פָרְצָה אִמָּא בִּצְחוֹק גָּדוֹל וְשָׁאֲלָה:
"מָה קָרָה לַחֶדֶר הַיָּפֶה שֶׁלָּךְ, נֹעָה?
הַאִם עָבַר פֹּה פִּיל גָּדוֹל מֵהַיַּעַר?"
נֹעָה הַקְּטַנָּה שִׂחֲקָה וְשִׂחֲקָה, וְכָל הַצַּעֲצוּעִים הִתְפַּזְּרוּ עַל הָרִצְפָּה.
הַחֶדֶר מְבֻלְגָּן כָּל כָּךְ, מְחַכֶּה לְנֹעָה, וְנֹעָה מְחַכָּה לְעֶזְרָה.
מִי יַעֲזֹר לָהּ לְסַדֵּר אֶת חַדְרָהּ?
אוּלַי…? וְאוּלַי…? וְאוּלַי…?
רִבְקָה (קוֹלֵט) סוֹלוֹמוֹן, חוֹבֶבֶת כְּתִיבָה כְּבָר שָׁנִים רַבּוֹת,
הִיא אִמָּא וְסָבְתָא שֶׁאוֹהֶבֶת לְשַׂחֵק וּלְסַפֵּר סִפּוּרִים.
הַחֶדֶר שֶׁל נעָֹה הוּא סִפְרָהּ הָרִאשׁוֹן.
אין עדיין תגובות