"ספרה של עינת חיימוביץ הוא מסמך מרתק הפורש מפה מפורטת של תהליך הפרידה. מתוך סיפוריהן של נשים אמיצות, ומניסיונה האישי […]
מבוא
ספר זה הוא סיפור מסען של נשים בתהליכי פרידה וגירושין. תחילתו בזוגיות כואבת, לא מתגמלת ואף פוצעת. המשכו בלבטים, פחדים ושבר גדול וסופו, ברוב־רובם של המקרים, בחוויה של עוצמה, צמיחה וחזרה אל הבית הפנימי, שבו מתקיימת הזכות להיות “מותרת לי” – חופשייה, עצמאית ומתמודדת.
כתיבת הספר ליוותה את התהליך האישי שלי לאחר הפרידה מאבי ילדיי. כשנתיים לאחר הפרידה התחיל הספר לפעום בי. הייתי אז עמוק בתהליך של בניית חיי. חוויתי אהבה לצד כאב סביב עיצוב חיי משפחתי המתחדשת, אימא ושלושה ילדים שגרים ביחד רק חצי שבוע ובכל סוף שבוע שני, כשכולנו מתמודדים יחד עם קשיי הגירושין והחיים בכלל, לומדים לנסח מחדש סדרים וערכים משמעותיים לנו. כשלפעמים זה עובד מצוין ולפעמים בכלל לא. התקופה הזאת לוותה גם במאמץ ליצירת נפרדות מאבי ילדיי, שהפרידה ממנו הייתה תוך כדי שבר גדול ומאבק, ושאבה ממני כוחות רבים, כשבד בבד מתפתח בחיי קשר זוגי מיטיב ומשמעותי. ההתרגשות לצד השבר, הרגיעה לצד המורכבות, כל אלו הובילו לכתיבה זו.
תמיד האמנתי ביכולת האנושית לצמוח. לכן גם בחרתי במקצוע העבודה הסוציאלית, ושנים ארוכות ראיתי את עצמי כמי שתפקידה לתת יד לאלו שנטשו אותם בצד הדרך; נוער וצעירים בסיכון, נערות במצוקה, אנשים שמתמודדים עם טראומה. שנים של ליווי מסעות אישיים בכיוון של צמיחה מתוך אפלה וכאב אל עבר התחדשות.
גם הספר נכתב באותו הכיוון בדיוק: מייאוש לתקווה. הוא משמיע את קולן של הנשים המתגרשות ומתווה דרך עבורן. סיפוריהן נשזרים בספר ומבטאים את הדרך הארוכה והמייסרת לעיתים אך גם מלאה באפשרויות ובצמיחה. הספר מצייר מסלול שתחילתו באפלה גדולה וסופו במפגש אמיץ של כל אישה ואישה עם הטוב, היופי, האומץ והמסוגלות שלה. אני יודעת להגיד שנשים שעוברות את הדרך הזאת נעשות חברות טובות יותר של עצמן. נשים שצועדות באומץ במסע הפרידה והגירושין, בין שבחרו בכך ובין שמצב זה נכפה עליהן, מהלכות זקופות יותר, חזקות יותר. “הבנתי מה זה להיות אישה שווה בעולם הזה, אחרי שהתגרשתי”, אמרה לי מטופלת. ואני מאמינה לה, חוויתי את זה בעצמי.
פעמים רבות שואלים אותי אם אני ממליצה להתגרש. לא, אני עונה. לאורך חיי הכרתי בני זוג שבנו חיים ומשפחה מעוררי השראה בשל החברות היפה, העומק, התמיכה וההדדיות הזוגית לצד נשיאת המשא הכבד של הורות ובניית בית. אך לצערי, קשרים זוגיים רבים כל כך הם קשים, פוצעים, לא מתגמלים ואף אלימים. משפחות רבות כל כך בנויות על מבנה מעורער שאינו יציב. נשים רבות כל כך מושתקות וממשיכות לשאת את הכאב ולחיות בצמצום. אז כן, להן אני ממליצה לעשות את הדרך. אם ההשתנות והצמיחה לא מצליחה בתוך הזוגיות והמשפחה, אם לא מתרחשת תזוזה משמעותית מעצימה בתוך הקשר הזוגי, ראוי להמשיך הלאה.
יש בי אמונה גדולה במסעות. מסעות מכל הסוגים. מסעות בעולם לצד מסעות בנפש פנימה. ג’וזף קמפבל, חוקר תרבות, מציג בספרו המכונן הגיבור בעל אלף הפנים (1949) את התוואי של מסעות ותהליכים, חיצוניים ופנימיים, שעוברים הגיבורים בכל המיתולוגיות וסיפורי העמים.
מסע הגירושין הוא מסעה של גיבורה, שבחסותו היא עוברת מלהיות אישה מצומצמת, כפופה ודהויה – לאישה אמיצה, קשובה ונוכחת בחייה. בדומה למסעה של איננה, האלה השומרית שיורדת אל השאול, מתפשטת מכל נכסיה, ניצבת בעירום מול המוות, משאירה פיסות מנשמתה ומנפשה אך יוצאת שוב אל החיים בעוצמה. הגיבורה במשנתו של קמפבל מתוארת כמי שפורצת את האופקים של חייה ומצליחה להתעלות מעל היום־יומי, לוותר על המציאות הבטוחה והנתונה מראש שהתוו לה משפחתה והחברה כולה, ויוצאת לדרך מפרכת, רצופה כולה תלאות לצד הרפתקאות. בסיום המסע היא עתידה להצליח לבטא את עצמה, כישוריה ויכולותיה. זה תהליך של לידה מחדש. “לכו אחרי אושרכם”, מסכם קמפבל.
מפת הדרכים שמוגשת כאן מביאה תיאור רחב של מסע הגיבורה: מהמחשבה הראשונה שעולה על גירושין ופרידה עד לסיום התהליך – הזמן שבו אישה יכולה לומר שהיא כבר עמוק בתוך חייה החדשים. ובתווך – נקודות זמן צפויות בדרך, קונפליקטים לצד רגעים מכוננים, בורות מעכבים או הרים אימתניים.
הספר מיועד בראש ובראשונה לכל הנשים שנמצאות בדרך. נשים שניצני המחשבה על פרידה החלו לנבוט בהן, אלו שמתלבטות, אלו שחוו את הפרידה ונמצאות כרגע בסערה גדולה וגם עבור אלו שהפרידה מאחוריהן והחיים החדשים בפתח.
הוא נכתב גם עבור אנשי טיפול שלעיתים עומדים חסרי אונים מול ההתלבטויות הקשות של הנשים שהם מלווים. השלבים השונים שמשורטטים במפה שופכים אור על צמתים רבים בדרך, שבהם טמונות אפשרויות להתמודדות ופעולה.
הספר נכתב גם עבור כל מי שמלווה נשים שנמצאות בתהליך. אימהות ואבות, חברות קרובות ושאר בני המשפחה, וגם עבור הגברים בחייהן של אותן הנשים. זה מסע קשה, מפרך לעיתים, וכל אלו שנמצאים בדרך ממלאים בו תפקיד משמעותי. בדיוק כמו בכל אגדה ומיתולוגיה: הזקנה בצד הדרך, קוראת העתידות שעימה נפגשת הגיבורה או נסיך חדש שחובר אליה למסע בלב מדבריות של חול טובעני. אלו הן הדמויות המיטיבות, וגם עבורן חשובה התקווה והבהירות לאן המסע הזה ממשיך ואם הסוף הטוב עוד יתרחש.
כתיבת הספר התבססה על ראיונות עומק ארוכים שערכתי עם 15 נשים שנמצאות בתהליך פרידה וגירושין, בנקודות שונות בזמן, החל מ־9 חודשים שלאחר הפרידה ועד 9 שנים לאחריה. בזמן הפרידה לכולן היו ילדים מתחת לגיל 18. אל כמה מהנשים הגעתי דרך פנייה ברשתות החברתיות, אחרות דרך חברה שמכירה חברה, ואחרות שפגשתי באירועים שונים. כולן הסכימו לחשוף בפניי את סיפור חייהן ואת מסע הגירושין בתוכו. הציטוטים מהמפגשים עימן מלווים את הספר, אך שמותיהן ופרטים מזהים נוספים שונו. מראש התנצלותי לכל אותן נשים שיוצאות מקשר זוגי בין שתי נשים. אני מניחה שמקצתן ימצאו את המסע דומה, אך בשל השונות לא הכללתי אותן כמרואיינות.
ממכלול הסיפורים עיבדתי מודל התפתחותי של התהליך. הכיוון ידוע אך הרשות נתונה. ישנן נשים שיתעכבו זמן רב בשלב אחד בעוד אצל אחרות יהיו שלבים מקוצרים. אירועי חיים ותכונות אישיות משפיעים גם הם על כל שלב וההתמודדות במהלכו. אך ההבנה שמדובר במודל דומה, שכל הנשים חוות, מאפשרת לנו להיות חלק ממשהו רחב יותר, וזה כשלעצמו מרגיע. זה מודל של צמיחה והתפתחות. מודל שיש בו תנועה. אין זמן נכון לכל תקופה, אך בכל תקופה ישנם מרכיבים המקדמים את התנועה וישנם כאלו המעכבים אותה. ובכל מקרה, קל יותר לצאת לדרך מצוידות במפה.
המסע נפרס על פני חמישה שלבים. כל פרק בספר יעסוק בשלב נפרד בתהליך. בכמה מהפרקים יובאו סיפורי טיפול מהקליניקה שבה אני מטפלת בנשים זה למעלה מ־15 שנים.
והמלצה עבור קהל הקוראות שנמצאות בתוך התהליך: התחילו בקריאת החלק של הגילוי והצמיחה, לפחות ברפרוף. כמו ילדים שצריכים לדעת מהו האוצר שיתגלה בסוף, ורק אז יכולים לגשת למלאכת החיפוש, כך גם אנו, בתהליך כה ארוך, קשה ומייגע לעיתים, חשוב שנדע ונכיר באור שבקצה, כך תהיה הדרך קלה יותר או לפחות מרוככת.
הפרק הראשון עוסק בשלב העלטה. את הראיונות פתחתי בשאלה “ספרי לי על החוויה שלך, את תהליך הפרידה”. ולמרות מגוון הסיפורים, הבנתי שאין איזה רגע שבו מתהפך התקליט ומתחיל תהליך הסיום. יעל, שסיפרה לי את סיפורה, מתמצתת זאת עבורי:
אפשר להגיד שהפרידה התחילה ביום שעברתי לבית משלי. ואפשר להגיד שזה התחיל ביום שחזרנו מהשליחות והיה ברור שיוצאים למסע בירור. ואפשר להגיד שזה התחיל בהחלטה, שאנחנו יוצאים לשנת שבתון אחד מהשני, לבדיקה. ואפשר להגיד שזה התחיל בפרידה הקודמת שהייתה לנו. אני שואלת את עצמי איפה זה התחיל ואני בעצמי לא יודעת. כי כשהכרתי אותו היו לנו כמה חודשים של רומן טוב ומרגש. ואז נפרדנו. אני זוכרת שאמרתי לחברה שלי כבר אז “אני יכולה שיאהבו אותי יותר ואני יכולה לאהוב יותר”. זו הייתה הפרידה הראשונה, ואת המשפט הזה אני יכולה לקחת לכל 10 הפרידות והחזרות שהיו לנו מאז. אז כשאת שואלת אותי ממתי זה התחיל, אז היא כנראה התחילה כשהכרנו. אבל פורמלית, כשעברתי לבית משלי.
העלטה נוכחת בחיי האישה לפני המחשבות על גירושין ופרידה, ומתפתחת כחלק מחוסר נינוחות ואי־שביעות רצון שמתחילה לחלחל לחייה. העלטה עשויה להתחיל בימים הראשונים לקשר ולהימשך לאורך שנות חיי הנישואין. לעיתים היא מתחילה כאשר נולדים ילדים או סביב התרחקות בזוגיות בשל מגוון תנאים. עלטה מתרחשת כאשר עוד ועוד דברים קשים נאספים בחוויית האישה בתוך הקשר. זה מצב תודעתי שבו נשים מכבות את צורכיהן ורצונותיהן, וממשיכות לחיות במרחב לא מותאם, מצומצם ואף פוגעני, כדי לתחזק את המשפחה, לא להיות לבד, לדאוג לילדים. נשארות כי צריך, כי לא מפרקים.
בשלב העלטה הנפש כלואה. זו תקופה של שביתה רגשית כללית שדוחה את האפשרויות שהחיים מציעים. נשים עוצמות עיניים כדי לא לראות, לא לעשות גלים, לא לגרום לתנועה חדה מדי. אך אז גם החיים מרגישים בחושך, לעיתים ללא דרך או כיוון.
בפרק זה אסקור את תקופת העלטה, אבין מהי זוגיות שמחייבת אישה להיכנס לעלטה, אתמודד בכאב עם המחירים הקשים שנשים משלמות בגופן ובנפשן על החיים בעלטה ואנסה לענות על השאלה שאני, כמו אחרות, שואלת את עצמי בדיעבד: למה נשארתי שם כל כך הרבה זמן?
הפרק השני עוסק בשלב ההתבהרות. זה השלב שבו מתחילה להתרחש תנועה לעבר האפשרות של פרידה וגירושין. העיניים נפקחות. העלבון, הכעס, הייאוש והאכזבה מבעבעים. בשלב זה “נופל האסימון” ומתחילות להתקיים שיחות פנימיות סוערות, שמחד מציפות את הפחדים, ומאידך את ההזדמנות להתחדשות.
שלב ההתבהרות מתחיל בקריאה לצאת למסע. אירועים מכוננים שמתרחשים, תהליך טיפול או בגידה, שמציפים רגשות קשים. נשים רבות זוכרות היטב את האירוע המכונן הזה. הריב שממנו כבר לא הייתה דרך חזרה, השיחה שנצרבה עמוק בלב המדמם, צלחת שהוטחה ונשברה או נסיעה משפחתית כואבת ופוגענית. זה תהליך של יקיצת העצמי, וזו תקופה קשה ומאיימת. הפחדים מציפים, הקולות הסותרים נוכחים בראש. זה שלב שנע בין רצון לחוסר רצון להתעורר, בין אימה משתקת לאמונה ותקווה. סופה של התקופה מתרחש עם ההחלטה על הפרידה ותחילת מימושה.
הפרק שלישי עניינו הסערה. הגיבורה נשמעת לקריאה לצאת אל המסע, לעיתים מבחירה מלאה ולעיתים מכורח הנסיבות. היא חוצה את הסף, את גבולות העולם המוכר והידוע לה, שמעבר לו משתרעים מדבריות של סכנה לא־נודעת. ימים ארוכים של התמודדות עם שדים פנימיים לצד קשיים שמופיעים במציאות – הפרוד הטרי, הילדים, הסביבה, הבית וחשבון הבנק. חוויית החיים כאוטית וחסרת שליטה. הגוף הדרוך להתמודד עם טראומת הפירוק, מציב אותנו במצב של עוררות תמידית ואי־שקט רב.
המעבר מהידוע והמוכר אל הלא־ידוע, מעורר תחושת סכנה, התגוננות וחשש כבד. זה שלב של הישרדות יום־יומית, כשהמטרה היא לשמור את הראש מעל המים. החוויה הרגשית מעוררת ומטולטלת תדיר, ישנן תנודות קיצוניות במצבי הרוח ולעיתים אף עצב עמוק משתק.
ההתמודדות עם עולם השאול מוכרת לנו היטב מסיפורי המעשיות. אך לצערי, הכניסה לשם היא היחידה שמאפשרת לידה מחדש. מנגד, אנו מכירות את הדימויים של שינה רצופה במשך 100 שנה של כל מיני נסיכות יפות כלואות. ההתעוררות משינה כה ארוכה קשה כפליים. “אף יצור אינו יכול להגיע לדרגה גבוהה יותר של מהות מבלי לחדול להתקיים” (אננדה קומרסוואמי, בתוך קמפבל, 1949: 93). ואכן, תקופה זו נדמית לרגעים כמוות.
שני הפרקים האחרונים, הרביעי והחמישי, עוסקים בחיים החדשים. חודשים או שנים לאחר הפרידה המים הסוערים מתחילים לשקוט והנשים מוצאות את עצמן חוות חיים חדשים.
הגיבורה, שזמן רב עמדה באין־ספור ניסיונות ומבחנים מצד הפרוד, בתי המשפט, ילדיה, והיא עצמה, מסתייעת בסביבה וחוזרת או מתחילה להישען על כוחות מיטיבים ומרפאים שהיא מגלה בעצמה. המעבר לשלב זה הוא תהליכי. אט־אט מתחיל להיווצר סדר חדש, האופק נגלה וניתן להתחיל לתכנן את הדרך אליו.
זה שלב אהוב מאוד בסיפורי ההרפתקאות. הגיבורה מסתייעת בדמויות מיטיבות, בקמעות אבודים ובעצות טובות ומתחילה לפתור את החידה, לפרום את הקונפליקט הפנימי שמלווה אותה במסעה. היא מתחילה לגלות את התשובות, שכולן קשורות למציאת עצמה ודרכה בעולם. דרך המכשולים שהגיבורה מתגברת עליהם והדילמות המוסריות שהיא פותרת, קולה מתחיל להישמע ולהדהד.
במציאות היום־יומית, המשפחה הקטנה מתחילה להתייצב. הילדים נרגעים, מצב הרוח תנודתי פחות, וישנה תמונה בהירה יותר של המציאות ועם מה היא מתמודדת.
שני תהליכים מרכזיים נוכחים בתקופה זו. ושניהם שלובים זה בזה: תהליכים של נפרדות המתרחשים לצד תהליכים של גילוי וצמיחה.
הפרק הרביעי עוסק בתהליכי נפרדות ועצמאות. משימה מרכזית בשלב זה היא ההבנה והקבלה של האישה את החיים הנפרדים מהפרוד, אבי ילדיה. זה תהליך ארוך ומורכב שמצריך התבוננות פנימית ועבודת קבלה רדיקלית של המציאות החדשה שנוצרת. מתרחש כאן תהליך של אבל עמוק על מה שהיה ויצירה של זהות חדשה במרחבי חיים רבים – רגשיים, כלכליים, סביבתיים ורוחניים. בו בזמן נפרדות מחייבת יצירה של תא משפחתי חדש.
בפרק זה אפרוס את הגורמים המעכבים את תהליך הנפרדות: כעס, תלות, חוסר התמודדות, קצוות פתוחים, וגם את הגורמים המקדמים תהליך זה, שמקצתם נוצרים באופן טבעי מתוך כורח החיים ואחרים נוצרים בעזרת תמיכה וליווי.
הפרק החמישי עוסק בתהליכי גילוי וצמיחה. תהליך הנפרדות ותהליך הצמיחה הולכים יד ביד, מטעינים ומזינים זה את זה לאורך השנים שלאחר הסערה. כאשר מתרחשת נפרדות ישנו זמן לגילוי של העולם וצמיחה של העצמי בתוכו. כאשר היכולות מתגלות, האמון העצמי גובר והשפע מתחיל להיות נוכח, או אז קל יותר ויותר לקדם את הנפרדות.
תהליכי הגילוי והצמיחה מבטאים את ההיוולדות מחדש של הגיבורה. בתקופה זו הבנות חדשות נוצרות על העולם ועל העצמי. לאחר מסע ארוך, כואב ועמוק, שכלל את כל תחומי החיים לאורכם ולרוחבם, מתרחשת ההפנמה של הגיבורה שאכן היא צלחה את הדרך. ההתמודדויות שנקרו בדרכה הוסרו או נפתרו, עם אלו שלא נפתרו היא למדה לחיות, והכוחות הפנימים שהתגלו ומתגלים בה מאפשרים לה בחירה רחבה יותר מבין אפשרויות החיים.
בשוך הסערה, הגיבורה מתחילה לסרוק את הארץ החדשה שאליה הגיעה. לפתע נגלות אפשרויות חדשות. לימודים, חברויות חדשות, הורות מותאמת אישית, מיניות מתפרצת, זוגיות חדשה, שינוי מקצועי, הגשמת חלומות שפוספסו וכמובן, הגילוי המשמעותי ביותר הוא הגילוי העצמי. הגילוי של היכולות המתרחבות מרגש, מעצים ומצמיח. לעיתים שלב הגילוי מקביל לתהליך של צמיחה פוסט־טראומטית. לאחר השבר לא חוזרים לאותו בסיס מוכר וידוע אלא צומחים ממנו למקומות חדשים ומדויקים יותר. לפתע עומדת מול המראה אישה חופשייה יותר – לבחור ולהתנסות, לטעות וללמוד.
מסע המסתיים בהצלחה הוא מסע שבו כוח החיים משתחרר, והתחדשותו מזרימה חיוניות ובהירות אל עולמה של הגיבורה. המסע שלנו בחיים האלה לעולם אינו מסתיים. החיים מביאים לפתחנו התמודדויות אין־סופיות ומסעות, קטנים וגדולים, שימשיכו לאתגר אותנו אך גם להוליד את עצמנו מחדש. מסע הגירושין של אישה הוא ללא ספק אחד העוצמתיים שבהם.
אין עדיין תגובות