"נפלאות התפתחות הילד" היא סדרה בת שני כרכים, ומטרתה – לגלות, להתפעם, להעשיר וליהנות מתהליך גידול הילדים. הכרך הראשון – […]
הקדמה
להיות הורים – לגדול יחד
"כשנולד תינוק חדש נולד גם אב חדש ונולדת אם חדשה".
אסתר קל
נפלאות התפתחות הילד" היא סדרה בת שני כרכים, שנבנתה כדרך לימוד ייחודית וחווייתית לחיזוק המודעות ההורית ולהבנת עולמו המורכב של הילד. הסדרה היא פרי השילוב של גישה תיאורטית כללית אשר נוסתה בשטח ונשאה פירות, והתובנות שצברתי תוך כדי כך. המרכיב התיאורטי מתבסס על תיאוריה כללית שפתחתי בתחום הבנת מערכות, שתורגמה למתודולוגיה בונת-כוחות (גישת גבהי"ם – גישה בונת-כוחות להעצמת ילדים ומבוגרים), וממנה – לתכניות העשרה וטיפוח בקרב המשפחה (תכניות הור"ים – העשרה וטיפוח מראשית החיים). המרכיב המעשי מתבסס על ניסיון רב-שנים בהפעלת תכניות אלו בשטח (באמצעות מאות אנשי מקצוע, שעבדו עם כ-15,000 משפחות בכ-80 מרכזים ברחבי הארץ). הבסיס המחקרי נשען על מחקרים חוזרים ובלתי-תלויים שהצביעו על הצלחת ההתערבות בקרב הילדים, ההורים והמשפחה כולה.
מטרת הסדרה – לעזור לכם, הורים וכל מי שמלווים את גידולו של הילד – לגלות, להתפעם, להעשיר וליהנות.
לגלות – כי כל ילד הוא עולם מלא, יחיד ומיוחד. לאורך הספר נציע מגוון כלים להתבוננות בילד וליכולת לזהות בו אדם קטן, שלם ומופלא כבר מראשית חייו.
להתפעם – כי כל ילד, בכל רמה התפתחותית, ניחן בכישורים מופלאים. נסייע לכם להכיר את עולמו העשיר והמורכב ולגלות את היכולות הפוטנציאליות שלו.
להעשיר – כי ניתן לקדם כל ילד מהרמה שבה הוא נמצא. הספר ייתן לכם כלים לדעת כיצד לטפח את כישוריו השונים של הילד ולאפשר לו לגדול כמי שמאמין בעצמו ובכוחותיו, יודע לכבד את עצמו ואת זולתו.
וליהנות – כי תהליך גידול הילדים יכול וצריך להיות חוויה של הנאה ושל צמיחה משותפת לילד, למשפחה ולכל מי שמלווה את גדילתו.
אבל קודם כול, וראשית לכול, בל נשכח שלהיות הורה זו משימה לא פשוטה, מאתגרת ומורכבת.
לא פשוט להיות הורה
כי:
הורה הוא קצת מורה…
הוא מלמד את ילדיו לדבר, לחשוב, להרגיש ולדעת, לרוץ, לקפוץ ולנוח.
הורה הוא קצת בנאי…
הוא מסייע לילד לבנות את הדימוי העצמי שלו, את האמון שלו בעולם, את הביטחון שלו בסביבה ובעצמו.
הורה הוא קצת שומר…
הוא מגן על הילד ושומר שלא יפגע באחרים ושלא יפגע בעצמו.
הורה הוא גם קצת שוטר…
הוא צריך לדעת להציב גבולות ולוודא שהילד לא יחרוג מהם.
הורה הוא המדריך…
הוא הראשון שמכוון את חייו של הילד לכיוונים שאליהם יפנה ולמקומות שאליהם יגיע.
הורה הוא גם רופא…
הוא המסייע העיקרי לילד להתגבר על מחלות ועל פצעים, על קשיים ועל מכשולים – ולנצח.
הורה הוא גם קצת חשמלאי…
הוא יודע שכדי להחזיר את האור צריך לעבוד בזהירות, ומתח גבוה עלול להיות מסוכן…
הורה הוא גם קצת פסיכולוג…
הוא מקשיב ושומע, ולפעמים מנסה גם לייעץ. הוא צריך לפעול בהרבה רגישות ולדעת להעניק יחס אישי לכל ילד לפי גילו ולפי צרכיו.
הורה יכול להיות גם קצת ליצן…
הוא זה שמשתדל להוסיף הומור ושמחה במצבי קושי ועצבות.
ותמיד הורה הוא חלון ראווה…
הוא המציג את העולם לפני ילדיו.
כדי להיות הורה צריך קצת מכל המקצועות האלה. להיות הורה פירושו לעסוק במקצוע שלא לומדים בבית ספר וגם לא באוניברסיטה. להיות הורה פירושו לדעת לאהוב וגם לדעת לחנך.
מה מכשיר הורים להיות הורים?
האם הורות היא תכונה שצומחת באופן טבעי, או תכונה שיש ללמוד אותה ולפתחה? התשובה היא זו וגם זו. בטבע כולו מתגייסים ההורים במלא אונם למען גידול צאצאיהם, הכוונתם והגנתם, בני אדם על אחת כמה וכמה. נתחיל באֵם – כל אישה מרגישה שחייה משתנים במידה רבה כשהיא נושאת עובר ברחמה. אט אט במשך ההיריון, ולאחר מכן עם הלידה, משתנה המאזן ההורמונלי שלה. בנפשה של אישה ההופכת לאם צומחת תחושה של אחריות כלפי תינוקה המתבטאת ברגישות מועצמת, ומה שקורה לו משפיע על רגשותיה, על מעשיה ועל יחסיה עם הסובבים אותה. מחקרים אחרונים מראים כי גם אצל האבות חלים שינויים הורמונליים כשהם הופכים להורים. וכך, גם אם לא תיכף בהתחלה, הטיפול בתינוק מעורר תחושות כגון: קשב, פתיחות לרכוש ידע רלוונטי, רצון לגונן, נכונות להיענות לצרכים, מוכנות להשקיע מאמץ כדי לעודד את התפתחות ילדיהם, ורצון עמוק ליהנות מתהליך גידולם. עם זאת, לא תמיד חוויית הלידה היא חוויה חיובית, ולא תמיד כישורי הורות מתפתחים באופן טבעי וללא עזרה. לעתים מתפתחות תחושות כואבות כמו לחץ, דחק, פחד, ואפילו דכאון וזעם על אובדן השליטה בזמן. ועדיין, הורות היא אתגר שבכל מצב אפשר לשפר אותו באמצעות למידה. נראה, אם כן, שהטבע עושה את שלו ומקנה להורים יכולות הוריות, עם זאת, כל הורה, ולא חשוב מה היו נתוני הפתיחה שלו, יכול ללמוד לשפר אותם.
האומנם כל הורה יכול לשפר את כישורי ההורות שלו? הניסיון המצטבר עם אלפי הורים שהדרכנו במשך השנים למדונו לדעת, שמלכתחילה הורים מכל השכבות ומכל הרמות רוצים מאד להיות הורים טובים לילדיהם ולאפשר להם גדילה מיטבית, אם כי לא פעם הם 'מרימים ידיים' ומרגישים חוסר אונים, בדרך כלל, משום שאינם יודעים כיצד לעשות זאת. במשך השנים ראינו גם כי הורים, בכל רמה חברתית-כלכלית-תרבותית, הצליחו לרכוש כלים לשיפור היכולות ההוריות ולטיפוח היכולות של ילדיהם, וכי גם ברגעים קשים אפשר להפוך את גידול הילדים לחוויה של הנאה וסיפוק העטופה באהבה ויחסי כבוד הדדי. יש הורים שעושים זאת באופן טבעי ויש שזקוקים לעזרה. אלו וגם אלו יכולים לשפר את כישורי ההורות שלהם בעזרת למידה, פיתוח מודעות, תמיכה ותרגול.
מדוע חשוב שהורה ידע לסייע לילדו לטפח את יכולותיו? מימוש מיטבי של הפוטנציאל האישי שאתו כל ילד נולד, בכל רובדי האישיות – הרגשיים, הקוגניטיביים, החברתיים, השפתיים והמוטוריים, הוא חוויה מפעימה וצורך בסיסי וחיוני לכל אדם. בימינו, בתקופת מהפכת המידע, טיפוח הולם של הילד הוא אתגר חשוב במיוחד. הוא יכול להבטיח רמת חיים משופרת ויכולת להשתלב בצורה מועילה ומספקת בעולם המודרני. גם אם פוטנציאל היכולות האנושיות שונה מאדם לאדם, עדיין, כל אחד יכול להשתפר ולהתקדם קצת יותר מהמקום שבו הוא כבר נמצא. במילים אחרות, בכל אחד מאתנו טמון פוטנציאל בלתי ממומש שבעזרת יחס הולם וטיפוח מעשיר ובונה אפשר לעזור לממשו. הגיל הרך הוא תקופה אפקטיבית ביותר לכך, ולהורים תפקיד חשוב בכך. ספר זה יכול להעניק לכם, הורים ומחנכים, כלים שיסייעו לכם לממש בהנאה את הפוטנציאל הגלום בילדכם.
אך לפני שנצלול לפרטים, מה הכי חשוב לזכור ועל מה הכי חשוב להקפיד? ובכן, הדברים החשובים ביותר שהורים וכל מי שמלווים את גידול הילדים יכולים להעניק הם, – לדעת להתבונן, להאמין ולכבד, לאהוב, ולזכור שתמיד אפשר לתקן.
להתבונן בצורה מכבדת ומִתְפַּעֶלֶת
חנוך לנער על פי דרכו", למדנו מספר משלי (משלי, כב, ו'). כדי שנוכל לאפשר לתינוק לגדול על פי דרכו ולהיות הוא עצמו, כדי שנדע מה חשוב לו ומה הוא מנסה לומר לנו, ראשית עלינו לדעת להתבונן בו. התבוננות היא הסתכלות בתשומת לב. מהפיזיקה הקוונטית למדנו כי התבוננות אינה דבר פשוט ואינה פעולה פאסיבית. במיוחד נכון הדבר לגבי צורת התבוננותו של מתבונן משמעותי בבני אדם. מתבונן משמעותי הוא מי שבאמצעות אופן התבוננותו יכול להשפיע על זולתו, אם מתוקף סמכותו או מתוקף הקרבה אליו. הוא יכול להיות למשל, מורה המתבונן בתלמידיו, מטפל המתבונן במטופליו, מפקד המתבונן בפקודיו, מעסיק המתבונן בעובדיו, ובעיקר – הורה המתבונן בילדיו. המעניין הוא, שלצורת ההתבוננות של מתבונן משמעותי בזולתו יכולה להיות השפעה מעצבת על סוג הציפיות המתעוררות, ולציפיות שמתעוררות – יש נטייה להיות גם נבואה המגשימה את עצמה. המחקר הקלאסי של רוזנטל וג'ייקובסון ומחקרים שבאו בעיקבותיו התמקדו בבדיקת האפקט של 'נבואה המגשימה את עצמה'. רוזנטל וג'ייקובסון בדקו כיצד ציפיות המורים משפיעות על התנהגות תלמידיהם. בתחילתה של שנת לימודים קיבלו המורים מידע שלפיו כמה תלמידים בכיתתם הם בעלי "פריחה מאוחרת" ועל כן בעלי כושר זינוק ויכולת להגיע להתקדמות רבה במהלך שנת הלימודים. תלמידים אלו נבחרו באקראי מבין כל תלמידי הכיתה. בסיומה של שנת הלימודים התברר כי הישגיהם של תלמידים אלו היו גבוהים יותר, הם זכו לחוות דעת חיובית על הסתגלותם החברתית ונעדרו מהלימודים פחות מאחרים. אם כי לא תמיד השפעות אלו נמשכו לטווח ארוך, בכל זאת, כשהן הפכו להיות ציפיות עצמיות הייתה להן השפעה חזקה יותר. מכאן ניתן היה להסיק, כי אדם זקוק לסביבה אנושית שתתבונן בו ושתאמין בו; וכי ציפיות ריאליות של מתבונן משמעותי יכולות בהדרגה להיות גם ציפיותיו של האדם עצמו ולהתבטא בהתנהגות, בהישגים, ביכולות, באמונות ובדימוי העצמי שלו. ההורה (שהוא המתבונן המשמעותי בחיי המשפחה) הוא דוגמה למי שלציפיותיו יכולה להיות השפעה חזקה במיוחד על ילדיו, כי בדרך כלל ההורה הוא 'המראה' שהילד רואה בה את עצמו ועל פיה הוא בונה את הדימוי העצמי שלו.
דווקא משום כך, יש לזכור שלא כל התבוננות בילד בונה אצלו הערכה ואמון בכוחותיו. אדרבא, אם לציפיות חיוביות יכולות להיות השפעות חיוביות, אזי לציפיות שליליות יכולות להיות השפעות שליליות. לא אחת אנו פוגשים הורים (או מורים) המפנים את תשומת לבם אל השלילי שבילד, ונוטים להתבונן בו במבט מבטל או חסר סבלנות וכועס. לא אחת אנו שומעים ביטויים כגון "יש לי ילד מפריע", "הילד חסר התחשבות", "הוא רוצה רק להציק", "הילד לא קולט שום דבר", "הוא לא יוצלח", "הוא סתם בכיין". התבוננות בילד מנקודת מבט של 'חצי הכוס הריקה', עלולה לחזק בו את דפוסי ההתנהגות השליליים ולהגביר את נטייתו להתנהג בדרך שמצפים ממנו המתבוננים בו. נדגיש כי הילד קולט את האופן שבו הוריו רואים אותו ומפנים זאת, גם אם הדברים לא נאמרים לו ישירות. לדוגמה: כשההורים מדברים ביניהם או עם חבריהם, והילד נראה כשקוע בעיסוקיו וכאילו אינו מקשיב. נראה אפוא שהדבר החשוב ביותר שהורים (ומורים) מצווים לטפח כלפי הילד – הוא יחס של כבוד ואמון בכוחותיו.
אבל איך מפתחים כבוד והערכה אמתיים? מילת המפתח בטיפוח כבוד לזולת (לילד, כמו גם למבוגר) היא לדעת להעריך ולהתפעל. צורת התבוננות מתפעלת ומכבדת גורמת לנו לגלות מחדש את הילד העומד מולנו, ולמצוא בכל גיל את היופי שבו. היא מלמדת אותנו לכבד את האחר, כמו שהוא, גם אם הוא שונה או חלש. היא מלמדת אותנו לכבד את עולמו של כל אחד מבני המשפחה ולהוקיר את העושר שהוא מביא לחיינו. ילד שמקבל יחס מכבד וראוי, חש ביטחון בעצמו ובעולמו, והוא נכון להתמודד עם הקשיים ועם האתגרים שהחיים מציבים בפניו. וכך, מבוגר מתבונן ומתפעל – הוא אפוא מבוגר מעריך, וילד מוערך – גדל כילד בעל ערך.
אם נלמד להתבונן לעומק בילד ובעולמו המורכב והעשיר, אם נלמד לראות את היכולות המגוונות שלו, את רגישותו המפתיעה לסביבה שבה הוא חי, ואת דרכי ההתמודדות המיוחדות שלו – ממילא ניווכח עד כמה כל ילד, מוכשר יותר ומוכשר פחות, הוא פלא, עולם מלא, יחיד ומיוחד. אם נדע להתפעל מהילד, יהיה יחסנו אליו מכבד, שמח, מתעניין ומאמין. אם נדע גם כיצד לסייע לו בהתקדמותו – יתעצמו הסיפוק והגאווה שלנו כהורים, תגדל השמחה שלנו מתהליך גידולו, ואִתה – תמריא גם אהבתנו.
אין עדיין תגובות