לאחר שהאישה המערבית זכתה מבחינה חוקית כמעט לשוויון מלא, היא אינה חשה לא שביעות רצון ולא שחרור אמיתי. הנשים שוחררו, אך לא הנשיות – זו עדיין נותרה כלואה במרתפי הלא מודע האנושי.
הנשים מבקשות היום ללמוד את סודה של הנשיות. הן מבקשות להתחבר אל עצמיותן השונה, הייחודית, העוצמתית – כדי לחשוף בפני עצמן, ובפני החברה, איכויות נשיות שאבדו לפני אלפי שנים – איכויות, להן כולנו צמאים.
מהי הנשיות? מהי חשיבה נשית? מהי נפש נשית? מהי מיניות נשית? כיצד קרה שהאישה השתחררה, אך הנשיות נשארה כלואה? איזה קשר יש בין מצב האלימות השורר בעולם, לבין הנשיות הכלואה? איך תרמו הדתות לאובדן הקשר שבין האדם לבין עצמו? למה אנחנו כל כך לא מאושרים? מה אלוהים באמת "חושב" על האישה ועל מיניותה? כיצד המשפט "כל הנשים זונות" עיוות את החברה שלנו? מתי תשתחרר גם הגבריות?
הספר מתמודד באומץ לב עם שאלות עמוקות, קשות ומכאיבות, ומעמיד בפני קוראיו מראה אישית וחברתית, מולה יתקשו להישאר אדישים.
קטגוריות: עידן חדש
37.00 ₪
מקט: 001-4320-003
נשים בשינוי
מעמד האישה בחברה המערבית השתנה פלאים במאה העשרים – רוח חדשה החלה מנשבת. רוח שחילצה את האישה מביתה ונתנה לה את החופש להיות חלק מהמעמד העובד והמשפיע פוליטית. האישה, שנתאפשרה לה בעלות על גופה בזכות הגלולה למניעת היריון, קיבלה את החופש לשלוט בחייה על ידי קביעת עיתוים ומספרם של ההריונות הרצויים לה, ובכך נפתח בפניה מעגל החיים שמחוץ לביתה.
במדינות המערב קמו תנועות נשיות שעודדו את האישה לשנות את מעמדה החברתי באופן מעשי, ולהשוותו לזה של הגבר. מנקודת מבטה של האישה, לגבר היה חופש תנועה, פעולה ובחירה שבזכותם הוא התפתח.
האישה רצתה, ובצדק, להשתחרר ממעמדה הנמוך, מן הדעות הרווחות לגבי תפקידיה החברתיים, מן התפישות החברתיות שעל פיהן היא פועלת בתחום המיני, מן התלות הכלכלית בגבר, מן הכלא הביתי ומן הבורות שנכפתה עליה. היא ידעה מה אינה רוצה להיות. אלא שבחירתה לאן היא מתפתחת, ומה שהיא כן רוצה להיות, נעשתה מתוך עמדה של עיוורון וניתוק עמוק מן האמת הטמונה בנשיות.
האישה, מתוך תשוקתה העזה לשחרור מיידי מן המקום האפל שבו הייתה מצויה אלפי שנים, לא שהתה לבחון את דרכה. היא לא בררה לעצמה לאן פניה מועדות ולאיזה אידאל היא רוצה להתפתח, אלא מיהרה לאמץ לעצמה אידאלים, שאותם העתיקה מתוך המודל היחיד הקיים לנגד עיניה. בעובדה זו אין להאשימה כלל – שהרי דיכויה כלל פעולות של "הפרד ומשול" ו"מנע־למידה ומשול" – האישה הייתה מנועה מלהתאגד, מללמוד על עצמה ומלהעמיק ולחקור את יכולותיה. נהפוך הוא, היא הורחקה מכל עיסוק שעשוי היה לגרות את כלי הלמידה וההתבוננות שלה. באלפי השנים האחרונות האישה לא הודרכה על ידי הנהגה נשית עצמאית, או תפישה דתית נשית. הנשים הדתיות חונכו על ידי מנהיגותיהן הדתיות, אך אלה היו חלק מן הממסד הדתי הגברי ושירתו את האינטרסים שלו. ממסד זה הנחה את הנשים לנשיות, שאותה הוא הגדיר על פי תפישתו, ולא נתן להן רשות לדעת את עצמן באמת. האישה הדתייה או החילונית לא חונכה לחיפוש עצמי, ויתרה מכך – היא לא הורשתה להתנסות בחוויות שמכוחן יכולה הייתה לגלות את תכונותיה הייחודיות, את כישוריה, ולאן נועדה להתפתח לו חייתה בחופש.
כאמור, המודל היחידי שעמד לנגד עיניה באותו זמן היה המודל הגברי, ולכן, התפתחות מנקודת מבטה של האישה הייתה התפתחות בסגנון הגברי – הן המטרות הגבריות והן הדרך הגברית להשגתן, היוו לגביה דוגמה – היא למדה מן הגבר את הגדרת מטרותיו ואת הדרך שבאמצעותה הוא השיג אותן: אם זה בדרך של רכישת השכלה, בדרך של עשיית ממון, או בדרך של צבירת כוח באמצעות יצירת קשרים חברתיים שתועלת בצידם.
היא העתיקה מן הגבר את שאיפתו לטיפוס בסולם המעמדי, ואת הדרך למימוש שאיפה זו באמצעות תחרות ושליטה. היא עדיין מנסה להעתיק ממנו גם את הרשות שלקח לעצמו, ומנע ממנה, בתחום המיני. רשות שהיא עדיין רחוקה מלזכות בה.
הסיבה האמיתית לסבלה של האישה, שורשיה נעוצים באובדן הקשר שלה עם מי שהיא במהותה. ככלל – אדם, כשהוא פועל, חושב, מרגיש ומתקשר שלא מתוך עצמו האמיתי, אלא מתוך דמות זרה למהותו, שמולבשת עליו מכורח חינוכו, סובל סבל בל יתואר – גם אם מציאות חייו סבירה. האישה שמציאות חייה לא הייתה סבירה כלל, סבלה הן מן ההתייחסות כלפיה: הזלזול, ההשפלה, הדיכוי, וההגבלות, והן מן השיממון של חייה הצרים, ולכן הסיקה כי הסיבות לסבלה נעוצות במציאות חייה בפועל – ולא שייכה את סבלה לעובדת היותה מנותקת מעצמיותה.
חלק מן הנשים, למרות שחיו בסבל עצום, לא ראו בו חוסר צדק. הן האמינו, מתוך חינוכן, כי מצבן אכן נעוץ בטבע בריאתן. אחרות, כן חוו את חוסר הצדק, ולא קיבלו את העובדה שלהן אסור מה שלאחרים מותר, ושאותם האחרים, שבפניהם פתוחות כל האפשרויות, דואגים לכך שהן תישארנה מחוץ לתמונה. נשים אמיצות אלה הפכו בבוא העת למנהיגות שהובילו את הנשים לשינוי.
קנאתן של הנשים בדרך חייהם של הגברים, כעסן הצבור, הנובע מן החנק שבו הן חיו, המרירות והרצון להוכיח שהן יכולות, היו הכוחות שהניעו אותן לשינוי המיוחל. לכן, רוב פעולות השחרור שלהן נעשו מתוך פרץ אדיר של רגשות קשים.
לאישה, המתנערת מן הסטטוס העלוב שבו תפקדה, לא היו זמן או כלים לברר לעצמה מהי שאיפתה האמיתית – לאיזה כיוון היא רוצה לצמוח, ולאיזה מעמד חברתי היא שואפת ויכולה להגיע בזכות תכונותיה המהותיות המייחדות אותה. היא הייתה בסערה של שינוי, ברצון "לשבור את הכלים" ו"לשחק משחק חדש" – משחק, שאינו תואם את צורכי האישה, אך הוא היחידי המוכר.
האישה לא שאלה את עצמה אם דרך חייו של הגבר, לה היא כל כך ייחלה, תעניק לה תחושת אושר, והאם הוא עצמו מצא את האושר באמצעות דרך חיים זו. היא לא תיארה לעצמה שהיא מעתיקה ולומדת דרך שאינה מביאה סיפוק אמיתי לאיש. דרך, שאולי נחווית כחופש, מנקודת מבטה הנחותה, אך היא אינה חופשית כלל ועיקר, ואינה ממלאה או מספקת.
למרות שמיליוני נשים שינו את אורחות חייהן, בכל זאת שחרורה של האישה לא שינה את פניה של האנושות – העולם לא נעשה יפה יותר ולא רגוע יותר. נהפוך הוא, לאנושות נוספה עוד אש של תחרות ולוחמנות. הצטרפותן של הנשים למרוץ החיים הכפיל את מספר הגורמים הלוקחים בו חלק, בעוד "מסלול המרוצים" עצמו לא הורחב וכללי המשחק לא שונו כהוא זה.
האישה, שעברה שינוי אדיר במעמדה, בסופו של דבר לא השתנתה באמת, ומכיוון שלא התחברה למהותה, לא שינתה דבר בתפקודו הבסיסי של העולם החברתי.
היום, לאחר שהאישה המערבית זכתה מבחינה חוקית כמעט לשוויון מלא, היא אינה חשה לא שביעות רצון ולא שחרור אמיתי. הדבר שמבדיל את אשת ההווה מאשת העבר, הוא הרשות שניתנה לה להשתלב בעולם הגברי על פי חוקיו. האישה, שלא השכילה לשנות את חוקי המשחק של העולם החברתי, קיבלה על עצמה יחד עם זכויותיה החדשות גם מחויבויות חדשות, כשהיא גוררת מן העבר מחויבויות עתיקות יומין, שמהן לא הצליחה להשתחרר. מתוך כך – במרוץ שבו היא משתתפת עתה, היא מצויה בעמדת נחיתות.
הנשים שוחררו, אך לא הנשיות. זו עדיין נותרה כלואה במרתפי הלא מודע האנושי. מי שיוצאים מכך מופסדים הנם בני החברה כולה, ולא רק הנשים. לו מצאה האישה את חיבוריה האמיתיים אל מי שהיא נולדה להיות מלכתחילה, היא הייתה מביאה בהשתנותה פן קיומי חדש. הכוח הגברי היה ניצב לראשונה מזה עידנים, נוכח הכוח הנשי המנוגד לו והמשלים אותו, והיה נאלץ "לרקוד עימו ריקוד זוגי חדש". הגבריות הייתה חייבת לפעול על פי המצבים שהנשיות החדשה מציבה בפניו. אינטראקציות אלה היו מטות את כף המאזניים החברתיות לאיזון מחודש. הגברים בהכרח היו משתנים, ופני העולם כולו היו לובשות צביון חדש.
החברה, כפי שהיא פועלת היום, מבססת את חשיבתה על האמונה, כי הדרך היחידה להשיג דבר הוא באינטראקציה תחרותיות. בין אם זה בין אדם לחברו ובין אם זה בין מדינה למדינה, בין דת לדת וכדומה. הנשיות במהותה, מבוססת על תפישה התפתחותית המנוגדת לזו הגברית. נשיות הנה כוח של חיבור, של השראה, של ידיעת אמת מבפנים וצמיחה מכוח ידיעה זו. הצמיחה הנשית מתבססת על ההבנה שכל אדם שהולך קדימה, מקדם את האחרים – בניגוד לתפישת הצמיחה הגברית הגורסת – שכל אדם ההולך קדימה בהכרח משאיר מישהו אחר (סובל) מאחור.
התפישה הנשית המהותית רואה בכל אדם, גורם חברתי חיוני, שאם יתפתח למקסימום של עצמו, יוכל להעניק לכל האחרים יותר מקום ואפשרות להתפתח. התחרות על פי התפישה הנשית המהותית, היא "תחרות פנימית" בין האדם לבין הפוטנציאל של עצמו – כמה השיג לעומת כמה יכול היה להשיג. כמה התפתח האדם בביטויו ובעשייתו, יחסית לכמה שטמון בו. תפישה זו שונה מן התפישה הגברית האוחזת בדעה, שהתחרות הנה חיצונית במהותה, והיא מבוססת על בדיקה של הישגי האחד יחסית להישגי האחר. התפישה הגברית מעודדת לבחינה מתמדת של הסטטוס החברתי – כמה השיג האחד בהשוואה לזולתו, ולאיזה שלב בסולם החברתי הוא הגיע, יחסית לדומים לו ולאחרים בכלל.
הכוח הנשי במהותו מאמין כי אינטראקציה בין שונים טובה למטרת הפריה רוחנית הדדית. השונות של האחד מעלה את איכותו של האחר, ולכן טוב שתטופח. הכוח הגברי, כפי שהוא פועל היום, אינו מסוגל לקבל את השונה. הוא רואה בו איום, ומבקש לחסלו – אם זה בכך שיהפכו לדומה, ויבלעו לתוכו, או שידכאו, וישלוט בו. הכוח הגברי "הבולע" את השונה אל קרבו, מאבד את איכויותיו העצמיות, ואם הוא מדכאו, כדי לשלוט בו, הוא מאבד מעוצמתו. כתוצאה משני חוקי בסיס אלה של העולם החברתי הקיים היום על פני כל כדור הארץ, הולך עולמנו ומאבד את עצמו אל תוך החור השחור הרוחני של המכנה המשותף הנמוך ביותר.
רק אם תתעוררנה הנשים למצוא בתוכן את מהותן הייחודית, תוכל החברה האנושית להתאזן. לעומת ההתעוררות הרגשית האדירה שזעזעה והפילה את החומות החברתיות שסגרו על האישה לפני כמה עשורים, ההתעוררות החדשה חייבת לבוא ממקום של שקט, ומטרתה להמיס את החומות האנרגטיות הסוגרות על רוחה של האישה. האישה צריכה לרכוש לעצמה מיומנויות של התבוננות ופריצת מחסומים אנרגטיים, למצוא בתוכה את תמונת האישה שאליה היא שואפת להתפתח. להתחבר אליה, לתת בה אמון ולהקרינה החוצה. אני מאמינה שהנשים צריכות היום להחליף את מנהיגותיהן מאלה הזועקות לשוויון, לאלה המכוונות אותן אל הנשיות – אל עצמן השונה, הייחודי, העוצמתי.
היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “נשיות”
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.
אין עדיין תגובות