעולה צרפתים ונרצחו בידי הנאצים באושוויץ. שנתיים לאחר מכן, בהיותו בן חמש עשרה, הצטרף אנדרה שוורץ־בארט לרזיסטאנס. הוא נעצר על ידי שלטונות הכיבוש ועוזריהם אך הצליח להימלט ולחזור לשורות המחתרת.
ב־1959 זכה אנדרה שוורץ־בארט בפרס גונקור על ספרו הראשון, "אחרון הצדיקים", המתאר את קורותיה של משפחה יהודית מתקופת מסעי הצלב ועד השואה. הספר תורגם לשפות רבות, היה לרב־מכר עולמי וראה אור בעברית ב־1960.
ב־1961, אחרי חמש שנות חברות, אנדרה שוורץ־בארט נישא לסימון בְּרוּמַאן (Brumant), סטודנטית גואדלופּית שחורה באוניברסיטת סורבון, מעתה סימון שוורץ־בארט, לימים סופרת נחשבת בזכות עצמה. ב־1967 מפרסמים בני הזוג את הספר "מנת חזיר עם בננות ירוקות", יצירה ספרותית מקורית שכתבו במשותף, שהיא מעין הקדמה לרומן "מולאטית ושמה בדידות" שראה אור ב־1972. באותה שנה, שלושה חודשים לפני פרוץ מלחמת יוני 67', זוכה שוורץ־בארט בפרס ירושלים על פועלו למען כבוד האדם וחירותו.
אנדרה שוורץ־בארט, הסופר היהודי־צרפתי שחווה על בשרו את מוראות הגזענות הנאצית ונלחם בה עם נשק ביד, בחר לספר את סיפור חייה ומותה של הילדה המולאטית רוֹזַלי, שכבר כנערה בחרה לעצמה את השם בדידות. שוורץ־בארט, שב"אחרון הצדיקים" עסק ביהודי כקורבן היסטורי של גזענות אכזרית, בחר באישה המולאטית כסמל לקורבנם ההיסטורי של בני האדם השחורים וכמופת להתקוממותם נגד עוולותיה של העבדות שהשיתו עליהם בני האדם הלבנים ומשתפי הפעולה השחורים. בעדינות וברגש, ששזורות בהם אירוניה וחמלה, מוביל אותנו אנדרה שוורץ־בארט לארץ לא נודעת, בה אנו מתוודעים לדמויות שעולמן העשיר וכבוד האדם שלהן התרסקו לרסיסים. בגלל המקבילה המרומזת הזאת, בין נרטיב רדיפות היהודים ושואתם לבין נרטיב עבדותם של השחורים ושואתם המתמשכת, אנדרה שוורץ־בארט עורר נגדו תרעומת מצד מי שחושבים כי אין להשוות את שואת היהודים לשום סוג של גזענות אכזרית בהיסטוריה, אף לא לסחר העבדים והעבדות שנמשכו מאות שנים וגרמו למותם ולסבלם המתמשך של מיליוני בני אדם.
אנדרה שוורץ־בארט מת בפּוּאנְט־אַ־פִּיטְר בגואדלופ ב־2006. הוא הותיר אחריו רעייה ושותפה ליצירה הספרותית ולהשקפת העולם, הסופרת סימון שוורץ־בארט, ובן, מוזיקאי הג'אז ז'אק שוורץ־בארט.
ראובן מירן
אין עדיין תגובות